Enjoying this page?

002 - הִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת פֵּרֶק ב

הִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת פֵּרֶק ב

א[1] בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה[2] - אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוֹם נְבֵלָה כָּל זְמָן שְׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת עַד שֶׁתָּמוּת, אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ[3]; וַהֲרֵי הִיא כְּאֹכָלִין טְמֵאִין[4]. נְחָרָהּ[5], וַהֲרֵי הִיא מְפַרְכֶּסֶת[6] - אֵין בָּהּ אַפִלּוּ טֻמְאַת אֹכָלִין, כָּל זְמָן שְׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת[7]. וְאֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמְּפַרְכֶּסֶת[8] אָסוּר לִבְנֵי נוֹחַ[9], כַּפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי; וּבְשָׁרָהּ הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה[10], כַּפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי[11]. וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ, וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת[12]. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד, אוֹ רֹב אֶחָד--אֵין בָּהּ טֻמְאָה כְּלָל, עַד שֶׁתָּמוּת[13]. חִלַּק הַבְּהֵמָה לִשְׁנַיִם, אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ--הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא: אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בַּחַיִּים. וְכֵן אִם קְרָעָהּ מִגַּבָּהּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ--הֲרֵי זוֹ כַּנְּבֵלָה לְכָל דָּבָר.

ב בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבְרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ--בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה--הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר: עַד שֶׁיֵּצֵא הַנֵּפֶל לְאַוֵּיר הָעוֹלָם.

ג בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה וְחַיָּה כִּשְׁהֶן חַיִּין, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין--הֲרֵי הוּא טָהוֹר, וְאֵינוּ מְטַמֵּא כַּנְּבֵלָה. אֲבָל אֵבֶר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן, מְטַמֵּא כַּנְּבֵלָה: אֶחָד אֵבֶר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ, אוֹ אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשְּׁלִיל שֶׁבְּבִטְנָהּ. וְהָאֵבָרִים, אֵין לָהֶן שֵׁעוּר; אַפִלּוּ הָיָה כַּשְּׂעוֹרָה אוֹ פָּחוּת, מְטַמֵּא: וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֵבֶר כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְיִהְיֶה עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה; הָיָה הַבָּשָׂר פָּחוּת מִלְּהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בַּחַי, אוֹ שֶׁחָסֵר עַצְמוֹ--הֲרֵי זֶה טָהוֹר.

ד הַכִּלְיָה וְהַלָּשׁוֹן וְהַשָּׂפָה, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אַף עַל פִּי שְׁהֶן אֵבָרִים, וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין--הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן עֶצֶם, הֲרֵי הֶן כַּבָּשָׂר.

ה הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵבֶר הַמְּדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה, שְׁאֵינָן יְכוּלִין לַחְזֹר וּלְהִדָּבֵק בִּשְׁאָר הַגּוּף--אֵינָן מְטַמְּאִין כַּנְּבֵלָה, כָּל זְמָן שֶׁהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים; וַהֲרֵי הֶן כִּשְׁאָר אֹכָלִין--אִם הֻכְשְׁרוּ, מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה--הֻכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה, וְאֵינָן מְטַמְּאִין כַּנְּבֵלָה: שְׁאֵין הַשְּׁחִיטָה עוֹשָׂה אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ מֵחַיִּים. אֲבָל אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה--הַבָּשָׂר שֶׁהָיָה מְדֻלְדָּל בָּהּ, צָרִיךְ הֶכְשֵׁר; וְהָאֵבֶר, מְטַמֵּא מִשּׁוֹם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאֵינוּ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר, וְאֵינוּ מְטַמֵּא מִשּׁוֹם אֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה. וּמַה בֵּין אֵבֶר מִן הַחַי לְאֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה: שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, טָהוֹר; וְהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַנְּבֵלָה, מְטַמֵּא בְּכַזַּיִת בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא. וְזֶה וְזֶה, אֵין לוֹ שֵׁעוּר.

ו טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה--אַף עַל פִּי שְׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה; וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה, וּמָצָא בָּהּ עֹבֶר מֵת--שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה. מָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי וְנִטְרַף--אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט אַחַר שֶׁנִּטְרַף, אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה: לְפִי שְׁאֵין לְמִינוֹ שְׁחִיטָה. לְפִיכָּךְ וֶלֶד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא שָׁהָה שִׁבְעָה יָמִים גְּמוּרִין--אִם שְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה--אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ, מִפְּנֵי שְׁהוּא כְּנֵפֶל.

ז הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה, וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי קֹדֶם שֶׁיְּהַלַּךְ עַל הַקַּרְקָע--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ צָרִיךְ שְׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהֲרֵי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ--אִם נִטְמֵאת אִמּוֹ, לֹא נִטְמָא הוּא; וְאִם נִתְנַבְּלָה אִמּוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר: שְׁאֵין הַחַי מִטַּמֵּא לֹא טֻמְאַת אֹכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא כְּאֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקָע--הֲרֵי הוּא טָהוֹר, שֶׁשְּׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ.

ח טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה--אַף עַל פִּי שְׁהִיא טְהוֹרָה, מִן הַתּוֹרָה--אִם נָגַע בָּהּ הַקֹּדֶשׁ, נִטְמָא מִדִּבְּרֵי סוֹפְרִים; וְזוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁעָשׂוּ בַּקֹּדֶשׁ.

