אתקינו סעודתא (סי' הר"ש רשקוב וראה זהר חלק ב' פ"ח א ושם).
קדש (משנה פסחים קיד, א) ואנו נוהגין לקדש מעומד הן בשבת ויום טוב הן בפסח (כן הוא בפרי עץ חיים שער יח פרק יד ושער כא פרק ו', סידור האריז"ל מ"ח. ועיין שולחן ערוך אורח חיים סימן רע"א סעיף י' ונושא כליו).
קדש בכל התיבות של הסימן קדש ורחץ הביא אדמו"ר הזקן בכל אחד ואחד במקומה גם פירוש התיבה וכמו ורחץ ונוטל ידויו ואינו מברך וכהאי גוונא, מלבד בתיבת קדש הלל נרצה.
ויש לומר הטעם מפני שאין כל חדוש בפירוש תיבות אלו.
ואף שבשולחן ערוך שלו (ריש סימן תע"ג) העתיק מ"ש ברמ"א (שם) וכתב "ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעה"ב בעצמו אלא אחר ימזוג לו שיהא לו כמשרתו, כלומר דרך חירות ושררות זכר ליציאת מצרים", י"ל דכיון שאין זה אלא אם אפשר לא העתיקו בסידורו.
(ומה שתירץ בשער הכולל דדין אחר מוזג לו הוא דוקא ביינות חזקים שטרחא רבה בדבר כי צריך להביא מים למזיגה מה שאין כן ביינות שלנו כל אחד ואחד מוזג לעצמו - צריך עיון, כי פשיטא דגם ביינות שלנו אם אחר ימזוג לו הרי זה ענין של עשירות ואם כן הרי זה דרך חירות ושררות זכר ליציאת מצרים ומנין לנו לחלק בזה? ועוד דאם כן למה לא אשתמיט בנושאי כלי השולחן ערוך ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן לכתוב דביינות שלנו כל אחד ואחד מוזג לעצמו וכמו שחילקו[1] דין יינות שלנו בסי' רד, רעב תעב[2]).
[הערה]
מנהג בית הרב: מוזגין הכוס, ואין מדקדקין שימזוג אחר.
לוקחו בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ד' אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד.
ומקדש מעומד, והכוס מוגבה למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולחן - וכל זה הוא גם בשאר ימות השנה.
קדש בכל יום טוב חייב בקדוש מדברי סופרים, וכשחל בשבת הרי יש לו ג"כ עיקר מן התורה[3] - מוסיף עליהם בלילה זה, שהוא אחד מארבעה כוסות שהן מצוה מדברי סופרים בליל פסח.
ולכן:
א) אינו מקדש על הפת[4].
ב) אין אחר מוציא אותו ידי חובתו (שו"ע רבינו סתע"ב סכ"ב)[5].
ג) דוחק עצמו לשתות ד' כוסות אף שמזיקו או שצריך למכור כסותו (נדרים מט, ב. פסחים צט, ב).
ד) אינו מקדש אלא בלילה ממש ולא בתוספות יו"ט (תרומת הדשן סימן קל"ז), כי תקנו חכמים ד' כוסות בזמן הראוי לאכילת מצה (שולחן ערוך רבינו שם סעיף ב').
ה) יש לחוש לדעת אלו האומרים שמצוה לשתות כל הכוס ועכ"פ רובו (שם סי"ט).
ד' כוסות - מצוה מדברי סופרים. ואף נשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים (תוד"ה היו פסחים קח, ב).
ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים (כלבו, רוקח).
ותקנום כנגד ד' לשונות של גאולה: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו, ו-ז)
- שהן כנגד ד' גזירות שגזר עליהם פרעה (שמ"ר ספ"ו).
כנגד שבירת ד' קליפות (תולעת יעקב) -
כנגד ד' כוסות של פרעה[6] (בראשית מ, יא-יג) [ביאור] שנרמזה באותו חלום גאולתן של ישראל כדרז"ל בב"ר פ' פ"ח,
כנגד ד' מלכיות,
כנגד ד' כוסות של פורעניות שהקב"ה משקה את או"ה וכנגדן משקה את ישראל ד' כוסות של נחמה (ירושלמי פסחים פ"י ה"א),
כנגד ד' אותיות שם הוי' (סידור של"ה. ועיין שם מזהר חלק ג' צה, ב).
כשחל יו"ט בשבת אומרים תחלה יום הששי (פסחים קו א ותוד"ה זוכרהו).
מתחילין יום הששי (ולא מ"ויכולו" [שהוא תחלת הפסוק]) כי יום הששי ויכולו השמים ר"ת הוי'.
