ב"ה, א' תמוז תשי"ב
ברוקלין.
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מיו"ד סיון, בו כותב ע"ד הקביעות שלו בלימוד תורת החסידות, ואשר איננו שבע רצון כ"כ כיון שאין לו ממי לשאול דבר הקשה לו והעיקר עם מי ללמוד לימוד הנ"ל.
פליאה לי עליו, שהרי בטח מכיר פב"פ כמה מצעירי אגודת חב"ד ומבני ישיבותינו בטח בהשתדלות הי' יכול לסדר אתם קביעות עתים נוסף על מה שלומד בפ"ע והעיקר מהנחוץ הוא שישתתף (ולא רק להיות נוכח) בזמן התועדות של אנ"ש, כמו בימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, וח"י אלול, הבע"ל, ומה טוב הי' שלא יסתפק במה שידמה לו שכבר ספג דיו, אלא שגם אח"כ יעמוד בקשור אתם וישתתף בהתועדותם עד שיבוא לידי הכרה שלא לבד שלא ספג דיו, אלא שזה רק מיני' ומקצתי', וידוע פסק רז"ל יגעתי ומצאתי תאמין.
ב) כותב שראה מכתבי לחג הפסח, והוא הראשון שראה כתוב לצעירים, ולפלא שלא ראה גם מכתבי מערה"ש תשי"א לבני הישיבות, ובטח יוכל למצוא אותו גם עתה אצל אנ"ש, אבל ידוע פסק רז"ל שלא המדרש עיקר אלא המעשה, אשר ימלא הצעותי במכ' הנ"ל, וכל המקדים ה"ז משובח, כי כל רגע ורגע בזמן העובר ואין ממלאים אותו בתוכן המתאים, ה"ז אבדה שאינה חוזרת, ובאריכות בדבר הפשוט ומובן, אך למותר.
ג) שואל הוא כוונתי במכתבי לחג הפסח בהתיבות "אף אם עי"ז מוכרח יהי' לשנות מהטבע וההרגל שלו" הנה צריך עיון במה נתקשה, כי כוונתי כפשוטה, שבני הישיבות הורגלו בענין דתלמוד גדול, ובמילא חדש בעיניהם הדרך להקדיש חלק מזמנם שיכולים לשגשג בתורה ותחת זה להשתמש בו לקרב הסביבה שלו בענינים פשוטים, כמו שמירת שבת, לימוד אל"ף בי"ת, עברי וכו' וכו', וכמה מבני הישיבות מטעימים זה לעצמם, שזהו מצד היראת שמים, שכיון שפסקו רז"ל שמצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, הרי אין מבטלין ת"ת בשביל זה ואפי' תשב"ר אין מבטלין בשביל בנין בית המקדש וכו' וכו' הרי אין להם להפרד ח"ו מן התורה אפילו לרגע, ועל הקב"ה להבטיח את החינוך הכשר של בני ובנות ישראל העומדים בסכנת טמיעה וכפירה היל"ת, אבל באמת אין זה מצד היראת שמים, כי מצוה עוברת היא ואין די אחרים העושים אותה, אלא זהו מעצת היצר.
(וכידוע הפירוש במרז"ל כך היא אומנתו של היצה"ר, היום אומר לו עשה כך וכו', שלכאורה אינו מובן מהו הלשון כך שהי' צ"ל עשה זאת, אלא שדרך היצה"ר הוא שבתחלה כשבא להאדם הירא ושלם אמירתו כך, שגם הוא - היצה"ר - מסכים ע"ז, אלא שמערב בזה טעם שיש לו אחיזה בזה, ובמילא כעבור איזה זמן, שנוח לו להתפשט יותר, עי"ז ניתן לו האפשריות שיאמר סו"ס לך ועבוד ע"ז),
ובענין זה יש להזהר בפרט מהסתות היצה"ר, כיון שאצל בני הישיבות זהו הטבע שלהם, (וכידוע שאלו השוקדים בתורה בילדותם (היינו קודם שמבינים בשכל גודל ערך התורה) ה"ה שקדנים בטבע, ואינם להוטים כ"כ אחרי עניני שחוק וקלות ראש), וההרגל שלהם, כי אפילו אלו שנכנסו להישיבה לא ברצון עצמם אלא ע"פ הכרח הורים ומורים, אף שזה היפך טבעם, הנה אחרי שהורגלו בחיי הישיבה וסדרה, קשה להם לפרוש מזה, וכידוע מאמר החכם אשר הרגל נעשה טבע שני.
