Support Torah
Recordings

020 —מאמרים מלוקט חלק א - מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשל"ט

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'

Mamer - "U'Lekachtem Lachem BaYom HaRishon"
Motzei Shabbos Ha'azinu, 13 Tishrei (Rebbe Maharash yahrzeit), 5739
The Rebbe explains why the four species are taken on "the first day" — first in the reckoning of a new account. Unlike the sukkah's innate oneness, the four species make many into one; this completes Israel's victory so that even opponents come to praise G-d, fulfilling the dwelling below.

בס"ד. מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע
אור לערב חג הסוכות ה'תשל"ט[*]

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'[1], ואיתא במדרש[2] וכי ראשון הוא והלא ט"ו [יום[3]] הוא, אלא ראשון [הוא[3]] לחשבון עונות. דביום הכיפורים הקב"ה מוותר לישראל את הכל[4], ומיום הכיפורים[5] עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום הראשון של חג אומר להם הקב"ה מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלאה[6] חושבנא. ומזה מובן[7], דמצות נטילת ד' מינים בט"ו תשרי הוא מפני שהוא ראשון לחשבון. וצריך להבין השייכות דראשון לחשבון לנטילת ד' מינים. וביותר צריך ביאור ע"פ מה דאיתא במדרש[8], ישראל ואוה"ע באין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים דישראל אינון ניצוחייא, לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם ולקחתם לכם כו'. היינו, דמצות נטילת ד' מינים בחג הסוכות באה בהמשך להדין דר"ה, ולמה אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, שמצות נטילת ד' מינים ביום זה הוא (לא מפני שהוא יום הט"ו לר"ה, אלא) מפני שבו מתחיל ענין חדש, ראשון לחשבון.

ב) ויובן זה בהקדים החילוק שבין סוכה לד' מינים. דעם היות ששניהם מורים על ענין האחדות (כדלקמן), אעפ"כ חילוק ביניהם. שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם, שאין בה (מלכתחילה) התחלקות פרטים[9]. שלכן כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת[10], לפי שסוכה היא למעלה מהתחלקות, משא"כ ענין מצות נטילת ד' מינים הוא שמריבוי נעשה אחדות. דהגם שהם ד' מינים שונים ומן הקצה אל הקצה, כדאיתא במדרש[11] דד' מינים שבלולב הם כנגד ד' סוגים שבישראל, מהסוג שכנגד אתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומעשים טובים) עד להסוג שכנגד ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, והם נעשים כולם אגודה אחת[12]. וגם להפירוש[13] שד' המינים רומזים על הקב"ה, הנה מזה שהענינים דלמעלה (הקב"ה) מרומזים בד' מינים, מובן, שהם ד' מדריגות שונות [ועל פי הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה[14], יש לומר, שהחילוק בד' המדריגות דלמעלה המרומזים בד' המינים הוא מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק שבין ד' סוגים הנ"ל דישראל], ועל ידי מצות נטילת ד' מינים [שכל ד' המינים הם מצוה אחת[15]] הם מתאחדים.

ג) והנה לאחרי מצות ישיבה בסוכה ומצות נטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת קרבנות החג[16] שעיקרם הם הע' פרים [כיון שפר (שור) הוא המלך שבבהמות[17]] כנגד שבעים אומות[18]. דע"י הקרבת הע' פרים [ועד"ז עכשיו ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, ונשלמה פרים שפתינו[19]] נעשה בירור האומות[20]. ויש לומר, שהשייכות דבירור האומות ע"י הקרבת הע' פרים למצות נטילת ד' מינים היא, כי תכלית שלימות הנצחון דישראל שמתגלה ע"י נטילת ד' מינים [דעל ידי שישראל לולביהן ואתרוגיהן בידן יודעים דישראל אינון ניצוחייא, כנ"ל ממדרש] הוא, שגם האומות יסכימו לזה, וע"י הקרבת הע' פרים כנגד ע' אומות הם מתבררים ומזדככים ועד שהם מסכימים להנצחון דישראל. וזוהי גם השייכות דאמירת הלל בז' ימי הסוכות להקרבת הע' פרים [דזה שגומרין את ההלל בכל ימי החג הוא לפי שהם חלוקים בקרבנותיהם[21]], כי ע"י הבירור והזיכוך שנעשה בהאומות ע"י הקרבת הע' פרים, נעשה הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו גו'[22], שהגוים והאומים משבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.

ד) והנה זה שהגוים והאומים מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו הוא ענין נעלה ביותר[23]. ועד אשר (בפרט אחד) הוא נעלה יותר מהענין דגבר עלינו חסדו כמו שהוא מצד עצמו. כי עי"ז (שהגוים מהללים כו') נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים[24], בתחתון שאין תחתון למטה ממנו[25]. וכמובן גם מהמאמר ד"ה ברוך תהי' מכל העמים של בעל ההילולא[26], דאיתא בירושלמי[27] אם ברכך גוי ענה אחריו אמן שנאמר[28] ברוך תהי' מכל העמים, ומביא בהמאמר דאיתא בכתבי האריז"ל[29] שאמן הו"ע יחוד הוי' ואד' [דזהו שאמן בגימטריא הוי' אד'[30]]. והענין הוא[31], דהוי' הוא שם העצם[32] (עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות[33]), ושם אד' הוא כמרז"ל[34] לך נאה לקרות אדנ' שאתה אדון לכל בריותיך. דנוסף לזה ששם אד' הוא בספירת המלכות[35], דמלכות היא שרש הנבראים, הנה מלשון רז"ל שאתה אדון לכל בריותיך (בריותיך דוקא) משמע שהשם אד' הוא על נבראים אלו שהם בריות בעלמא[36]. ועל ידי היחוד דהוי' ואד', שבאד' מאיר הוי', נעשה כן גם בהנבראים שנתהוו משם אד' [כולל גם נבראים אלה שהם בריות בעלמא], שמאיר בהם גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות, ועד שנעשים דירה לו ית', לו לעצמותו[37]. וזהו אם ברכך גוי ענה אחריו אמן, דישראל הם למעלה מעולמות, וע"י שגוי מכיר מעלתו של ישראל ועד שמברך אותו, נעשה זה הכנה והקדמה[38] ליחוד הוי' ואד', ולדירה לו ית' בתחתונים.

ה) והנה כיון שתכלית בריאת האדם הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים[39], שזה נעשה ע"י שעבודתו את ה' היא באופן כזה שגם גויים וכו' מכירים את מעלתו ועד שמברכים אותו, מובן, שלכאו"א מישראל נותנים כח מלמעלה על זה. ובפרט בדורות האחרונים שלפני הגאולה, שצריך לגמור ולהשלים עשיית הדירה, שהנתינת כח על זה היא עוד יותר. ויש לומר, דזהו גם מהטעמים על זה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר[40], שאדמו"ר מהר"ש (בעל ההילולא) הי' נוסע בכל יום מימי החול לטייל, ופעם (מצד סיבה) נסע בדרך אחרת, וכל האנשים מעמי הארץ שהיו שם, כשראו אותו כרעו והשתחוו לפניו. וכששאלו אח"כ את אדמו"ר מהר"ש עד"ז, ענה: אויף וועמען דען שטייט ברוך תהי' מכל העמים. דהטעם על זה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מאורע זה וצוה לפרסמו, יש לומר שהוא בכדי להוסיף בהנתינת כח על זה לכאו"א מישראל. דנוסף על הנתינת כח שע"י המאורע עצמו, דכיון שמאורע זה הי' אצל נשיא, דהנשיא הוא הכל[41], הוא נתינת כח לכאו"א מישראל[42], הנה עי"ז שנתגלה ונתפרסם ע"י נשיא, ניתוסף עי"ז עוד יותר בהנתינת כח.

