מאמרים מלוקט חלק ג - יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו

050   Mamer - "Ata Her'eisa Lada'as Ki Hashem Hu HaElokim Ein Od Milvado"
The Rebbe teaches that at Matan Torah, Hashem revealed His absolute unity—'Ein Od Milvado'—in a way that could be sensed. This maamar explores the difference between 'tal' (dew) and 'geshem' (rain) in Torah, showing how Torah's inner dimension is a constant, transcendent vitality.

Video part 1   Video part 2  Video part 3 

ס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו*)

אתה[1] הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, כתוב במשנה תורה (שמשה מפי עצמו אמרה[2]), ומבאר רבינו הזקן בספר התניא[3] דענין זה הי' בשעת מתן תורה, דאז הי' הגילוי דאתה הראת לדעת גו', כתורת אדמו"ר הזקן[4] אתה דו עצמות א"ס ב"ה הראת דו האָסט זיך באַוויזן לדעת אַז מען זאָל דיך וויסן, כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו, שהם[5] ב' אופני ועניני השגה בהשגות אלקות, הא' הוא ההשגה דהוי' ואלקים כולא חד והב' הוא ההשגה דאין עוד מלבדו. ובזה מבאר בתניא שם, שבשעת מ"ת הי' גילוי זה (דעצומ"ה וכו') באופן דהראת (ומוסיף) ממש בראי' חושיית. וממשיך בתניא שם, דלכן היו (ישראל) בטלים במציאות ממש כמארז"ל (בגמרא[6]) שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן כו' והחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים, וכדאיתא בגמרא שם שזהו מה שאמר דוד המלך[7] (בעל ההילולא דחג השבועות[8]) גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, דקאי על טל תחי' שהחי' בו את ישראל, ומבאר בתניא שם, דטל זה הוא טל תורה כו' כמארז"ל[9] כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו'.
ב) והנה ידוע ביאור מורנו הבעל שם טוב[10] (בעל ההילולא דחג השבועות[11]), דכל ענין שבעולם הוא הוראה בעבודת האדם לקונו. וכ"ש וק"ו כל ענין שבתורה, כמ"ש[12] ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו גו', דמפסוק זה מוכח, שכל התורה כולה (כל החוקים האלה) ענינה הוא הוראה בעבודת ה', ליראה את ה"א גו', עד לקיום המצוות בפשטות. ומזה מובן, דגם ענין זה שבתורה, זה שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן והחזירה להן בטל כו', הוא הוראה בעבודת האדם לקונו. ועוד זאת, דהנה מבאר מורנו הבעש"ט בכתר שם טוב[13] במאמר רז"ל[14] דע מה למעלה ממך, ר"ל ממך תדע, איזה מדה שנתעורר בך כך הוא למעלה [ובמ"א[15] הובא ע"ד זה בשם הרב המגיד, ובמקום שלישי[16] הובא בשם רבינו הזקן, ויש שינויי לשונות ביניהם, ואכ"מ]. ומזה מובן, דכשהאדם רואה ויודע בעצמו (ממך) שאצלו הוא זמן מתן תורתנו (מכיון שכך מפורש בתורת אמת ותורת חיים), הרי מובן מזה, שכן הוא גם למעלה, שלמעלה הוא זמן מתן תורתנו. והיינו, שבזמן מתן תורתנו נעשה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, דו עצמות א"ס ב"ה האָסט זיך באַוויזן כו', הראת ממש בראי' חושיית, ויחד עם זה נמשך בישראל גם הטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה. וענין זה נמשך בכל עניני האדם, (ע"ד מ"ש[17] זאת התורה אדם), שהתורה (גם בחי' טל תורה) חודרת במציאותו של אדם עד שנעשית מציאותו האמיתית של כאו"א מישראל, כולל בכל דרכיך ובכל מעשיך[18] (כמבואר במ"א[19] הענין בזה). ומזה מובן עוד יותר, שענין זה (טל תורה) נוגע בעבודת האדם בזמן הזה.
