019 —מאמרים מלוקט חלק א - י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ח

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, דצריך להבין מהו כפל הדברים, שלאחר שכבר מצוה בסוכות תשבו שבעת ימים [שזהו ציווי לכללות ישראל ולכל א' מישראל] מה מוסיף עוד באמרו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

BaSukkos teishvu shivas yamim kol ha'ezrach beYisrael yeshvu basukkos ("You shall dwell in sukkos for seven days; every citizen in Israel shall dwell in sukkos").¹ The precise questions our Rebbeim raise on this verse are well known:² we must understand the reason for the repetition. Once the Torah has already commanded basukkos teishvu shivas yamim [which is a command to the Jewish people as a whole and to every individual Jew], what does it add by saying further kol ha'ezrach beYisrael yeshvu basukkos?

גם צריך להבין בעצם ענין מצות סוכה, שלכאורה יש בה דבר והיפוכו. דהישיבה בסוכה צ"ל תשבו כעין תדורו, דכל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. שכמו שבכל השנה הוא דר בדירתו באופן של קביעות, שעושה בה כל עניניו, הנה כן צ"ל אופן ישיבתו בסוכה, שיעשה כל עניניו בסוכה, ויראה שהסוכה היא דירתו ומקום קביעותו במשך שבעת ימים אלו.

We must also understand the very nature of the mitzvah of sukkah, which seemingly contains a thing and its opposite. The dwelling in the sukkah must be teishvu ke'ein taduru ("you shall dwell as you ordinarily live"), for "all seven days a person makes his sukkah his permanent home and his house his temporary one."³ Just as all year round he lives in his home in a settled, permanent way, conducting all his affairs there, so must be the manner of his dwelling in the sukkah: he should conduct all his affairs in the sukkah, and regard the sukkah as his home and his fixed place throughout these seven days.

אמנם ביחד ע"ז, הנה עצם בנין הסוכה הוא בנין של עראי. דענין זה שהסוכה צ"ל בנין עראי הוא מעיקר תנאי המצוה, ולכן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, שאחד מהטעמים שבזה הוא לפי שעד עשרים אמה כו' דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אין כו' דירתו דירת עראי אלא דירת קבע, והסוכה צ"ל דירת עראי דוקא. ומ"מ השבעת ימים צ"ל הישיבה בה קבע, שהוא לכאו' דבר והיפוכו.

At the same time, however, the structure of the sukkah itself is a temporary structure. That the sukkah must be a temporary structure is one of the essential conditions of the mitzvah; hence a sukkah taller than twenty amos is invalid.⁴ One of the reasons given for this is that "up to twenty amos… one's dwelling is a temporary dwelling; above twenty amos… one's dwelling is not a temporary dwelling but a permanent one,"⁵ and the sukkah must specifically be a temporary dwelling. Nevertheless, for the seven days one's dwelling in it must be permanent — seemingly a thing and its opposite.

והנה במצות סוכה ישנו עוד ענין מיוחד הצריך ביאור, שמצות סוכה היא מ"ע שהזמ"ג, ונוסף ע"ז שמצות סוכה מוגבלת בהגבלת הזמן, היא מוגבלת גם בהגבלת המקום, שצריך להיות מקום מוכשר לעשיית הסוכה. דהעושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, דאין זה מקום מוכשר למצוה זו. משא"כ בשאר יו"ט הנה מצינו הגבלה רק בנוגע לזמן אבל לא מצינו שיהי' גם הגבלה בנוגע למקום.

The mitzvah of sukkah contains yet another distinctive feature requiring explanation. The mitzvah of sukkah is a time-bound positive commandment; and in addition to being limited by time, it is also limited by place — the location must be fit for making a sukkah. For one who makes his sukkah beneath a tree is as though he made it inside the house,⁶ since that is not a place fit for this mitzvah. With the other festivals, by contrast, we find a limitation of time only; we do not find a limitation of place as well.

ב) והנה בהמשך למצות ישיבה בסוכה (בסוכות תשבו) באה מצות נטילת ד' מינים, כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל גו' [דמצות ישיבה בסוכה היא מרגע הראשון שבהתחלת שבעת ימי הסוכות, ולאחרי זה (ובהמשך לה), בבוקר (בעלות השחר, ולכתחלה מנץ החמה) מתחיל זמן החיוב דמצות נטילת ד"מ, שמצותה ביום דוקא]. שמזה מובן שמצות נטילת ד"מ יש לה שייכות לענין הסוכה.

2) Following upon the mitzvah of dwelling in the sukkah (basukkos teishvu) comes the mitzvah of taking the Four Kinds, as it is written:⁷ ulekachtem lachem bayom harishon pri etz hadar kapos temarim va'anaf etz avos ve'arvei nachal… ("You shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of date palms, a bough of a thick-leaved tree, and willows of the brook…") [for the mitzvah of dwelling in the sukkah applies from the very first moment at the start of the seven days of Sukkos, and after that (and continuing from it), in the morning (at dawn, and preferably from sunrise⁸) the obligation of the mitzvah of taking the Four Kinds begins, since its mitzvah is by day specifically]. From this it is understood that the mitzvah of taking the Four Kinds is connected with the sukkah.

ובפרט ע"פ הידוע שמצוה מן המובחר שנטילת ד"מ תהי' בסוכה דוקא, שבזה מודגש עוד יותר שישנו קשר בין מצות נטילת ד"מ (ולקחתם לכם) למצות סוכה (בסוכות תשבו). וצלה"ב מהו הקשר שבין ב' מצוות אלו. ובפרט שלכאו' הם מצוות חלוקות, דמצות סוכה היא שבעת ימים, משא"כ מצות נטילת ד"מ עיקר המצוה ומה"ת היא רק ביום הראשון.

This is especially so in light of what is known,⁹ that the choicest way of performing the mitzvah is to take the Four Kinds specifically in the sukkah — which emphasizes all the more that there is a bond between the mitzvah of taking the Four Kinds (ulekachtem lachem) and the mitzvah of sukkah (basukkos teishvu). We therefore need to clarify¹⁰ what the connection between these two mitzvos is — particularly since they seem to be distinct mitzvos: the mitzvah of sukkah lasts seven days, whereas the essential mitzvah of taking the Four Kinds, as a Torah obligation, is only on the first day.¹¹

[ועוד ידוע החילוק שבזה בין מקדש לגבולין, וכמבואר בגמ' תקנת ריב"ז. שמזה מסתעפים כמה דינים ופרטי דינים השייכים גם בזמה"ז בהחילוק שבין יום הראשון לששת הימים שלאח"ז].

[Also known in this regard is the distinction between the Beis HaMikdash and the outlying regions, as explained in the Gemara¹² concerning the enactment of Rabban Yochanan ben Zakkai. From this branch out a number of laws and details of law that apply even nowadays, in the distinction between the first day and the six days that follow.]

והנה בהד' מינים עצמם צריך להבין, למה נבחרו ד' מינים אלו דוקא. שאע"פ שכולם הם ממין הצומח מ"מ מיד בתחלת הציווי מודגש שצריכים להיות מינים מיוחדים דוקא. והמינים צריכים להיות כולם באופן של הדר, וכמ"ש ולקחתם לכם גו' פרי עץ הדר גו', ודרשו בגמרא שזה קאי גם על הג' מינים שלאח"ז [אף שבהכתוב נזכר הדר בפירוש רק בנוגע להאתרוג, המין הראשון].

Regarding the Four Kinds themselves, we must understand why these four species in particular were chosen.¹³ Although all of them belong to the vegetable kingdom, the very opening of the command emphasizes that they must be specific species. And all the species must be in a manner of hadar (beauty), as it says ulekachtem lachem… pri etz hadar…, and the Gemara expounds¹⁴ that this applies to the three species that follow as well [even though in the verse hadar is stated explicitly only regarding the esrog, the first species].

ג) והנה, נוסף על דיוקים הנ"ל ידוע משארז"ל שלא ניתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות (וכמבואר בכ"מ). דנוסף על עיקר המצוה, שענינה הוא אשר קדשנו במצותיו וצונו וצריך לקיימה כדי למלאות ציווי ורצון המצַווה, הנה נוסף לזה יש בהמצוה עבודה מיוחדת ופעולה בנוגע לעבודת האדם בכלל.

3) In addition to the above precise points, there is the well-known saying of our Sages¹⁵ that "the mitzvos were given to Israel only in order to refine the created beings through them" (as explained in several places). That is: beyond the essence of the mitzvah — asher kideshanu bemitzvosav vetzivanu ("Who has sanctified us with His commandments and commanded us"), so that it must be fulfilled in order to carry out the command and will of the One Who commands — the mitzvah also contains a particular avodah (divine service) and has an effect upon a person's avodah in general.

