ב"ה, ט"ז סיון, תשי"ב
ברוקלין.
שלום וברכה!
קבלתי מכתבו ממוצש"ק בה"ב - אף כי באיחור זמן קצת - כן נתקבלו מכתביו הקודמים, ונעים לי לקרות ע"ד התעסקותו בהפצת מעיינות החסידות חוצה, מנהגי' והדרכותי', ובטח כפסק תוה"ק יוסיף אומץ בזה כי מעלין בקדש וכל המוסיף מוסיפין לו.
ב) מ"ש ע"ד בנו שבדעתו להכניסו לחדר... אף שלא נתמלאו לו עדיין חמש שנים, הנה בכלל כגון דא תלוי בהתפתחות גופו וכשרונותיו והעיקר אם תמצא שם כתה שהחילוק בגיל לא יהי' גדול כ"כ בינם לבין זה של בנו שי' ואזי יתן השי"ת ויהי' להצלחה.
ג) מ"ש ע"ד הוראה איזה היא הדרך בה ילכו לקרב את הנוער שבאה"ק ת"ו לרוח ישראל סבא, הנה אין מובנת שאלתו זו, באשר אינה מבארה בפרטיות, כי הרי זה כמה חדשים שמתעסק הוא בכגון דא (אף שעדיין אין ההתעסקות בזה המרץ שהי' דורש כ"ק מו"ח אדמו"ר, והשינוי הוא לא רק בכמות כ"א גם באיכות, אבל בכ"ז הרי מצאו דרכים) ות"ל אשר במדה ידועה מצליחים וא"כ מהו פירוש שאלתו, באיזה דרך לקרב את הנוער, ואולי כוונתו להמשך מכתבו, וכמובן בסעיף דלאח"ז:
ד) מוסר תוכן נאומו בחגיגת ל"ג בעומר במירון, אשר שם שואל אם זה נקרא נגיעה (פארטשעפעט) בשאר המפלגות הדתיות, וא"כ הוא אם כדאי הדבר גם להבא:
הנה בכלל קשה ליתן בזה כללים שוים לכל נפש, כי זה משתנה ממסיבה למסיבה וממקום למקום, והנקודה כללית בזה צ"ל אשר התכלית העיקרית היא הענין דועשה טוב, היינו לספח כמות היותר גדולה שבאפשרי להחינוך הכשר ולתורה ומצות, וצריך לעשות את כל המאמצים [ל]תכלית זו, ובמילא אם כשיגעו בכבוד... הרי עי"ז יהי' היזק לתכלית הנ"ל, הרי לאחר כל החשבונות אין מתפקידנו לנהל תעמולה נגד... ולאידך גיסא, אם כדי להציל את הנוער מוכרח הדבר לבאר ענין המפלגות וההירוס שהביא ומביא ענין זה של התנגדות היינו תעמולה שלילית ולא רק חיובית, ובמקום שיש ספק, ידוע הכלל, דשב ואל תעשה עדיף, וגדולה לגימה שמקרבת, ומקרבת פי' תחלה בגשמיות ואח"כ גם ברוחניות, ומובן מעצמו שצריך בזה זהירות יתירה, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו הק' "אויפהויבען יענעם צו זיך, אבער ניט אראפלאזען זיך צו יענעם".
ה) נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה, אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהי' בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ, אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט, ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהי' הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל. וז"ל: " (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'" הנה ברור פסק תורתנו בהגאולה והתחלתה, היינו שצ"ל איש כפשוטו ברמ"ח אברים והוגה בתורת ה' ולוחם מלחמת ה' והוא יתחיל בהפצת התורה והרמת קרנה ואח"כ יקבץ הגליות וכו' וכו', וזהו ע"פ תורת הנגלה ובנוגע לתורת החסידות, הנה בטח ראה בכמה וכמה דרושים ענין המשיח, האורות והגילוים הקשורים בזה, וכאשר נמצא הוא באה"ק ת"ו ורואה המצב על אתר, אשר שמים אור לחשך וחשך לאור וכו' ואחכ"ז יאמר שזהו אתחלתא דגאולה ויכריז ע"ז בקול רם, הנה תמי' אחר תמי'. אין ברצוני להאריך בזה, א) מפני שהענין פשוט לאחר התבוננות קלה ולשעה קלה ביותר, ב) כי כנ"ל תפקידנו היא תעמולה חיובית ולא שלילית וכאשר שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם אדמו"ר הצמח צדק אנן פועלי דיממא אנן, מיר דארפן מאכען ליכטיק, ג) כי על אה"ק ת"ו בפרט אסור לדבר לה"ר, וידוע ג"כ אשר ע"פ דין הנה לה"ר הוא גם באמירת דבר אמת (וזהו החילוק בין לשון הרע למוציא שם רע). מובן הדבר שכנ"ל איננו מחויב לנהל תעמולה כל היום וכל הלילה בעניני השלילה דהמצב, אבל פשוט שעתיד לגרום לטעות ולהפוך ענין של גולה - חסר אל"ף - לענין של גאולה - מלא אל"ף - וד"ל.
ו) מהנכון הי' שמכאן ולהבא, הנה בענינים כללים כאלו, כנ"ל, תבוא השאלה מהנהלת הצעירים לאחרי שיערכו לעצמם שקלא וטריא מתאמת וחו"ד ולא שכל אחד יכתוב בפ"ע, כי א"א לענות לכאו"א בפרטיות, ובפרט שיהי' זה כפל דברים ללא צורך כלל.
בברכה להפצת המעיינות חוצה שזה ישמש צנור וכלי להמשכת וקבלת ברכות השי"ת להמצטרך לו ולכל ב"ב שיחיו.