ב"ה, כ"ז ניסן, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו, בו כותב אשר מחשבות מבלבלות אותו וכו' וכו'.
וכבר כתבתי כ"פ לכמה מאנ"ש, אף שדבר פשוט וידוע הוא שהגזמת בלבול דמ"ז - גם זה מפיתויי היצה"ר המשתדל בכל האופנים והתחבולות לבלבל את האדם מעבודת השי"ת בשמחה ובטוב לבב, שמזה מובן שככל שלא יגזימו בדבר ולא עוד אלא גם על ידי היסח הדעת מלא (ולא בדרך מלחמה עם המ"ז), ילך המצב הלוך והשתפר, אלא כיון שהמחשבה משוטטת תמיד (כמבואר גם במאמרי דחג הפסח[1] מני' אזלינן שלכן נקראת המחשבה בשם נהר) הנה הדחי' היא ע"י מחשבה בענין אחר, ומובן שכשהענין יהי' בתורה ומצותי' הרי מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.
מהענינים והסגולות למהר ביטול בלבול הנ"ל הוא הלימוד מבפנים לימוד תורה בטהרה, נתינה לצדקה לפני תפלת הבקר בימות החול, וכיון שכפי מכתבו ראה הטבה בשאר עניניו הרי גם זה צריך להוכיח לו ברור שגם בענין המ"ז הוטב אלא שהצד שכנגד מסתיר הטבה זו וכו'
בברכה לבשו"ט בכל האמור,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
נ.ב.
בטח השתתף באפיית המצה שמורה[2] ובכלל בפעולות צעירי אגו"ח בירושלים עיה"ק ת"ו