ו) ויש לומר, דהנתינת כח מלמעלה על עבודה זו היא (בעיקר) בחג הסוכות. דע"י שבחג הסוכות יודעים כולם (גם הגוים כו') שישראל אינון ניצוחייא, ונוסף שהם יודעים מזה הם מסכימים לזה ועד שהם מהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו (כנ"ל סעיף ג), הנה מזה נמשכת נתינת כח על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה. ויש להוסיף, דענין נצחון (ישראל אינון ניצוחייא) הוא שמנצחים את המנגד. דמזה מובן, דזה שגילוי הנצחון בחג הסוכות הוא באופן שגם הגוים כו' מהללים כו', הוא, שגם אלה שהיו תחלה מנגדים, גם הם נהפכים לאוהבים, ומהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. ולכן, גם הנתינת כח שנמשכת מחג הסוכות על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה היא גם בנוגע לאלה שהיו מנגדים, ברוך תהי' מכל העמים. ומזה הוראה לכאו"א מישראל, שגם כשישנם לפעמים כאלה שמונעים ומעכבים אותו מעבודתו, אין זה צריך לגרום חלישות ח"ו בעבודתו (ומכ"ש שאין מקום למחשבת יאוש ח"ו), וכשמחליט למלאות את שליחותו מבלי להתחשב עם שום מניעות ועיכובים, אזי יראה בגילוי בעיני בשר שכל המניעות אין בהם ממש[43], ואדרבא, הכוונה בזה שיש לו מניעות הוא בכדי להגבי' אותו למדריגה נעלית יותר, שתהי' לו העבודה דבירורים וגם העבודה דנסיונות (שלולי המניעות לא הי' מגיע לעבודה זו, שהרי מבקשים ונצטוינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון[44]), שעי"ז יגיע למדריגה נעלית יותר[45], ועד שסוף סוף, גם אלו שמנעו וכו' יהפכו למסייעים ומברכים, ברוך תהי' מכל העמים, ועי"ז תושלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ז) והנה בכדי לפעול הבירור דאוה"ע, ובפרט דאלו שמנגדים, הוא ע"י התעוררות וגילוי בחינת יחידה שבנפש. דכיון שהניצוצות שבהם הם בתכלית ההעלם וההסתר, לכן[46], בירור ניצוצות אלה הוא ע"י התעוררות נקודת הנפש שלמעלה מהתפשטות וגילוי, יחידה שבנפש. ובפשטות, דע"י שמעורר בחינת היחידה שבו הוא עומד בתוקף חזק, שבכדי שיהי' לו תוקף חזק לעבוד עבודתו (מבלי להתחשב עם המנגדים) הוא ע"י התעוררות היחידה שבו[47], וע"י תוקף זה פועל סוף סוף גם על המנגדים שנהפכים למסייעים כו' (כנ"ל סעיף ו). ואף שענין זה (שהמנגדים נהפכים למסייעים כו') הוא תוצאה (לכאורה) מגילוי היחידה שבו, מ"מ, יש בזה עילוי לגבי הענין דגילוי היחידה. כי בגילוי היחידה לא נעשה דבר חדש, משא"כ זה שהמנגד נהפך למסייע (היפך הטבע שלו) הוא התחדשות[48], נוסף שעי"ז דוקא נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ח) ועד"ז הוא גם בהענין דבירור הגוים כו' (הללו את ה' כל גוים גו') שבחג הסוכות, שזה בא לאחרי הגילוי דבחינת יחידה. והענין הוא, דכללות העבודה דעשי"ת היא מעומק הלב, ממעמקים קראתיך[49]. ואומר ממעמקים לשון רבים, שני עומקים, חי' ויחידה[50]. ובפרט בר"ה (התחלת עשי"ת), ומכ"ש ביוהכ"פ שבעשי"ת עצמם הוא זמן תשובה כו' קץ מחילה וסליחה[51], שהעבודה אז היא בבחינת אחת (יחידה[52]) בכל ג' הענינים דעולם שנה נפש[53]. והגילוי דבחינת אחת (שנמשכה בעשי"ת ובפרט בר"ה ויוהכ"פ) הוא בחג הסוכות [כידוע[54] בפירוש הכתוב[55] בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבעשי"ת הם בכיסוי והעלם (בכסה), מתגלים הם בחג הסוכות. וזהו שהעבודה דעשי"ת קשורה עם בכי', ועד שמי[56] שאינו בוכה בעשי"ת[57] אין נשמתו שלימה, משא"כ סוכות הוא זמן שמחתינו, כי שמחה היא דוקא מדבר שבגילוי[58], וע"י השמחה ניתוסף עוד יותר בהגילוי, דטבע השמחה היא להוציא מן ההעלם אל הגילוי[59], ועד שהיא פורצת כל גדרים[60]].

ובהגילוי דבחינת אחת בחג הסוכות שתי דרגות. דתחלת הגילוי הוא ע"י ישיבה בסוכה, בחינת אחת, כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת[61]. וגילוי זה הוא בבחי' מקיף. וע"י מצות נטילת ד' מינים נמשך הגילוי בפנימיות, וכמבואר בכ"מ[62]. ויש לקשר זה עם המבואר לעיל (סעיף ב) שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם שמלכתחילה אין בה התחלקות פרטים משא"כ האחדות שבמצות נטילת ד' מינים היא דהגם שישנם פרטים מחולקים מ"מ הם באחדות, כי פנימי הוא בבחי' התחלקות[63], ולכן, האחדות דסוכה שאין בה התחלקות, היא בבחי' מקיף, וע"י האחדות בד' המינים, שהם כנגד ד' סוגים שבישראל, ועד"ז כנגד ד' הדרגות שבכל אחד[64], היא נמשכת בפנימיות.