ג) והנה הובא לעיל, שבגמרא הובא ע"ז הכתוב (שאמר דוד) גשם נדבות תניף אלקים גו', ולכאורה צריך להבין, הרי בפסוק כתיב גשם נדבות, גשם דייקא, וא"כ מהו שמסיים שהחזירה להם בטל תחי', טל דייקא. ומבואר במ"א[20], שבחי' גשם נדבות (לא גשם סתם) הוא ע"ד ענין הטל. אך עדיין צריך להבין למה נק' בשם גשם דוקא. וביאור הענין יובן ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי במאמרו ד"ה ענין טל תורה[21] (והוא המשך לד"ה להבין ענין עומר שעורים ושתי הלחם שנת"ל בד"ה זה דערחה"ש), דהנה כתיב[22] יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי (דכתוב זה קאי על התורה, שהרי אמרו משה רבינו, אשר משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'[23], ועד שהתורה נקראת על שמו[24]), הרי יש בתורה ב' מדרגות בחי' טל ובחי' מטר. ומבאר בזה[25], דהנה ידוע שהמטר בא מסיבת האדים שעולים מן הארץ כו' [וכמ"ש[26] ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, שזהו הגשם המשקה את פני האדמה, וכמ"ש[27] כי כאשר ירד הגשם גו' הרוה את הארץ והולידה והצמיחה גו'], אבל הטל הוא היורד מלמעלה מעצמו כמאמר[28] טל לא מיעצר. ועד"ז יש ב' מיני המשכות והשפעות מלמעלה[29], הא' הנמשך מלמעלה למטה ע"י אתעדל"ת, שזהו בחי' מטר, כמו המטר הנמשך ע"י האד העולה מן הארץ, והיינו ע"י יגיעה ועבודה מלמטה. וכמארז"ל[30] על הפסוק יערוף כמטר לקחי, שברו הבריות את ערפן מיד מטר יורד. ובעבודת האדם הנה בחי' עורף הוא בחי' אחוריים (היפך בחי' פנים)[31], אחרי ה"א תלכו[32], ושברו הבריות ערפן הוא ביטול ענין זה (דהעלם והסתר) הבא ע"י עבודה ויגיעה. ואין הכוונה בזה שבירת הגוף בפשטות ח"ו, אלא שהנשמה בגוף, גוף בריא בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, והשבירה אינה אלא שבירת הלב בלבד (ושבירת העורף, ומה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא[33]). ואדרבה, ע"י שבירת הלב בא הגוף לשלימות יותר, כפתגם הידוע שאין לך דבר שלם כלב נשבר[34]. ועי"ז המטר יורד מלמעלה, והמטר משקה את הארץ והולידה והצמיחה וכו'. וההמשכה הב' מלמעלה היא בחי' טל שנמשך מעצמו בלי אתעדל"ת כלל וכמו הטל שיורד מעצמו, כמאמר טל לא מיעצר (כנ"ל).
Part 2
ד) וזהו יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי, דכשם שיש ב' בחי' אלו (אתעדל"ע הנמשכת ע"י אתעדל"ת ואתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת) בהשפעות אלקות בכלל, כך ישנם ב' ענינים אלו בתורה (לקחי ואמרתי). דענין שפע האור דתורה הנק' מטר הוא בחי' חיצוניות שבתורה (נגלה דתורה) הנמשך ע"י עבודת האדם ויגיעת האדם. וכמאמר[35] יגעתי ומצאתי תאמן, דמזה מובן, שהמציאה נמדדת לפי ערך היגיעה. והגם שמבואר במ"א[36], שענין מציאה אינו בערך להיגיעה (כמו מציאה כפשוטה שהמוצא אותה אינו יודע ממי בא לו המציאה[37], ומוצא אותה בדרך ממילא[38]), מ"מ יש לזה איזה ערך ושייכות להיגיעה, ואם מתייגע במקום שהמציאה אינה שם לא ימצא אותה, וכמ"ש[39] ובקשתם משם גו', ומבואר בלקו"ת[40] דמ"ש משם דייקא הוא משום שאי אפשר למצוא אבידה כ"א במקום שנאבדה. משא"כ טל שבתורה הוא בחי' השפעה שנמשך מעצמו, והוא בחי' טלא דבדולחא, טלא דנטיף מעתיקא קדישא[41], שעתיד להחיות בו את המתים, בחי' פנימיות התורה. ולכן נאמר בו תיזל כטל, דענין תיזל הוא מלשון נוזל, היינו שנמשך ויורד למטה מטה כמו שהוא במקורו ושרשו בבחי' המזל. וגילוי