ב"ה, כ"ו שבט, התשט"ז
ברוקלין, נ.י.
מר אליעזר שי' שטיינמן
שלום וברכה!
אביע בזה תודתי עבור שימת לבבו לשלוח לי ספריו שהוציא לאור בזמן האחרון, והם: כתבי המגיד מדובנא, כתבי רבי נחמן מברצלב, באר החסידות סידרה ראשונה וסידרה שני'.
בקשר עם הספרים ובפרט הסדרה באר החסידות - אעיר בזה על שתי נקודות:
(א) מטרת מחבר בכלל, ושל הכותב על נושא עיוני בפרט, לעורר תשוקה בלב הקורא להמשיך להתענין בענינים המובאים בספר ולהעמיק יותר בהם, ובפרט אם המחבר מוסר הענינים בלשון וניסוח שלו, בכלי שני. ובכל הזמנים, וביחוד בדורנו, משתדלים להקל על הקורא והלומד ע"י שעושים "אזנים לקופה" וכיו"ב. ולכן לדעתי, וגם הנסיון מורה על כך, חשוב ביותר לציין על אתר בשולי הגליון או עכ"פ סוף כל ספר - המקורות בציון הפרק, הדף וכו'. ובפרט כשמצטטים, שעל ידי זה נותנים לקורא וללומד אפשרות לחוות דעתו גם הוא בפירוש דברי המקור ומגרים רצונו להתעמק בענין. יתר על כן, נוהג זה טוב ומועיל לא רק לקורא וללומד אלא גם למחבר, כי לא תמיד שמורות אצלו רשימותיו בהן ציין המקורות, ואם אפילו שמורות - הרי לא תמיד נמצאות תחת ידו כשמעיין בענינים אלו עוה"פ.
ראיתי שבספריו הנ"ל חסרים ציונים אלו. אבל תקותי, שבאם תתקבל הצעתי, הוא עוד בכדי שיעשו למלא החסרון בספריו העומדים להופיע. ומה טוב - להוציא חוברת מילואים גם להספרים שהופיעו כבר - מכילה ציוני המקורות לעניניהם.
(ב) במסירת שיטת וענינים של תורה שהיא תורה חי' ותורת חיים, ובפרט - החלק שבה הקשור עם הרגש, וביחוד אם הכוונה היא לחוג קוראים אשר השקפות אלו חדשות וגם זרות הן בעולמם, הנה כדי שיצא הדבר בשלימות יותר וקרוב יותר לפנימיותו, לא די למוסר או למחבר לקרוא ספרי תורה זו, ללמדם בעיון הדרוש ולמסור תמציתם, אלא צריך הוא "להתלבש" במדה הכי אפשרית ברוח התורה ובהווי של מייסדי השיטה ונשיאי'. ועל אחת כמה וכמה מוכרחת התלבשות זו אם מטרת המחבר היא לבוא למסקנות מעשיות בהנוגע לחיים בהווה.
איני מכיר את כ' באופן אישי אבל תקותי שלא יקפיד על אשר ארשה לעצמי להעיר, שבכדי להגיע למטרה שהתווה לו בספריו, וכמו שכותב בהקדמתו לספריו באר החסידות, מהראוי שיסגל לעצמו ובפנימיותו סדר חיים שלהם, היינו חיים על פי התורה ובמעשה בפועל, וכפי שמתבאר אופן חיים אלו במקור, בספרי החסידות. אין מספיקה הגישה של רחמנא לבא בעי, כי אף שזהו מוכרח לכל לראש, אבל אין זה מספיק כלל וכלל.
אפשר שיחשדני שכוונתי בהנ"ל להשפיע על יהודי שיעשה שומר תורה ומצוה במילואם ועוד כפי דרישת תורת החסידות, ואודה אשר גם בזה צדקו חכמינו ז"ל באמרם אין אדם נחשד אלא א"כ יש בו עכ"פ במקצת.
אבל אין מקצת כוונה זו שלי ממעטת כלל התועלת בשביל המטרה הנ"ל, ולדעתי גם ההכרח, שימסרו הדברים, דברי תורת החסידות, שהם בכלי שני - בקירוב יותר לאמיתתם ולפנימיותם. אפשר ג"כ שתפלא בעיניו תקותי - שעל ידי מכתב אוכל להשפיע על איש הוגה דיעות, אשר בודאי שיטה לו באופן חייו, שיטה מיוסדה וקשורה בנימי נפשו וכו', והשפעה עד כדי כך - שבקבלת המכתב ישנה באיזו מדה שהיא לא רק השקפתו אלא גם הנהגתו.