וכמו"כ הוא בעבודת ישראל בחג הסוכות, הן בהמצוה דבסוכות תשבו שבעת ימים, והן בנוגע להמצוה דולקחתם לכם ביום הראשון גו', והן בשמחת בית השואבה שלאח"ז, שבכולם יש ענינם ופעולתם בעבודה, לצרף בהם את הבריות. וכן הוא גם בנוגע ליום השמיני עצרת. ואע"פ ששמיני הוא רגל בפ"ע, מ"מ הרי נקרא יום השמיני, שזה גופא מורה על שייכותו לשבעת ימי הסוכות שלפנ"ז.

So it is with the avodah of the Jewish people on the festival of Sukkos — in the mitzvah of basukkos teishvu shivas yamim, in the mitzvah of ulekachtem lachem bayom harishon…, and in the Simchas Beis HaShoevah (the Rejoicing of the Water-Drawing) that follows: each of them has its own theme and effect in avodah, "to refine the created beings through them." The same applies to the eighth day, Shemini Atzeres. Although Shemini is a festival in its own right,¹⁶ it is nevertheless called "the eighth day," which itself indicates its connection to the seven days of Sukkos that precede it.¹⁷

ויתירה מזו (לא רק ששמיני עצרת שייך לסוכות אלא עוד זאת) דכמו שבפשטות בכדי להגיע להשמיני צ"ל שבעה לפנ"ז, כמו"כ הוא בענינם הרוחני של סוכות ושמיני עצרת, שאף שהעבודה דשמיני עצרת ושמחת תורה באה לאחרי [דהיינו שהיא למעלה מ]עבודת ימי הסוכות שלפנ"ז, מ"מ הסיבה והגורם להגיע לעבודת שמיני עצרת היא עבודת השבעת ימים שלפנ"ז דוקא. ומזה מובן העילוי שבהעבודה דסוכות, שהיא דוקא הסיבה והגורם שע"י באים להעבודה וההמשכות והמעלות שבענין שמיני עצרת.

Moreover (not only does Shemini Atzeres belong to Sukkos, but further): just as, in the plain sense, reaching the eighth requires the seven before it, so it is in the spiritual content of Sukkos and Shemini Atzeres. Although the avodah of Shemini Atzeres and Simchas Torah comes after [meaning, it is higher than] the avodah of the days of Sukkos that precede it, nevertheless the cause and the means of reaching the avodah of Shemini Atzeres is specifically the avodah of the preceding seven days. From this we understand the superiority of the avodah of Sukkos: it is precisely the cause and the means¹⁸ through which one arrives at the avodah, the drawings-down of G‑dliness and the lofty qualities of Shemini Atzeres.

ד) וביאור הענין הוא, דהנה כתיב בכסה ליום חגינו, דיום חגינו קאי על חג הסוכות כמבואר בכ"מ. וזהו בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שהיו בכסה (בכיסוי והעלם) בהימים שלפני יום חגינו, ובפרט הענינים שהיו בכיסוי והעלם בראש השנה [שעליו נאמר בכסה מלשון ליום הכסה יבוא ביתו, וע"ז קאי מש"כ תקעו בחדש שופר (בהקדמה לבכסה ליום חגינו)], מתגלים הם בסוכות.

4) The explanation of the matter: It is written¹⁹ bakeseh leyom chageinu ("at the time appointed [concealed] for our festival day"), and "our festival day" refers to the festival of Sukkos, as explained in several places.²⁰ This is the meaning of bakeseh leyom chageinu: all the matters that were bakeseh (covered and concealed) in the days before "our festival day," and especially those that were covered and concealed on Rosh Hashanah [of which bakeseh is said, from the expression leyom hakeseh yavo veiso ("he will come home at the appointed [full-moon] day"),²¹ and to which the words tiku vachodesh shofar ("blow the shofar at the new moon") refer (as the preface to bakeseh leyom chageinu)] — are revealed on Sukkos.

וכדאיתא במדרש דבראש השנה לית אנן ידעין מאן הוא נוצח, וכשישראל יוצאין כו' ולולביהון ואתרוגיהון בידן אנן ידעין דישראל אינון ניצוחיא. והיינו, שבסוכות נתגלה דאנן ניצוחיא, ובאופן גלוי לכל יושבי תבל, עד שכל מציאות העולם רואה שאנן ניצוחיא.

As the Midrash states:²² "On Rosh Hashanah we do not know who is the victor; but when Israel go out… with their lulavim and esrogim in their hands, we know that Israel are the victors." That is, on Sukkos it is revealed that anan nitzuchaya ("we are the victors"), openly, to all the inhabitants of the world — to the point that the entire existence of the world sees that "we are the victors."

ואע"פ שהנצחון דישראל כבר הי' בראש השנה, וכמאמר המדרש איזו אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלקי', שישראל יודעים שהקב"ה יעשה להם נס ויזכו בדין, וא"כ דבר פשוט הוא שביום ראש השנה הי' להם כתיבה וחתימה טובה, מ"מ תכלית הכוונה והשלימות הוא שנצחון זה יהי' בגילוי. וזה נעשה בחג הסוכות, בכסה ליום חגינו, שהנצחון שהי' בכסה (בהעלם) בראש השנה נמשך בגלוי ביום חגינו, ועי"ז באים לתכלית השלימות.

Although Israel's victory already took place on Rosh Hashanah — as the Midrash says,²³ "Which nation is like this nation, that knows the character of its G‑d?" — for Israel know that the Holy One, blessed be He, will perform a miracle for them and they will be vindicated in judgment, so it is obvious that on Rosh Hashanah they were granted a good writing and sealing; nevertheless, the ultimate intent and perfection is that this victory be revealed. This takes place on the festival of Sukkos, bakeseh leyom chageinu: the victory that was bakeseh (concealed) on Rosh Hashanah is drawn down openly on "our festival day," and thereby one arrives at ultimate perfection.

ה) והנה יום הכפורים נקרא ראש השנה בקרא כמובא בלקו"ת. ובסדר הימים הנה יום הכפורים הוא בעשור לחדש השביעי, ובתחלת החדש, באחד לחדש השביעי הוא ראש השנה. ויתירה מזו, הנה אמרז"ל אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, היינו שראש השנה ויום הכפורים נכללים באותן עשרת הימים (וענינם ענין אחד).

5) Now, Yom Kippur is called Rosh Hashanah in Scripture,²⁴ as cited in Likkutei Torah.²⁵ In the order of the days, Yom Kippur is on the tenth of the seventh month, while at the start of the month, on the first of the seventh month, is Rosh Hashanah. Moreover, our Sages said,²⁶ "These are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur" — meaning that Rosh Hashanah and Yom Kippur are both included within those ten days²⁷ (and their theme is one theme).

ומזה מובן שביום הכפורים נמשך ענין מיוחד השייך לההמשכה דראש השנה. והענין הוא, כמבואר בלקו"ת שביום הכפורים הוא ההמשכה דבחי' נשמה ופנימיות, וכיון שההמשכה בבחי' פנימיות היא בענין עיקרי, מובן שגם בכל שאר הענינים ההמשכה דיום הכפורים היא בבחי' פנימיות. אמנם גם המשכה זו שביום הכפורים עדיין היא באופן דבכסה.

From this it is understood that on Yom Kippur a special matter connected with the drawing-down of Rosh Hashanah is drawn down. The point is, as explained in Likkutei Torah,²⁵ that on Yom Kippur there is the drawing-down of the level of neshamah (soul) and pnimiyus (inwardness). And since the drawing-down on the level of inwardness concerns the principal matter, it follows that in all other matters as well, the drawing-down of Yom Kippur is on the level of inwardness. Yet even this drawing-down of Yom Kippur is still in the mode of bakeseh (concealment).

וההמשכה באופן דאנן ניצוחיא ובגלוי [עד שהוא גילוי באופן כזה שנעשה על ידה זמן שמחתנו, ששמחה היא על דבר שבגלוי דוקא, כידוע] היא ביום חגינו (חג הסוכות) דוקא, בחמשה עשר לחדש, כשקיימא סיהרא באשלמותא, כמבואר בכ"מ.

The drawing-down in the mode of "we are the victors," openly [a revelation to such an extent that through it there comes to be zman simchaseinu ("the season of our rejoicing") — for joy is over something revealed specifically, as is known²⁸], takes place specifically on "our festival day" (the festival of Sukkos), on the fifteenth of the month, when kayma sihara be'ashlemusa ("the moon stands in its fullness"), as explained in several places.

ו) ובזה יובן מה שמצינו קשר בין תקיעת שופר לסוכות, וכידוע שסכך [דכל סוכות הכתוב סכך משמע, וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בשו"ע הל' סוכה דאין נקרא סוכה אלא הסכך בלבד. דהיינו, שלא רק שהסכך הוא עיקר הסוכה אלא עוד זאת שבענין הסכך מתבטא (גיט זיך ארויס) כל ענין הסוכה] בגימט' מאה, כנגד מאה קולות דשופר שנהגו ישראל לתקוע בראש השנה.