ט) וע"י גילוי האחדות בהפרטים שבישראל (ד' הסוגים שבכלל ישראל, וד' הדרגות שבנשמת כל אחד), נמשך ע"י מצות נטילת ד' מינים עוד ענין, שעל ידם מתגלה שישראל אינון ניצוחייא, ובאופן שגם אומות העולם מסכימים לזה, ועד שהם מהללים ומשבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. והענין הוא, דענין הריבוי הוא בעיקר באוה"ע. דנוסף לזה שאתם המעט מכל העמים[65] וישראל אחד בשבעים באומות[66], הנה כל ישראל הם קומה אחת[67], וענין הריבוי (דברים נפרדים) הוא בגוים ואומות העולם[68]. והנה הטעם על זה שכל ישראל הם באחדות הוא מפני ששרשם הוא בהוי', הוי' אחד[69]. ומזה מובן, דענין האחדות דישראל הוא נוסף ע"ז שאינם נפרדים זה מזה (כאוה"ע), אלא שהם נעלים (בשלילה) גם מהתחלקות דמלאכים[70] ודעולמות שנתהוו משם אלקים לשון רבים[71], ויתירה מזו, שהם למעלה גם מההתחלקות דשם אלקים (לשון רבים), שבכללות הוא אור הממכ"ע שמחי' כל עולם וכל נברא לפי ערכו. אלא שאעפ"כ, כיון שגם בישראל יש ענין הריבוי (בחיצוניות), הנה ע"י המשכת האחדות בהריבוי דישראל, עי"ז היא נמשכת גם בהריבוי דשם אלקים, ועי"ז גם בהריבוי דעולמות ונבראים, ועד לריבוי הנבראים שבעוה"ז הגשמי [דענין מה רבו מעשיך ה'[72] (ההתחלקות לריבוי פרטים) הוא בעיקר בעוה"ז הגשמי דוקא], כולל גם הריבוי דאומות העולם. ויש לומר, דזהו הקשר דשני הפירושים בענינם של ד' מינים, דלפירוש אחד הם כנגד ד' סוגים שבישראל ולפירוש אחד הם כנגד ד' דרגות דלמעלה (כנ"ל סעיף ב), דענין ד' הדרגות שלמעלה הוא שאור הממכ"ע מחי' ומהוה את ד' העולמות אבי"ע, כל עולם לפי ערכו. וע"י המשכת האחדות בהריבוי (ד' סוגים וד' דרגות) דישראל, עי"ז ממשיכים זה גם בבחינת הריבוי שבאור הממלא (ד' דרגות דלמעלה), ועי"ז – גם בהריבוי דעולמות וכו' ועד בהריבוי דאוה"ע.

י) וע"פ כל הנ"ל מובן, דזה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שגם הגוים כו' יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו את ה' על זה, הוא נעלה יותר (בפרט אחד) מהנצחון עצמו. כי זה שגם הגוים, ובפרט אלה שהיו תחלה מנגדים (והי' צריך לנצחם), מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו, הו"ע של התחדשות (ע"ד שנת"ל סעיף ז), נוסף לזה שעי"ז נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו. והגם שענין זה (ביטול העמים לישראל) יהי' בעיקר לע"ל, כדאיתא בנבואת זכרי'[73] דלכל אחד מישראל יהיו ב' אלפים וח' מאות עבדים (מאוה"ע) שיחזיקו בד' כנפות הטלית שלו, הנה מעין זה הוא גם בזמן הגלות, ובפרט בהזמן שבסמיכות לביאת המשיח (כנ"ל סעיף ה).

וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון, דהגם שגילוי הנצחון דישראל שע"י נטילת הד' מינים הוא גילוי הנצחון שהי' בר"ה וענין זה שבנטילת ד' מינים בחג הסוכות שייך לזה שהוא יום הט"ו לר"ה, מ"מ, זה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שהגוים יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו על זה הו"ע חדש, ולכן אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון.

ועפ"ז י"ל מה שארז"ל[74] בשכר שלשה ראשון [שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב[75]] זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו לבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, וידוע[76] דבחי' ראשון דד' מינים הוא נעלה יותר מבחי' ראשון דסוכה[77], דלכאורה, כיון שענין ד' מינים הוא המשכת המקיף דסוכה (בפנימיות) איך שייך שיהיו נעלים יותר מסוכה, די"ל הביאור בזה, כי ע"י העבודה דד' מינים משלימים ישראל הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן, גם השכר שמגיע להם עי"ז הוא גילוי העצמות.

ויהי רצון שמזמן שמחתינו דסוכות (ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו'[78]) יבואו בקרוב ממש לשמחה הכי גדולה, שמחת עולם על ראשם[79], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

