Enjoying this page?

001 - הִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת פֵּרֶק א

הלכות שאר אבות הטומאות 

יש בכללן שלוש מצוות עשה, וזה הוא פרטן:
(א) דין טומאת נבילה. (ב) דין טומאת שרץ. (ג) דין טומאת שכבת זרע.
ועבודה זרה מטמאה כשרץ, וטומאתה מדברי סופרים. 

וביאור מצוות אלו בפרקים אלו: 

הִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת פֵּרֶק א

א הַנְּבֵלָה[1], אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. כַּזַּיִת מִבְּשָׂרָהּ - מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בַּמַּגָּע,  וּכְלֵי חֶרֶס בָּאַוֵּיר[2]; וּמְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בַּמַּשָּׂא[3] לְטַמֵּא בְּגָדִים[4], כְּמֶרְכַּב הַזָּב.[5] כֵּיצַד: אָדָם שֶׁנָּגַע בַּנְּבֵלָה--נִטְמָא, וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְאִם נָגַע בְּכֵלִים, אַפִלּוּ בְּשָׁעַת מַגָּעוֹ בַּנְּבֵלָה - הֲרֵי הֶן טְהוֹרִין[6]; וְכֵן כֵּלִים[7] שֶׁעָלָיו טְהוֹרִין - לְפִי שְׁהוּא וֶלֶד[8], וְאֵין וֶלֶד מְטַמֵּא כֵּלִים. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה - מְטַמֵּא כֵּלִים בְּשָׁעַת נְשִׂיאָתוֹ[9], שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" (ויקרא יא,כח). וְאוֹתָן הַבְּגָדִים[10], רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְאֵינוּ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶס[11], וְאַפִלּוּ בְּשָׁעַת נְשִׂיאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.

ב אֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה, בֵּין הַמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין--אִם מֵתוּ, כֻּלָּן בְּשָׂרָן מְטַמֵּא בְּכַזַּיִת. וּשְׁחִיטַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחַיָּה טְהוֹרָה, מְטַהֶרֶת אוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם[12]: וְאַפִלּוּ שָׁחַט חֻלִּין בָּעֲזָרָה, וּקְדָשִׁים בַּחוּץ[13] - הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין; וְאִם אֵרַע פְּסוּל בַּשְּׁחִיטָה - הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בַּמַּשָּׂא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת שְׁחִיטָה.

ג בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה, אֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט אוֹתָהּ, אוֹ הַנּוֹחֵר אוֹ הַחוֹנֵק אוֹ שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ - הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וְכָל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת לְעִנְיַן טֻמְאָה לְכַזַּיִת, אֶחָד טְמֵאוֹת וְאֶחָד טְהוֹרוֹת.

ד מוֹחַ, הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר. וְדַם הַנְּבֵלָה--אֵינוּ מְטַמֵּא כַּנְּבֵלָה, אֵלָא הֲרֵי הוּא כְּמַשְׁקִין טְמֵאִים, שְׁאֵינוּ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כֵּלִים, מִן הַתּוֹרָה.

ה חֵלֶב[14] בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמֵּתָה[15] - טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמָר "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה, יֵעָשֶׂה לְכָל-מְלָאכָה"[16] (ויקרא ז,כד): מִי שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוֹם נְבֵלָה וּטְרֵפָה[17]. וְאִם הֻכְשַׁר[18] בְּמַשְׁקִין הַמַּכְשִׁירִין--הֲרֵי הוּא כְּאֹכָלִין טְמֵאִים, וְאֵינוּ כִּבְשַׂר נְבֵלָה. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֵלֶב הַחוֹפֶה אֶת הַכִּלְיָה קֹדֶם הַפְרָשָׁה - הֲרֵי זֶה טָמֵא, כַּנּוֹגֵעַ בַּכִּלְיָה עַצְמָהּ: שֶׁהֲרֵי כַּמָּה חוּטִין נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בַּחֵלֶב. אֲבָל בְּהֵמָה טְמֵאָה[19], וְהַחַיָּה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה[20] - אֶחָד בְּשָׂרָהּ וְאֶחָד חֶלְבָּהּ לַטֻּמְאָה, וּמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּכַזַּיִת כִּבְשַׂר הַנְּבֵלָה.

