ב"ה, כ"א שבט, תשט"ז
ברוקלין.
האברך שלמה שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק, בו כותב אודות הרושם הכביר אשר עשתה האסיפה, הנאום של פב"פ שהסעיר את הרוחות ליראת שמים תורה ומצותי' - ואשרי חלקו שהשתתף בארגון הדבר. ומזה מובנת ג"כ חוות דעתי בהנוגע לעתיד - שימשיך בעבודתו זו, אף, שככל עבודה פנימית, דורשת השקעת זמן מרץ ושימת לב. והובטחנו כבר מרבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) אשר ע"י הצדקה עם הזולת נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.
אבל מלשון הבטחה זו עצמה, שאומר שנעשים זכים ולא שנעשה למדן וירא שמים, מובן, שצריך ללמוד, וגם להתעסק בענינים המביאים לרגשי לבב באהבת ד' ויראת ד', אלא שמתברכים בהצלחה מופלגה אלף פעמים ממש. ולכן עליו לסדר לימודיו בתורת הנגלה ובתורת החסידות זמן נכון בכל יום ויום וכראוי באברך בן ישיבה. ורק שבזמנים הפנוים מסדרי הישיבה וקצת מזמני הישיבה - להקדיש לעבודה הנ"ל. ובטוחני שבאופן כזה גם אביו הרב שליט"א יסכים בלבב שלם.
מובן שכל הנ"ל הוא בתור סדר קבוע, אבל במקרה יוצא מן הכלל ובתור הוראת שעה, צריך, ופעמים גם מוכרח, להוסיף מזמן דצרכי צבור על זמן דלימוד התורה, ולפעמים להיפך - לקחת מזמן הלימוד לצרכי צבור. ובפרט בהתבונן שעניני צבור אודותם הנדון, לפעמים תכופות - בתקופה זו - הם ענינים של פקוח נפשות ממש. ובודאי גם בזה יקוים דבר המשנה מצוה גוררת מצוה, ולא ח"ו להיפך.
בשאלתו איזה אישים להזמין להטיף בפני הקהל וכו' - מובן שבזה צריכים להחליט אנשים הנמצאים על אתר ולהביא בחשבון גם ענינים דמראית עין, שמיעת אזן וכו'. ולאידך גיסא להשתדל לנצל כל הכחות האפשרים. ואין לקבוע בזה מסמרות אפילו על אתר, ובפרט בריחוק מקום, כיון שהענינים משתנים מזמן לזמן.
נעם לי לקרות במכתבו שלומד בצורה קבועה בתורת חב"ד. ובודאי ידוע לו פתגם רבנו הזקן, שהקביעות צ"ל בזמן וגם בנפש והוא העיקר. וכבר ידוע - דקבוע לא בטל. וכיון דכל יומא ויומא עביד עבידתי', והרי ברכת התורה מברכים בכל יום מחדש ובנוסח נותן התורה לשון הווה, הרי גם הקביעות בלימוד תורת החסידות צ"ל בכל יום.
בברכה לבשר טוב בכל האמור.
מ. שניאורסאהן
בשאלותיו במכתבו מיום הבהיר יט"כ: א) אם להאמין באמונה פשוטה או לחקו"ד - שניהם מוכרחים. ולא רק שאין סתירה מזל"ז, אלא אדרבה משלימים זא"ז. תחלת העבודה ויסודה - אמונה פשוטה, ותיכף נתחייב במצוה שהיא יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון כו' (רמב"ם בתחלתו), ובל' הזהר (ח"ב כה, א): פקודא דא קדמאה דכל פקודין כו' למנדע לי' לקוב"ה כו'. ולא יגעת ומצאת אל תאמין. ומחויב לייגע ולהטריח את שכלו להשכיל ולהבין עד כמה שביכולתו - ויכולת האדם מוגבלת - ומה שלמעלה מיכולתו, באמונתו היסודית והפשוטה יִחְי'. ועייג"כ מצות האמנת האלקות להצ"צ. קונ' תורת החסידות פי"ג ובכ"מ.
ב) סדר לימוד - בנגלה בהתאם לסדרי ישיבה בה לומד (ומוכרח, בכל אופן, לימוד וידיעת הל' הצריכות). בחסידות - יתדבר עם הררש"ח שי' קעסעלמן עד"ז, כיון שתלוי בכשרונות כאו"א וכו' וכו'.