יחץ
יחץ ויקח כו' מקדים לפרוס המצה קודם הגדה (ר"ן בשם ר' האי גאון), כי ההגדה צ"ל על מצה הראוי' לצאת בה ידי חובתו דהיינו לחם עני - פרוסה (פסחים קטו, ב ושם). וצריכה שתהי' בין ב' מצות השלימות (ברכות לט, ב) כי ברכת המוציא שהיא קודמת לברכת על אכילת מצה היא על השלמה (תוד"ה הכל שם וכן עיקר - שו"ע רבינו סתע"ה ס"ה וס"ז) ומשום אין מעבירין על המצות צריכה השלמה להיות למעלה.
ופורסין המצה כשהיא בתוך המפה, מכוסה.
חלק גדול יניח לאפיקומן כי הוא מצוה חשובה שהוא לנו במקום הפסח (מהרי"ל ב"ח). ונוהגין לכרכו במפה (ראה זח"ב קנ"ח, ב'. טושו"ע סתע"ג) זכר למשארותם צרורות בשמלותם (ראה רוקח, ב"י) ולהניחו בין הכרים (המנהיג) שלא יבא לאכלו בתוך הסעודה (סי' יעבץ).
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - (ומובן אשר כן עשה גם בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר) הי' שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. - פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה. - ביאר אשר מצה האמצעית היא כנגד יצחק. וצ"ל שבירה ובה' חתיכות - המתקת ה' גבורות דיצחק באפיקו מן, השפעת מזון, חסד דאברהם (שיחות תרח"ץ).
אפיקומן (פסחים קיט, ב) מצה הנאכלת באחרונה זכר לפסח נקראת אפיקומן (שו"ע רבינו סתע"ז ס"ג). פי' אפיקומן כלומר הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלחן (שם ס"ב וכ"ה בס' הפרדס לרש"י הל' פסח). בתשבי ובמוסף הערוך: אפיקומן בלשון יוני - דברים הנאכלים אחר הסעודה.
יש נוהגין שהתינוקות "חוטפין" את האפיקומן (ופודין אותו מהם תמורת איזו מתנה). ואומרים שמרומז בל' רז"ל: חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו (פסחים קט, א. חק יעקב סתע"ב סק"ב). כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר איך שפעם "חטפה" בתו הבכירה של אדמו"ר מהר"ש האפיקומן שלו, והי' זה בקטנותה. וכנראה שהי' זה מקרה יוצא מן הכלל, ואין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב. ולהעיר ממרז"ל בתר גנבא גנוב וטעמא טעים (ברכות ה, ב).
והקטן מניח בין הב' מצות כי עלי' אומרים ההגדה כנ"ל.
In Likkutei Ta’amim u’Minhagim on the Haggadah, regarding Yachatz, the Siddur instructs: “Veyikach matzah ha-emtzo’is”—one takes the middle matzah—“u’porsel l’shnayim”—and breaks it into two pieces, with one piece larger than the other. The larger piece is set aside for the Afikoman, and the smaller piece is placed back between the two matzos.
The Rebbe explains that the matzah is broken before beginning the Haggadah. This is based on the Ran בשם Rav Hai Gaon. The reason is that the Haggadah must be recited over matzah that is fit for fulfilling the obligation, namely “lechem oni”—the bread of affliction—which is understood as a “perusa,” a broken piece, as explained in Pesachim 115b.
This broken matzah must be placed between the two whole matzos, as stated in Berachos 39b. The reason is that the blessing of HaMotzi, which precedes the blessing of al achilas matzah, is recited on a whole matzah. Therefore, the whole matzah must remain intact, as explained in Tosafos and in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, Siman 475.
Additionally, because of the principle “ein ma’avirin al ha-mitzvos”—we do not pass over mitzvos—the whole matzah should be on top, so it is encountered first. The matzah is broken while it is covered inside a cloth.
The larger portion is set aside for the Afikoman because it represents an important mitzvah, corresponding to the Korban Pesach, as explained by the Maharil and the Bach. It is customary to wrap the Afikoman in a cloth as a remembrance of the verse “their dough was bound in their garments,” as cited by the Beis Yosef.
It is also customary to place the Afikoman between pillows, in order to prevent it from being eaten during the meal by mistake, as mentioned in the Siddur Yaavetz.
The Rebbe brings a custom of the Rebbe Maharash, as also practiced by the Frierdiker Rebbe, that the Afikoman would be further broken into five pieces. Once, when it broke into six pieces, the Frierdiker Rebbe set one piece aside. He explained that the middle matzah corresponds to Yitzchak, who represents gevurah, and therefore there is a concept of “shevirah,” breaking. Breaking it into five pieces corresponds to the sweetening of the five gevurot of Yitzchak through the Afikoman, which represents the flow of sustenance, associated with the chesed of Avraham. This idea is discussed in the sichos of 1938.
