Enjoying this page?

003 - הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה פֵּרֶק ג

הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה פֵּרֶק ג

א הָאוֹמֵר[1] זֶה בְּנִי[2], אוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ לִי בָּנִים[3] - הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן[4]; וּפוֹטֵר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה, וּמִן הַיִּבּוּם.

ב אָמַר זֶה אָחִי[5], אוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ לִי אַחִין[6] - אֵינוּ נֶאֱמָן לֶאֱסֹר אִשְׁתּוֹ, וּלְהַנִּיחָהּ זְקוּקָה לַיָּבָם[7]: שֶׁהֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְאָסְרָהּ, לְאַחַר מוֹתוֹ[8].

ג הָיָה מֻחְזָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין[9], וְאָמַר בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ[10], אֵין לִי אַחִין - אֵינוּ נֶאֱמָן[11]; וְכֵן אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהֻחְזַק אָחִיו, אֵין זֶה אָחִי - אֵינוּ נֶאֱמָן[12]. לֹא הָיָה מֻחְזָק בְּאַחִין[13], וְיָצָא עָלֶיהָ קוֹל[14] שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁיֵּשׁ לְבַעְלָהּ אַחִין[15], וְהָעֵדִים בִּמְדִינָה אַחֶרֶת[16] - אַפִלּוּ אָמַר הוּא בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ[17], אֵין לִי אָח - הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת[18], וְתַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ וְיִשָּׁאֲלוּ.

ד מִי שֶׁזִּנָּה עִם אִשָּׁה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִתְעַבְּרָה[19], וְאָמַר, זֶה הָעֹבֶר מִמֶּנִּי הוּא[20], וְאַפִלּוּ הִיא מוֹדָה לוֹ[21] - אַף עַל פִּי שְׁהוּא בְּנוֹ לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה[22] - הֲרֵי זֶה סָפֵק לְעִנְיַן יִבּוּם: כְּשֵׁם שֶׁזִּנָּת עִמּוֹ, כָּךְ זִנָּת עִם אַחֵר, וּמֵאַיִן יִוָּדַע הַדָּבָר שֶׁזֶּה בְּנוֹ וַדַּאי, וַהֲרֵי אֵין לוֹ חֲזָקָה[23]; אֵלָא לְעוֹלָם סָפֵק הוּא, וּלְהַחְמִיר דָּנִין בּוֹ - וְחוֹלֶצֶת[24], וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת[25].

ה נֶאֱמָן עֵד אֶחָד לְהָעִיד לִיבָמָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּו[26], וּמִתְיַבֶּמֶת עַל פִּי[27]; אוֹ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ[28], אוֹ שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ בֵּן[29] לְהַתִּירָהּ לְזָר. וְאַפִלּוּ עֶבֶד, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ גּוֹי מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ[30] - מֵעִיד בְּמִיתַת הַיָּבָם, כְּמוֹ שֶׁמֵּעִיד לְאֵשֶׁת אִישׁ לְהַתִּירָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת גֵּרוּשִׁין.

ו וְחָמֵשׁ הַנָּשִׁים שְׁאֵין מְעִידוֹת זוֹ לְזוֹ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ[31], כָּךְ אֵין מְעִידִין לָהּ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ[32]; וְדִין עֵדוּת זוֹ, כְּדִין אוֹתָהּ עֵדוּת, לְעִנְיַן עֵדִים שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה בְּמִיתַת הַיָּבָם[33], וּלְכָל דָּבָר.

ז שְׁתֵּי יְבָמוֹת[34] שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינַת הַיָּם[35], זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי[36], וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי - זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ[37], וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ: שְׁאֵין יְבִמְתָּהּ נֶאֱמֶנֶת לְהָעִיד לָהּ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

ח הָיָה לְאַחַת מֵהֶן עֵד שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ - זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ הָעֵד, עוֹמֶדֶת בְּאִסּוּרָהּ: שְׁאֵינָהּ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ, אֵלָא מִפְּנֵי יְבָמָהּ. וְזוֹ שְׁאֵין לָהּ עֵד, מֻתֶּרֶת: שֶׁהֲרֵי הָעֵד הֵעִיד שֶׁמֵּת יְבָמָהּ; וְהִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, מֵת בַּעְלִי.

ט לְזוֹ בָּנִים, וּלְזוֹ אֵין בָּנִים - זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת; וְזוֹ שְׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה. הָיָה לָהֶן יָבָם אַחַר כֵּן, הֲרֵי זֶה מְיַבֵּם לִשְׁתֵּיהֶן.

