ב"ה, כ"ח כסלו, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו, ואתו הסליחה על שנתעכב המענה שלי מפני ריבוי הטרדות.
תוכן מכ' אודות בנו האברך... שי' אשר ברצונו לנסוע ללמוד בישיבה, ונשען על פסק רז"ל הוי גולה למקום תורה הסכמתי ע"ז ולא נראה זה בעיני כת"ר שי' מפני מצב בריאותו ובפרט אשר החינוך שלו מובטח גם בהיותו בביתו.
והנה לכת"ר ודכוותי' בטח למותר להביא את כל ההסברות והטעמים הנאמרים בפסק המשנה הנ"ל דהוי גולה למקום תורה, והעיקר הרי הוא אם מתקבל הטעם או לא מתקבל הטעם, הרי כיון שבמשנה לא נתפרש הטעם להדיא, אין לנו אלא דברי המשנה, ומובן מעצמו שאין בזה איזה פגיעה בכבוד ההורים או אי-אמון בהם, ובפרט ע"פ הפירוש שבעל המימרא רבי נהוראי זהו ר"א בן ערך אשר בדידי' הווה עובדא וכמבואר במס' שבת - קמ"ז ע"ב -.
ובהנוגע למ"ש אודות שמירת בריאותו, הנה בודאי יש להשתדל בזה באותם המקומות אשר לשם יסע, והן בארצוה"ב והן באה"ק ת"ו יוכלו למצוא ידידים ואוהבים אשר ישגיחו על בנו במדה האפשרית, ובפרט שידוע אשר בריאות הגוף תלוי' במדה גדולה בהשביעת רצון מבריאות הנשמה, והא גופא אשר בנו שי' ימצא א"ע בסביבת חברים מתאימים לרוחו יוסיף ג"כ בבריאות הגשמיות, משא"כ כשיהי' בודד ובמצב של אי-שביעת רצון לעתים תכופות.
ובהזדמנות זו הנני להעיר על עוד נקודה, והוא בנוגע ללימוד תורת החסידות אשר כנראה מבין השיטים של מכתב כת"ר שי' אין דעתו נוחה כ"כ מזה, ונשען על מה ששמעתי כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ממה שראה במוחש, הנני בא בשורותי דלהלן, והוא:
ידוע אשר בשנים מלפנים היו כמה שיטות בענין הלימוד עם הנוער, אם צריך הוא להיות ש"ס ראשונים ואחרונים ופוסקים בלבד, או גם תורת המוסר והחסידות, וידוע אשר כששים שבעים שנה לפני זה הנה הגאונים בישיבות דליטא התנגדו בכל תוקף גם ללימוד תורת המוסר, באמרם אשר לימוד ש"ס ופוסקים מספיק ותורה מגינא ומצלי ובמכש"כ אשר אפילו זה שסר מן הדרך הרי גם הוא המאור מחזירו למוטב, אבל כעבור איזה עשיריות בשנים, הנה הראה החיים במופת חי אשר מוכרח איזה לימוד המדבר ישר מעניני מדות בנ"א הרגש נפשו וחובת הלבבות עד שגם הגדולים דליטא הודו והסכימו על לימוד המוסר במדה גדולה או קטנה עכ"פ.
אותם שזכו ליהנות מאור תורת הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו הבאים אחריו, אשר הביאו בחיים את ציווי האריז"ל אשר בדורנו אלה מצוה לגלות זו החכמה (פנימיות התורה) ולא עוד אלא כאשר שאל הבעש"ט את המשיח אימתי קאתי מר, היתה המענה לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, הרי נעלה מכל ספק הכרח לימוד תורת תלמידי הבעש"ט.
בכ"ז בהדור שלפנים הי' מקום לשיטה, אשר יש להסתפק במדה קטנה ביותר של לימוד זה, כיון שבטוחים היו שלא יהי' להנער ולהבחור כל שייכות ללמוד החקירה ולא יפגש עם כאלו אשר ישאלוהו בענינים דחובת הלבבות, עניני האמונה וכו' וכו', אבל בדורנו זה ובפרט בשנים האחרונות כשבאו הגזירות והשמדות ר"ל ובלבלו את כל העולם והנערים והאברכים עומדים בפני נסיונות קשים ביותר ולדאבוננו בל ימלט שלא יפגשו עם כאלו המטילים ספק בכל הקדוש ואפילו גם ביסודי האמונה, מוכרח הדבר שידעו את האמור בתורת הבעש"ט ותלמידי תלמידיו שזהו חלק מתוה"ק וכמרז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ניתנו למשה מסיני כדי שלא יהי' איכפת לי' מה שישמע מאחרים.
גם אם ימצא מי שיאמר אשר בטוח אשר בנו או קרובו לא יפגש לעולם עם כאלו שאינם חרדים יראים ושלמים (אשר זהו נגד מרז"ל אשר אפי' בעצמך אל תאמין) הנה בא הנסיון והראה שהיפך הוא אבל אפי' לדברי האומר כך מידי ספק לא יצא, וידוע שבענין של פקוח נפש הרי אפי' בשביל ס"ס וכו"כ ספיקות מחללין את השבת וכו' וכו'.
מוסכם מכל הוא אשר תורת החסידות הוא חלק מתוה"ק, ואם גם בנוגע לעצמו יש מי שאומר שרוצה הוא ללמוד חלק זה ורק אחר זמן חלק השני הרי פשוט שכשבא איש הישראלי ואומר שנפשו חשקה בחלק תורה מסויים הנאמר למשה מסיני ומפי הגבורה בעצמו צריך לחזקו ולעודדו להוסיף אומץ בלימוד חלק תורה זה ובפרט שחלק זה הוא אשר עליו נאמר ששואלים אם עלה קב חומטין ואם ח"ו לא העלה, הרי כלשון רז"ל - שבת דל"א סע"א - מוטב אם לא העלית גם החטין.
ולדידי הרי כת"ר שי' צריך להודות להשי"ת אשר העיר רוח טהרה על בנו שי' וחושק ללמוד פנימיות התורה אשר כלשון הזהר הקדוש - חלק ג' דקנ"ב ע"א עיי"ש - זהו נשמתא דאורייתא, אשר כמו שהנשמה נותנת חיות בהגוף ה"ה שפנימיות התורה נותנת חיות בלימוד תורת הנגלה, ותקותי חזקה אשר יקבל ממנו רוב נחת.
בברכת הצלחה בעבודתו בקדש המחכה לבשו"ט.