Enjoying this page?

013 - הִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב פֵּרֶק יג

הִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב פֵּרֶק יג

א כּוֹהֵן שֶׁטִּהַר כֵּלָיו לְגַת זוֹ,[1] וְהִנִּיחָן לְגַת הַבָּאָה[2] - הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן[3]. שְׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּכֵלִים שֶׁל כוֹהֵן זֶה, שְׁהֶן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ - מִפְּנֵי שְׁהוּא[4] אוֹכֵל טְהָרוֹת[5]. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל[6] - הֲרֵי אֵלּוּ[7] טְמֵאוֹת, עַד שֶׁיֹּאמַר[8] בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת[9] שֶׁלֹּא יִגַּע בַּכֵּלִים[10].

ב הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטַהְרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ[11], הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן, מַטְבִּיל הַבַּדָּדִין[12]. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִין, עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו - שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִים הִלְכּוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה. יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד, וְנִפְנוּ לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר[13], וְחָזְרוּ - הֲרֵי אֵלּוּ בְּטַהְרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֶן טְהוֹרִין, עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו; אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו - חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן, עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם פַּעַם שְׁנִיָּה, וְיַעְרִיבוּ שִׁמְשָׁן.

ג הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן, נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ; וְכֵן בַּתִּינוֹקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן.[14]

ד הַמְּטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין, וְהִכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן - אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַדְרֵס - הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא,[15] - שֶׁמֶּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים[16]. וְאַפִלּוּ רָאָה אוֹתָן מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָן הַכֵּלִים, מִפְּנֵי טֻמְאָתָן - הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא, שֶׁמֶּא הֵסִיטוּ אוֹתָן[17] וְהֶן מְדַמִּין שְׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא - שְׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֲסֵט.

ה הָיוּ חַמָּרָיו [הנוהגים את חמוריו] וּפוֹעֲלָיו טְעוּנִין טְהָרוֹת[18], וְעוֹבְרִין לְפָנָיו,[19] אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יוֹתֵר מִמִּיל[20]- הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שְׁהֶן בְּחֶזְקַת שְׁהוּא שׁוֹמְרָן, וְהֶן מְפַחֲדִין לִגַּע; וְאוֹמְרִין עַכְשָׁו יָבוֹא, שֶׁהֲרֵי הוּא אַחֲרֵינוּ. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם, צְאוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם - כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו, הֲרֵי הֶן טְמֵאוֹת.

ו חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בַּחֲלוּק וְעָטוּף בִּטְלִית וּמְהַלֵּךְ, וְאָמַר: בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַחֲלוּק, וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ[21], וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטְּלִית[22] - הֲרֵי הַחֲלוּק בְּטַהְרָתוֹ; וְהַטְּלִית טְמֵאָה, שֶׁמֶּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ. הָיָה סַל[23] עַל כְּתֵפוֹ, וּמַגְרֵפָה[24] בְּתוֹךְ הַסַּל, וְאָמַר: בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל[25] וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה[26] מִדָּבָר הַמְּטַמְּאָהּ, אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ[27] - הַסַּל טָהוֹר[28], וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה[29]; וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה, מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֹכָלִין שֶׁבַּסַּל. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטַהְרָה בְּחֶזְקַת שְׁהִיא חֻלִּין, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שְׁהִיא טְהוֹרָה - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה. שֶׁמֶּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם, שְׁהוּא פּוֹסֵל בַּתְּרוּמָה וְטָהוֹר בַּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. וְאֵינוּ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה, לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָהּ אַפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַּׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חֹל, וּלְבֵשָׁן - נִטְמְאוּ: שְׁאֵינוּ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל, כְּכֵלִים שֶׁל שַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת, שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחֵץ; וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְטִמְּאוּ הַכֵּלִים. אַפִלּוּ נָפְלָה מַעְפַּרְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לְחָבֵר תְּנָהּ לִי, וּנְתָנָהּ לוֹ - נִטְמֵאת: גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִתְּנֶנָּה לוֹ עַם הָאָרֶץ; אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ - שְׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שְׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו, אֵלָא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְסָמַךְ עָלָיו.