י מֵת זֶה הַיָּבָם שֶׁיִּבַּם אוֹתָן - אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר, כְּשֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה. נִתְיַבְּמוּ וְנִתְגָּרְשׁוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְזָר.

יא אַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, מֵת בַּעְלִי, וְתִנָּשֵׂא אוֹ תִּתְיַבַּם - אֵין הַיְּבָמָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא לְזָר: הוֹאִיל וְהוּא אִסּוּר לָאו, שֶׁמֶּא יִהְיֶה קַל בְּעֵינֶיהָ. וְכֵן אֵין הַיָּבָם נֶאֱמָן לוֹמַר, מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבַּם אֶת אִשְׁתּוֹ - שֶׁמֶּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, מֵתָה אֲחוֹתִי[38], שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתָהּ, וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר, מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ - עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמֵּתָה אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּכָּנֵס לְבֵיתָהּ: שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ עֵד אֶחָד, אֵלָא מִשּׁוֹם הַתָּרַת עֲגֻנָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב לְפִיכָּךְ הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, אוֹ שֶׁאָמְרָה מֵת יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי--הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבָד, וּבָאָה וְאָמְרָה, נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם וּמֵת - בֵּין שֶׁאָמְרָה מֵת הַיָּבָם וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, בֵּין שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת הַיָּבָם שֶׁנִּתַּן לִי - הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

יג הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי--נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה בְּחֶזְקַת הֶתֵּר לְזָר. אָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי--אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהִתְיַבַּם, וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ; וְחוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

יד הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבָד, וּבָאָה וְאָמְרָה, נִתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם, וּמֵת וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי--נֶאֱמֶנֶת וּמִתְיַבֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה בְּחֶזְקַת הֶתֵּר לִיבָמָהּ בְּעֵת שֶׁהָלְכָה. אָמְרָה, מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן שֶׁנִּתַּן לִי - אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִפְטֹר עַצְמָהּ מִן הַיִּבּוּם וּמִן הַחֲלִיצָה[39], וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ; וְחוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

טו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים[40], בְּשֶׁהָיְתָה פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה מִתְּחִלָּתָהּ[41], כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה גְּרוּשָׁה[42] אוֹ חֲלָלָה[43], אוֹ שֶׁאָמְרָה בִּמְעָרָה הָיִינוּ כְּשֶׁמֵּתוּ[44]. אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר כֵּן[45], אֵינָהּ חוֹלֶצֶת - שֶׁמֶּא תַּחְלֹץ וְיָבוֹאוּ עֵדִים וְיָעִידוּ שֶׁהַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה וְהַבַּעַל מֵת תְּחִלָּה, וְנִמְצֵאת חֲלִיצָה זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם; וְתִנָּשֵׂא לְכוֹהֵן, וְיִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתָהּ שֶׁחָלְצָה וְנִשֵּׂאת לְכוֹהֵן, וִידַמֶּה שֶׁהַחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לַכְּהֻנָּה, וְהוּא אֵינוּ יוֹדֵעַ בָּעֵדִים שֶׁבָּאוּ[46]: לְפִיכָּךְ לֹא תַחְלֹץ, וְלֹא תִתְיַבַּם, אֵלָא תִּשָּׁאֵר בְּחֶזְקַת זְקוּקָה כְּשֶׁיָּצַאת, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים.

טז וְכֵן אִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ[47] לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ[48] - הֲרֵי זוֹ לֹא תַחְלֹץ[49], וְלֹא תִתְיַבַּם[50] לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּוָּדַע אִם יָלְדָה צָרָתָהּ, אוֹ לֹא יָלְדָה. וְלָמָּה לֹא תַחְלֹץ אַחַר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים[51] מִמִּיתַת הַבַּעַל, וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לְזָר עַל כָּל פָּנִים[52]--שְׁאִם יָלְדָה צָרָתָהּ, הֲרֵי נִפְטְרָה זוֹ; וְאִם לֹא יָלְדָה, הֲרֵי נֶחְלְצָה: גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִוָּדַע אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וֶלֶד שֶׁלְּקַיָּמָה, וְנִמְצֵאת זוֹ שְׁאֵינָהּ חֲלִיצָה וְתִנָּשֵׂא לְכוֹהֵן אַחַר שֶׁנֶּחְלְצָה, וְיֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁלֹּא יָדַע בָּעֵדִים שֶׁבָּאוּ שֶׁהַחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לְכוֹהֵן, וְיָעִיד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נִשֵּׂאת לַכְּהֻנָּה עַל פִּי בֵּית דִּין. לְפִיכָּךְ אִם הָיְתָה אֲסוּרָה לַכְּהֻנָּה מִתְּחִלָּתָהּ - הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת לְאַחַר תִּשְׁעָה[53], וְתִנָּשֵׂא לְזָר. אֲבָל זוֹ הַצָּרָה שֶׁהָיְתָה עִם בַּעְלָהּ כְּשֶׁמֵּת - תַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם כִּשְׁאָר הַיְּבָמוֹת[54], וְתַחְלֹץ אוֹ תִּתְיַבַּם; וְלֹא תָחוּשׁ לְצָרָתָהּ שֶׁבַּמְּדִינָה הָאַחֶרֶת[55], הוֹאִיל וְלֹא הָיָה בַּעְלָהּ עִמָּהּ בַּמְּדִינָה[56].