וכשמתחיל יתן עיניו בנרות ובשעת ברכת הקידוש בכוס (רמ"א סי' רע"א ס"י).
אין להתחיל מתחילת המקרא וירא אלקים כו' משום דדרז"ל טוב מאד זה המות (שו"ת חת"ס חאו"ח ס"י).
סברי מרנן כצ"ל ולא יותר (סידור יעבץ) כי הם משלימין מספר תיבות שבקדוש.[7]
הטעם לאמירת סברי מרנן - שו"ע אדה"ז ס"ס קע"ד. ובאבודרהם הביא עוד טעמים.
סברי מרנן בתקוני זוהר תיקון כ"ד וצריך למימר סברי מרנן. ועל דרך זה הוא בתנחומא ר"פ פקודי, בלקוטי שו"ת הגאונים שבסו"ס כלבו ובטור סקע"ד בשם אביו (בתוד"ה הואיל- ברכות מג, א - ועוד: סברי מורי ברא"ש ברכות שם - סברי רבותי).
וראה בפרי עץ חיים שער י"ח פרק ט"ז ביאור לשון זה דוקא[8] על דרך הסוד.
יום חג המצות כן נקרא בכל התורה, ואנו קורין אותו פסח - כי השי"ת מספר שבחן של ישראל שלא התמהמהו ולא אמרו היאך נצא למדבר ואנו מספרים שבחו של השי"ת אשר פסח גו' (קדושת לוי, פ' בא).
וי"א שהנהיגו השם חה"פ - זכר למקדש (עטרת זקנים).
ואת יו"ט מקרא קדש הזה כן הוא במס' סופרים פי"ט, בסידור רב עמרם גאון, בסדר התפלה להרמב"ם ובסוף הל' שבת, אבודרהם, סידור הר"ש רשקוב ועוד. וראה שו"ע ריש סימן תפ"ז ונ"כ.
בשבת באהבה מקרא קדש כי מקרא קדש דשבת קבלו ישראל באהבה, במרה, אבל של יו"ט הי' ע"י שכפה עליהם הר כגיגית בסיני (לבוש ס' תפ"ז מטה משה א"ר).
ומועדי גם בחול אומרים ומועדי בוא"ו, וכמו שאומרים ושבת בוא"ו.
ומועדי קדשך מעין החתימה סמוך לחתימה (פסחים ק"ד, א).
מקדש ישראל והזמנים (פסחים קד, ב) ואין אומרים והמועדים כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמנים: פסח בזמן האביב כו' (בחיי ס"פ בא).
שהחיינו כו' מוצש"ק יקנה"ז (פסחים ק"ג, א) נוסח ברכת שהחינו במשנה ברכות (רפ"ט).
ג"פ שהחיינו וקיימנו והגיענו - כנגד הללי נפשי את ד' אהללה ד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי (רוקח שע"א. וראה ג"כ סי' האריז"ל ברה"נ).
אין מברכים ברכת שעשה נסים, לפי שעתיד לאומרו בהגדה (מח"ו. ר"י טוב עלם ביוצר אלקי הרוחות. רוקח) למי שעשה לנו כל הנסים האלו (סי' רע"ג[9]. שב"ה[10]).
וי"א מפני שאין מברכין ברכה זו אלא על מצוה דרבנן (מהרי"ל).
לזמן הזה הלמד בחירק וכ"ה בסי' של"ה.[11] רש"ל[12] מט"מ[13] מג"א[14] ר"ס תרע"ו.
הבדלה מנהג בית הרב: בהבדלת מוצש"ק שחל ביו"ט אין מקרבין הנרות ואין מאחדין השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בצפרנים. ורק, בעת ברכת בורא מאורי האש, מסתכל בנרות כמו שהם כ"א בפ"ע.
מאורי האש כי הרבה מאורות (אדומה וירקרקת) יש באור (ברכות נא, ב. נב, ב. וראה ג"כ ת"ז תי' כא).
המבדיל כו' (פסחים קד, א ובתוד"ה בעי שם).
הבדלת וקדשת ב' הבדלות: בין כהנים ללוים, ולוים לישראלים (תוס' שם).
בפסח שותה הכוס כולו (ב"ח סתע"ב) ובבת אחת (מ"א שם) - מנהג בית הרב.
וכן בשאר ג' כוסות.
בהסיבת שמאל כי הסיבת ימין, על פניו, או על גביו אין זו הסיבה (פסחים קח, א וכפי' הרמב"ם הל' חומ"צ פ"ז ה"ח).
הסיבה ויסב אלקים את העם מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להם הקב"ה (שמ"ר פ"כ, יח). מהו ויסב שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם (במדב"ר פ"א, ב).