ב"ה, ב' שבט, תשי"ב
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוה"ר יואל [שפירא, קאלגארי] שי'
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מיום הילולא של רבינו הזקן ושמחתי לקרות בו אשר שבע רצון הוא ות"ל הכל שלום.
בטח ידוע לו המאמר מרבינו הזקן (הועתק בקונטרס לימוד החסידות פ"ג) וז"ל:
"משכיל לאיתן האזרחי, איתן הוא עצם הנשמה שדבוקה בהעצמות חלק אלקה ממעל, דהנה נשמה שנתת בי טהורה, בראתה, יצרתה, נפחתה, כנגד ד' עולמות, במדרש חשיב ה' מדרי': נר"ן, חי' יחידה, ובזהר כללם בד' מדריגות נר"ן ונשמה לנשמה, נגד ד' אותיות שם הוי', ואיתן הוא התוקף דנשמה הבא בגילוי בהכח דמס"נ, ואיתן לשון יושן בלתי מחודש, והוא שם ע"ב שאינו מחודש, וס"ג ומ"ה הם תהו ותקון, דשניהם מחודשים, ושם ע"ב הוא למעלה מתהו ותקון, והוא בלתי מחודש, וידוע דשם ע"ב בחכמה, והיינו פנימי' החכמה, וכמאמר פנימית אבא פנימי' עתיק, ועתיק הוא לשון ישן, שזהו המשכת העצמות, וזהו נשמה שנתתי בי טהורה היא, שזהו שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ואצי' הוא הפרשת הארה מאוא"ס המאציל ב"ה שאינו בבחי' התחדשות כ"א בבחי' גילוי ההעלם, וזהו משכיל, שהוא מקור הממציא ומגלה את השכל, הנה משכיל זה הוא רק לאיתן, דאיתן יש לו משכיל, מה שע"י כח המשכיל הוא האזרחי, מזריח לכל הכחות והחושים".
וע"פ המובא בכ"מ בדא"ח עה"פ יראת ה' לחיים, אשר כפי שתגדל מדת היראה כך נתוסף החיים ובריאות גם בגוף הגשמי של איש הישראלי, הנה בפרט הוא בנוגע להאיתן שבנפש הוא התוקף דנשמה, אשר כשבא בהתגלות, וכידוע אשר ענין מס"נ, נפש פירושו רצון, היינו שמוסר רצונו לתומ"צ נתוסף ג"כ חיות ובריאות כפשוטו, ממ"ש והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ויאיר את חלקו בעולם בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות.
ומ"ש שאין במחנו עם מי לדבר, הנה ידוע מענה הצמח צדק להרה"ח הרה"צ וכו' מוה"ר הלל מפאריטש, "אז די נשמות הערען" ובפרט שעתה גילו לנו נשיאינו רבוה"ק עניני[ם] העמוקים ביותר בתורת החסידות וגם אויף מאמע לשון באופן שיש להבינם, ובפרט הבכן והבפועל - יוצא מזה לכל איש הישראלי אפילו הפשוט שבפשוטים ואין הדבר דורש אלא שימת לב הראוי'.
החותם מעין הפתיחה בברכת אריכות ימים ושנים כפשוטו ממש וגם כמשמעו היינו ממולאים בטוב האמיתי הוא תורה ומצות חדורים ומוארים בפנימית התורה.
נ"ב: מ"ש במכתבו על הנמצא בדא"ח בפי' מרז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, דאין אנו יודעים למה נתאוה, והוקשה לו, דהרי בזה נח"ר גדול הוא, וכמו שמבשרי אחזה באדם חכם כשיש בידו לגלות חכמתו ה"ז נחת רוח, ויותר משהעגל רוצה כו'.
הנה מובן הדבר שאין לדמות כלל ענין זה למעלה, וכמבואר בכ"מ שהנ"ר דחכם הוא כשמגלה הדבר לזולתו, ואין ענין זה שייך למעלה, כיון שאין זולתו, ונוסף ע"ז הנה הענין דדוקא בבי"ע הנהו רק ע"פ רצון העליון, כי מה שהנ"ר הוא בדירה בתחתונים דוקא אינו מובן, וכמ"ש בביאור בד"ה יו"ט של ר"ה רס"ו בתחילתו.
ונקודה העיקרית והכללית בכל זה הוא, דאי אפשר להבין למה נתאוה קודם כל סדר ההשתלשלות, כיון שאז לא הי' עדיין מציאות השכל והטעם ודעת שכל אלו נבראים הם, וקודם שנאצלו העולמות לא הי' אלא הוא ושמו בלבד, ושם הוא שנתעורר הרצון להיות לו ית' דירה בתחתונים וא"כ אין שייך למצוא ע"ז טעם ושכל, כיון שעדיין לא הי' ענין השכל, וד"ל.