בחי' טל תורה יהי' לע"ל, כמבואר בהמשך הדרוש שם שזהו משארז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו, שע"י העסק בתורה בנגלה בזמן הזה יומשך לע"ל בחי' טל תורה[42], פנימיות התורה. [וכמבואר גם במ"א[43] במשארז"ל[44] אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שע"י לימוד נגלה דתורה (תלמודו) בזמן הזה זוכים לגילוי סודות התורה דלע"ל]. וזה גם מ"ש[45] תורה חדשה מאתי תצא. שגילוי בחי' תורה חדשה (טל שבתורה) יהי' לע"ל דוקא.
ה) ובזה יובן גם זה שבחי' טל זה הוא טל שעתיד להחיות בו את המתים, כי החידוש דתחיית המתים הוא שנמשך מבחינת אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. וכמבואר בכמה דרושים[46] החידוש והשינוי דתחיית המתים לגבי גן עדן. דהנה תחיית המתים היא למעלה מג"ע, כדמוכח מנוסח ברכת יוצר (דשבת) אין ערוך כו' ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא (ג"ע) כו' (ואח"כ) ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, ואעפ"כ הנה בנוגע לג"ע צ"ל עבודת האדם, הן העבודה לפני זה (בתור הכנה לג"ע) והן העבודה בג"ע עצמו, שזהו ענין העליות שבג"ע מדרגא לדרגא ע"י העמוד שבין ג"ע לג"ע וכו'47, ולא זו בלבד, אלא שלא כל אדם זוכה לג"ע (כמובא הלשון בכ"מ[47]) (העליון) משום שהוא תלוי בעבודה, משא"כ בנוגע לתחיית המתים תנן[48] כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ואף שאיתא בהמשך המשנה חוץ כו', מ"מ מבואר בירושלמי[49], שע"י הבירור והזיכוך שלאח"ז גם הם ישובו לתחי'. ומבואר הטעם בזה[46], משום שגילוי האלקות שבג"ע שרשו הוא מבחי' אתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת, ממכ"ע, ולכן ה"ה תלוי בעבודת האדם, משא"כ הגילוי דתחה"מ הוא סוכ"ע, אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ולכן אינו תלוי בעבודת האדם אלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וזהו ענין טל תחי', כמשנת"ל, שבחי' טל הוא בחי' שנמשך מעצמו בלי שום אתעדל"ת.
ו) אמנם אעפ"כ, בהכרח לומר ומובן ופשוט מעצמו (און ס'איז געשמאַק צו זאָגן), שענין זה ישנו כבר עכשיו, וכנודע שהכל ניתן במתן תורה. והענין הוא, דהנה בתניא (שם) מבאר רבינו הזקן (בענין גילוי האלקות שיהי' לע"ל ובפרט בתחיית המתים) שכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כו'. והיינו, שענין זה (הגילוי דתחיית המתים) כבר נמשך במ"ת, ולא עוד אלא שמדייק בלשונו כבר הי' לעולמים דייקא. די"ל הכוונה בזה, שנמשך בגדרי העולם, שזה כולל גדרי הזמן וגדרי המקום[50], כב' הפירושים בתיבת עולם[51] (עולמים), שזהו שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש, המהווה ומחי' ומקיים אותו[52]. וי"ל שזהו הביאור בפתגם הידוע שמ"ת לא יהי' עוד הפעם[53], כי מכיון שהכל כבר ניתן בשעת מ"ת, וא"כ אין צורך (מ'דאַרף ניט) שיומשך עוד הפעם, וכיון שאין צורך בדבר ממילא מובן שלא יהי' מ"ת עוה"פ. וע"ד המבואר בכ"מ[54], שכל התורה כולה כלולה בעשה"ד שניתנו במ"ת, עד"ז הוא בעניננו, שכל הדרגות שבתורה, כולל בחי' טל תורה דלעתיד, הכל ניתן במתן תורה. וענין זה ניתן לכל ישראל, כדאיתא במדרש[55] שהתורה ניתנה לכאו"א לפי כחו, כולל גם יונקים ונשים מעוברות וכו' (היינו שאפילו עוברין שבמעי אמן היו (וקבלו) בקבלת התורה), ולא זו בלבד אלא[56] גם כל הנשמות שלא ירדו אז לעולם עדיין, או הנשמות שכבר ירדו ועלו לפנ"ז[57], כולם היו בשעת מ"ת.