ו הַכּוֹי--חֶלְבּוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ, וְטֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק. לְפִיכָּךְ אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וּקְדָשִׁים; וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת עַל טֻמְאָתוֹ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, אוֹ אֲכִילַת קֳדָשָׁיו.

ז וְאֵלּוּ דְּבָרִים שְׁאֵין מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלוֹת: הָעֲצָמוֹת; וְהַקְּרָנַיִם וְהַטְּלַפַּיִם, אַפִלּוּ עִיקָרָן הָרַךְ שְׁאִם יֵחָתֵךְ מִן הַחַי יוֹצֶא דָּם; וְהָעוֹר, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מְעֻבָּד; וְהָאֲלַל, וְהַגִּידִים, וְהַמָּרָק וְהַתְּבָלִין הַמִּתְבַּשְּׁלִין עִמָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמָן שֶׁפֵּרְשׁוּ מִן הַנְּבֵלָה. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ כִּשְׁהֶן מְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר, הֲרֵי זֶה טָמֵא: וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר כַּזַּיִת--שְׁאֵין אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מִצְטָרֵף לְכַזַּיִת.

ח הָאֲלַל, בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ סַכִּין בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה--אֵינוּ מִצְטָרֵף לְכַזַּיִת; וְאִם כְּנָסוֹ, וְהָיָה בּוֹ כַּזַּיִת--מְטַמֵּא.

ט וְאֵלּוּ בְּהֵמוֹת שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן--עוֹר הַחֲזִיר שֶׁלַּיִּשּׁוּב, וְעוֹר חֲטֹרֶת הַגָּמָל הָרַכָּה, וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת, וְעוֹר הַשְּׁלִיל, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה: הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלָה. וְאִם עִבְּדָן, אוֹ הִלַּךְ בָּהֶן כְּדֵי עַבָּדָה--הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּטְּלָן--טְהוֹרִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִלַּךְ בָּהֶן כְּדֵי עַבָּדָה. כֵּיצַד--אֹזֶן חֲמוֹר שֶׁטְּלָיָהּ לִקְפִיפָתוֹ, טְהוֹרָה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי עַבָּדָה, אַרְבַּעַת מִילִין. וְאֵיזוֹ הִיא חֲטֹרֶת רַכָּה: כָּל זְמָן שֶׁלֹּא טְעָנָהּ; הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעֹן וְלֹא טְעָנָהּ, אוֹ שֶׁטְּעָנָהּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ--הֲרֵי זֶה סָפֵק.

י הַמַּפְשִׁיט נִבְלַת בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה--אִם לְשָׁטִיחַ הִפְשִׁיט--כֵּיוָן שֶׁהִפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי אֲחִיזָה וְהוּא שְׁנֵי טְפָחִים, הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר זֶה שֶׁהֻפְשַׁט טָהוֹר; וְעַד שֶׁלֹּא הִפְשִׁיט שְׁנֵי טְפָחִים, הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כַּנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר. הִפְשִׁיטָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִן הָעוֹר חֵמֶת--הֲרֵי הָעוֹר חִבּוּר, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כָּל הֶחָזֶה. וְאִם הִפְשִׁיטָהּ מֵרַגְלָהּ בִּלְבָד--הֲרֵי הָעוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְהַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כַּנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ הָעוֹר כֻּלּוֹ מֵעַל הַבָּשָׂר.  וְכֵן הַמַּפְשִׁיט בַּשְּׁרָצִים--חִבּוּר, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט הָעוֹר כֻּלּוֹ. עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר--חִבּוּר, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כֻּלּוֹ. וְכָל עוֹר שְׁהוּא חִבּוּר לְטַמֵּא, כָּךְ הוּא חִבּוּר לְהִטַּמֵּא: שְׁאִם הָיְתָה שְׁחוּטָה, וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּעוֹר זֶה שְׁהוּא חִבּוּר--נִטְמָא הַבָּשָׂר.