The Afikoman is defined as the matzah eaten at the end of the meal as a remembrance of the Korban Pesach, as stated in Pesachim 119b and codified in Shulchan Aruch HaRav 477:3.
The word “Afikoman” is explained as meaning to bring out and bring in foods to the table. In Greek usage, it refers to foods eaten after the meal, like dessert.
There is a custom in some places for children to “steal” the Afikoman, and it is later redeemed from them with a gift. This is connected to the statement of the Sages that we “grab” matzah on the night of Pesach so that the children remain awake and engaged, as found in Pesachim 109a.
The Rebbe relates that once the daughter of the Rebbe Maharash took the Afikoman when she was a child. However, this was an exception, as the custom in the Rebbe’s household was not to practice this custom of taking the Afikoman.
Finally, the smaller piece of the broken matzah is returned between the two whole matzos, since it is upon this matzah that the Haggadah is recited.
Summary
Yachatz establishes the structure of the Seder by creating “lechem oni,” a broken matzah over which the Haggadah is recited. It balances halachic precision with symbolic meaning, highlighting both the remembrance of the Korban Pesach and the deeper themes of gevurah and its sweetening.
בליקוטי טעמים ומנהגים על ההגדה, בענין יחץ, נאמר בסידור: “ויקח מצה האמצעית” — לוקח את המצה האמצעית — “ופורסה לשנים” — ושובר אותה לשניים, חלק אחד גדול מחברו. את החלק הגדול מניח לאפיקומן, ואת הקטן מניח בין שתי המצות.
הרבי מסביר שהמצה נפרסת לפני תחילת ההגדה. דבר זה מבוסס על הר״ן בשם רב האי גאון. הטעם לכך הוא שההגדה צריכה להיאמר על מצה הראויה לצאת בה ידי חובה, דהיינו “לחם עוני” — מצה פרוסה, כפי שמבואר בפסחים קט״ו ע״ב.
המצה הפרוסה צריכה להיות בין שתי מצות שלמות, כפי שמובא בברכות ל״ט ע״ב. זאת משום שברכת “המוציא”, הקודמת לברכת “על אכילת מצה”, נאמרת על שלמה. לכן יש להשאיר מצה שלמה, כפי שמבואר בתוספות ובשולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן תע״ה.
כמו כן, משום הכלל “אין מעבירין על המצוות”, יש להניח את המצה השלמה למעלה, כדי שתהיה ראשונה. את המצה שוברים כשהיא מכוסה בתוך מפה.
החלק הגדול מניחים לאפיקומן, מפני שהוא מצוה חשובה, כנגד קרבן הפסח, כפי שמבואר במהריל ובב״ח. נהגו לעטוף את האפיקומן במפה, זכר למה שנאמר “משארותם צרורות בשמלותם”, כמובא בבית יוסף.
וכן נהגו להניחו בין הכריות, כדי שלא יבוא לאוכלו בתוך הסעודה בטעות, כפי שמובא בסידור יעב״ץ.
הרבי מביא מנהג של אדמו״ר מהר״ש, וכן נהג גם אדמו״ר הריי״צ, לשבור את האפיקומן לחמש חתיכות. פעם אחת שנשבר לשש חתיכות, הניח הריי״צ חתיכה אחת בצד. הוא הסביר שהמצה האמצעית כנגד יצחק, שהוא מידת הגבורה, ולכן יש ענין של שבירה. חמש חתיכות הן להמתקת חמש גבורות דיצחק על ידי האפיקומן, שהוא השפעת מזון, הקשור לחסד דאברהם. ענין זה מובא בשיחות משנת תרצ״ח.
האפיקומן הוא המצה הנאכלת בסוף הסעודה זכר לקרבן הפסח, כפי שמבואר בפסחים קי״ט ע״ב ובשולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן תע״ז סעיף ג׳.
פירוש המילה “אפיקומן” הוא להוציא ולהביא מאכלים לשולחן. בלשון יוון הכוונה למאכלים הנאכלים לאחר הסעודה, כמו קינוח.
יש שנהגו שהילדים חוטפים את האפיקומן, ופודים אותו מהם במתנה. הדבר נרמז בדברי חז״ל “חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו”, במסכת פסחים ק״ט ע״א.
הרבי מספר שפעם אחת בתו של אדמו״ר מהר״ש לקחה את האפיקומן כשהייתה ילדה, אך זה היה יוצא מן הכלל, שכן בבית הרב לא נהגו בכך.
לבסוף, החלק הקטן של המצה מוחזר בין שתי המצות, כי עליו אומרים את ההגדה, כפי שנאמר.