ורחץ
ורחץ ונט"י ואינו מברך כי הבא לאכול דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י תחלה (פסחים קטו, א) בלא ברכה כי ספק ברכות להקל (שו"ע רבינו סי' קנח ס"ג).
ואף מי שאינו נזהר בזה כל השנה - נט"י[1] והוא כאחד משאר שנויים שעושין בליל זה כדי שישאלו (ח"י סתע"ג סקכ"ח).
- 1 נוטל ידיו
In the section of Urchatz in the Siddur, it states: “Urchatz, v’notel yadav v’eino mevarech”—one washes their hands but does not recite a blessing.
The Rebbe explains the reason for this. When a person comes to eat something that is dipped in liquid—“davar she’tibulo b’mashkeh”—one is required to wash their hands beforehand, as discussed in Pesachim 115a.
However, despite this requirement, no blessing is recited. The reason is based on the principle “safek brachot l’hakel”—when there is a doubt regarding whether a blessing should be recited, we rule leniently and do not say the blessing. Since there is a halachic dispute as to whether a blessing is required when eating food dipped in liquid, we refrain from making the blessing. This ruling is brought in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, Siman 158, Seif 3.
The Rebbe adds an additional point: even someone who is not careful about this practice throughout the year should nevertheless wash their hands on the night of the Seder. This act becomes one of the “shinuyim”—the distinctive changes we perform on this night—so that the children will notice and ask questions. This idea is cited from the Chok Yaakov, Siman 473, Siman Katan 28.
Summary
The practice of Urchatz reflects both halachic caution and educational purpose. Although there is uncertainty about reciting a blessing, we still wash to fulfill the requirement while avoiding doubt. At the same time, this unusual practice helps create curiosity, encouraging questions and deeper engagement in the Seder.
בקטע של אורחץ בסידור נאמר: “אורחץ, ונותל ידיו ואינו מברך”—האדם נוטל את ידיו אך אינו מברך.
הרבי מסביר את הטעם לכך. כאשר אדם בא לאכול דבר שטיבולו במשקה, עליו ליטול את ידיו תחילה, כפי שמבואר במסכת פסחים קי״ה ע״א.
אף על פי כן, אין מברכים על נטילה זו. הסיבה לכך היא הכלל “ספק ברכות להקל”—כאשר יש ספק אם יש לברך, אנו נוקטים לקולא ואיננו מברכים. מכיוון שיש מחלוקת בהלכה האם יש לברך על אכילת דבר שטיבולו במשקה, לכן נמנעים מלברך. דין זה מובא בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן, סימן קנ״ח סעיף ג׳.
הרבי מוסיף נקודה נוספת: אפילו מי שאינו נזהר בכך במשך כל השנה, מכל מקום בליל הסדר עליו ליטול את ידיו. נטילה זו נחשבת לאחד מן ה“שינויים” שעושים בלילה זה, כדי שהילדים ישאלו שאלות. רעיון זה מובא בחוק יעקב, סימן תע״ג, ס״ק כ״ח.