והביאור בזה הוא - שאיני בא בדבר חדש משלי, אלא מציע רעיון ישן נושן, וביחד עם זה, שבכל יום ויום חדש הוא ובורא עולמות הוא, הוא ענין תורתנו ומצותי'. והמאמין באדם ובכוחות נפשו האין-סופיים, כיון שנפש האיש הישראלי היא - בלשון רבינו הזקן בעל התניא - חלק אלקה ממעל ממש, שהוא האין-סוף, הרי הוא מאמין גם כן אשר בשעתא חדא וברגעא חדא יכול כל אחד ואחד להגיע לעומק רום, מבלי הבט על מצבו ומעמדו ברגע לפני זה. והגורם לזה יכול להיות אפילו דבר קטן וניצוץ קטן, כיון שאין זה משמש אלא לפתיחת אוצרות האין-סוף שישנם בנפש השומע או הקורא.
בכבוד וברכה.
בטח נמצאים תח"י מפתחות לספרי חב"ד שערכתי בזמנים שונים, מתאים לנקודה הראשונה במכתבי לעיל, ואשר ראיתי בהם תועלת רבה, וכנ"ל, לא רק בשביל אחרים אלא גם בשביל עצמי.
B"H, 26 Shevat, 5716.
Brooklyn, NY.
Mr. Eliezer Shteinman.
Shalom u'Vrachah!
I wish to express my gratitude for your thoughtfulness in sending me your recently published books: the writings of the Maggid of Dubna, the writings of Rabbi Nachman of Breslov, "Be'er HaChassidus" first and second series.
Regarding these books, especially the "Be'er HaChassidus" series, I would like to comment on two points: (a) The goal of an author in general—and especially one writing on a conceptual topic—is to awaken a desire in the reader to continue delving into the subjects presented and deepen their understanding, particularly when the author conveys matters in his own language and formulation (i.e., as a secondary source). In all times, and especially in our generation, efforts are made to make things easier for the reader and student by providing helpful tools. Therefore, in my opinion—and experience shows this—it is extremely important to note the sources directly in footnotes or at least at the end of each book, specifying chapter, page, etc. Especially when quoting; this gives readers and students the opportunity to form their own opinions on interpreting the original text and stimulates their desire to delve deeper. Moreover, this practice benefits not only readers but also the author himself because he may not always have his notes with source references available when revisiting these topics. I noticed that your above-mentioned books lack these references. However, I hope that if you accept my suggestion there is still time to fill this gap in your forthcoming works. Ideally—a supplement booklet could also be published for already released books containing source references for their topics.
(b) When conveying Torah approaches—Torah that is alive and a Torah of life—especially those parts connected with feeling (emotion), and particularly if intended for an audience for whom these perspectives are new or even foreign, then for it to be conveyed more completely and reach deeper within them it is not enough for the teacher or author merely to read such Torah works, study them deeply, and transmit their essence; rather he must "clothe himself" as much as possible in the spirit of this Torah and in the lifestyle of its founders and leaders. All the more so is this necessary if his aim is to draw practical conclusions relevant to present-day life. I do not know you personally but I hope you will not take offense at my taking the liberty to point out that—to achieve your stated goal as written in your introduction—it would be appropriate for you to internalize their way of life: living according to Torah in actual practice as explained at its source in Chasidic works. The approach "the Merciful One desires the heart" is indeed essential above all else—but it is by no means sufficient on its own.
You might suspect that my intention here is simply to influence a Jew toward full observance of Torah and mitzvos as demanded by Chasidus—and I admit our Sages were correct when they said no one is suspected unless there is at least some truth behind it! But even if that is partly my intent it does not diminish at all—in fact it only strengthens—the benefit (and necessity) for achieving your stated goal: that teachings of Chasidus transmitted secondhand should be brought closer to their true essence.
You may also wonder at my hope—that through a letter I could influence a thinker who surely has an established worldview deeply rooted within him—to change not only his outlook but even his conduct upon receiving this letter. The explanation is: I am not presenting anything new but rather proposing an ancient idea which nevertheless renews itself daily—this being our Torah and its mitzvos. One who believes in man’s infinite soul powers—as our master Rabbi Schneur Zalman writes in Tanya: “a literal part of G‑d above”—believes too that anyone can reach great heights instantly regardless of previous state or standing; sometimes even a small thing or spark can open up these infinite treasures within one’s soul.
With honor and blessing.
Surely you have on hand keys/indexes I compiled at various times for Chabad texts—relevant to my first point above—which I found very helpful not only for others but also myself.
Summary
The Rebbe teaches that citing sources enriches both reader and author while authentic transmission of Chasidus requires living its values personally—not just intellectual study—so its inner truth can be conveyed fully even through secondary presentation.