ז חָבֵר שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ טְהָרוֹת--הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים, הֲרֵי הֶן טְמֵאִים: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמֶּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁלִישִׁי, וַעֲדַיִן לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי; אוֹ שֶׁמֶּא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי, וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל; אוֹ שֶׁמֶּא עֲדַיִן לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן כָּל עִיקָר.

ח מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד נִטְמְאוּ טְהָרוֹתֶיךָ, וְהַלָּה שׁוֹתֵק--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וַהֲרֵי הֶן טְמֵאוֹת; וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר, לֹא נִטְמְאוּ--הֲרֵי הֶן בְּחֶזְקָתָן, עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנָיִם.  הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בַּטְּהָרוֹת אוֹ בִּזְבָחִים, וּלְאַחַר זְמָן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ, טְהָרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ נִטְמְאוּ, וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ נִתְפַּגְּלוּ--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן; אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם, וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ--אֵינוּ נֶאֱמָן, אֵלָא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וּטְהָרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טַהְרָה.

  1. 1 [הכהן הביא כלים טהורים לקחת תרומה מגת זה של עם הארץ]
  2. 2 [הכהן השאיר את הכלים הטהורים שלו לגת הבא]
  3. 3 [ואין צריך לחשוש שמא נגע העם האץ בכליו וטמאם]
  4. 4 [הכהן]
  5. 5 [והעם הארץ יודע זה]
  6. 6 [אם ישראל מניח כליו בגת זה של עם הארץ, והישראל אוכל חולין בטהרה]
  7. 7 [הכלים שהשאירם אצל העם הארץ]
  8. 8 [העם הארץ]
  9. 9 [שאם יכנס עם הארץ לגת]
  10. 10 [ואז הכלים טהורים]
  11. 11 [דכשעם הארץ נוגע בהענבים שבוצר והוכשרו במשקה היוצא מן הענבים - נטמאו הענבים]
  12. 12 [הם הדורכים את הזתים בבית הבד. אבל אלו שקוטפין הזיתים אין צריך להטבילם שהזיתים לא הוכשרו במעט השמן היוצא בשעת הקטיפה]
  13. 13 [לעשות צרכיהם]
  14. 14 [היינו שנאמנים לומר שהתינוקת שלהם לא נגעו בהענבים והזיתים, והם טהורים]
  15. 15 [כל הזיתים והכלים שבבית הבד טמאים]
  16. 16 [הבדדין נגעו בהכלים שטמאים מדרס, ונטמאו, ואח"כ נגעו בהזתים]
  17. 17 [הזיתים הזיזו אותן ממקומם בלא נגיעה, והכלים הזיזו בעודן נוגעין בהטמא מדרס. אבל אם אין נוגעין בטמא מדרס אין יכולים לטמא כלים, כיון שנעשו ראשון לטומאה שאינו מטמא כלים]
  18. 18 [המשא שהיו מעבירים ממקום למקום היו טהרות, והם ידעו שאסור להם לנגוע בהטהרות שלא יטמאום]
  19. 19 [החמרים והפועלים הולכים לפני הבעל הבית]
  20. 20 [מיל=אלפיים אמה, ואין הבעל הבית רואה אם נוגעים בהטהרות]
  21. 21 [שלא יגע בו עם הארץ]
  22. 22 [ואפשר שנגע בו עם הארץ]
  23. 23 [של תאנים]
  24. 24 [כלי שמפרדת התאנים הדבוקים זה בזה]
  25. 25 [מכל הטומאות]
  26. 26 [רק]
  27. 27 [היינו שנזהר לא לנגוע למגרפא דבר שיטמאנו לטמא אחרים, אבל לא שמר לא לנגוע בדבר שגורם למגרפה לפסול תרומה]
  28. 28 [כיון ששמרה מכל טומאות]
  29. 29 [לפסול תרומה, כי לא שמרה מדבר שתוכל המגרפה לפסול אח"כ]