יז הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ[57], וְהָיְתָה לָהּ חָמוֹת בִּמְדִינַת הַיָּם--אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמֶּא יָלְדָה חֲמוֹתָהּ, וּכְבָר נִתַּן לָהּ יָבָם בִּמְדִינָה אַחֶרֶת: שֶׁלֹּא גָזְרוּ בְּדָבָר זֶה; אֵלָא נַעְמִיד אוֹתָהּ עַל חֶזְקָתָהּ, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת. וְהוּא הַדִּין לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְהָיָה לוֹ בֵּן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת[58] - הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְזָר; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמֶּא מֵת הַבֵּן, אֵלָא הַעְמֵד אוֹתָהּ עַל חֶזְקָתָהּ.

יח יָצַאת חֲמוֹתָהּ מְעֻבֶּרֶת- הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת, וְלֹא תִנָּשֵׂא לְזָר עַד שֶׁתֵּדַע מַה הָיָה סוֹף עִבּוּר חֲמוֹתָהּ, שֶׁמֶּא נֻלַּד לָהּ יָבָם, קֹדֶם מִיתַת הַבַּעַל[59].

יט הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ[60], וְנִשֵּׂאת[61], וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁחִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים[62] --תֵּצֵא[63], וְהַוֶּלֶד כָּשֵׁר[64]; אָמְרוּ לָהּ, מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִיךְ[65], וְנִתְיַבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁחִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים[66] --תֵּצֵא, וְהַוֶּלֶד שֶׁנֻּלַּד לִפְנֵי הַשְּׁמוּעָה[67] אוֹ לְאַחַר הַשְּׁמוּעָה[68] מַמְזֵר.

