ב"ה, יו"ד סיון, תשי"ב
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מיום ג' א' דהגבלה, כי כבר דאגתי להפסק הארוך בקבלת מכתביו, ות"ל אשר הכל שלום, וכנראה שלא היתה איזה סיבה מיוחדת בזה.
ב) בצער קראתי במכתבו אשר תקוה קלושה בהגדלת העזר למוסדותינו... ויעזור השי"ת אשר תהי' הרחבה בהאמצעים כי ת"ל רואים הצלחה מופלגה, אשר בכל שקל שמשיגים מצליחים הרבה יותר מאשר עד עתה, (והענין מובן עפמ"ש באגה"ק סי' כ"ז וביאורו, אשר צדיקא דאתפטר אשתכח יתיר כו' ובמילא הנה ג"כ הצלחה צ"ל יתיר ועוד טעם נוסף בזה עפמרז"ל שהקב"ה מקדים רפואה כו' וכיון שהצרכים הולכים וגדלים וכחות הפעילים נתמעטו, הרי עכ"פ צריך למלאות זה בהצלחה), והשי"ת יתן מתוספתו מרובה על העיקר גם להבא, וע"פ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר: מען זאל זוכה זיין צו זיין די וואס הקב"ה נותן להם על ההוצאה ביום הראשון בשבוע על כל השבוע ולא ח"ו מאלו שנותנים להם בעש"ק ההוצאה של שבוע העבר...
ז) ת"ח על הבעת התנחומין שלו, וצדק בכתבו אשר עשיתי כהוראת האחרונים שלדעתם יש להתחיל האבלות מעת קבלת הידיעה (שלא להיות אסור בק"ש וכו' משך כמה ימים[1], אף שהי' לבי נוקפי ע"ז, דדעת אדה"ז לא כן, וכמו שכ' בשו"ע או"ח ר"ס ע"א [סעיף א], והקלתי בכ"ז, ע"י ישוב בדוחק, של' אדה"ז הוא "ונוהגין" ולא בל' של פס"ד). כיון שנמסר הדבר לכתפאי במקום הנפטר[2], ובס' כל בו מהרב גרינוואלד, מביא הוראה זו בשם הרב רפאל שפירא ומהרש"ם ח"ב סר"ס, ודלא כהנצי"ב בספרו משיב דבר, והובא ג"כ בשדי חמד ע' 73456 *. שוב ראיתי בהערה לכל בו הנ"ל, פרק ד' אות כ"ו, שמביא משו"ת תשובה שלמה מחדו"ת להרב עפשטיין (מסט' לואיס), שמחדש שם דדבר זה תלוי במחלוקת אם מונים שמועה רחוקה מיום המיתה או מיום הקבורה (כשהיתה איזה ימים אחר המיתה), וכיון שבזה שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר הוראה מפורשת למנות מיום המיתה, ה"ז ג"כ סיוע להנ"ל לנהוג האבלות בקבלת הידיעה.
דא"ג הנני בספק במנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר בהאבלות - שבעה - אחרי אמו הרבנית ע"ה אשר עלה לתורה ג"כ בימות החול ובמנחה לשבת, היינו גם אלו העליות שלא הי' רגיל בהם לולא האבלות, ולא מצאתי טעם ע"ז ובמילא לא מלאני לבי לנהוג ככה ולא עליתי לתורה אלא ביום הש"ק וכידוע הפסק דר"ת בזה.
ח) מוסג"פ העתק מהר"ד די"ט אייר ואולי יענ[י]ן את כת"ר שי' והשי"ת יזכה את כאו"א מאתנו לבשר אך טובות תכה"י. בברכה וכבוד.
בס' כל בו: ע' 118 וע' 269.
*) שיטה אחרת לשבט סופר סק"ו שאינו אונן ולא מתאבל ג"כ. ולע"ע לא מצאתי לו חבר.