6) This explains why we find a connection between the sounding of the shofar and Sukkos. As is known,²⁹ sechach (the sukkah covering) [for "every 'sukkos' in Scripture denotes sechach,"³⁰ and as the Alter Rebbe explains in his Shulchan Aruch, Laws of Sukkah,³¹ only the sechach is called "sukkah." That is, not only is the sechach the principal part of the sukkah, but furthermore the whole concept of the sukkah finds its expression (git zich aroys — "comes out") in the sechach] has the numerical value of one hundred, corresponding to the hundred sounds of the shofar that Jews are accustomed³² to blow on Rosh Hashanah.

וטעם הדבר הוא כנ"ל היות שענין הסוכה נמשך ע"י התקיעת שופר דראש השנה. שבראש השנה ההמשכה (שממשיכים בתקיעת שופר ע"י המאה קולות) היא באופן דבכסה (בהעלם) ואח"כ באה לידי גילוי בחג הסוכות (ליום חגינו) בסכך הסוכה.

The reason, as above, is that the sukkah is drawn down through the shofar-blowing of Rosh Hashanah. On Rosh Hashanah the drawing-down (effected by the blowing of the shofar with its hundred sounds) is in the mode of bakeseh (concealment), and afterward it comes to revelation on the festival of Sukkos (leyom chageinu) in the sechach of the sukkah.

ועד"ז הוא גם בנוגע ליום הכפורים, כידוע שסכך הסוכה הוא דוגמת ענני הכבוד [כהדעה בגמרא ענני כבוד היו, וכן הובא לפסק הלכה בשו"ע אדה"ז בהל' סוכות בתחלתם], והוא נמשך מענן הקטרת דיוה"כ. וביאור הענין הוא, כנ"ל דתחלה באה ההמשכה דראש השנה בבחי' פנימיות ביום הכפורים.

Similarly with regard to Yom Kippur: as is known, the sechach of the sukkah is a likeness of the Clouds of Glory [in accordance with the opinion in the Gemara,³³ "they were Clouds of Glory," which is also cited as the halachic ruling in the Alter Rebbe's Shulchan Aruch at the beginning of the Laws of Sukkah], and it is drawn from the cloud of incense of Yom Kippur. The explanation is, as above, that the drawing-down of Rosh Hashanah first comes on the level of inwardness on Yom Kippur.

והמשכה זו שביום הכפורים היא ע"י ענין הקטרת שממנו הי' צ"ל וכסה ענן הקטרת את הכפרת, ובכללות יותר זהו ע"י כללות עבודת כהן גדול ביום הכפורים בקדש הקדשים. ומענן הקטרת שביום הכפורים נמשך אח"כ סכך הסוכה (שהסוכה היא ע"ש ענני הכבוד).

This drawing-down on Yom Kippur is effected through the incense, from which there had to be vechisa anan haketores es hakapores ("and the cloud of incense shall cover the ark-cover"),³⁴ and more generally through the entire service of the Kohen Gadol on Yom Kippur in the Holy of Holies. And from the cloud of incense of Yom Kippur the sechach of the sukkah is afterward drawn down (for the sukkah is named after the Clouds of Glory).

ז) וע"פ הנ"ל יובן הביאור והנקודה שבכל הענינים האמורים. והענין הוא, דהנה עבודת יום הכפורים בקה"ק היא בהזמן הנק' בכתוב אחת בשנה. וכמו שבזמן הוא בחי' אחת שבזמן, כן הוא גם בנפש ובעולם (במקום) שהיא בבחי' אחת בנפש ובמקום. שהעבודה נעשית ע"י הכהן גדול שהוא המקודש ובחי' אחת שבעם ישראל, וכמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והעבודה היא בקה"ק, המקום המקודש מכל העולם כולו, גם ממקום הקדש שבביהמ"ק (ההיכל).

7) In light of the above, the explanation and the core point of all these matters will be understood. The service of Yom Kippur in the Holy of Holies takes place at the time which Scripture calls achas bashanah ("once a year").³⁵ Just as in time it is the level of "one" within time, so too in soul and in world (place) it is the level of "one" in soul and in place. The service is performed by the Kohen Gadol, who is the one sanctified — the level of "one" among the Jewish people — as it is written,³⁶ vayibadel Aharon lehakdisho kodesh kodashim ("Aharon was set apart to be sanctified as holy of holies"); and the service is in the Holy of Holies, the place most sanctified in the entire world — more even than the holy place of the Beis HaMikdash (the Heichal).

והנה על ג' הענינים דעש"ן מיוסד כל סדר ההשתלשלות כמו שנמשך משרשו ומקורו [ולכן מיוסד ספר יצירה על ג' בחי' אלו], עד לכמו שהבריאה היא מעצומ"ה ית'. וכדאיתא באגה"ק שמהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו כו' הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש.

The entire order of the chaining-down of worlds (seder hishtalshelus), as it extends from its root and source, is founded upon the three dimensions of Olam, Shanah, Nefesh (world, year, soul — space, time and soul) [which is why Sefer Yetzirah is founded upon these three levels] — reaching back to creation as it derives from His blessed Essence and Being. As stated in Iggeres HaKodesh:³⁷ "The Essence and Being of the Emanator, blessed be He, Whose existence is of His own Essence and Who is not caused by any cause preceding Him, G‑d forbid… He alone has the power and ability to create something from nothing — from absolute nothingness."

וזהו"ע בחי' אחת בשנה, בעולם (מקום), ובנפש, שמתאחדות יחד בעבודת כהן גדול ביום הכפורים בקה"ק, בחי' עצומ"ה ית' שנמשך בבחי' עש"ן. ובחי' אחת נמשכת בגלוי אח"כ בסוכות. דהנה מבואר במשנה בסדר עבודת יום הכפורים שהכהן גדול הי' ממתין בקה"ק עד שהי' הבית מתמלא עשן, ומעשן זה (שמהעבודה דבחי' אחת) נמשך סכך הסוכה בחג הסוכות.

This is the level of "one" in year, in world (place) and in soul, which unite together in the service of the Kohen Gadol on Yom Kippur in the Holy of Holies — the level of His blessed Essence and Being as it is drawn into Olam, Shanah, Nefesh. And the level of "one" is afterward drawn down openly on Sukkos. For it is explained in the Mishnah,³⁸ in the order of the Yom Kippur service, that the Kohen Gadol would wait in the Holy of Holies until the chamber filled with smoke; and from this smoke (produced by the service of the level of "one") the sechach of the sukkah is drawn on the festival of Sukkos.³⁹

ח) והנה, התחלת ההמשכה דבחי' אחת היא בראש השנה, שאז היא העבודה דתמליכוני עליכם, שממשיכים המלוכה מבחי' התנשאות עצמי, דהיינו דכמו שהוא בבחי' עצמי יומשך בגלוי עד שיהי' תמליכוני עליכם, וע"י שממשיכים להיות מלך ישראל (שתמליכוני עליכם) נמשך אח"כ להיות מלוך על כל העולם כולו בכבודך.

8) The drawing-down of the level of "one" begins on Rosh Hashanah, when the avodah is tamlichuni aleichem ("make Me King over you"): kingship is drawn down from the level of His essential exaltation — meaning, that as He is on the level of His Essence, He should be drawn down openly, to the point of tamlichuni aleichem. And by drawing Him down to become King of Israel (tamlichuni aleichem), He is afterward drawn down to be meloch al kol ha'olam kulo bichvodecha ("reign over the entire world in Your glory").

ואופן המלוכה היא ברצון, ולא רק שומלכותו בכל משלה. דממשלה אפשר להיות גם בהכרח בלא רצון, אבל ישראל ע"י עבודתם דומלכותו ברצון קבלו עליהם, ממשיכים בכל המציאות כולה, בכל סדר ההשתלשלות, להיות בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושינו.

The manner of this kingship is willing, and not merely umalchuso bakol mashalah ("His kingship rules over all"). For rule can be by compulsion, without consent; but Israel, through their avodah of umalchuso beratzon kiblu aleihem ("they willingly accepted His kingship upon themselves"), draw down into the whole of existence, throughout the entire seder hishtalshelus, that there be bo'u nishtachaveh venichra'ah nivrecha lifnei Havayah oseinu ("Come, let us prostrate ourselves and bow, let us kneel before G‑d our Maker").⁴⁰

ואח"כ בעשור לחודש השביעי באה ההמשכה בבחי' פנימיות. ואח"כ בחג הסוכות באה ההמשכה בגלוי. שהנצחון שהי' בראש השנה, החל מהנצחון שממלך ישראל נמשך להיות ומלכותו בכל משלה, ולמעלה יותר, גם מלכותו ברצון קבלו עליהם, הנה נמשך בגלוי עד שנמשך בגלוי גם בעולם וגם בהשבעים אומות, דלכן מקריבים בחג הסוכות ע' פרים כנגד הע' אומות.