ז) והנה בזה גופא (מה שבחי' טל תורה כבר ניתן במתן תורה) יש ב' אופנים. דאפשר שענין זה יהי' טמון ונעלם כמו אוצר דהון יקר הכמוס וחתום מעין כל רואה[58], וכמו שהתורה בכלל היתה חמדה גנוזה[59] לפני מתן תורה. דגם ענין זה פועל עילוי בישראל, כמו בפשטות, שמי שיש בבעלותו אוצר גדול, הרי אף שאינו משתמש בו מאיזו סיבה שתהי', מ"מ יש לו ערך גדול יותר, שנחשב לעשיר גדול. וכ"ה להלכה בהלכות ערכין דכתיב[60] על פי אשר תשיג ידו יעריכנו הכהן, שתלוי בהישג ידו, ואם יש לו אוצר גדול (אף שלא השתמש בו) נערך עשיר, ועד שזה מובן בפשטות גם אצל תגרי לוד, ובמנהג דרך ארץ, וגם בחו"ל וגם בשבעים אומות העולם. ועד"ז יובן בנמשל, כשבחי' טל שבתורה היא באופן דאוצר נעלם בידי ישראל (מזמן מ"ת), פועל שיהיו נערכים באופן נעלה ביותר ע"י הכהן, אלקיכם כהן הוא[61], ועד שענין זה פועל גם בע' האומות. אבל מ"מ אין זה החידוש האמיתי דמתן תורה, וגם לפני מתן תורה היתה התורה בבחי' חמדה גנוזה, והחידוש דמ"ת הוא שהתורה תומשך בישראל בפנימיות ובגלוי ובפשטות. ועד"ז הוא בבחי' טל שבתורה, שאינו מספיק זה שענין זה כבר ניתן (בהעלם) בשעת מ"ת, אלא צריך שיפעול גם בפנימיות, וכמ"ש[62] כי היא חכמתכם ובינתכם גו', דעיקר ענין התורה הוא שהיא בבחי' חכמה ובינה, בחי' לימוד בהבנה והשגה.
Part 3
ח) והענין הוא, דהנה איתא במשנה[63] אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו, די"ל, דע"י הלימוד דיחיד זה במעשה מרכבה (דהיינו פנימיות התורה), ה"ה מוציא עי"ז[64] את כל תלמידיו וכל כלל ישראל בהבנה והשגה בפנימיות התורה. אך ע"פ משנ"ת שהגילוי דמ"ת הי' לכל ישראל, צריך לומר, שגם ענין זה (ההבנה והשגה בבחי' טל תורה) צ"ל בכל ישראל. ויש לומר[65], דזהו החידוש דתורת החסידות, שיהי' לימוד פנימיות התורה (בחי' טלא דבדולחא, טלא דנטיף מע"ק) באופן דהבנה והשגה, ובאופן דיתפרנסון מיני'[66]. כי הגם שבדורות הקודמים היתה הגבלה דאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד כו', הנה בזמן הזה, בערב שבת[67], הרי הפס"ד בשו"ע[68] שבע"ש צ"ל הטעימה[69] מכל תבשיל ותבשיל דשבת, טועמי' חיים זכו[70], וא"כ צ"ל עתה הטעימה מהגילוי דבחי' טל תורה שיתגלה לע"ל, היינו ההבנה וההשגה בפנימיות התורה. ובזה יובן מ"ש גשם נדבות תניף אלקים גו', שהטל תורה דמ"ת נק' בשם גשם (נדבות) דוקא, כי התכלית דבחי' טל זה הוא שתהי' בו גם המעלה דגשם, ועד שיומשך בהבנה והשגה כמו בחי' גשם, נגלה דתורה.
ט) וזהו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, שענין זה ניתן בשעת מ"ת, ועד"ז נמשך בכל שנה ושנה בזמן מתן תורתנו, כי בשעת מ"ת הי' גילוי בחי' טל תורה, בחי' טלא דבדולחא דנטיף מע"ק, שהוא חד עם עצמות א"ס ב"ה, אתה דו עצמות א"ס ב"ה. ויש לומר דזהו גם מה שידוע[71] שחג השבועות קשור עם משה רבינו, שקיבל אז התורה מסיני, ודוד המלך והבעש"ט, דבעצרת הוא יום ההילולא דדוד המלך [וענין זה הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, שהרי דוד מת בשבת[72], ובשנה זו חל יו"ט שני של עצרת בשבת] וגם יום ההילולא דהבעש"ט (כנ"ל). [ויש לומר עוד, דחג השבועות הוא גם יום ההילולא[73] דמשה רבינו. שהרי בשעת מ"ת פרחה נשמתן של כל ישראל והחזירה בטל כו', ובהכרח לומר שענין זה הי' בכל ישראל, למקטנם ועד גדולם[74], שהרי בטח נמשך ענין טל תחי' (טל תורה) לכאו"א מישראל, כולל משה רבינו[75]. ונמצא שביום זה הי' גם ענין יציאת הנשמה (פרחה נשמתן) במשה