  1. * יצא לאור בקונטרס חג הסוכות – תש"נ, "לקראת חג הסוכות . . יום ד' ערב יג תשרי שנת ה'תש"נ".
  2. 1 אמור כג, מ.
  3. 2 תנחומא אמור כב, הובא בטור או"ח הל' ר"ה סתקפ"א. וראה גם פסיקתא דר"כ פיסקא ולקחתם לכם (בהוצאת באָבער – קפב, ב ואילך). ויק"ר פ"ל, ז. יל"ש עה"פ אמור שם (רמז תרנא). וראה גם קה"ר פ"ט, ז.
  4. 3 כ"ה בתנחומא שם. ובטור שם ליתא. ובתנחומא באָבער כאן: והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות.
  5. 4 כ"ה הלשון בתנחומא שם (ועד"ז ביל"ש וקה"ר שם). וראה דרישה לטור שם סק"ט דביוהכ"פ נמחלו כל העוונות (ולא רק רובן).
  6. 5 פסיקתא דר"כ, ויק"ר ויל"ש שם. ובב"י שם משמע שכ"ה גירסתו (גם) בתנחומא שם.
  7. 6 כ"ה בב"י שם. ובויק"ר שם "מן הכא נחיל חושבנא". ובקה"ר שם "מן הכא ולהלן הוא חושבנא".
  8. 7 ובפרט, שמצות סוכה וחגיגה תלאם הכתוב במנין ט"ו בחודש (ראה ב"י וב"ח שם), ובמצות נטילת ד' מינים שינה ותלה ביום ראשון.
  9. 8 ויק"ר שם, ב. יל"ש שם. וראה גם פסיקתא שם. תנחומא אמור יח.
  10. 9 ראה בארוכה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשל"ו ס"ב ואילך (לעיל ע' קכז ואילך. וש"נ) בענין המקיף דסוכה שהוא למעלה מהתחלקות.
  11. 10 סוכה כז, ב. ובדוגמת ענני הכבוד (בסוכות הושבתי גו'*) שהקיפו את כל ישראל כולם כאיש אחד.
    *) אמור כג, מג. וראה סוכה יא, ב (לפי דיעה אחת) שענני כבוד היו. וכ"ה בפשוטו של מקרא – פרש"י עה"פ. וכ"ה גם להלכה – טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' סוכה ר"ס תרכה.
  12. 11 ויק"ר פ"ל, יב.
  13. 12 וגם האחדות שבכל מין גופא הוא שמריבוי נעשה אחדות. וכמו באתרוג – ההתאחדות של האוירים דו' תקופות השנה. ועד"ז בשאר המינים. – ראה בארוכה ד"ה וחג האסיף ה'תשמ"ג ס"ב (לקמן ע' קעג ואילך). וש"נ.
  14. 13 ויק"ר שם, ט.
  15. 14 כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
  16. 15 ראה סהמ"צ להרמב"ם (שורש יא) שהם לא ד' מצוות כ"א מצוה אחת דוקא.
  17. 16 ישיבה בסוכה מתחילה משקידש החג; נטילת ד"מ – מתחיל בבוקר; והקרבת מוספין הם לאחרי כו"כ עבודות היום. ויש לומר, כי בתחלה צריך להמשיך בחינת האחדות שלמעלה מהתחלקות (סוכה); ולאח"ז ממשיכים זה גם בפרטים, שגם הפרטים יתאחדו כאחד (ד' מינים); ולאח"ז ממשיכים בע' אומות (פרי החג).
  18. 17 חגיגה יג, ב.
  19. 18 סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד. פרש"י עה"פ פינחס כט, יח. שם, לה.
  20. 19 הושע יד, ג.
  21. 20 מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ד ע' א'תפט ואילך. המשך תרס"ו ע' מ. וראה בארוכה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשל"ו ס"א וס"ח (לעיל ע' קכו. ס"ע קל ואילך).
  22. 21 ערכין י, סע"א ואילך. טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' סוכה סי' תרמד.
  23. 22 תהלים מזמור קיז. וע"פ מ"ש בפנים יובן השייכות דפסוק זה לחג הסוכות – ראה סידור (עם דא"ח) שער הסוכות רנט, ג. שם רס, ד. אוה"ת דרושים לסוכות ד"ה הללו את ה' כל גוים (ע' א'תשסז).
  24. 23 להעיר גם מפרש"י עה"ת בתחלתו, "שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם כו' הם אומרים להם כו'", דזה שנכתבו כו"כ פרשיות בתורה, יותר מספר שלם, הוא בכדי שיוכלו להסביר לאוה"ע שכיבוש א"י אינו גזילה, בכדי שגם הם יסכימו על זה. ולהעיר גם מספר השיחות תורת שלום ע' 70 ואילך, שכל הענין דשבירת הכלים דתוהו הי' בכדי "שהם יאמרו כפי רצונו".
  25. 24 ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.
  26. 25 תניא שם.
  27. 26 סה"מ תרכ"ח ע' קעא. וראה ג"כ ד"ה זה תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) בסופו (ע' תג ואילך)).
  28. 27 ברכות ספ"ח.
  29. 28 עקב ז, יד.
  30. 29 פע"ח שער יא (שער כוונת אמן) רפ"א. שער הכוונות ענין כוונת חזרת העמידה דרוש ה'. הנסמן באוה"ת בהר כרך ד ע' א'קנו.
  31. 30 ויש לומר, דההתאחדות של הוי' ואד' בהגימטריא דתיבת אמן (תיבת אחת) היא התאחדות גדולה יותר מההתאחדות דשוע טווי ונוז בתיבת שעטנז (ראה לעיל הערה 14) – כיון שבהגימטריא דתיבת אמן אין ניכר כלל שהוא צירוף שני ענינים (משא"כ שעטנז).
  32. 31 בהבא לקמן (בענין יחוד הוי' ואד') ראה גם ד"ה להבין ענין רשב"י ה'תשמ"ה ס"ו (לקמן ח"ג ע' רפא ואילך).
  33. 32 כ"מ הל' עכו"ם פ"ב ה"ז. פרדס שער יט (שער שם בן ד'). מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב פכ"ח.
  34. 33 להעיר, שגם שם הוי' מלשון מהוה (זח"ג רנז, סע"ב. פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט. שעהיוה"א רפ"ד) הוא למעלה מגדר עולם (זמן ומקום), כמבואר בשעהיוה"א פ"ז (פב, א) שמדבר שם בענין הוי' מלשון מהוה*. ועאכו"כ שכ"ה בשם הוי' כמו שהוא שם העצם שמורה על עצמותו.
    *) שהרי זה בא בהמשך להמבואר שם פ"ד (עט, רע"א) "דשם הוי' פירושו שמהוה כו'". וגם בפ"ז שם, הטעם על זה שהוא "למעלה מבחי' מקום" הוא "כי הוא מהוה תמיד את כל בחי' המקום כו'".
  35. 34 ב"ר פי"ז, ד.
  36. 35 שעהיוה"א פ"ז (פא, ב). ובכ"מ.
  37. 36 ראה תניא פל"ב.
  38. 37 ד"ה מי יתנך תקס"ה (סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. ועם הגהות – באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרעט
  39. 38 אבל היחוד גופא נעשה ע"י עניית אמן דישראל.
  40. 39 תניא פל"ז (מט, סע"א). ובכ"מ.
  41. 40 ראה גם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשט"ז (תורת מנחם – התוועדויות חי"ז ע' 145).
  42. 41 פרש"י ע"פ חוקת כא, כא (מתנחומא חוקת כג). וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: לבו (של מלך) הוא לב כל קהל ישראל. וראה לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.
  43. 42 ויש לומר, שהנתינת כח ומעשה דנשיא הוא עוד יותר מהנתינת כח ע"י אמירה (אמירת תורה) – ע"ד הענין ד"מעשה רב" (ב"ב קל, ב).
  44. 43 ראה בארוכה סה"מ תרנ"ז ע' נג. ד"ה נתת ליראיך ה'תשל"ו ס"ה (לקמן ח"ד ע' נא ואילך). ובכ"מ.
  45. 44 נוסח ברכות השחר, מברכות ס, ב. וראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רו.
  46. 45 ראה בארוכה ד"ה נתת ליראיך הנ"ל ס"ט וס"י (לקמן ח"ד ס"ע נה ואילך). וראה בהנסמן שם (ע' נ) הערה 35.
  47. 46 ראה בארוכה ד"ה נתת ליראיך ה'תשי"א [תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 180] בענין בירור הניצוצות שבנסיונות, דכיון שהניצוצות הם באופן של "נקודה" (שהרי הם בתכלית ההסתר, בלי התפשטות), לכן, גם הבירור שלהם הוא ע"י נקודת הנפש.
  48. 47 ראה בארוכה ד"ה הנ"ל ה'תשל"ו ס"ב ואילך (לקמן ח"ד ע' מט ואילך).
  49. 48 ראה בארוכה ד"ה והי' עקב גו' ה'תשכ"ז ס"ד-ה (לקמן ח"ד ע' קצ ואילך).
  50. 49 תהלים קל, א. – המזמור שאומרים בעשי"ת (סידור אדה"ז בסוף פסוד"ז. ע"פ פע"ח שער כח (שער תפלות ר"ה) פ"ז).
  51. 50 ראה ד"ה שיר המעלות ממעמקים ה'תש"ג בסופו (סה"מ ה'תש"ג ע' 26). וראה גם ד"ה זה תרס"ח ס"ע יב ואילך.
  52. 51 רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז.
  53. 52 ראה תוד"ה עד אחת – מנחות יח, א. וראה (בנוגע ליוהכ"פ): עט"ר שער יוהכ"פ פ"ב ואילך. ועיי"ש רפ"ה. ובכ"מ.
  54. 53 ראה בארוכה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשל"ח ס"ז (לעיל ע' קלז).
  55. 54 ראה ד"ה תקעו בלקו"ת דרושים לר"ה נד, סע"ג ואילך; סידור (עם דא"ח) שער ר"ה רלה, ב; עט"ר דרוש לעשי"ת נז, א; מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' א'ה ואילך. ובכ"מ. וראה בארוכה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשל"ו ס"ג; ה'תשל"ח ס"ד ואילך (לעיל ע' קכז; ע' קלו).
  56. 55 תהלים פא, ד. וראה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשמ"א הערה 6 (לקמן ע' קסג).
  57. 56 פע"ח שער כו (שער יוהכ"פ) פ"ה. שעה"כ דרושי ר"ה (קודם דרוש א'). סידור האריז"ל סוף סדר הנסירה.
  58. 57 כ"ה בדרך חיים שער התשובה פ"י (יג, ריש ע"ד). שם פט"ז (כא, רע"א). מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תתקנז (וש"נ). המשך ר"ה תרצ"ה ספכ"ח (סה"מ קונטרסים ח"ב שמ, סע"ב). ובכ"מ.
  59. 58 ראה בארוכה ד"ה שמח תשמח תרנ"ז בתחלתו (סה"מ תרנ"ז ע' קעג ואילך).
  60. 59 ד"ה הנ"ל ע' 47 (סה"מ שם ע' רכא).
  61. 60 ד"ה הנ"ל ע' 49 (סה"מ שם ע' רכג ואילך).
  62. 61 וראה בארוכה ד"ה בסוכות תשבו ה'תשל"ח ס"י (לעיל ס"ע קלט ואילך).
  63. 62 סידור (עם דא"ח) שער הלולב רסג, סע"ג ואילך. המשך וככה תרל"ז פפ"ד ואילך. רד"ה ולקחתם לכם תרס"א (סה"מ תרס"א ע' קצא). המשך תרס"ו ע' לב. ובכ"מ.
  64. 63 סהמ"צ להצ"צ פה, ריש ע"ב. המשך תרס"ו ע' עדר ואילך.
  65. 64 ראה לקו"ת ר"פ בלק. וראה בארוכה ד"ה אלקי נשמה תרצ"ט (סה"מ תרצ"ט ע' 221 ואילך). ובכ"מ.
  66. 65 ואתחנן ז, ז.
  67. 66 מדרש הובא בחזקוני עה"פ שם ו, ד. סידור (עם דא"ח) רלו, ג. סה"מ תקס"ב ע' רסט. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קנ. אוה"ת הוספות לדברים (כרך ד) ע' א'תתקלד. ועוד.
  68. 67 לקו"ת ר"פ נצבים.
  69. 68 ראה פרש"י עה"פ ויגש מו, כו (מויק"ר פ"ד, ו (בסופה)).
  70. 69 תניא פל"ב.
  71. 70 שהם משם אלקים (אגה"ת פ"ד – צד, א). וראה המשך תרס"ו ע' תנא "בנשמות אין הריבוי כ"כ כמו במלאכים".
  72. 71 ראה גם רש"י עה"פ וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
  73. 72 תהלים קד, כז.
  74. 73 זכרי' ח, כג. וראה שבת לב, ב. פרש"י לזכרי' שם.
  75. 74 פסחים ה, א.
  76. 75 פרש"י שם ד"ה בשכר.
  77. 76 ראה בארוכה לקוטי לוי"צ למחז"ל ע' קד ואילך, שראשון דפסח הוא ח"ס, דסוכה – גלגלתא, ודלולב מיניו – אוירא, ועד לדעת דעתיק שבאוירא, רדל"א.
  78. 77 בפרש"י שם (נעתק לעיל) שביתת הרגל דחג. אבל ראה חדא"ג מהרש"א שם "וטעם השביתה בחג הסוכות שנאמר בו הראשון . . (הוא) כמ"ש כי בסוכות הושבתי", ושלכן שייך "לבנין ביהמ"ק" שנאמר בו (תהלים עו, ג) "ויהי בשלם סוכו". וראה גם לקוטי לוי"צ שם ע' קה-ו.
  79. 78 אמור כג, מ. וראה חדא"ג מהרש"א שם "וטעם מצות לולב . . ע"ש השמחה כמ"ש ולקחתם לכם וגו' ושמחתם וגו' יזכו לשמחה לעתיד בבוא משיח", עיי"ש. וראה לקו"ש חי"ט ע' 362.
  80. 79 ישעי' לה, יו"ד. נא, יא.
בס"ד. מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"עאור לערב חג הסוכות ה'תשל"ט
With the help of Heaven. Motzaei Shabbos Parshas Ha'azinu, 13 Tishrei, the yahrzeit of the Rebbe Maharash, may his merit protect us, on the eve of the festival of Sukkos, 5739*.