Then, on the tenth of the seventh month, comes the drawing-down on the level of inwardness; and then, on the festival of Sukkos, comes the drawing-down openly. The victory of Rosh Hashanah — beginning with the victory whereby from "King of Israel" He is drawn down to become "His kingship rules over all," and higher still, "they willingly accepted His kingship upon themselves" — is drawn down openly, until it is openly drawn down also into the world and into the seventy nations. That is why on the festival of Sukkos seventy bulls are offered, corresponding to the seventy nations.⁴¹

והנה המשכה זו נמשכת בגלוי (בהד' ימים שבין יום הכפורים לסוכות) תחלה בתורה ומצוותי' ע"י לימוד הלכות סוכה וע"י לימוד הלכות נטילת ד"מ, כי ע"י הלימוד בזה אף שהוא בגלות, ואפי' שאין שייך קיום כל הפרטים כולם, הנה נעשה כמארז"ל מעלה אני עליהם כאילו הם עסוקים כו'.

This drawing-down is drawn down openly (in the four days between Yom Kippur and Sukkos) first in the Torah and its mitzvos, through studying the laws of sukkah and the laws of taking the Four Kinds. For through such study — even in exile, and even where fulfilling every one of the details is not applicable — it becomes as our Sages said:⁴² "I account it to them as though they were occupied…"

וע"י שפועל תחלה ההמשכה בגלוי בתורה, ואח"כ ממשיך זה גם במעשה ע"י קיום המצוות [אלא שזהו עדיין בחי' המעשה שבמצוות עצמן], הנה נמשך אח"כ בפועל גם בכל העולם כולו, שכל העולם רואה איך שיהודי מקיים המצוה. ועד שנמשך באופן כזה, שאיתא במדרש דאילו הי' אומות העולם יודעים מה הי' המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשמרו כו'. ופעולה זו דהמקדש על האומות היא בחג הסוכות באופן גלוי ע"י הקרבת ע' פרים כנגד שבעים אומות, כמבואר בארוכה במדרשי רז"ל.

By first effecting the open drawing-down in Torah, and then drawing it into deed as well through fulfilling the mitzvos [though this is still the level of deed within the mitzvos themselves], it is afterward drawn down in actuality into the entire world as well — the whole world sees how a Jew fulfills the mitzvah. It is drawn down to such an extent as stated in the Midrash:⁴³ "Had the nations of the world known how beneficial the Beis HaMikdash was for them, they would have surrounded it with fortresses in order to guard it…" This effect of the Beis HaMikdash upon the nations comes about openly on the festival of Sukkos, through the offering of seventy bulls corresponding to the seventy nations, as explained at length in the Midrashim of our Sages.⁴⁴

ט) והנה, ע"פ הנ"ל שענין הסוכה שייך לבחי' אחת בשנה, ובעולם (במקום) ובנפש, מובן ג"כ מה שבנוגע לסוכות (דוקא) נאמר כל האזרח בישראל גו' ועד"ז דרשו רז"ל ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת, כי המשכת בחי' אחת בגלוי היא בחג הסוכות.

9) Now, in light of the above — that the sukkah is connected with the level of "one" in year, in world (place) and in soul — we can also understand why it is specifically regarding Sukkos that it says kol ha'ezrach beYisrael…, and similarly our Sages expounded:⁴⁵ "All Israel are fit to sit in one sukkah" — for the open drawing-down of the level of "one" takes place on the festival of Sukkos.

וביאור הענין יובן בהקדם מה שצלה"ב בזה [וכמבואר דיוק זה גם במאמרי רבותינו נשיאינו], מפני מה הלימוד הזה דכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת הוא דוקא מכל האזרח בישראל גו', הלא גם מבסוכות תשבו יש ג"כ ללמוד לימוד זה דתשבו כולכם יחד.

The explanation will be understood by first clarifying a question here [a precise point also discussed in the maamarim of our Rebbeim²]: why is the teaching that all Israel are fit to sit in one sukkah derived specifically from kol ha'ezrach beYisrael…? Could not the same teaching — "you shall all dwell together" — be derived from basukkos teishvu as well?

וכללות הביאור בזה (בל' הקבלה), דהנה בתחלה [היינו קודם הצמצום] הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל ולא הי' מקום לעמידת העולמות [והיינו שלא הי' אפשריות ומציאות לעולמות], ואח"כ סילק אורו הגדול על הצד כו' ונמשך (עיגול הגדול ו)הקו, וכל אריכות סדר ההשתלשלות, כמבואר בע"ח בתחלתו ובמבוא שערים בתחלתו (כמובא בכ"מ ונתבאר בחסידות).

The general explanation (in the language of Kabbalah) is as follows. In the beginning [that is, before the tzimtzum (contraction)], the Or Ein Sof (Infinite Light) filled the entire space of the void, and there was no room for the worlds to stand [meaning there was no possibility or existence for worlds]. Afterward He withdrew His great light to the sides… and there was drawn forth (the great circle and) the kav (line), and the whole extended order of hishtalshelus, as explained at the beginning of Etz Chaim and the beginning of Mevo She'arim (as cited in several places and explained in Chassidus).

והנה בחי' זו (שהי' ממלא מקום החלל כו' לפני הצמצום) נקראת כבר בשם אוא"ס, ועד שאפשר להיות שם איזה שייכות למציאות דעולמות, אלא שכיון שהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל משו"ז לא הי' אפשרות למציאות העולמות. אבל גם שם הרי ישנו חלל, וגם ישנה האפשריות שצריך לשלול ולומר שאאפ"ל מציאות לעולמות.

This level (which filled the space of the void… before the tzimtzum) is already called by the name Or Ein Sof, and there can even be some relation there to the existence of worlds — only that since the Or Ein Sof filled the entire space of the void, there was no possibility for worlds to exist. But even there, there is a void, and there is also the possibility which must be negated by saying that worlds cannot exist.

ולמעלה מזה הוא מה שארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. אמנם, גם במדרגה זו (כבר) ישנם פרטים, הוא, ושמו, ובלבד, וגם אומרים שהחידוש שבמדרגה זו היא שהיא באופן דהי"ה, כמבואר בהמאמר שלפנ"ז.

Higher than this is what our Sages said:⁴⁶ "Before the world was created, there was He and His Name alone." Yet even at this level there are (already) particulars — "He," "His Name," and "alone"; and we also say that the novelty of this level is that it is in the mode of "there was," as explained in the preceding maamar.⁴⁷

אמנם מהותו ועצמותו ית' הוא למעלה גם מזה, ועד שאא"פ לומר עליו שהוא בבחי' סובב (לעולמות) ואפי' גם לא בבחי' מקיף הרחוק וכיו"ב. כי מהותו ועצמותו ית' אינו בגדר כל הענינים כלל, עד שהוא בבחי' אין עוד מלבדו, ולמעלה יותר, דאין עוד. דהרי אין עוד מלבדו שייך לומר כשישנו גדר של לבדו, אמנם למעלה מזה הו"ע אין עוד, כמבואר במקום אחר דיוק זה.

But His blessed Essence and Being is higher even than this — to the point that one cannot say of Him that He is on the level of sovev (encompassing the worlds), nor even on the level of the "distant makif (encompassing light)" and the like. For His blessed Essence and Being is not within the bounds of any of these matters at all; He is on the level of ein od milvado ("there is nothing else besides Him"), and higher still, ein od ("there is nothing else"). For "there is nothing else besides Him" can be said where there is a category of "besides"; higher than that is ein od, as this precise point is explained elsewhere.

והנה כיון שישראל מושרשים בעצומ"ה ית', מובן שיש להם שייכות ואפשר להם להגיע ולפעול בעצומ"ה ית', גם כמו שהוא למעלה בבחי' אי"ע אפי' מבחי' הי' הוא ושמו בלבד. וזהו משארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, שענין ההמלכה שייך לומר למעלה מעלה, וגם בהבחי' שלמעלה מגדר מקום.

Now, since the Jewish people are rooted in His blessed Essence and Being, it follows that they have a connection with it and are able to reach and effect things in His blessed Essence — even as He is higher, on the level of ein od, beyond even the level of "there was He and His Name alone." This is the meaning of our Sages' statement:⁴⁸ "With whom did He consult? With the souls of the righteous." Consultation can be spoken of at the very highest levels, even at the level that transcends the bounds of place.

כי מכיון שלמעלה כל הענינים הם ברצון ולא בהכרח ח"ו, מובן שגם במדרגה זו שייך ענין ההמלכה. ומזה מובן שענין ההמלכה היא כביכול גם בעצומ"ה ית'. וע"ז אומרים במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, שזה קאי על נשמות ישראל, ועמך כולם צדיקים, שמושרשים בעצומ"ה ית' ולכן גם מגיעים לעצומ"ה ית'.