רבינו, ענין הילולא]. ושלשה אלה (משה רבינו דוד המלך והבעש"ט) קשורים עם ענין המשכת בחי' טל תורה (פנימיות התורה) בישראל באופן דהבנה והשגה. דבמשה כתיב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב[76], שנתן ומסר את כל התורה כולה (כולל בחי' טל תורה) לכל ישראל באופן דירושה, דאמיתית ענין הירושה היא כשנמצאת בבעלותו של היורש לגמרי, והיינו שיש בזה הבנה והשגה וכו'. ועד"ז הי' זה ענינו של דוד, דוד מלכא משיחא, שענינו של משיח הוא גילוי פנימיות התורה דלעתיד. [וענין זה הוא בהדגשה בזמן זה, סמוך למוצאי שבת, זמן סעודתא דדוד מלכא משיחא[77]]. ועד"ז הוא גם ענינו של הבעש"ט, שגילה פנימיות התורה באופן דהפצת המעיינות חוצה. דבזמן מתן תורה הי' ענין זה (בחי' טל תורה) בהעלם (לפי ערך), ואח"כ נתגלה יותר ע"י דוד, ואח"כ נתגלה ביותר ע"י הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שחידושם הי' הפצת המעיינות דפנימיות התורה (טל תורה) חוצה.
י) והנה התורה היא נצחית[78], והיינו שהיא הוראה נצחית לכל ישראל, ואינו מבקש אלא לפי כוחן[79], שלכל אחד ואחת [שהרי גם לנשים היתה נתינת התורה וקבלת התורה, ואדרבה, כתיב בתחלה[80] כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ובאופן דאמירה רכה] ניתן הכח שיהי' לימוד בחי' טל שבתורה, ובאופן דהבנה והשגה. וכמו שבכל הלכה שבתורה העיקר הוא המעשה בפשטות, עד"ז הוא גם בענין זה דגילוי בחי' טל תורה דלע"ל, שהעיקר הוא שיהי' בפשטות, שמדבר הוי' זו הלכה נבוא לדבר הוי' זה הקץ[81], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו, בעגלא דידן ממש.
**********
*) יצא לאור בשעתו, "תשלומין דחה"ש, ה'תשמ"ו".
  1. 1 ואתחנן ד, לה. וראה גם מאמר דחגה"ש תש"ד – סה"מ תש"ד ע' 220.
  2. 2 מגילה לא, ב ובפרש"י. זח"ג רסא, א. ועוד. ובתוד"ה משה מעצמו אמרם (מגילה שם): וברוח הקודש. וראה לקו"ש חי"ט ע' 9. וש"נ.
  3. 3 פל"ו. וכפרש"י עה"פ. ודלא כדעת המפרשים דקאי על הנפלאות שביצי"מ – ראה לקו"ש חכ"ד ע' 37. וש"נ.
  4. 4 סה"מ תש"ד שם. שם ע' 54. וראה רד"ה אתה הראת תרפ"ט. סה"מ הש"ת ס"ע 146.
  5. 5 תש"ד שם ע' 54.
  6. 6 שבת פח, ב. וראה שמו"ר פכ"ט, ד.
  7. 7 תהלים סח, י.
  8. 8 ראה ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג – הובא בתוס' חגיגה יז, א. ועוד.
  9. 9 ראה יל"ש ישעי' עה"פ כו, יט. וראה כתובות קיא, ב.
  10. 10 ראה יל"ש ישעי' עה"פ כו, יט. וראה כתובות קיא, ב.
  11. 11 לקו"ד ח"א לב, א. ובכ"מ.
  12. 12 ואתחנן ו, כד.
  13. 13 סקמ"ה. וראה גם צוואת הריב"ש סקמ"ב.
  14. 14 אבות פ"ב מ"א.
  15. 15 לקו"א סקצ"ח. או"ת קיב, ב.
  16. 16 ס' השיחות תש"ד ע' 23. "היום יום" יג אייר. ועוד.
  17. 17 חוקת יט, יד. וראה זח"ב קיז, ריש ע"ב. ח"ג כט, ב. ועוד.
  18. 18 ראה משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. רמב"ם הל' דעות ספ"ג.
  19. 19 ראה לקו"ש ח"ג ע' 907. 932. ח"י ע' 104. ח"כ ע' 331 ואילך. ועוד.
  20. 20 ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תרנד ואילך. ועוד.
  21. 21 בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי-במדבר ח"ב ע' שנב ואילך.
  22. 22 האזינו לב, ב.
  23. 23 אבות רפ"א.
  24. 24 שמו"ר פ"ל, ד. וש"נ.
  25. 25 וראה בכ"ז גם לקו"ת האזינו עג, א ואילך. ובכ"מ.
  26. 26 בראשית ד, ו.
  27. 27 ישעי' נה, יו"ד.
  28. 28 תענית ג, א.