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ואיתא במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו [יום] הוא, אלא ראשון [הוא] לחשבון עונות.

"And you shall take for yourselves on the first day..." (Vayikra 23:40), and the Midrash states: Is it really the first day? Is it not the fifteenth day? Rather, it is the first day for the reckoning of sins1233.

דביום הכיפורים הקב"ה מוותר לישראל את הכל, ומיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום הראשון של חג אומר להם הקב"ה מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלאה חושבנא.

For on Yom Kippur, the Holy One, blessed be He, forgives Israel for everything, and from Yom Kippur until the festival, all of Israel are occupied with mitzvos—one is busy with his sukkah and another with his lulav—and on the first day of the festival, G‑d says to them: 'Whoever has gone, has gone; from here on, the reckoning begins.'456

ומזה מובן, דמצות נטילת ד' מינים בט"ו תשרי הוא מפני שהוא ראשון לחשבון.

From this, it is understood that the mitzvah of taking the Four Species on the fifteenth of Tishrei is because it is the first for the reckoning7.

וצריך להבין השייכות דראשון לחשבון לנטילת ד' מינים.

We need to understand the connection between being the first for the reckoning and the mitzvah of taking the Four Species.

וביותר צריך ביאור ע"פ מה דאיתא במדרש, ישראל ואוה"ע באין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים דישראל אינון ניצוחייא,

And even more explanation is needed based on what is stated in the Midrash: Israel and the nations of the world come before G‑d on Rosh Hashanah, and we do not know who has prevailed; but when Israel leave from before G‑d with their lulavim and esrogim in their hands, we know that Israel are the victors8.

לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם ולקחתם לכם כו'. היינו, דמצות נטילת ד' מינים בחג הסוכות באה בהמשך להדין דר"ה,

Therefore, Moshe warns Israel and says to them, 'And you shall take for yourselves...' That is, the mitzvah of taking the Four Species on Sukkos comes as a continuation of the judgment of Rosh Hashanah.

ולמה אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, שמצות נטילת ד' מינים ביום זה הוא (לא מפני שהוא יום הט"ו לר"ה, אלא) מפני שבו מתחיל ענין חדש, ראשון לחשבון.

So why does it say, 'And you shall take for yourselves on the first day'? The mitzvah of taking the Four Species on this day is not because it is the fifteenth day from Rosh Hashanah, but because on this day a new matter begins—the first for the reckoning.

ב) ויובן זה בהקדים החילוק שבין סוכה לד' מינים.

2) This will be understood by first explaining the difference between the sukkah and the Four Species.

דעם היות ששניהם מורים על ענין האחדות (כדלקמן), אעפ"כ חילוק ביניהם.

Although both indicate the concept of unity (as will be explained), nevertheless, there is a difference between them.

שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם, שאין בה (מלכתחילה) התחלקות פרטים.

The unity of the sukkah is an essential unity, in which there is (from the outset) no division into particulars9.

שלכן כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, לפי שסוכה היא למעלה מהתחלקות, משא"כ ענין מצות נטילת ד' מינים הוא שמריבוי נעשה אחדות.

Therefore, all of Israel are fit to sit in one sukkah, since the sukkah is above division, whereas the concept of the mitzvah of taking the Four Species is that from multiplicity, unity is made10.

דהגם שהם ד' מינים שונים ומן הקצה אל הקצה, כדאיתא במדרש דד' מינים שבלולב הם כנגד ד' סוגים שבישראל,

For although they are four different species, from one extreme to the other, as the Midrash says, the Four Species of the lulav correspond to four types among Israel11.

מהסוג שכנגד אתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומעשים טובים) עד להסוג שכנגד ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, והם נעשים כולם אגודה אחת.

From the type corresponding to the esrog, which has both taste and fragrance (Torah and good deeds), to the type corresponding to the willow, which has neither taste nor fragrance, yet they all become one bundle12.