יא עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת נְבֵלָה--הַנּוֹגֵעַ בַּצִּיב הַיּוֹצֶא מִמֶּנּוּ, וּבִשְׂעָרָהּ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הָעוֹר--נִטְמָא: מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר בִּשְׂעָרוֹ שׁוֹמֵר לַבָּשָׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה; אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין--אִם הָיָה מְרֻדָּד, בָּטַל עַל גַּב הָעוֹר.

יב עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בְּשַׂר נְבֵלָה, הָעוֹר מְבַטְּלָן; וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא בַּמַּגָּע וְלֹא בַּמַּשָּׂא--שֶׁכָּל שְׁאֵינוּ מְטַמֵּא מִן הַנְּבֵלָה בַּמַּגָּע, אֵינוּ מְטַמֵּא בַּמַּשָּׂא. אֲבָל שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם--הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן טָמֵא, שֶׁהֲרֵי נָשָׂא כַּזַּיִת; וְהַנּוֹגֵעַ טָהוֹר, שְׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן מְרֻדָּדִין וּדְבוּקִין זֶה בְּזֶה, כְּדֵי שֶׁיִּנָּטְלוּ כְּאֶחָד; אֲבָל אִם הָיָה חֲצִי זַיִת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, בְּקֵיסָם אֶחָד--אַפִלּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, טָהוֹר.

יג בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ, וְנִפְסַל מִלֶּאֱכֹל הַכֶּלֶב--טָהוֹר; לְפִיכָּךְ נְצָל הַנְּבֵלָה, סְפֵק אִם מְטַמֵּא בְּכַזַּיִת אוֹ אֵינוּ מְטַמֵּא. בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁיָּבַשׁ--אִם יָכוֹל לִשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחְזֹר לַח וְרָאוּי לַכֶּלֶב, מְטַמֵּא; וְאִם לָאו--טָהוֹר, וְאַפִלּוּ כְּאֹכָלִין טְמֵאִין אֵינוּ מְטַמֵּא.

יד בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁהָיָה סָרוּחַ מֵעִיקָרוֹ, וְאֵינוּ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם--הֲרֵי זֶה טָהוֹר: שֶׁנֶּאֱמָר "לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ" (דברים יד,כא), עַד שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלָּתָהּ רְאוּיָה לַגֵּר.

טו שִׁלְיָה שֶׁלַּנְּבֵלָה--הֲרֵי הִיא כְּפֶרֶשׁ וְכִרְעִי, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה כַּנְּבֵלָה; וְאִם חִשַּׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֹכָלִין. הַקֵּבָה וְהֶחָלָב שֶׁלַּנְּבֵלָה, טְהוֹרִין מִכְּלוּם.

טז בְּהֵמָה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם--אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה--אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בַּמַּגָּע וְלֹא בַּמַּשָּׂא עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ צוּרַת נֵפֶל, לְפִי שְׁהִיא בְּטֵלָה בְּרֹב הַיּוֹצֶא עִמָּהּ; לְפִיכָּךְ הִיא טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לַגֵּר עַל גַּב אִמָּהּ.

יז נְבֵלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁחוּטָה--אִם רֹב מִן הַשְּׁחוּטָה--בָּטְלָה הַנְּבֵלָה בַּשְּׁחוּטָה, וְאֵין הַכֹּל מְטַמֵּא בַּמַּגָּע; אֲבָל אִם נָשָׂא הַכֹּל, נִטְמָא: שְׁאֵי אִפְשָׁר לַשְּׁחוּטָה, שֶׁתַּחְזֹר נְבֵלָה; אֲבָל הַנְּבֵלָה--אִפְשָׁר שֶׁתִּטְהַר כְּשֶׁתִּסְרַח, לְפִיכָּךְ תִּבָּטֵל.