ט בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילַד, וְהוֹצִיא הָעֹבֶר אֶת יָדוֹ, וַחֲתָכָהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ--הָאֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ נְבֵלָה, וּשְׁאָר בָּשָׂר הָעֹבֶר טָהוֹר; שָׁחַט אֶת אִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ--הָאֵבֶר כִּטְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה, וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֹבֶר מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה, שְׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הַתְּרוּמָה.  הוֹצִיא הָעֹבֶר אֶת יָדוֹ בֵּין שְׁחִיטַת סִימָן לִשְׁחִיטַת סִימָן, וַחֲתָכוֹ--מִצְטָרֵף שְׁחִיטַת סִימָן לְסִימָן לְטַהַר הָאֵבֶר מִידֵי נְבֵלָה.

י שְׁחִיטַת הַנָּכְרִי--נְבֵלָה, וּמְטַמֵּא בַּמַּשָּׂא: וְאַפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, וְשָׁחַט בְּסַכִּין יָפָה שְׁחִיטָה כָּרָאוּי. אֶחָד הַנָּכְרִי, וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב--שְׁחִיטָתָן נְבֵלָה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי, שֶׁאַף זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים--שֶׁהֲרֵי טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר; וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַגּוֹיִים, וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן. וְאִם תֹּאמַר וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, דִּין תּוֹרָה--לֹא כָּל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מְטַמֵּא, שֶׁהֲרֵי הַטְּרֵפָה אֲסוּרָה וּטְהוֹרָה. וְאֵי אִפְשָׁר לְחַיָּב כָּרֵת עַל טֻמְאָה זוֹ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קֳדָשָׁיו, אֵלָא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.

יא קֻלִּית הַנְּבֵלָה--הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ, טָהוֹר: שֶׁכָּל דָּבָר מִן הַנְּבֵלָה שְׁאֵינוּ מְטַמֵּא בַּמַּגָּע, אֵינוּ מְטַמֵּא בַּמַּשָּׂא. נִקְּבָה כָּל שְׁהוּא--הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ, טָמֵא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה הַמּוֹחַ שֶׁבָּהּ מִתְקַשְׁקֵשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ מַעֲלָה אֲרוּכָה; אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ--אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָעֶצֶם מִבַּחוּץ, הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא כְּכָל הָאֵבָרִים. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַקֻּלִּית, הִיא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי צְדָדָיו.

יב קֻלִּית שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ לְנָקְבָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נְקָבָהּ--הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, סְפֵק טָמֵא: שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סְפֵק אִם מְחֻסַּר נְקִיבָה כִּמְחֻסַּר מַעֲשֵׂה, אוֹ אֵינוּ כִּמְחֻסַּר מַעֲשֵׂה.

  1. 1 [נבילה יש בה לבד טומאת מגע גם טומאת משא. אוכלין, (כשמותר לאוכלן ואז יש להם ההגדרה של אוכלין) אם הוכשרו לטומאה, יקבלו טומאה כשנוגעין באב הטומאה ומטמאין אוכלין אחרים בנגיעה, אפילו חולין, ואם נגעו האוכלין בולד הטומא פוסלת את התרומה בנגיעתם, אבל אם אין להם הגדרת אוכל אינם טמאים ומטמאים בנגיעתם. הרמב"ם מחדש שלפעמים גם כשאסור לאוכלם, ומ"מ יש להם דין אוכל, שנטמאים ומטמאים]
  2. 2 [שחיטה הראוי', אמנם השחיטה לא הועילה כלום לענין אכילת כי היא טמאה, מ"מ השחיטה מועיל עכ"פ שהיא כאוכלין טמאין כדלקמן, משא"כ כשלא נשחטה כדין אינה נחשבת אוכל ואינה מטמאה משום אוכלין, אלא שקודם מביא הרמב"ם מתי נחשבת לנבילה בכדי שתטמא משום נבילה]
  3. 3 [ואז אפילו מפרכסת - טמאה]
  4. 4 [אוכלין אם נוגעין באב הטומאה נטמאה ומטמא אוכלין אחרים אפילו חולין, ואם נגעה בולד הטומא פוסלת את התרומה, אבל אי לא הוי אוכל אינו מטמאה]
  5. 5 [היינו שלא היתה שחיטה כשרה]
  6. 6 [וא"כ עדיין לא הגיעה לכלל נבילה]
  7. 7 [ואחר הפרכוס היא טמאה נבילה]
  8. 8 [אפילו בשחיטת טהורה ע"י ישראל, והרי אמרנו שלגבי ישראל שבהמה המפרכסת (ועדיין איננה נבילה אם) נשחטה יש לה טומאת אוכלין, היינו שאיננה נחשבת כחי', אלא כאוכל. ואם היא בהמה כשרה הי' מותר ליהודי לאוכלה ע"י שחיטה כשרה, מ"מ ]
  9. 9 [כיון שכל דיני שחיטה אינם שייכים לבן נח, א"כ כל זמן שמפרכסת איננה אוכל אלא חי' ודינה של אבר הפורש מן המפרכסת]
  10. 10 [עי' בהמשך החילוק בין בשר לאבר הפורש מן החי]
  11. 11 [אבל בישראל כשנשחט הטהורה כדין, כיון שהוא בדין שחיטה - מטהרת השחיטה אף שעדיין מפרכסת]
  12. 12 [ואינה נבילה, מ"מ לא הוי אוכל כיון שלא הי' כאן שחיטה כשירה]
  13. 13 [כי לא הוי אוכל ועדיין אינה נבילה כיון שמפרכסת]