  29. 29 ראה בכ"ז גם לקו"ת שה"ש כב, ב ואילך. ובכ"מ.
  30. 30 ב"ר פי"ג, יד. וראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' א'ע.
  31. 31 ראה לקו"ת ש"ש סו, ד. ועוד.
  32. 32 ראה יג, ה. וראה לקו"ת ראה יט, ד. ובכ"מ.
  33. 33 ב"ק סה, א. וש"נ.
  34. 34 ראה גם ס' השיחות תש"ב ע' 109.
  35. 35 מגילה ו, ב.
  36. 36 ראה לקו"ש ח"ד ע' 1165. חי"ג ע' 117.
  37. 37 ראה לקו"ת שה"ש מא, ד. ובכ"מ.
  38. 38 ראה סנהדרין צז, סע"א.
  39. 39 ואתחנן ד, כט.
  40. 40 ראה לב, סע"א.
  41. 41 זח"ג קכח, ב. ובכ"מ.
  42. 42 כי גם בחי' האתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת – "אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים כו'" (לשון הלקו"ת שה"ש שבהערה 29). ובלשון הזהר (ח"ג צ, ב) "לא שריא אלא באתר שלים". ועצ"ע דהא טל לא מיעצר בימי אלי'.
  43. 43 ראה לקו"ש ח"ט ע' 385. ובכ"מ.
  44. 44 פסחים נ, א. וש"נ.
  45. 45 ויק"ר פי"ג, ג.
  46. 46 ראה בכ"ז: אגה"ק סי"ז. תו"א יתרו עג, ב. לקו"ת שלח מו, ד. דרמ"צ יד, ב ואילך. אוה"ת סידור ס"ע שנ ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' תשעט ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב ע' תיא ואילך. סה"מ ה'ש"ת ע' 44 ואילך. לקו"ש חי"ז ע' 344 ואילך. ד"ה להבין ענין תחיית המתים דש"פ אחרי שנה זו (לעיל ח"ג ע' רכא ואילך)
  47. 47 ראה המשך תער"ב שם. ועוד.
  48. 48 סנהדרין ר"פ חלק.
  49. 49 כלאים פ"ט ה"ג. וראה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) סימן ח (אגרות-קודש ח"א ע' קמב ואילך).
  50. 50 שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, רע"א).
  51. 51 ראה סה"מ תש"ח ע' 160. ובכ"מ.
  52. 52 ראה שער היחוד והאמונה בתחלתו.
  53. 53 המשך תרס"ו ע' כג. ובכ"מ.
  54. 54 ראה פרש"י משפטים כד, יב. ובכ"מ.
  55. 55 שמו"ר פ"ה, ט.
  56. 56 פדר"א פמ"א.
  57. 57 תנחומא פקודי ג.
  58. 58 לשון מאמר ד"ה באתי לגני תש"י פי"א. ובכ"מ.
  59. 59 לשון מאמר ד"ה באתי לגני תש"י פי"א. ובכ"מ.
  60. 60 בחוקותי כז, ח.
  61. 61 סנהדרין לט, א.
  62. 62 ואתחנן ד, ו.
  63. 63 חגיגה רפ"ב.
  64. 64 להעיר ממצות המלך (אגה"ק ר"ס כט).
  65. 65 ראה בכ"ז לקו"ש חט"ו ע' 282 ואילך. וש"נ.
  66. 66 לשון התקו"ז ת"ו בסופו.
  67. 67 ראה סה"מ תש"י ע' 245. לקו"ש שם. וש"נ.
  68. 68 שו"ע אדה"ז סר"נ ס"ח.
  69. 69 ראה לקו"ש שם.
  70. 70 נוסח מוסף דשבת.
  71. 71 ראה לקו"ש ח"ח ע' 21 ואילך. שם ע' 249 ואילך. ועוד.
  72. 72 שבת ל, א.
  73. 73 שלימותו, ועוד, יום חתונתו זה מ"ת.
  74. 74 ומש"כ בחדא"ג (שבת שבהערה 6) לפענ"ד צע"ג.
  75. 75 בתניא רפל"ד מבואר ד"מדרגת משה רבינו ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול, כמאמר רז"ל שעל כל דבור פרחה נשמתן כו'", דמזה משמע לכאורה, שאצל משה לא הוצרך להיות "פרחה נשמתו" (כמו שלא פרחה נשמתו כששכינה מדברת מתוך גרונו).אבל עכצ"ל דהגילוי דמ"ת, "פנים בפנים", הוא למעלה מהגילוי ד"שכינה מדברת כו'", ובשביל גילוי זה י"ל (ע"פ המבואר בפנים, דאאפ"ל שאצל משה רבינו הי' חסר העילוי דטל תחי') שגם אצל משה פרחה נשמתו. ועצ"ע. ואכ"מ*. *) וראה לקו"ש חכ"ח ע' 13 הערה 56 ובשוה"ג. המו"ל.
  76. 76 ברכה לג, ד.
  77. 77 ראה סידור האריז"ל סדר מוצאי שבת.
  78. 78 תניא רפי"ז.
  79. 79 במדב"ר פי"ב, ג.
  80. 80 יתרו יט, ג ובפרש"י.
  81. 81 ראה שבת קלח, ב.