For since Above all matters are by will and not by compulsion, G‑d forbid, it follows that consultation applies at this level too. And from this it is understood that consultation applies, as it were, even to His blessed Essence and Being. Of this it is said, "With whom did He consult? With the souls of the righteous" — which refers to the souls of Israel, ve'amech kulam tzaddikim ("and Your people are all righteous"),⁴⁹ who are rooted in His blessed Essence and Being and therefore also reach His blessed Essence and Being.

וענין ההמלכה היא גם בהנשמות הקטנות במדרגה לכאו', כמובן ממשל הה"מ נ"ע שמדמה ענין זה לאב ובן קטן, ומכיון שממשיל את הקב"ה לאב, כביכול, מובן שגדול וקטן שוים לגבי'. שכל הענינים הם שלא בערך כלל לעצומ"ה ית', אלא שכך עלה ברצונו שנשמות ישראל, ועמך כולם צדיקים, יהיו מושרשים בעצומ"ה אַליין, ומשו"ז מושרשים נשמות ישראל בעצומ"ה ית'.

And this consultation extends even to souls that are seemingly small in stature, as is understood from the parable of the Maggid of Mezritch,⁵⁰ who likens this to a father and a small child. Since he compares the Holy One, blessed be He, to a father, as it were, it follows that great and small are equal before Him. For all matters are utterly beyond comparison to His blessed Essence and Being; but so it arose in His Will that the souls of Israel — "and Your people are all righteous" — be rooted in His Essence itself (aleyn), and therefore the souls of Israel are rooted in His blessed Essence and Being.

י) והנה, כיון שהיא התחלת השנה וצריכים להמשיך את כל סדר ההשתלשלות מחדש וגם באופן גלוי, לכן צריך להמשיך מבחי' אחת. והמשכה זו (בבחי' גילוי) נעשית ביום חגינו (בחג הסוכות) כנ"ל, ולכן גם התחלת העבודה דסוכות צ"ל בהענין דסוכה אחת (שהסוכה אחת שייכת לעבודת יום הכפורים בג' בחינות אחת שבעש"ן, כנ"ל), כי ע"י העבודה דסוכה אחת הנה מגיעים לבחי' אחת שלמעלה לגמרי אפי' מכל גדר ענין המספר (אלא שכיון שאין לנו שם אחר לקרותו משו"ז קורין אותו אחת), לעצומ"ה ית'.

10) Now, since this is the start of the year, and the entire seder hishtalshelus must be drawn down anew, and openly as well, it must be drawn down from the level of "one." This drawing-down (on the level of revelation) takes place on "our festival day" (the festival of Sukkos), as above. Therefore the avodah of Sukkos too must begin with the concept of "one sukkah" (for the one sukkah is connected with the service of Yom Kippur in the three levels of "one" in Olam, Shanah, Nefesh, as above). For through the avodah of "one sukkah" one reaches the level of "one" that is utterly beyond even the entire category of number (only that, since we have no other name by which to call it, we call it "one") — His blessed Essence and Being.

דאחת פי' יחידה כדאיתא בתוס', והשם יחידה הוא ע"ש שמקבלת מיחיד. וכמו"כ הוא בבחי' סוכה אחת שענינה הו"ע היחידה, כנ"ל. וכיון שענין הסוכה שרשה מבחי' אחת, לכן נמשך למטה שראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת, שהסוכה היא למעלה מכל התחלקות היות ששרשה הוא בבחי' שלמעלה מהתחלקות. ומצד טעם זה גופא נמשך בחי' הסוכה אחת גם בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, כיון שבערך עצומ"ה ית' אין שייך לחלק בין עליון לתחתון.

For achas ("one") means yechidah (singular), as stated in Tosafos;⁵¹ and the name Yechidah (the innermost level of the soul) is so called because it receives from the Yachid (the One Alone). So it is with the level of "one sukkah," whose theme is the Yechidah, as above. And since the sukkah is rooted in the level of "one," it is drawn down below that "all Israel are fit to sit in one sukkah": the sukkah transcends all division, since its root is in the level that transcends division. And for this very reason, the level of "one sukkah" is drawn down even into this lowly world, below which there is none lower — for relative to His blessed Essence and Being, no distinction can be made between higher and lower.

יא) והנה, המשכת העצמות בגלוי (בחי' סוכה אחת) יהי' רק לע"ל, שהרי אז יהי' ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו, ולמעלה מזה יהי' גם ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, כדאיתא בתניא. אמנם למעלה מזה הוא בחי' אחת, שענינה הוא המשכת העצמות למטה בגלוי, ומזה מובן שגם הגילוי דסוכה אחת יהי' רק לע"ל.

11) Now, the open drawing-down of the Essence (the level of "one sukkah") will take place only in the Time to Come. For then there will be venigla kevod Havayah vera'u chol basar yachdav ("the glory of G‑d will be revealed, and all flesh together will see"),⁵² and higher than that there will also be velo yikanef od morecha vehayu einecha ro'os es morecha ("your Teacher will no longer be hidden, and your eyes will behold your Teacher"),⁵³ as stated in Tanya.⁵⁴ Higher still is the level of "one," whose theme is the open drawing-down of the Essence below; and from this it is understood that the revelation of "one sukkah" too will be only in the Time to Come.

ועפי"ז מובן למה דרשו רז"ל שראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת ממ"ש בסיום הכתוב כל האזרח בישראל גו' דוקא, ולא דרשו כן מההתחלה דבסוכות תשבו שבעת ימים, כי בסוכות תשבו שבעת ימים קאי על העבודה בזמן הזה בהשיתא אלפי שני דהוה עלמא, ובזמן הזה הרי עדיין לא נמשך בחי' אחת בגלוי.

Accordingly, it is understood why our Sages derived that all Israel are fit to sit in one sukkah specifically from the end of the verse, kol ha'ezrach beYisrael…, and did not derive it from its beginning, basukkos teishvu shivas yamim. For basukkos teishvu shivas yamim refers to the avodah of the present time, within the six thousand years of the world's existence, and in the present time the level of "one" is not yet drawn down openly.

וגילוי זה יהי' רק לע"ל ומשו"ז דרשו זה ממ"ש כל האזרח בישראל גו', כי אזרח הוא ל' עתיד, דהיינו מה שיזרח לע"ל, כמבואר בכמה דרושים. וכן הוא גם ע"פ כללי הדקדוק שאותיות איתן מורים על העתיד. וזהו כל האזרח בישראל גו', שלע"ל תהי' זריחה דבחי' אחת, ולכן ישבו אז כל ישראל בסוכה אחת.

This revelation will be only in the Time to Come, and that is why they derived it from kol ha'ezrach beYisrael…: for ezrach is an expression of the future — meaning "that which will shine forth (yizrach)" in the Time to Come, as explained in several discourses.⁵⁵ So too according to the rules of grammar, the prefix letters of "eisan" (alef, yud, tav, nun) denote the future.⁵⁶ This is kol ha'ezrach beYisrael…: in the Time to Come there will be a shining forth of the level of "one," and therefore all Israel will then sit in one sukkah.

אמנם, אעפ"כ גם עכשיו, בהשית אלפי שני דהוה עלמא, מאירה הארה וזריחה מבחי' אחת שתהי' בגילוי לע"ל. ועוד זאת, גילוי בחי' אחת שלעתיד נמשך (כשאר הגילויים דלעתיד) ע"י מעשינו ועבודתינו דעתה דוקא. ומזה מובן שגם עתה ישנו מעין והארה מבחי' אחת.

Nevertheless, even now, within the six thousand years of the world's existence, a glimmer and a shining forth of the level of "one" — which will be revealed in the Time to Come — already illuminates. Moreover, the future revelation of the level of "one" is drawn down (like the other revelations of the Time to Come⁵⁷) specifically through our deeds and avodah now. From this it is understood that even now there is a foretaste and glimmer of the level of "one."⁵⁸

וזהו משארז"ל שראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת, שקאי על זמן הזה, שגם בזמן הזה ישנו הענין שראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת (מעין דהישיבה בפועל לע"ל). אלא שזה גופא שבזמן הזה ראוים כו' לישב נלמד ממ"ש כל האזרח גו' (ל' עתיד), היינו שלוקח הכח ונמשך מהזריחה שתהי' לע"ל, שיהי' גילוי העצמות, כמ"ש לא יכנף עוד מוריך.

This is the meaning of our Sages' statement that "all Israel are fit to sit in one sukkah," which refers to the present time: even now there exists the concept that all Israel are fit to sit in one sukkah (a foretaste of the actual sitting in the Time to Come). Only that this very point — that in the present time they are "fit… to sit" — is derived from kol ha'ezrach… (an expression of the future), meaning that it draws its power and derives from the shining forth that will take place in the Time to Come, when there will be the revelation of the Essence, as it is written, "your Teacher will no longer be hidden."

