Letter # 3018

None

3018

0:00/0:00
1x

0.25x

0.5x

0.75x

1x

1.25x

1.5x

1.75x

2x

ב"ה, י"ב מ"ח, תשט"ו

ברוקלין.

חבר המורים...

שלום וברכה!

במענה על מכתבם מב' חשון שנתקבל זה עתה, הנה מרוב צערי ממהר אני להשיב עליו מבלי לחכות על התור, וסיבת הצער הוא תוכן מכתבם אשר כיון שהנהלת... חייבת סכום להמורים, הודיעו לההנהלה אשר ימעטו בשעות הלימוד עד שיתחילו לשלם להם המגיע, והצער בזה מובן:

א) ממיעוט שעות הוראה סובלים התלמידים-ות בני ובנות ישראל כשרים, ואם אפילו עשתה הנהלת... איזה אי צדק בזה, אין כל הצדקה לענוש את התלמידים-ות, ובפרט עונש כזה, שלא תמיד אפשר לתקנו, כי הזמן הוא אבדה שאינה חוזרת בכלל, ובפרט שעות החינוך של ילדים וילדות שכל שעה במשך זמן החינוך שקולה היא כנגד משך זמן כ"פ ככה בזמן בגרות האדם כמובן.

ב) מובטחני שגם בעיניהם ברור שלא עשתה הנהלת... איזה דבר בזדון, ופשיטא שאם היו מעות בקופה או אם הי' אפשר בקל להשיג מעות, הרי גם חברי הנהלה שבעי רצון היו לסלק החובות ואם יש מקום לאמר לשלם מדה כנגד מדה אין מקום לומר לענוש במזיד על מה שעשה פב"פ בשוגג או באונס...

ד) העולה על כולנה הוא ההירוס בהשקפת עולמם של המחונכים שלהם בראותם שבשביל תביעה גשמית לר' פלוני או לעסקן צבורי פלוני עושים עול לעשיריות תלמידים ותלמידות, וכיון שזהו הנהגת המורה שלהם והמחנכם בענינים של יהדות ומדות טובות הרי אינו מובן מפני מה לא ינהגו המחונכים בדרכים כאלו שטוביא חטא וזיגוד מינגד[1], והרי ידוע בהענין דשאול באחד ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו כי חטאו של שאול הי' בהענין שהוא הי' תפקידו ומשרתו היינו בעניני מלכות משא"כ חטאיו של דוד אף שמצד עצמן היו חמורים יותר לא היו בתפקידו, ובלשון החסידות עיקר שליחותו בעלמא דין, ומפני טעם זה מובן ג"כ אשר זה שצמצמו בהשעות דלימודי חול אין בזה נפקא מינה בהיזק דפעולה זו, ונוסף ע"ז הענין שבשעות הנוספות ילכו התלמידים-ות בטל וכו'.

תקותי אשר שורותי אלה המעטים בכמות תספיקנה. וישמחוני בבשורה טובה בדואר החוזר אשר מנדבים כל השעות הנוספות ועושים את זה בטוב עין ובחפץ לב שבזה תלוי' ההצלחה בהשפעה על התלמידים.

המחכה לבשו"ט כנ"ל ותודה חמה על ההקדם בזה.

נ.ב.

בכל הנ"ל לא נגעתי מפאת ההלכה בענין של שביתת מורים בת"ת או בחדר, כי אין כאן המקום, והעיקר אשר מובטחני שאין זקוקים לזה כלל וכלל.

  1. 1 פסחים קיג, ב - שְׁלוֹשָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָם: הַמְּדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת בַּחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ, וְהָרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בּוֹ יְחִידִי. כְּגוֹן זֶה שֶׁטּוֹבִיָּה חָטָא וּבָא זִיגוּד וְהֵעִיד בּוֹ לִפְנֵי רַב פַּפָּא. הִלְקָה רַב פַּפָּא אֶת זִיגוּד. אָמַר לוֹ: "טוֹבִיָּה חָטָא וְזִיגוּד לוֹקֶה!?" אָמַר לוֹ: הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" (דברים יט, טו) וְאַתָּה מֵעִיד בּוֹ יְחִידִי – שֵׁם רַע בִּלְבַד אַתָּה מוֹצִיא עָלָיו.