  1. 1 בבי"ד
  2. 2 ולאחר מיתתי אין אשתי צריכה יבום, אף שהוחזק שיש לו אחים אבל כיון שנאמן שזה בנו אין אשתו צריכה יבום
  3. 3 ואינו אומר על פלוני במיוחד שהוא בנו
  4. 4 שהרי אם משקר בכדי לפוטרה מהיבם הרי בידו לגרשה וממילא שפטורה מיבום
  5. 5 היינו שאומר על אדם פלוני שהוא אחיו, וממילא שלאחר מיתתי תצטרך לייבם או לחלוץ אותו, ועד אז לא הי' מוחזק שיש לו אחים אחנן נאמן לאוסרה
  6. 6 מבלי שיאמר על אדם מיוחד, ואז תהי' אסורה לינשא לזר לאחר מיתתו, כי לא נדע אפילו מי הוא האח לקיים יבום או חליצה
  7. 7 כי הוא מוציא מחזקתו שאין לו אחים, ואינו נאמן לאוסרה
  8. 8 ואינו נאמן
  9. 9 וממילא שצריכה ליבום או חליצה לאחר מיתתו
  10. 10 כי רצונו שלא תצטרך ליבום או חליצה כיון שאין לו אחין וגם הכוונה שאף שהוא זמן רציני בשעת מיתה ומ"מ אינו נאמן
  11. 11 ועד שנברר מי הם האחים ויעשו יבום או חליצה אסורה להנשא
  12. 12 כי אף שאומר לא סתם אלא על איש זה בעצמו שהוחזק אחיו שאינו אחיו - אינו נאמן נגד החזקה שהוחזק אחיו. (וצריך לעיין אם גם האח אומר שאינו אחיו שלכאורה ג"כ אינו מועיל.)
  13. 13 ומותרת לינשא לזר בלי יבום או חליצה
  14. 14 שאנשים מדברים כן, אף שלא הוחזק הקול בבי"ד - חוששין לו
  15. 15 ואינה מותרת לזר עד שתתייבם או שתחלץ
  16. 16 ובינתיים לאחר מיתתו - אין אנו יודעים מה יגדו העדים - מ"מ חוששת להקול וצריכה לחכות עד שיבואו העדים והבי"ד יבררו מהם אם יש לה אח וצריכה יבום או חליצה או לא ובינתיים אסורה להנשא לזר
  17. 17 לא מיבעי כשלא אמר שצריך לחשוש להקול אלא אפילו הוא אומר שאין לו אחים מ"מ אנו חוששים להקול וצריך לברר מהעדים כשיגיעו לכאן
  18. 18 כי במקום שיש לברר לא נתירנה לנשא לזר עד שנברר
  19. 19 האשה שזינה עמה
  20. 20 ואין אשתי צריכה יבום וחליצה, כי הרי יש לו בן
  21. 21 שבן זה שנולדה לו הוא מאיש הזה - מ"מ אין אנו מאמינים בודאי אלא הוא ספק כי שמא זינתה מאחר (בפנוי' ) או שמא הוא בן הבעל שלה (באשת איש)
  22. 22 ובן הזה ירשנו זהו מטעם כי ביכלתו לתת לו מתנה, ולכן נאמן אבל לא לגבי איסור יבמה
  23. 23 כיון שמתחילת לידתו אין אנו יודעים בנו של מי הוא ולכן אין לומר העמידהו על חזקתו שהוא בנו
  24. 24 כיון שאולי אין הוא בנו אז להתירה עכ"פ צריכה חליצה
  25. 25 כיון שאולי הוא בנו והוי אשת אח שלא במקום מצוה
  26. 26 וצריכה יבום או חליצה
  27. 27 שעד אחד נאמן במקום שעשוי להגלות
  28. 28 ומותרת לינשא לזר
  29. 29 ואז אין צריכה יבום כיון שיש לו בן. ויש כאן דעות אם עד אחד נאמן בזה, כי אין זה עשוי להגלות, אבל הרמב"ם ס"ל שלפני שנישאת היא מבררת שאכן יש לו בן כדי שלא תצטרך לצאת מבעלה, ולכן נאמן העד אחד בזה
  30. 30 שרק מספר לפי תומו דבר המתיר את האשה אבל אינו בא בדבריו להתירה
  31. 31 כי חמש נשים אלו חשודות שבאים לקלקלה, כיון ששונאות אותה ורוצות שתנשא ולבסוף תצטרך לצאת מבעלה כשיודע שהמציאות הוא לא כפי שהעידו, ולכן אינן נאמנות להעיד שמת בעלה וכן אינן נאמנות להעיד שמת יבמה בכדי להתירה להינשא
  32. 32 החמש נשים הם באשה איש הם חמותה, ובת חמות,וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה, אבל כאן א"א למנות בת בעלה, כי הרי אין לו בת כי אילו הי' לא היתה צריכהיבום, ולכן מביאים כאן בת יבמה שהיא במקום בת בעלה
  33. 33 שהראשון שבא להעיד שמת נאמן כשנים ואז אין אנו שומעין להעד שמכחיש.
  34. 34 שנשואות לשני אחים , וכל אחד היא יבמה להאח השני, כי כשמת בעלה האח צריך ליבמה
  35. 35 ואין אנו יודעים המציאות רק ממה שהן מספרות