וגם להפירוש שד' המינים רומזים על הקב"ה, הנה מזה שהענינים דלמעלה (הקב"ה) מרומזים בד' מינים, מובן, שהם ד' מדריגות שונות [ועל פי הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, יש לומר,

And even according to the interpretation that the Four Species allude to the Holy One, blessed be He, since matters above (the Holy One, blessed be He) are alluded to in the Four Species, it is understood that they are four distinct levels [and according to the well-known principle that all interpretations of a verse are connected, we can say1314.

שהחילוק בד' המדריגות דלמעלה המרומזים בד' המינים הוא מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק שבין ד' סוגים הנ"ל דישראל], ועל ידי מצות נטילת ד' מינים [שכל ד' המינים הם מצוה אחת] הם מתאחדים.

that the difference between the four levels above, alluded to in the Four Species, is from one extreme to the other, similar to the difference between the four types among Israel mentioned above], and through the mitzvah of taking the Four Species [for all four are one mitzvah], they are unified15.

ג) והנה לאחרי מצות ישיבה בסוכה ומצות נטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת קרבנות החג שעיקרם הם הע' פרים [כיון שפר (שור) הוא המלך שבבהמות] כנגד שבעים אומות.

3) Now, after the mitzvah of dwelling in the sukkah and the mitzvah of taking the Four Species comes the mitzvah of offering the festival sacrifices, whose main component is the seventy bulls [since the bull (ox) is the king of the domesticated animals], corresponding to the seventy nations161718.

דע"י הקרבת הע' פרים [ועד"ז עכשיו ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, ונשלמה פרים שפתינו] נעשה בירור האומות.

For through the offering of the seventy bulls [and similarly now, through the recitation of the verses of the sacrifices of the seventy bulls, and 'we will render the bulls of our lips'], the refinement of the nations is accomplished1920.

ויש לומר, שהשייכות דבירור האומות ע"י הקרבת הע' פרים למצות נטילת ד' מינים היא,

It can be said that the connection between the refinement of the nations through the offering of the seventy bulls and the mitzvah of taking the Four Species is as follows:

כי תכלית שלימות הנצחון דישראל שמתגלה ע"י נטילת ד' מינים [דעל ידי שישראל לולביהן ואתרוגיהן בידן יודעים דישראל אינון ניצוחייא,

For the ultimate completion of the victory of Israel, which is revealed through the taking of the Four Species [for when Israel have their lulavim and esrogim in their hands, it is known that Israel are the victors,

כנ"ל ממדרש] הוא, שגם האומות יסכימו לזה, וע"י הקרבת הע' פרים כנגד ע' אומות הם מתבררים ומזדככים ועד שהם מסכימים להנצחון דישראל.

as mentioned above from the Midrash], is that even the nations agree to this, and through the offering of the seventy bulls corresponding to the seventy nations, they are refined and purified, until they agree to the victory of Israel.

וזוהי גם השייכות דאמירת הלל בז' ימי הסוכות להקרבת הע' פרים [דזה שגומרין את ההלל בכל ימי החג הוא לפי שהם חלוקים בקרבנותיהם],

And this is also the connection between the recitation of Hallel on the seven days of Sukkos and the offering of the seventy bulls [for the reason we complete Hallel on all the days of the festival is because they differ in their sacrifices]21.

כי ע"י הבירור והזיכוך שנעשה בהאומות ע"י הקרבת הע' פרים, נעשה הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו גו', שהגוים והאומים משבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.

For through the refinement and purification that is accomplished among the nations by the offering of the seventy bulls, it comes to pass: 'Praise the L‑rd, all nations; extol Him, all peoples, for His kindness has prevailed over us...'—that the nations and peoples praise the L‑rd for His kindness to us22.

ד) והנה זה שהגוים והאומים מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו הוא ענין נעלה ביותר.

4) Now, the fact that the nations and peoples praise and extol G‑d for His kindness to us is a most lofty matter23.

ועד אשר (בפרט אחד) הוא נעלה יותר מהענין דגבר עלינו חסדו כמו שהוא מצד עצמו.

And in one particular, it is even higher than the matter of 'His kindness has prevailed over us' as it is in and of itself.

כי עי"ז (שהגוים מהללים כו') נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

For through this (that the nations praise, etc.), the intent of 'G‑d desired to have a dwelling for Himself in the lowest realms' is fulfilled, in the lowest possible level2425.

וכמובן גם מהמאמר ד"ה ברוך תהי' מכל העמים של בעל ההילולא, דאיתא בירושלמי אם ברכך גוי ענה אחריו אמן שנאמר ברוך תהי' מכל העמים,

As is also evident from the maamar 'Baruch Tehiyeh Mikol Ha'amim' of the one whose yahrzeit it is, where it is stated in the Yerushalmi: If a gentile blesses you, answer 'Amen' after him, as it says, 'Blessed shall you be from all the nations'262728.

ומביא בהמאמר דאיתא בכתבי האריז"ל שאמן הו"ע יחוד הוי' ואד' [דזהו שאמן בגימטריא הוי' אד']. והענין הוא,

And the maamar brings that it is stated in the writings of the Arizal that 'Amen' is the unification of Havayah and Ad-nai [for 'Amen' has the same numerical value as Havayah and Ad-nai together]. The idea is293031.

דהוי' הוא שם העצם (עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות), ושם אד' הוא כמרז"ל לך נאה לקרות אדנ' שאתה אדון לכל בריותיך.

that Havayah is the essential Name (the Essence of the Infinite Light, beyond worlds), and the Name Ad-nai, as our Sages say: 'It is fitting to call You Ad-nai, for You are the Master of all Your creatures.'323334

דנוסף לזה ששם אד' הוא בספירת המלכות, דמלכות היא שרש הנבראים, הנה מלשון רז"ל שאתה אדון לכל בריותיך (בריותיך דוקא) משמע שהשם אד' הוא על נבראים אלו שהם בריות בעלמא.

In addition to the fact that the Name Ad-nai is in the sefirah of Malchus, for Malchus is the source of the created beings, from the wording of our Sages, 'You are the Master of all Your creatures' (specifically Your creatures), it is implied that the Name Ad-nai refers to those beings that are merely creations3536.

ועל ידי היחוד דהוי' ואד', שבאד' מאיר הוי', נעשה כן גם בהנבראים שנתהוו משם אד' [כולל גם נבראים אלה שהם בריות בעלמא], שמאיר בהם גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות, ועד שנעשים דירה לו ית', לו לעצמותו.

And through the unification of Havayah and Ad-nai, where Havayah shines within Ad-nai, this also occurs among the created beings that were brought into existence by the Name Ad-nai [including even those beings that are merely creations], that the revelation of the Essence of the Infinite Light, which is beyond worlds, shines within them, until they become a dwelling for Him, for His Essence37.

וזהו אם ברכך גוי ענה אחריו אמן, דישראל הם למעלה מעולמות, וע"י שגוי מכיר מעלתו של ישראל ועד שמברך אותו, נעשה זה הכנה והקדמה ליחוד הוי' ואד', ולדירה לו ית' בתחתונים.

And this is: If a gentile blesses you, answer 'Amen' after him. For Israel are above worlds, and when a gentile recognizes the greatness of Israel and even blesses him, this serves as a preparation and introduction to the unification of Havayah and Ad-nai, and to a dwelling for Him in the lowest realms38.