  1. 1 [הבשר של בהמה וחיה שמתו. ע' הל' ב]
  2. 2 [היינו שהכזית מן המת הוא באויר הכלי חרס ואינו נוגע בדפנות, אבל כלי חרס אינו מטמא מגבו כשאר כלים]
  3. 3 [אם נושא הנבילה אע"פ שאינו נוגע בה, כגון שיש דברים שמפסיקים בינו לנבילה]
  4. 4 [משא"כ כשרק נוגע בנבל אינו מטמא בגדים]
  5. 5 [טומאת נבילה דומה לטומאת מרכב הזב ולא למשכב ומושב הזב. כי בטומאת מרכב הזב ונבילה יש חילוק בין נוגע שאין מטמא בגדים לנושא שמטמא בגדים, משא"כ בטומאת משכב ומושב הזב בין נוגע בין נושא, מטמא בגדים]
  6. 6 [כי הנוגע (משא"כ הנושא) בנבילה נעשה ראשון (ולד הטומאה) וראשון אינו מטמא כלים]
  7. 7 [בגדים ושאר כלים]
  8. 8 [של אב הטומאה, ונקרא ג"כ ראשון לטומאה]
  9. 9 [והוי אז אב הטומאה שמטמא כלים. אבל לאחרי שאינו נושא, האדם כבר לא אב הטומאה אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא בגדים או כלים]
  10. 10 [שנטמאו מהאדם שנשא הנבילה]
  11. 11 [היינו אפילו כלי חרס שטומאתם חמורה?]
  12. 12 [היינו אפילו אם הם טריפה ואסורים באכילה, טהורים הם]
  13. 13 [שבשרם אסורים בהנאה]
  14. 14 לעומת בשר של בהמה טהורה שמתה שמטמא בכזית
  15. 15 ללא שחיטה, והיינו שנתנבלה החלב של הבהמה הטהורה אינה מטמא בנבילה עד שיתכשר במים המכשירין את החלב, ואז מטמא החלב בכזית
  16. 16 וכיון שעושים לכל מלאכה היינו גם לקודש שאסור לעשותה בטומאה א"כ שהחלב אינו טמא, ומנין שזה בנבילה וטריפה של בהמה טהורה, ע"ז ממשיך הרמב"ם
  17. 17 היינו בהמה טהורה שאין איסור לאוכלו אלא משום שנעשית נבלה וטריפה, אז אומרים יעשה לכל מלאכה שאינו מטמא, אבל חלב של בהמה טמאה, הרי היא אסור משום בהמה טמאה, ושם אין מפורש לעשה לכל מלאכה, ולכן אפילו חלבה מטמאה
  18. 18 החלב, של הבהמה הטהורה שנתנבלה בא/ מז' המשקין שמכשירין אוכל לקבל טומאה , אז החלב היא כשאר אוכלין טמאין, שמטמא אוכלין שנוגעין בחלב זה, (ודין זה של החלב שהוכשר שמטמא אוכלין, הוא אפילו כשלא נגעה החלב בשום טומאה) אבל אינה כשאר חלקי הבשר של הבהמה הטהורה שמתה, שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע
  19. 19 שאסורה משום שהיא בהמה טמאה, ואיסורה אינה כבבהמה טהורה רק משום שמתה והתנבלה שם אין חילוק בין החלב להבשר, ונחשב הכל נבילה ומטמא בכזית
  20. 20 בחיה אין כל איסור חלב, היינו שחלבה של החיה הוא כבשרה, וכמו שהבשר יש בו איסור נבילה ונעשה אבה הטומאה ומטמא אדם וכלים כמו"כ החלב מטמא כמו כן.