ב"ה, כ"ו שבט, התשט"ז
ברוקלין, נ.י.
מר אליעזר שי' שטיינמן
שלום וברכה!
אביע בזה תודתי עבור שימת לבבו לשלוח לי ספריו שהוציא לאור בזמן האחרון, והם: כתבי המגיד מדובנא, כתבי רבי נחמן מברצלב, באר החסידות סידרה ראשונה וסידרה שני'.
בקשר עם הספרים ובפרט הסדרה באר החסידות - אעיר בזה על שתי נקודות:
(א) מטרת מחבר בכלל, ושל הכותב על נושא עיוני בפרט, לעורר תשוקה בלב הקורא להמשיך להתענין בענינים המובאים בספר ולהעמיק יותר בהם, ובפרט אם המחבר מוסר הענינים בלשון וניסוח שלו, בכלי שני. ובכל הזמנים, וביחוד בדורנו, משתדלים להקל על הקורא והלומד ע"י שעושים "אזנים לקופה" וכיו"ב. ולכן לדעתי, וגם הנסיון מורה על כך, חשוב ביותר לציין על אתר בשולי הגליון או עכ"פ סוף כל ספר - המקורות בציון הפרק, הדף וכו'. ובפרט כשמצטטים, שעל ידי זה נותנים לקורא וללומד אפשרות לחוות דעתו גם הוא בפירוש דברי המקור ומגרים רצונו להתעמק בענין. יתר על כן, נוהג זה טוב ומועיל לא רק לקורא וללומד אלא גם למחבר, כי לא תמיד שמורות אצלו רשימותיו בהן ציין המקורות, ואם אפילו שמורות - הרי לא תמיד נמצאות תחת ידו כשמעיין בענינים אלו עוה"פ.
ראיתי שבספריו הנ"ל חסרים ציונים אלו. אבל תקותי, שבאם תתקבל הצעתי, הוא עוד בכדי שיעשו למלא החסרון בספריו העומדים להופיע. ומה טוב - להוציא חוברת מילואים גם להספרים שהופיעו כבר - מכילה ציוני המקורות לעניניהם.
(ב) במסירת שיטת וענינים של תורה שהיא תורה חי' ותורת חיים, ובפרט - החלק שבה הקשור עם הרגש, וביחוד אם הכוונה היא לחוג קוראים אשר השקפות אלו חדשות וגם זרות הן בעולמם, הנה כדי שיצא הדבר בשלימות יותר וקרוב יותר לפנימיותו, לא די למוסר או למחבר לקרוא ספרי תורה זו, ללמדם בעיון הדרוש ולמסור תמציתם, אלא צריך הוא "להתלבש" במדה הכי אפשרית ברוח התורה ובהווי של מייסדי השיטה ונשיאי'. ועל אחת כמה וכמה מוכרחת התלבשות זו אם מטרת המחבר היא לבוא למסקנות מעשיות בהנוגע לחיים בהווה.
איני מכיר את כ' באופן אישי אבל תקותי שלא יקפיד על אשר ארשה לעצמי להעיר, שבכדי להגיע למטרה שהתווה לו בספריו, וכמו שכותב בהקדמתו לספריו באר החסידות, מהראוי שיסגל לעצמו ובפנימיותו סדר חיים שלהם, היינו חיים על פי התורה ובמעשה בפועל, וכפי שמתבאר אופן חיים אלו במקור, בספרי החסידות. אין מספיקה הגישה של רחמנא לבא בעי, כי אף שזהו מוכרח לכל לראש, אבל אין זה מספיק כלל וכלל.
אפשר שיחשדני שכוונתי בהנ"ל להשפיע על יהודי שיעשה שומר תורה ומצוה במילואם ועוד כפי דרישת תורת החסידות, ואודה אשר גם בזה צדקו חכמינו ז"ל באמרם אין אדם נחשד אלא א"כ יש בו עכ"פ במקצת.
אבל אין מקצת כוונה זו שלי ממעטת כלל התועלת בשביל המטרה הנ"ל, ולדעתי גם ההכרח, שימסרו הדברים, דברי תורת החסידות, שהם בכלי שני - בקירוב יותר לאמיתתם ולפנימיותם. אפשר ג"כ שתפלא בעיניו תקותי - שעל ידי מכתב אוכל להשפיע על איש הוגה דיעות, אשר בודאי שיטה לו באופן חייו, שיטה מיוסדה וקשורה בנימי נפשו וכו', והשפעה עד כדי כך - שבקבלת המכתב ישנה באיזו מדה שהיא לא רק השקפתו אלא גם הנהגתו.
והביאור בזה הוא - שאיני בא בדבר חדש משלי, אלא מציע רעיון ישן נושן, וביחד עם זה, שבכל יום ויום חדש הוא ובורא עולמות הוא, הוא ענין תורתנו ומצותי'. והמאמין באדם ובכוחות נפשו האין-סופיים, כיון שנפש האיש הישראלי היא - בלשון רבינו הזקן בעל התניא - חלק אלקה ממעל ממש, שהוא האין-סוף, הרי הוא מאמין גם כן אשר בשעתא חדא וברגעא חדא יכול כל אחד ואחד להגיע לעומק רום, מבלי הבט על מצבו ומעמדו ברגע לפני זה. והגורם לזה יכול להיות אפילו דבר קטן וניצוץ קטן, כיון שאין זה משמש אלא לפתיחת אוצרות האין-סוף שישנם בנפש השומע או הקורא.
בכבוד וברכה.
בטח נמצאים תח"י מפתחות לספרי חב"ד שערכתי בזמנים שונים, מתאים לנקודה הראשונה במכתבי לעיל, ואשר ראיתי בהם תועלת רבה, וכנ"ל, לא רק בשביל אחרים אלא גם בשביל עצמי.