יב) והנה ע"פ הנ"ל יובן גם הסדר בהעבודות דראש השנה יום הכפורים וסוכות. והענין הוא, ע"ד הסדר בתומ"צ דכללות ופרטות נאמרו, דתחלה הענינים הם באופן של כלל ואח"כ נמשכים לפרטים, הנה כמו"כ הוא בסדר העבודה דראש השנה יום הכפורים וסוכות.

12) In light of the above, the order of the avodah of Rosh Hashanah, Yom Kippur and Sukkos will also be understood. It is like the order in Torah and mitzvos, where "the general principles and the particulars were stated": first things are in the form of a general principle, and afterward they are drawn down into particulars. So too is the order of the avodah of Rosh Hashanah, Yom Kippur and Sukkos.

דהנה התורה בשלימותה היא בריבוי פרטים, כמ"ש ששים המה מלכות ושמנים פלגשים ועלמות אין מספר, ודרז"ל דששים המה מלכות אלו המשניות, ושמנים פלגשים אלו הברייתות ועלמות אין מספר אלו דרשות חז"ל ומימרות ה(תנאים ו)אמוראים. ולפנ"ז ישנה התורה כמו שהיא בתושב"כ, כל' הרגיל בש"ס מנא הני מילי דאמר קרא. דכ"ז הו"ע התורה כמו שהיא באופן של פרטים ופרטי פרטים.

The Torah in its fullness consists of a multitude of particulars, as it is written,⁵⁹ shishim heimah melachos ushemonim pilagshim va'alamos ein mispar ("there are sixty queens and eighty concubines, and maidens without number"), and our Sages expound:⁶⁰ "sixty queens" — these are the Mishnayos; "eighty concubines" — these are the Beraisos; "and maidens without number" — these are the expositions of the Sages and the sayings of the (Tannaim and) Amoraim. Prior to this is the Torah as it is in the Written Torah, as in the familiar expression of the Talmud, "From where do we know these words? For the verse says…" All this is the Torah as it exists in the form of particulars and particulars of particulars.

אמנם ישנו גם כמו שהתורה היא באופן של כלל, דכללותי' ודקדוקי' כולם נאמרו מסיני. ובאמירת הכללים והפרטים עצמם, הנה תחלה נאמרו הכללים, ואח"כ הפרטים. דתחלה נאמרו עשה"ד שבהם נכללו כל פרטי התורה. ועשה"ד עצמן כלולים בהדברות אנכי ולא יהי' לך, כדאיתא בתניא. וב' דברות אלו כלולות באנכי שהיא תיבה הראשונה שבדיבור הראשון. ובאנכי גופא אות אל"ף הוא הר"ת שלה. ובאל"ף זו כלולים כל כללי התורה.

But there is also the Torah as it exists in the form of a general principle, for "its general principles and its fine details were all stated at Sinai."⁶¹ And in the very giving of the principles and particulars, the principles were stated first and then the particulars. First the Ten Commandments were stated, in which all the particulars of the Torah are included. The Ten Commandments themselves are included in the commandments Anochi ("I am") and Lo yihyeh lecha ("You shall have no other"), as stated in Tanya.⁶² These two commandments are included⁶³ in Anochi, the first word of the first commandment. Within Anochi itself, the letter alef is its initial letter; and in this alef all the general principles of the Torah are included.

דאות אל"ף מורה על ענין של כלל, דהנה איתא בירושלמי שהדיבור דאנכי נרמז במ"ש שמע ישראל ה' אלקינו, וידוע בביאור תיבת אחד שהח' מרמזת לז' רקיעים וארץ והד' לד' רוחות העולם, והא' שלפניהם היא כנגד הקב"ה אלופו של עולם, כמובא בב"י מהסמ"ק, כמובא ומבואר בכ"מ. ומזה מובן שהאל"ף דאנכי (השייך לאחד דשמע ישראל) הוא כלל הכולל את כל התורה כולה.

For the letter alef denotes a general principle. The Jerusalem Talmud states⁶⁴ that the commandment Anochi is alluded to in the verse⁶⁵ Shema Yisrael Havayah Elokeinu ("Hear O Israel, the L‑rd is our G‑d"). And it is known, in explaining the word Echad ("One"), that the ches (eight) alludes to the seven heavens and the earth, the dalet (four) to the four directions of the world, and the alef that precedes them corresponds to the Holy One, blessed be He, Alufo shel olam (the Master of the world) — as cited in the Beis Yosef⁶⁶ from the Semak, and as cited and explained in several places.⁶⁷ From this it is understood that the alef of Anochi (which is connected with the Echad of Shema Yisrael) is the all-inclusive principle encompassing the entire Torah.

יג) ועד"ז הו"ע סדר העבודות דראש השנה יום הכפורים וסוכות (שתחלת ההמשכה היא באופן של כלל ואח"כ נמשכת בפרטים). דהנה על ראש השנה (שאז הוא בבחי' כללות ביותר) ארז"ל דמצות היום בשופר. דאע"פ שיום זה הוא נורא ואיום וקדוש, מ"מ מצותו רק מצוה אחת, ובהמצוה עצמה הנה כל הקולות כשרים בשופר. כי מצות ראש השנה הוא אך ורק ענין אחד.

13) The same applies to the order of the avodah of Rosh Hashanah, Yom Kippur and Sukkos (the drawing-down begins as a general principle and afterward is drawn into particulars). Regarding Rosh Hashanah (which is on the most general level), our Sages said:⁶⁸ "The mitzvah of the day is with the shofar." Although this day is awesome, fearsome and holy, its mitzvah is only one mitzvah; and within that mitzvah itself, "all sounds are valid with a shofar."⁶⁹ For the mitzvah of Rosh Hashanah is solely and exclusively one matter.

ואפי' בשכל וסברת המצוה הנה היא למעלה מפרטים, וכל' הרמב"ם שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא היינו למעלה מתפיסת והשגת השכל. דבתפיסה והשגה צ"ל מדידה וקצוות, כמובן ופשוט, אמנם תקיעת שופר שהיא למעלה מתפיסה והשגה (גזירת הכתוב) היא למעלה ממדידה וקצוות.

Even in the rationale and reasoning of the mitzvah, it transcends particulars — in the words of the Rambam,⁷⁰ "the sounding of the shofar on Rosh Hashanah is a decree of Scripture," meaning it is beyond the grasp and comprehension of the intellect. Grasp and comprehension necessarily involve measure and limits, as is obvious; but the sounding of the shofar, which is beyond grasp and comprehension (a decree of Scripture), is beyond measure and limits.

ועד"ז הוא ג"כ בענין עבודת יום הכפורים, דאע"פ שיש בו ריבוי עבודות, מ"מ העבודה המיוחדת שבו היא העבודה דוכסה ענן הקטורת, כנ"ל. דעבודה זו היא בקה"ק, בחי' אחת במקום, ובהזמן דאחת בשנה, וע"י הכהן גדול בחי' אחת בנפש. ועוד זאת, שהקטורת צ"ל אז באופן דדקה מן הדקה. ואע"פ שעבודת הקטורת בכלל היתה צ"ל מן הדקה, מ"מ אי"ז כמעלת הקטורת ביום הקדוש, אחת בשנה, שאז הקטורת היא באופן של דקה מן הדקה, שזה מראה שמגיעים אל נקודת המציאות.

So too with the service of Yom Kippur: although it contains many services, its distinctive service is that of vechisa anan haketores ("the cloud of incense shall cover"), as above. This service is in the Holy of Holies — the level of "one" in place; at the time of achas bashanah ("once a year"); and by the Kohen Gadol — the level of "one" in soul. Moreover, the incense then had to be dakah min hadakah ("the finest of the fine").⁷¹ Although the incense service in general had to be of fine incense, that does not compare to the quality of the incense on the holy day, once a year, when it is "the finest of the fine" — which shows that one reaches the very core point of existence.

ואח"ז באה ההמשכה בפרטיות, ובהפרטים עצמם אופן ההמשכה היא מדרגה לדרגה. דתחלת ההמשכה היא בהסוכה (דסוכה ע"ש סככה נקראת). דהמשכה זו היא למעלה מהתחלקות עדיין, שהרי בהסכך אינו שייך לחלק, משא"כ בהדפנות וכיו"ב. ואופן ההמשכה שבהסכך היא כשמה, סכך ע"ש שסוכך על האדם מלמעלה, עד שזה גופא (שסוכך מלמעלה) הוא באופן של צל דוקא ולא של אור נגלה. ודוקא אז, כשצלתה מרובה כו' מקיים מצות סוכה.

After this comes the drawing-down into particulars, and within the particulars themselves the drawing-down proceeds from level to level. The drawing-down begins with the sukkah (for a sukkah is named after its sechach). This drawing-down is still above division, for division does not apply to the sechach, unlike the walls and the like. And the manner of the drawing-down in the sechach is as its name implies: sechach, because it covers (sochech) a person from above — to the point that this very covering from above is specifically in the form of shade and not of revealed light. Only then, "when its shade is greater…,"⁷² does one fulfill the mitzvah of sukkah.