ה) והנה כיון שתכלית בריאת האדם הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שזה נעשה ע"י שעבודתו את ה' היא באופן כזה שגם גויים וכו' מכירים את מעלתו ועד שמברכים אותו, מובן, שלכאו"א מישראל נותנים כח מלמעלה על זה.

5) And since the ultimate purpose of the creation of man is to make for Him a dwelling in the lowest realms, which is accomplished by serving G‑d in such a way that even gentiles, etc., recognize his greatness and even bless him, it is understood that every single Jew is given strength from Above for this39.

ובפרט בדורות האחרונים שלפני הגאולה, שצריך לגמור ולהשלים עשיית הדירה, שהנתינת כח על זה היא עוד יותר.

And especially in the later generations before the Redemption, when it is necessary to complete and finish making the dwelling, the empowerment for this is even greater.

ויש לומר, דזהו גם מהטעמים על זה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאדמו"ר מהר"ש (בעל ההילולא) הי' נוסע בכל יום מימי החול לטייל,

And it can be said that this is also one of the reasons that the Rebbe Rayatz related that the Rebbe Maharash (the one whose yahrzeit it is) would go out every weekday for a stroll40.

ופעם (מצד סיבה) נסע בדרך אחרת, וכל האנשים מעמי הארץ שהיו שם, כשראו אותו כרעו והשתחוו לפניו.

And once (for a certain reason) he traveled by a different route, and all the local people who were there, when they saw him, bowed and prostrated themselves before him.

וכששאלו אח"כ את אדמו"ר מהר"ש עד"ז, ענה: אויף וועמען דען שטייט ברוך תהי' מכל העמים.

And when the Rebbe Maharash was later asked about this, he replied: 'Upon whom else does it say, "Blessed shall you be from all the nations"?

דהטעם על זה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מאורע זה וצוה לפרסמו, יש לומר שהוא בכדי להוסיף בהנתינת כח על זה לכאו"א מישראל.

The reason that the Rebbe Rayatz related this incident and instructed that it be publicized can be said to be in order to further increase the empowerment for this in every single Jew.

דנוסף על הנתינת כח שע"י המאורע עצמו, דכיון שמאורע זה הי' אצל נשיא, דהנשיא הוא הכל, הוא נתינת כח לכאו"א מישראל, הנה עי"ז שנתגלה ונתפרסם ע"י נשיא, ניתוסף עי"ז עוד יותר בהנתינת כח.

For in addition to the empowerment that comes from the event itself—since this event occurred with a Nasi, and the Nasi includes everyone, it is an empowerment for every Jew—by the fact that it was revealed and publicized by the Nasi, this adds even more to the empowerment4142.

ו) ויש לומר, דהנתינת כח מלמעלה על עבודה זו היא (בעיקר) בחג הסוכות.

6) And it can be said that the empowerment from Above for this work is (primarily) on the festival of Sukkos.

דע"י שבחג הסוכות יודעים כולם (גם הגוים כו') שישראל אינון ניצוחייא, ונוסף שהם יודעים מזה הם מסכימים לזה ועד שהם מהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו (כנ"ל סעיף ג), הנה מזה נמשכת נתינת כח על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה.

For on Sukkos, everyone (even the nations, etc.) knows that Israel are the victors, and not only do they know this, but they also agree to it, and even praise, etc., the L‑rd for His kindness to us (as above, section 3) — from this comes the empowerment for the avodah of "Blessed shall you be above all the nations" throughout the entire year.

ויש להוסיף, דענין נצחון (ישראל אינון ניצוחייא) הוא שמנצחים את המנגד.

And it should be added that the concept of victory (that Israel are the victors) is that they overcome the opponent.

דמזה מובן, דזה שגילוי הנצחון בחג הסוכות הוא באופן שגם הגוים כו' מהללים כו', הוא, שגם אלה שהיו תחלה מנגדים, גם הם נהפכים לאוהבים, ומהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.

From this it is understood that the revelation of victory on Sukkos is in such a way that even those who were initially opponents also become supporters, and they too praise, etc., the L‑rd for His kindness to us.

ולכן, גם הנתינת כח שנמשכת מחג הסוכות על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה היא גם בנוגע לאלה שהיו מנגדים, ברוך תהי' מכל העמים.

Therefore, the empowerment that is drawn from Sukkos for the work of 'Blessed shall you be from all the nations' throughout the year also applies to those who were opponents—'Blessed shall you be from all the nations.'

ומזה הוראה לכאו"א מישראל, שגם כשישנם לפעמים כאלה שמונעים ומעכבים אותו מעבודתו, אין זה צריך לגרום חלישות ח"ו בעבודתו (ומכ"ש שאין מקום למחשבת יאוש ח"ו),

And from this, there is a lesson for every Jew: even when there are sometimes those who prevent and hinder him from his service, this should not cause any weakening, G‑d forbid, in his service (and certainly there is no place for thoughts of despair, G‑d forbid).

וכשמחליט למלאות את שליחותו מבלי להתחשב עם שום מניעות ועיכובים, אזי יראה בגילוי בעיני בשר שכל המניעות אין בהם ממש, ואדרבא, הכוונה בזה שיש לו מניעות הוא בכדי להגבי' אותו למדריגה נעלית יותר,

And when he decides to fulfill his mission without paying attention to any obstacles or hindrances, then he will see openly, with his own eyes, that all the obstacles are of no substance; on the contrary, the purpose of these obstacles is to elevate him to a higher level43.

שתהי' לו העבודה דבירורים וגם העבודה דנסיונות (שלולי המניעות לא הי' מגיע לעבודה זו, שהרי מבקשים ונצטוינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון), שעי"ז יגיע למדריגה נעלית יותר,

So that he will have the work of refinement and also the work of trials (for without the obstacles, he would not reach this work, as we ask and are commanded to ask, 'Do not bring us to a test'), and through this, he will reach a higher level4445.

ועד שסוף סוף, גם אלו שמנעו וכו' יהפכו למסייעים ומברכים, ברוך תהי' מכל העמים, ועי"ז תושלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

And ultimately, even those who prevented, etc., will become helpers and blessers—'Blessed shall you be from all the nations'—and through this, the intent of 'G‑d desired to have a dwelling for Himself in the lowest realms, in the lowest possible level' will be fulfilled.

ז) והנה בכדי לפעול הבירור דאוה"ע, ובפרט דאלו שמנגדים, הוא ע"י התעוררות וגילוי בחינת יחידה שבנפש.

7) Now, in order to accomplish the refinement of the nations, and especially those who oppose, it is through the awakening and revelation of the level of yechidah in the soul.

דכיון שהניצוצות שבהם הם בתכלית ההעלם וההסתר, לכן, בירור ניצוצות אלה הוא ע"י התעוררות נקודת הנפש שלמעלה מהתפשטות וגילוי, יחידה שבנפש.

For since the sparks within them are in a state of utmost concealment and hiddenness, the refinement of these sparks is accomplished through the awakening of the point of the soul that is beyond extension and revelation—the yechidah of the soul46.