1. Introduction: The Revelation at Matan Torah

This discourse was delivered by the Rebbe on the second day of Shavuos, in the year 5746. The central verse discussed is: “Ato ha-reiso lodaas ki Havaye hu ha-Elokim, ein od milvado”—“You have been shown to know that Havaye is Elokim, there is nothing besides Him.” This verse appears in Mishneh Torah, specifically in the Book of Devorim, and is attributed to Moshe Rabbeinu speaking in his own words. The Rebbe explains, based on the teachings of the Alter Rebbe in Tanya, that this revelation—Hashem showing Himself so that we may know Him—occurred at Matan Torah. At that moment, Hashem revealed His essence (atzmus ein sof) so that we could truly know Him, and two key concepts were grasped: first, that Havaye and Elokim are one; and second, that there is nothing besides Hashem.

The Tanya further elaborates that this revelation was not abstract but was experienced as a vivid, tangible vision—re’iyah chushis, a sensory seeing. This direct encounter with Hashem’s essence had a profound impact: the Jewish people were nullified in their existence to such an extent that with each utterance of the Aseres Hadibros (Ten Commandments), their souls left their bodies. Hashem then restored their souls with a special dew—the tal with which He will one day resurrect the dead. This dew is identified as the “dew of Torah,” as our sages teach: “Whoever occupies himself with Torah, the dew of Torah revives him.”

2. The Baal Shem Tov’s Principle: Every Detail Is a Lesson

The Baal Shem Tov teaches that every aspect of creation contains a lesson for our divine service (avodah). If this is true for mundane matters, it applies even more so to matters of Torah. As it says: “Hashem commanded us all these statutes to instill awe and observance,” indicating that every law and teaching in Torah is meant to guide us toward serving Hashem and fulfilling mitzvos in practice.

Therefore, even the episode at Matan Torah—where each utterance caused the souls of Israel to depart and then be revived by the dew—serves as an ongoing lesson for our own service. The Baal Shem Tov further explains (in Keser Shem Tov) on the saying “Know what is above you” that what happens above reflects what occurs below within us. When a Jew experiences Matan Torah within himself—because now is Shavuos and now is Zman Matan Toraseinu—it means this event is also taking place above.

This connection means that just as at Matan Torah there was a revelation of Hashem’s essence and an infusion of tal Torah, so too now, every year on Shavuos, these energies are renewed within each Jew. The Torah penetrates every aspect of our being until it becomes our true reality—not only when learning but also in all our ways and actions.

3. Rain and Dew: Two Modes of Divine Flow

The Gemara references King David’s statement about “benevolent rain” reviving Israel—a metaphor for how Hashem restored their souls at Sinai with tal, or dew. Yet the verse speaks about rain (geshem) rather than dew (tal). The distinction is explained by referencing Moshe Rabbeinu’s words in Ha’azinu: “May my teaching drop like rain, may my speech distill like dew.”

Torah contains two levels: tal (dew) and geshem/matar (rain). Rain represents divine flow elicited through human effort (isarusa diletata)—the clouds rise from below before rain descends from above. Dew, by contrast, descends constantly from above without being elicited by human action (isarusa dile’eyla). In spiritual terms, rain corresponds to revealed aspects of Torah (nigleh) accessed through toil and effort—“if you labor and find [Torah], believe it.”

Dew represents an inner dimension—a flow from above independent of human initiative. This level is associated with Pnimius ha-Torah, Chassidus—the inner teachings which are compared to dew dripping from Atika Kadisha (the highest spiritual source). While rain depends on effort and brings reward commensurate with toil, dew comes unbidden—a gift from above.

4. The Relationship Between Effort and Gift in Torah Study

The Rebbe clarifies that even though finding something (a metzia) seems beyond effort—it just happens—there remains some connection between seeking and finding: one must search where something was lost to recover it. Similarly, while Pnimius ha-Torah, like dew, descends from above without being earned through toil alone, there must still be some preparation or vessel below.

This duality manifests in how we access different dimensions of Torah: through effort we draw down Nigleh de-Torah, while through readiness and openness we become vessels for Pnimius ha-Torah. In practice today, study of revealed Torah prepares us for future revelations—the ultimate “dew” which will revive the dead at Techiyas HaMeisim.

5. Dew as Source of Resurrection: Gan Eden vs Techiyas HaMeisim

The Rebbe explores why Techiyas HaMeisim (resurrection) surpasses Gan Eden (paradise). Entry into Gan Eden depends on personal merit—it requires work both before entering and within Gan Eden itself as one ascends higher levels through ongoing effort. Not everyone merits Gan Eden because it hinges on individual avodah.