אמנם אח"כ צריך להמשיך המשכה זו גם בפרטים. וזהו ענין המצוה דתשבו כעין תדורו, שצריך להכניס תחת צל הסוכה כל עניני חייו בכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, ועי"ז עושים מכל פרט ענין של מצוה.

Afterward, however, this drawing-down must be extended into the particulars as well. This is the mitzvah of teishvu ke'ein taduru: one must bring under the shade of the sukkah all the affairs of one's life, in all their particulars and sub-particulars, and thereby every particular is made into a mitzvah.

והיינו, דהגם שבמשך כל השנה כולה צריכים לעבודה גדולה עד שיהי' בכל דרכיך דעהו, והחכם יהי' ניכר באכילתו ובשתייתו ובמשאו ומתנו כו', אמנם בחג הסוכות, מצד עצם קיום המצוה (גם בלא העבודה דבכל דרכיך דעהו), כשעושה דברים אלו בסוכה ה"ה מקיים המצוה דבסוכות תשבו (אף שהם ענינים של אכילה ושתי' ומשא ומתן כו', כנזכר ברמב"ם הנ"ל).

That is: throughout the whole year, great avodah is required to reach bechol derachecha da'ehu ("know Him in all your ways"),⁷³ so that "the wise man⁷⁴ is recognizable in his eating, his drinking and his business dealings…";⁷⁵ but on the festival of Sukkos, by virtue of the fulfillment of the mitzvah itself (even without the avodah of "know Him in all your ways"), when one does these things in the sukkah one fulfills the mitzvah of basukkos teishvu (even though they are matters of eating, drinking, business and the like, as mentioned in the Rambam cited above).

ולאח"ז צריך להמשיך המשכה זו (בחי' אחת שבהסוכה אחת שיאיר בגלוי לע"ל, כנ"ל במ"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות) בעומק יותר, שיהי' נמשך בפנימיות הנפש (גם עתה). וזהו"ע המצוה דולקחתם לכם גו' (מצות ד' מינים), שצ"ל ענין של לקיחה, והלקיחה צ"ל לכם, להגיע אל החזה, ועי"ז נמשכת ההמשכה בלבו פנימה, או כלשון הידוע שממשיך בנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א כמבואר בארוכה בהדרושים ובפרט בדרושי בעל ההילולא.

After that, this drawing-down (the level of "one" in the one sukkah, which will shine openly in the Time to Come, as above regarding kol ha'ezrach beYisrael yeshvu basukkos) must be drawn more deeply, so that it penetrates the inwardness of the soul (even now). This is the mitzvah of ulekachtem lachem… (the mitzvah of the Four Kinds): there must be an act of taking, and the taking must be lachem ("for yourselves") — reaching the chest — whereby the drawing-down enters inward into one's heart. Or, in the well-known expression,⁷⁶ one draws it down into the Nukva of Z"a (Malchus), which stands at the chest of Z"a (Zeir Anpin), as explained at length in the discourses,⁷⁷ and especially in the discourses of the baal hahillula (the Rebbe Maharash, whose hillula is today).³⁹

יד) והנה, ע"פ הנ"ל שע"י נטילת הד"מ נמשך בפנימיות בחי' אחת (שנמשכה תחלה ביום הכפורים ע"י העבודה בהג' בחי' אחת בעש"ן, ואח"כ בהסוכה אחת), מובן שגם כשההמשכה באה בפרטים (במצות ד"מ), ה"ז פרטים שבהם ניכר ונגלה ומודגש הענין דאחת.

14) In light of the above — that through taking the Four Kinds the level of "one" is drawn inward (having first been drawn down on Yom Kippur through the avodah in the three levels of "one" in Olam, Shanah, Nefesh, and afterward in the one sukkah) — it is understood that even when the drawing-down comes into particulars (in the mitzvah of the Four Kinds), these are particulars in which the theme of "one" is recognizable, revealed and emphasized.

והענין הוא, כמבואר בארוכה בהמשך וככה דבעל ההילולא שבד"מ אלו ניכר ענין האחדות. דבהלולב כפות תמרים חסר כתיב ודרז"ל שצ"ל כפות. דאע"פ שבהלולב צ"ל כו"כ עלים מ"מ בכדי לקיים המצוה צריך לכפותם זל"ז. וגם כל עלה כפול מב' שג"ז מורה על היותם באחדות כו', וגם מורה על השלימות. וזהו שבהלולב נראה בגלוי ענין האחדות.

The point is, as explained at length in the series of discourses VeKachah of the baal hahillula,⁷⁸ that in these Four Kinds the theme of unity is recognizable. Regarding the lulav, kapos temarim is written defectively (kapas), and our Sages expound⁷⁹ that it must be kafus (bound together): although the lulav must have many leaves, to fulfill the mitzvah they must be bound to one another. Also, every leaf is doubled, made of two — which likewise indicates their being in unity, and also indicates wholeness. Thus in the lulav the theme of unity is openly visible.

וכן הוא בההדסים שנק' ענף עץ עבות, עבות דוקא, להיות שצ"ל תלתא בחד קינא, דהיינו שצ"ל ג' לכה"פ אבל בחד קינא דוקא. שזה מורה ג"כ על האחדות. ולכן נק' ענף ל' יחיד, וגם עבות, שמורה על אחדות.

So too with the hadassim, which are called anaf etz avos ("a bough of a thick-leaved tree") — specifically avos (thick, intertwined) — since they must be telasa bechad kina ("three leaves in one row"):⁸⁰ at least three, but specifically in one row. This too indicates unity. That is why it is called anaf, in the singular, and also avos — which indicates unity.

וכן הערבה (ערבי נחל) נק' ג"כ אחוינא בגמרא ע"ש שגדלים באחוה אגודות אגודות. דאע"פ שהם ערבי (נחל), ל' רבים, מ"מ גם כמו שכל ערבה צומחת בפני עצמה, היא מתאחדת עם האחרות באחוינא, מל' איחוי. שזה מורה על ענין האחדות.

Likewise the aravah (arvei nachal, "willows of the brook") is called achvana in the Gemara,⁸¹ because they grow in brotherhood (achvah), in clusters upon clusters. Although they are arvei (nachal), in the plural, nevertheless even as each willow grows on its own, it unites with the others in achvana — from the term ichuy (joining together). This indicates the theme of unity.

ויתירה מזו ועולה על כולנה היא האחדות שבאתרוג, ומשו"ז נזכר ראשון בקרא, ולקחתם גו' פרי עץ הדר. והענין הוא, דהנה בגמרא דרשו דמ"ש פרי עץ הדר קאי על אתרוג משום שדר באילנו משנה לשנה. דבשנה שלימה יש חילוף הזמנים מן הקצה אל הקצה, והאתרוג סובל את כולם.

Greater still, and surpassing them all, is the unity in the esrog — which is why it is mentioned first in the verse: ulekachtem… pri etz hadar. The Gemara⁸² expounds that pri etz hadar refers to the esrog because it dar (dwells) on its tree from year to year. A full year contains a change of seasons from one extreme to the other, and the esrog endures them all.

ומוסיף ע"ז בעל ההילולא דיוק נוסף, שלא רק שהאתרוג סובל שינויי הזמנים כ"א עוד זאת שהוא גדל מהם. ומביא כהוכחה ע"ז דבר נפלא, כי היותו דר בלתי גידול זה אי אפשר, שהי' מתקלקל ח"ו [היות שהאתרוג הוא צומח]. ומזה הוכחה שאדרבה, האתרוג גדל מזה גופא שעוברים עליו ד' זמני השנה.

The baal hahillula adds a further precise point:⁸³ not only does the esrog endure the changes of the seasons,⁸⁴ but furthermore it grows from them. He brings a wondrous proof of this: it is impossible for it to remain on the tree without growing, for it would spoil, G‑d forbid [since the esrog is a growing thing]. This proves that, on the contrary, the esrog grows from the very fact that the four seasons of the year pass over it.

וזהו"ע האחדות שבהאתרוג, שבו מתאחדים כל שינויי זמני השנה באופן כזה עד שדוקא ע"י כולם הוא גדל עד שנעשה פרי עץ הדר [ועד שמההדר שנאמר באתרוג למדים ההידור בשאר הג' מינים].

This is the unity in the esrog: in it all the changing seasons of the year unite, to the extent that precisely through all of them it grows until it becomes pri etz hadar [to the point that from the hadar stated regarding the esrog we derive the requirement of beauty in the other three species].

ועד"ז ישנה האחדות בהד"מ בענינם בעבודה רוחנית בנפש. דהנה ידוע מה דאיתא במדרש שהד"מ שבלולב הם כנגד הד' סוגים שבישראל, החל מהסוג שכנגד האתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומע"ט) עד להסוג שכנגד הערבה שאין בו לא טעם ולא ריח.