ד) שואל במכ' במרז"ל ברש"י בראשית (א, יא-יב) בענין החטא של הארץ ונתקללה ע"ז, ושואל מהו חטא וענשו בצומח וכו', הנה יעוין במס' ע"ז תוס' ד"ה עד, דף י"ז סוף ע"א, ותוס' ד"ה אמר, חולין ז' ע"א, ועד"ז הוא בחדא"ג מהרש"א חולין ס' ע"א עה"כ נשאו דשאים ק"ו בעצמם - שהשר ומזל שלהם אמר כן. ועיי"ש ג"כ ענין הק"ו.
בברכ[ה] לת"ת ביראת שמים ולהתקשרות במאור שבתורה ובהקו חומטין בתורה שזהו בפנימיות התורה.
B"H, 1st of Tammuz, 5712.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
I was pleased to receive your letter from the 10th of Sivan, in which you write about your regular study of Chassidus, and that you are not fully satisfied because you have no one to ask questions or to study this subject with. I am surprised at this, for surely you know personally several young members of Agudas Chabad and students from our yeshivos; certainly, with some effort, you could arrange fixed times to learn with them in addition to your own private study. Most importantly, it is necessary that you participate (and not merely be present) during farbrengens of Anash, such as on the days of redemption—12th and 13th of Tammuz—and on Chai Elul, G‑d willing. It would be best if you do not suffice with thinking you have absorbed enough already; rather, even afterwards you should remain connected with them and participate in their farbrengens until you come to recognize that not only have you not absorbed enough, but what you have is only a small part. It is well known what our Sages ruled: Yagati u'Matzasi Taamin ("I have toiled and found—believe it").
(b) You write that you saw my letter for Pesach and that you were the first among the youth to see such a letter addressed to them. It is surprising that you did not also see my letter from Erev Rosh Hashanah 5711 addressed to yeshivah students; surely you can still find it among Anash. But it is well known what our Sages ruled: Lo HaMidrash Ikar Ela HaMaaseh ("Not study but deed is essential")—that my suggestions in that letter should be fulfilled; whoever does so sooner is praiseworthy. Every moment that passes without being filled with appropriate content is a loss that cannot be recovered. To elaborate on something so simple and obvious would be superfluous.
(c) You ask about my intent in my Pesach letter regarding the words "even if this will require changing one's nature and habit." This needs consideration as to what difficulty there could be here; my intent was literal: yeshivah students are accustomed to the idea of Talmud Gadol (the greatness of Torah study), so dedicating part of their time—which could be used for Torah study—to instead bring their surroundings closer in simple matters like Shabbos observance or teaching Alef-Beis or Hebrew seems novel to them. Many yeshivah students rationalize this by saying it stems from fear of Heaven: since our Sages ruled that a mitzvah which can be done by others does not override Torah study—not even for building the Beis HaMikdash—therefore they should never separate from Torah even for a moment, leaving it up to G‑d to ensure proper education for Jewish children at risk of assimilation or heresy (G‑d forbid). But in truth this does not stem from fear of Heaven; rather, it is an urgent mitzvah with insufficient others doing it—this is simply advice from the yetzer hara. (It is well known how our Sages interpreted: "kach hi umnaso shel yetzer hara"—today he says do this etc.; at first he agrees but mixes in his own reasoning so later he can push further until ultimately he says serve idolatry.) In this matter one must especially beware of the yetzer hara's enticements because for yeshivah students this has become their nature (and as known those who diligently studied Torah as children—even before understanding its value—become diligent by nature and are less drawn after frivolity), and even those who entered yeshivah against their will eventually become accustomed so it becomes second nature—as the wise saying goes: habit becomes second nature.
(d) You ask about Rashi's comment on Bereishis (1:11-12) regarding the sin of the earth and its curse concerning vegetation etc.; see Avodah Zarah Tosafos d.h. ad (17a end), Tosafos d.h. amar Chullin 7a, likewise Maharsha Chiddushei Aggados Chullin 60a on "Nasu Deshaim kal v'chomer b'atzmam"—that their ministering angel said so; see there also about the kal v'chomer.
With blessings for Torah study with awe of Heaven and connection to the luminary within Torah—and success in delving into its inner dimension.
Summary
The Rebbe teaches that true growth comes through active participation in communal gatherings like farbrengens and by overcoming personal habits or rationalizations that hinder outreach efforts. One must act decisively rather than merely contemplate or rationalize away responsibility.