ב"ה, ו' שבט, תשי"ד
ברוקלין.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה ישראל שי'[1]
שלום וברכה!
לאחר הפסק הארוך נעם לי לקבל מכתבו מעש"ק שמות, ומה שמצטדק על העדר כתבו כי לא הי' דבר חשוב מה לכתוב, הרי הפליאה על זה גדולה יותר, כי הרי בלשון הזהר סוף חלק א', צריך להיות כל יומא ויומא עביד עבידתי' במילוי שליחותו של הקב"ה להאיר חלקו בעולם, היינו להשפיע על עצמו וגם על סביבתו, ובודאי במשך החדשים שלא באנו בכתובים יכול הי' וצריך הי' לעשות בזה, ובמילא הי' מקום לכמה וכמה מכתבים.
והנה אין צועקין על העבר ולא באתי בזה אלא בהתוצאות על להבא שיתמלא כל הנ"ל ולא רק די מחסורו אלא בריבוי וכלשון מדרש אסתר רבה בסופו השלום בריבוי הברכה בריבוי וכו'.
והעיקר אשר כיון שזיכהו השי"ת ויודע הוא ע"ד תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי' הרי יכול הוא להיות הצנור להמשיך ידיעות אלו לאחינו בני ישראל אשר נזקקים לעת עתה רק ללשון איטלקית, וצריך הי' לעשות בזה במרץ הכי גדול, היינו להעתיק לאיטלקית ענינים קלים מהשיחות ואפילו גם מהמאמרים ובפרט קודם המועדים, יומי דפגרא, יום ההילולא וכו' וכמו שכתבתי לו מכבר בודאי יסייע בזה ככל יכולתו הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר מרדכי שי' הכהן פערלאוו, והרי ידוע הבטחת רבינו הזקן אשר ההולכים בעקבותיו כשעושים בעניני תורה ומצות מצליחים, ולמותר להכפיל עוד הפעם שאם זה קשור באיזה הוצאות על דרך הרגיל הרי עלי לסלקם.
ולבשו"ט בזה בהקדם אחכה, כי הרי זהו ענין כמו ת"ת בכללו, שכשמאחרים לאיזה שעה הרי זה חסרון שאי אפשר למלאותו כיון שכל חלק מהזמן מחוייב בת"ת גם מצד עצמו, והאריכות אך למותר.
במה שאי ברור לו ברמב"ם הל' מלכים בהנוגע לסמכות המלך ותוקף ממשלתו ורואה קושי לתווך בין הדין דרשות להמלך להטיל מס על העם ולאידך גיסא שאסור לו להרבות לעצמו, הנה איני רואה בזה כל סתירה.
כי בכלל ע"פ דין תורתנו ישנם כמה ענינים שצריכים בית דין בכדי שהצבור יחוייב לשמוע להם וה"ה בהטלת מס וארנוניא על העם וזהו תוקפו של מלך שאין צריך בי"ד לכך אלא שהוא בעצמו יכול לעשות בזה וכשאר הענינים שהמלך יש לו רשות לעשות זה בעצמו, ומפורטים הם ברמב"ם הל' מלכים ובשאר המקומות, ומובן מעצמו שהמס נכנס לרשותו של המלך ובידו לחלקו כפי ראות עיניו, אלא שככל אחד מישראל ועוד יותר מהם כפי גודל האחריות אשר עליו, וכלשון הרמב"ם שהמלך לבו הוא לבו של כלל העם, צריך לעשות הענינים דתפקידו באמונה, היינו לחלק הכספים כפי דרישת מצב המלוכה לצבא ועבדיו וכו' וכו' וגם לעצמו ולעניניו באופן שלא יהי' דבר לבטלה שאפי' בסוס אחד בטל עובר רצון השם, זאת אומרת שמלך ישראל ע"פ דיני התורה יש לו שלטון גדול ביותר, אלא שהתורה מחייבתו להיות שפל מכל אדם ולא להרבות לעצמו כל ענינים שאינם מוכרחים לאימתו ההכרחית בשביל שלום המדינה וכו'.
ויעויין ג"כ בס' דרך מצותיך להאדמו"ר הצמח צדק מצות מינוי מלך (דף ק"ח ע"א ואילך) וז"ל: הנה שרש ענין המכוין במינוי המלך הוא שבו ועל ידו יהיו הישראל בטילים לה', עיין שם דבריו דמבאר שם באריכות.
מוסג"פ העתק המאמר שנאמר ביום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשתקד, שבטח ימצא בו רוב ענין.
ע"ד סמכות המלך - בס' תורת נביאים למהר"ץ חיות.