Similarly, there is unity in the Four Kinds in their meaning for spiritual avodah within the soul. It is well known, as stated in the Midrash,⁸⁵ that the Four Kinds of the lulav correspond to the four types among the Jewish people — from the type corresponding to the esrog, which has both taste and fragrance (Torah and good deeds), to the type corresponding to the aravah, which has neither taste nor fragrance.

וצריך לאחד את כל הסוגים, ודוקא עי"ז שויעשו כולם אגודה אחת אז נעשה לעשות רצונך בלבב שלם, וכמו שהוא בפשטות שדוקא ע"י התאחדות כל המינים אפשר לקיים מצות ד"מ, ועי"ז הוא התחלת יום חגינו באופן דושמחתם לפני ה"א, ומזה ממשיך האדם אח"כ בעבודתו בכל השנה כולה.

All the types must be united; and precisely through veye'asu chulam agudah achas ("and they shall all be made into one bond") there comes about la'asos retzoncha belevav shalem ("to do Your will with a perfect heart") — just as, in the plain sense, only by uniting all the species can the mitzvah of the Four Kinds be fulfilled. Through this, "our festival day" begins in the mode of usemachtem lifnei Havayah Elokeichem ("and you shall rejoice before the L‑rd your G‑d"),⁷ and from this a person then draws forth into his avodah throughout the entire year.

טו) והנה ע"פ הנ"ל מובנים פרטים הנ"ל, ושייכות מצות לקיחת ד"מ למצות ישיבה בסוכה, וגם הסדר שבמצות אלו. שלאחר שקיים המצוה דבסוכות תשבו, דהיינו שנמשכה אצלו באופן של התיישבות בחי' הסוכה אחת כמו שמאירה ונותנת כח עד שנמשכת גם בזה"ז עוד לפני שיהי' המשכת העצמות לעת"ל (שעז"נ כל האזרח גו', ל' עתיד), הנה לאח"ז ע"י לקיחת הד"מ ממשיכים המשכה זו בבחי' פנימיות.

15) In light of the above, the details mentioned earlier are understood — the connection of the mitzvah of taking the Four Kinds to the mitzvah of dwelling in the sukkah, and also the order of these mitzvos. After one has fulfilled the mitzvah of basukkos teishvu — that is, the level of the one sukkah has been drawn into him in a settled manner, as it shines and grants power to the point that it is drawn down even in the present time, before the drawing-down of the Essence in the Time to Come (of which it is said kol ha'ezrach…, an expression of the future) — afterward, through taking the Four Kinds, this drawing-down is drawn in on the level of inwardness.

וע"י ההמשכה בפנימיות שע"י הד"מ הנה בא לענין שמחת בית השואבה. וכמבואר בארוכה ע"י בעל ההילולא שע"י הד"מ הנה פועלים שמחה באופן דושאבתם מים בששון, שגם במים יש שמחה.

And through the inward drawing-down effected by the Four Kinds, one comes to the Simchas Beis HaShoevah. As the baal hahillula explains at length,⁸⁶ through the Four Kinds one brings about joy in the manner of ushe'avtem mayim besasson ("you shall draw water with joy")⁸⁷ — that there is joy even in water.

דאע"פ שאין שמחה אלא ביין, מ"מ יהודי על ידי עבודתו בלקיחת הד"מ פועל בהמים שיהי' ענין ניסוך המים ועי"ז נעשה ענין השמחה, ושאבתם מים בששון, ועד שמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. ואדרבה, בכדי שיראה שמחה בימיו צריך לראות ולקחת כח והסברה, וגם הסברה בשכל, משמחת בית השואבה.

For although "there is no joy except with wine,"⁸⁸ nevertheless a Jew, through his avodah of taking the Four Kinds, effects in the water that there be the water-libation, and thereby joy comes about — "you shall draw water with joy" — to the point that "whoever has not seen the Simchas Beis HaShoevah has never seen joy in his life."⁸⁹ On the contrary: in order to see joy in his days, one must see — and take strength and understanding, including intellectual understanding — from the Simchas Beis HaShoevah.

טז) וזהו מ"ש בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שלאחרי העבודה דתקעו בחודש שופר בראש השנה, שאז ההמשכה היא עדיין באופן דבכסה, הנה אח"ז באים העשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שעליהם נאמר דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואמירתו של הקב"ה חשיב מעשה, ונעשה מעשה בפועל, שנעשה דרשו וקראוהו בפועל.

16) This is the meaning of basukkos teishvu shivas yamim kol ha'ezrach beYisrael yeshvu basukkos. After the avodah of tiku vachodesh shofar on Rosh Hashanah, when the drawing-down is still in the mode of bakeseh, there come the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur, of which it is said⁹⁰ dirshu Havayah behimatzo kera'uhu bihyoso karov ("seek G‑d when He can be found, call upon Him when He is near"). The saying of the Holy One, blessed be He, counts as a deed,⁹¹ and it becomes an actual deed — "seek" and "call" are actually carried out.

וזה פועל אח"ז הד' ימים שבין יום הכפורים לסוכות, שאז תורת אמת מעידה שכל ישראל וכל א' מישראל עסוקים במצוות, ולאחרי ההכנה (בד' ימים אלו) דחג הסוכות תעשה לך וגו' (עם כל הפירושים שבזה) [שגם עשיית הסוכה הוא בכלל המצוה, כמ"ש אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו לפסק הלכה בטעם הפס"ד שאין מברכין על עשייתה מפני שאינה גמר המצוה, וברכת שהחיינו קאי גם על העשי'] הנה באים אח"כ בחג הסוכות לקיום המצוה עצמה, בסוכות תשבו שבעת ימים.

This then brings about the four days between Yom Kippur and Sukkos, when the Torah of truth testifies that all Israel, and every single Jew, are occupied with mitzvos.⁹² And after the preparation (in these four days) of chag hasukkos ta'aseh lecha… ("you shall make the festival of Sukkos for yourself…")⁹³ (with all the interpretations of this) [for making the sukkah is also part of the mitzvah, as the Alter Rebbe writes in his Shulchan Aruch⁹⁴ as a halachic ruling, in explaining why no blessing is recited on making it — because it is not the completion of the mitzvah — while the Shehecheyanu blessing refers to the making as well], one then comes, on the festival of Sukkos, to the fulfillment of the mitzvah itself: basukkos teishvu shivas yamim.

ומיד למחרת בבקר (בעלות השחר ובנץ החמה) באה מצות ד"מ, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל ושמחתם לפני הוי' אלקיכם. עד שבאים לשמחת בית השואבה, שנעשה גודל השמחה דושמחתם באופן דמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

Immediately the next morning (at dawn and at sunrise) comes the mitzvah of the Four Kinds: ulekachtem lachem bayom harishon pri etz hadar kapos temarim va'anaf etz avos ve'arvei nachal usemachtem lifnei Havayah Elokeichem. Until one arrives at the Simchas Beis HaShoevah, where the great joy of usemachtem comes about in the manner of "whoever has not seen the Simchas Beis HaShoevah has never seen joy in his life."

ואז זוכים שבקרוב ממש יהי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות בפועל (ולא רק ראוים לישב), כי באה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. ואז יהי' קיום המצוה דושמחתם לפני ה"א בשלימות ומה"ת, שיהי' קיומה בביהמ"ק, ביהמ"ק השלישי, מקדש אדנ"י כוננו ידיך, בקרוב ממש.

Then we merit that, very soon indeed, there will be kol ha'ezrach beYisrael yeshvu basukkos in actuality (and not only "fit to sit"), for the true and complete Redemption will come through Moshiach Tzidkeinu. Then the mitzvah of usemachtem lifnei Havayah Elokeichem will be fulfilled in its completeness and as a Torah obligation, performed in the Beis HaMikdash — the Third Beis HaMikdash, mikdash Ado-noy konenu yadecha ("the Sanctuary, O L‑rd, which Your hands have established")⁹⁵ — very soon indeed.

יבא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויבנה ביהמ"ק במקומו, ויקבץ נדחי ישראל והיתה לה' המלוכה. ובהקדמה לזה יהי' כמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' ולעבדו שכם אחד, שזה נמשך בגלוי ע"י הקרבת השבעים פרים בחג הסוכות. כן תהי' לנו, ובקרוב ממש.

May he come and redeem us and lead us upright to our land, build the Beis HaMikdash in its place, and gather the dispersed of Israel — vehaysah laShem hameluchah ("and the kingship shall be G‑d's").⁹⁶ As a prelude to this there will be, as it is written,⁹⁷ az ehpoch el amim safah verurah… le'avdo shechem echad ("Then I will transform the nations to a pure language… to serve Him with one accord"),⁹⁸ which is drawn down openly through the offering of the seventy bulls on the festival of Sukkos. So may it be for us, very soon indeed.