By contrast, Techiyas HaMeisim derives from a higher source—the essence-light (sovev kol almin) which transcends all worlds—and thus does not depend on personal merit or work. All Jews have a share in Olam Haba (the world to come), meaning resurrection will reach everyone eventually—even those initially excluded according to certain Mishnahs will ultimately be included after refinement.

This universal resurrection comes via Tal Techiyah, the special dew associated with Pnimius ha-Torah—a level drawn down independently from above at Matan Torah and destined for full revelation in the future redemption.

6. The Everlasting Gift: Tal Torah Given at Sinai for All Generations

The Rebbe emphasizes that everything—including even this highest level of Pnimius ha-Torah, Tal Torah—was already given at Matan Torah. There will never be another giving of the Torah because nothing remains withheld—all levels were bestowed then upon every Jew present or future.

This includes not only those physically present but also souls yet unborn or already departed—all received their portion at Sinai according to their capacity. Even fetuses within their mothers participated in Kabbalas ha-Torah! Thus every Jew possesses this treasure—even if sometimes it remains hidden like wealth stored away—it still elevates one’s value immeasurably.

The true novelty lies not merely in possessing this treasure but having access to it openly—that it becomes part of our wisdom and understanding (chochmah u’vinah). The goal is not just hidden potential but actualization—the ability to learn Pnimius ha-Torah with comprehension.

7. Accessing Pnimius ha-Torah Today: From Individual to Collective Revelation

The Mishnah states one may not expound upon Maaseh Merkava (the mystical workings) except individually unless one has exceptional wisdom (chocham meivin mida’ato). Yet since Matan Torah was for all Jews—not just select individuals—it follows that comprehension of Tal Torah must be accessible collectively.

This collective access finds expression today through Chassidus—the dissemination of Pnimius ha-Torah so all can understand its inner dimension (Tal Bedolcha/Tal de-Notef Me’Atika Kadisha). In earlier generations such study was restricted; now—as we approach Shabbos millennia—we are required to “taste” from every dish destined for Shabbos (the era of redemption). Those who taste now merit life later—the full revelation will come soon but its flavor must be experienced already through study and understanding today.

8. Moshe Rabbeinu, King David, Baal Shem Tov – Three Pillars Linked to Shavuos

The connection between Shavuos and three great figures—Moshe Rabbeinu (who received the Torah), King David (whose yahrzeit falls on Shavuos), and the Baal Shem Tov (also yahrzeit)—is highlighted by their roles in transmitting Pnimius ha-Torah:

  • Moshe Rabbeinu gave us all levels of Torah as an inheritance—including its innermost secrets—in a way meant for understanding by every Jew.
  • King David represents Mashiach—the ultimate revealer of Pnimius ha-Torah—and his association with resurrection ties him directly to Tal Techiyah.
  • The Baal Shem Tov initiated spreading these wellsprings outward so they could be accessed by all Jews everywhere.

This process continued through subsequent generations—including students like the Maggid and later Chabad Rebbes—with each stage bringing greater dissemination until today when Chassidus reaches even those previously excluded from such study.

9. Eternal Instruction – Spreading Pnimius ha-Torah Is Everyone’s Mission

Toyre is eternal instruction for all Jews—men and women alike—as indicated by Hashem first addressing Beis Yaakov (the women) at Sinai gently before turning to Bnei Yisroel more forcefully. Every Jew has been empowered to study even Tal she-b’Torah—the inner dimension—in a way they can truly understand it (b’havana v’hasaga). Just as practical action fulfills halacha literally so too should our engagement with Pnimius ha-Torah be real—not theoretical or hidden but lived wisdom accessible here and now.

10. Conclusion: Preparing Ourselves for Complete Redemption

The ultimate goal remains literal realization—the full open revelation of Tal she-b’Torah with Mashiach’s coming when resurrection will occur through this very dew given already at Sinai but awaiting complete manifestation.
Meanwhile our task is clear—to engage deeply with both Nigleh (revealed) and Pnimius (inner) dimensions so they penetrate our minds and hearts.
The connection between Moshe Rabbeinu, King David/Mashiach, Baal Shem Tov—and indeed every Jew—is forged anew each year on Shavuos.
Through learning Chassidus today—with true understanding—we prepare ourselves for imminent redemption when “a new teaching will emerge from Me,” fulfilling “Ato ha-reiso lodaas ki Havaye hu ha-Elokim ein od milvado”, manifesting Hashem’s unity openly throughout creation.
May this happen speedily—in our days—with complete redemption through Mashiach now!

Leave Feedback