ב"ה, א' דר"ח אלול, ה'תשט"ו
ברוקלין, נ.י.
לכבוד ד"ר אברהם ומרים שיחיו אהרונוב
שלום וברכה!
במענה על מכתבם מי"ב מנ"א, הבא בהמשך למכתבי - מענה על שאלתם כיצד לגשם רצונם לעזור לעבודת חב"ד באה"ק ת"ו ובאופן די-רחב, וכותבים במכתבם זה על דבר יסוד "קרן חוזרת להכשרה מקצועית לנוער חניכי ישיבת תומכי תמימים (ליובאווטש) על שם ד"ר מרים ואברהם אהרונוב" שי'.
הנה אם הענין הוא כבר לאחר ההחלטה, יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ויביא הדבר פירות טובים ובמדים רחבים.
אבל אם הענין עדין בגדר של שקלא וטריא, אין ברשותי להעלים את השקפתי בזה, והיא:
בשים לב לזה שחיים אנו בתקופה של הרת עולם וביחוד בתקופת משבר בהנוגע לחינוך מסורתי וחינוך חסידי בפרט, הנה יקר כל רגע שבו אפשר להציל (חומר האדם של) הנוער הצעיר, ובשעת חירום כזו הנה עבודה חינוכית מידית קודמת לעבודה המביאה פירותי' לאחר זמן, כי בינתים מאבדים, ח"ו, עשיריות ואולי מאות של הנוער הישראלי.
מנקודת מבט זו, המסקנה, כמובן, היא שכל האמצעים והכחות שאפשר לגייס, דין קדימה בהם שיתרכזו בעבודה מקסימאלית בחינוך המידי, וממילא לא באופן של קרן גמ"ח חוזרת וגם לאו דוקא להכשרה מקצועית בשביל אברכים ובוגרים, אלא בעיקר לתת אפשריות למוסדות חינוך שיוכלו לקלוט עוד מספר של תלמידים צעירים, גדיי הצאן.
ואם אפילו נניח שמנקודת האיכות עבודה זו אינה עולה על הענין שעלה בדעתם, אבל כבר ראינו במוחש הרבה פעמים שרבוי הכמות מביא סוף כל סוף להוספה באיכות, וכמרומז גם במרז"ל אלף נכנסים למקרא, מאה יוצאים למשנה, עשרה לגמרא ואחד להוראה.
בכל אופן הנני מאחל להם הצלחה במפעלם איך שיחליטו להגשימו ובטח יודיעוני מהמשך הענין ות"ח מראש.
בכבוד ובברכת כוח"ט.