ב"ה, י"ט אייר, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ב אייר, בו מעתיק מה שפירש האברבנאל בתחלת פרשת בהר סיני וכו'.
והנה גם בזה נקודה נפלאה שנתגלתה ע"י תורת החסידות וכלולה בתורה הידועה של הבעש"ט, כי תראה חמור וגו' שהסיום עזוב תעזוב עמו, עם הגוף דוקא (נדפס בהיום יום כ"ח שבט ה'תש"ג) ויותר ע"ז מבואר בתורת החסידות, אשר לעתיד לבוא תקבל הנשמה חיות מהגוף גם בעניני אלקות, ואף שהענין דורש ביאור ארוך שקשה להעתיקו במכתב, בכל זה מובנת התוצאה והמסקנא, שאף שצריך האדם לעשות חשבון בנפשו ועניני הגוף צ"ל טפלים לעניני הנשמה כל ימי משך חייו ועאכו"כ באותן השנים אודותן מדובר בפירוש האברבנאל, אין הכוונה בזה שתהי' עבודה שאין לה כל שייכות לגוף, אלא שבעניני הגוף יהי' בכל דרכיך דעהו - את ה' - וכמפורש בתניא סוף פרק ג' ענין הדעת שהוא לשון התקשרות והתחברות עד שעי"ז בכל דרכיך שהם בעיקרם בעניני הגוף וכמבואר בטור ושו"ע או"ח סי' רל"א יבוא להתקשרות והתחברות עם ה', וק"ל, שאז בדרך ממילא ישנה מנוחת הנפש, כי תאוות הגוף אינן מבלבלות, אבל כ"ז הוא בהנוגע להתאוה אבל לא לעצם הענין דאכילה ושתי' וכו'...
בברכה.