  36. 36 ואשה נאמנת לומר שמת בעלה, בשביל עצמה להנשא ואינה אשת איש, אמנם כיון שבעלה מת הרי היא צריכה יבום או חליצה מהאח השני, ובזה שאמרה שמת בעלה הרי גם מעידה שהיבמה השני' מותרת להנשא כיון שהאח של בעלה של השני' מת , לבריה שבעלה מת, והרי היא מעידה לחברתה, וכן חברתה מעידה עליה, ויבמה הרי אין מקבלים את עדותם
  37. 37 שהיא זקוקה לו, ואין אנו מאמינם להשני' להעיד ליבמתה
  38. 38 והרי בחיי אחותה אסור לבעלה לישא שתי אחיות אבל לפי דבריה שמתה אחותה מותר בעלה לישא אותה לאחר מיתת אחותה, אבל אינה נאמנת
  39. 39 כיון שבעת שהלכה היתה רק עם בעלה והיתה מוחזקת שצריכה יבום או חליצה, וממילא אין אנו מאמנינם ליבמה שאינה צריכה להתייבם
  40. 40 שאנו אומרים שאין אנו מאמינים לה שמת בנה לאחר בעלה, וצריכה חליצה, הוא רק במקום שלא יצא מזה תקלה ע"י שיבואו עדים לאחר חליצה ויעידו שהאמת אתה ובנה מת לאחר בעלה וחליצתה אינה כלום, ואם רוצה להנשא לכהן מותרת, אבל אנשים שראו אותה מקבלת חליצה ולאחר זה נישאת לכהן יאמרו שחלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתייבם רק אם הוא באופן שלא תנשא לכהן בלאו הכי, כיון שהיתה גרושה לפני זה או חללה, או באופן שאי אפשר שיבואו עדים, כבהמשך דברי הרמב"ם, ואז ממילא שלא יצא קלקול מזה
  41. 41 וממילא שלא תנשא לכהן, אף אם יבואו עדים שבנה מת לאחר בעלה וחליצתה איננה כלום, אבל היא אסורה לכהן מכבר
  42. 42 ואסורה לכהן
  43. 43 שנולדה לדוגמא לאביה הכהן שנשא גרושה, ואז היא חללה ואסורה לכהן
  44. 44 באופן זה לדבריה לעולם לא יבואו עדים להעיד כי הם היו במערה ואין אף אחד שיכול להעיד בדבר
  45. 45 היינו באחד משני אופנים אינם באשה זו, דהיינו שלא היתה גרושה וחללה, וממילא שמותרת לכהן אם יתוודע שהאמת אתה, שבנה מת לאחר בעלה. ואפשר שיבואו עדים להעיד כמותה שבנה מת לאחר בעלה, וא"כ יכולה להינשא לכהן ע"פ עדותם
  46. 46 ולכן התירוה להכהן, והוא רק יודע מזה שקבלה חליצה ולבסוף היא נישאת לכהן
  47. 47 אשתו השני'
  48. 48 ולכאורה כיון שהעידו שבעל שלה מת- הרי היא צריכה יבום וחליצה, אלא שאם צרתה הוליד מבעלם , אז מותרת לעולם ולא ליבמה, וכיון שאינה יודעת לכאורה הי' לנו לומר שתקבל חליצה מהיבם שאז ממ"נ מותרת לעולם, כי אם נולד לצרתה אז הרי אינה צריכה חליצה, ואם אין לה ולד הרי קבלה חליצה ומותרת. וע"ז אומר הרמב"ם שלא תחלוץ לפי שחוששין שלאחר חליצה יתברר שלא היתה צריכה חליצה שהיתה לה בן ואם תינשא לכהן, יאמרו שחלוצה מותרת לכהכן, אלא אם כן הוא כנ"ל באופן שאסורה לכהן בלא"ה
  49. 49 כנ"ל
  50. 50 שמא נולד לצרתה ולד
  51. 51 עכ"פ תשעה חדשים היתה צריכה לחכות כמו כל יבמה לברר אם היא מעוברת או ממנו לדעת אם היא זקוקה ליבם או לא
  52. 52 ממ"נ
  53. 53 חדשים
  54. 54 לברר אם נתעברו או לא
  55. 55 שמא נולדה לה בן וממילא שלא תחלוץ ולא תתיבם כמו שאמרנו לגבי זאת שהיא כאן
  56. 56 וממילא שאינה יכולה להתעבר מבעלם
  57. 57 ואין לה בנים ואין לבעלה אחים ונמצא שכשמת מותרת לעולם. אבל אם יש לה חמות בחיים במקום אחר אולי נחשוש שילדה לפני מיתת בעלה, ונמצא שיש לה יבם, ואסורה לזרים. ע"ז אומר הרמב"ם שאין אנו צריכים לחשוש לזה כיון שלא הוחזק יבם אין אנו חוששים שנול יבם
  58. 58 וממילא שאינ זקוקה ליבה
  59. 59 אבל אם נולד לאחר מיתת הבעל אין הולד עושה אותה לזקוקה
  60. 60 ואינה זקוקה ליבום או חליצה
  61. 61 לזר
  62. 62 שמת הבן לפני בעלה, והיתה אסורה להזר באיסור לאו שלא תהי' אשת המת החוצה
  63. 63 משום הלא שלא תהי' לאיש זר
  64. 64 כי האיסור הוא רק לאו, ואין ממזרות מאיסור לאו
  65. 65 וזקוקה היא ליבם, והלכה ונשאה ליבמה
  66. 66 ואסורה ליבמה מטעם אשת אח, שהוא באיסור כרת
  67. 67 שחילוף הדברים הי' כאן, והיתה שוגגת, מ"מ הולד ממזר
  68. 68 ודאי לאחר השמועה שאז היא מזידה שהולד ממזר