ובפשטות, דע"י שמעורר בחינת היחידה שבו הוא עומד בתוקף חזק, שבכדי שיהי' לו תוקף חזק לעבוד עבודתו (מבלי להתחשב עם המנגדים) הוא ע"י התעוררות היחידה שבו,

Simply put, by arousing the level of yechidah within himself, he stands with great strength; for in order to have strong resolve to serve, without regard for the opponents, it is through the awakening of his yechidah47.

וע"י תוקף זה פועל סוף סוף גם על המנגדים שנהפכים למסייעים כו' (כנ"ל סעיף ו).

And through this strength, he ultimately influences even the opponents, who become helpers, etc. (as above, section 6).

ואף שענין זה (שהמנגדים נהפכים למסייעים כו') הוא תוצאה (לכאורה) מגילוי היחידה שבו, מ"מ, יש בזה עילוי לגבי הענין דגילוי היחידה.

And even though this matter (that the opponents become helpers, etc.) is apparently a result of the revelation of his yechidah, nevertheless, there is an advantage in this over the revelation of the yechidah itself.

כי בגילוי היחידה לא נעשה דבר חדש, משא"כ זה שהמנגד נהפך למסייע (היפך הטבע שלו) הוא התחדשות, נוסף שעי"ז דוקא נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

For in the revelation of the yechidah, nothing new is created, whereas when the opponent becomes a helper (the opposite of his nature), this is a true innovation; moreover, it is specifically through this that the intent of a dwelling in the lowest realms, in the lowest possible level, is completed48.

ח) ועד"ז הוא גם בהענין דבירור הגוים כו' (הללו את ה' כל גוים גו') שבחג הסוכות, שזה בא לאחרי הגילוי דבחינת יחידה.

8) And similarly, this is also the case regarding the refinement of the nations, etc. ('Praise the L‑rd, all nations...') on Sukkos, which comes after the revelation of the level of yechidah.

והענין הוא, דכללות העבודה דעשי"ת היא מעומק הלב, ממעמקים קראתיך.

The idea is that the general service of the Ten Days of Repentance is from the depths of the heart—'Out of the depths I have called You'49.

ואומר ממעמקים לשון רבים, שני עומקים, חי' ויחידה.

And it says 'depths' in the plural—two depths: chayah and yechidah50.

ובפרט בר"ה (התחלת עשי"ת), ומכ"ש ביוהכ"פ שבעשי"ת עצמם הוא זמן תשובה כו' קץ מחילה וסליחה, שהעבודה אז היא בבחינת אחת (יחידה) בכל ג' הענינים דעולם שנה נפש.

And especially on Rosh Hashanah (the beginning of the Ten Days of Repentance), and even more so on Yom Kippur, which within the Ten Days of Repentance itself is the time of teshuvah, the end of forgiveness and pardon, when the service is in the aspect of oneness (yechidah) in all three dimensions of world, year, and soul515253.

והגילוי דבחינת אחת (שנמשכה בעשי"ת ובפרט בר"ה ויוהכ"פ) הוא בחג הסוכות [כידוע בפירוש הכתוב בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבעשי"ת הם בכיסוי והעלם (בכסה), מתגלים הם בחג הסוכות.

And the revelation of the aspect of oneness (which was drawn down during the Ten Days of Repentance, and especially on Rosh Hashanah and Yom Kippur) is on Sukkos [as is known in the interpretation of the verse 'at the covering for the day of our festival,' that all the matters of the Ten Days of Repentance are in concealment and hiddenness (in the covering), and they are revealed on Sukkos5455.

וזהו שהעבודה דעשי"ת קשורה עם בכי', ועד שמי שאינו בוכה בעשי"ת אין נשמתו שלימה, משא"כ סוכות הוא זמן שמחתינו, כי שמחה היא דוקא מדבר שבגילוי,

And this is why the service of the Ten Days of Repentance is associated with weeping, and that one who does not weep during the Ten Days of Repentance, his soul is not complete; whereas Sukkos is 'the time of our rejoicing,' for joy is specifically from something that is revealed565758.

וע"י השמחה ניתוסף עוד יותר בהגילוי, דטבע השמחה היא להוציא מן ההעלם אל הגילוי, ועד שהיא פורצת כל גדרים].

And through joy, the revelation is increased even more, for the nature of joy is to bring out from concealment to revelation, until it breaks through all boundaries5960.

ובהגילוי דבחינת אחת בחג הסוכות שתי דרגות.

And in the revelation of the aspect of oneness on Sukkos, there are two levels.

דתחלת הגילוי הוא ע"י ישיבה בסוכה, בחינת אחת, כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.

The beginning of the revelation is through dwelling in the sukkah, the aspect of oneness—'All of Israel are fit to sit in one sukkah.'61

וגילוי זה הוא בבחי' מקיף.

And this revelation is in the aspect of makif (encompassing light).

וע"י מצות נטילת ד' מינים נמשך הגילוי בפנימיות, וכמבואר בכ"מ. ויש לקשר זה עם המבואר לעיל (סעיף ב) שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם שמלכתחילה אין בה התחלקות פרטים משא"כ האחדות שבמצות נטילת ד' מינים היא דהגם שישנם פרטים מחולקים מ"מ הם באחדות, כי פנימי הוא בבחי' התחלקות,

And through the mitzvah of taking the Four Species, the revelation is drawn inwardly, as explained elsewhere. And this can be connected to what was explained above (section 2)62, that the unity of the sukkah is an essential unity, in which there is, from the outset, no division into particulars, whereas the unity in the mitzvah of taking the Four Species is that, although there are distinct particulars, nevertheless, they are united, for the inner aspect is in a state of division63.

ולכן, האחדות דסוכה שאין בה התחלקות, היא בבחי' מקיף, וע"י האחדות בד' המינים, שהם כנגד ד' סוגים שבישראל, ועד"ז כנגד ד' הדרגות שבכל אחד, היא נמשכת בפנימיות.

Therefore, the unity of the sukkah, which has no division, is in the aspect of makif, and through the unity in the Four Species—which correspond to the four types among Israel, and similarly to the four levels within each person—it is drawn inwardly64.

ט) וע"י גילוי האחדות בהפרטים שבישראל (ד' הסוגים שבכלל ישראל, וד' הדרגות שבנשמת כל אחד), נמשך ע"י מצות נטילת ד' מינים עוד ענין,

9) And through the revelation of unity within the particulars among Israel (the four types within the Jewish people as a whole, and the four levels within the soul of each individual), another matter is drawn down through the mitzvah of taking the Four Species,

שעל ידם מתגלה שישראל אינון ניצוחייא, ובאופן שגם אומות העולם מסכימים לזה, ועד שהם מהללים ומשבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.

that through them it is revealed that Israel are the victors, and in such a way that even the nations of the world agree to this, until they praise and extol the L‑rd for His kindness to us.

והענין הוא, דענין הריבוי הוא בעיקר באוה"ע. דנוסף לזה שאתם המעט מכל העמים וישראל אחד בשבעים באומות, הנה כל ישראל הם קומה אחת, וענין הריבוי (דברים נפרדים) הוא בגוים ואומות העולם.

The idea is that multiplicity is primarily found among the nations of the world. In addition to the fact that 'you are the fewest of all the nations' and Israel is one among seventy nations, all of Israel are one stature, and the concept of multiplicity (separate entities) is among the nations and peoples of the world65666768.

והנה הטעם על זה שכל ישראל הם באחדות הוא מפני ששרשם הוא בהוי', הוי' אחד.

And the reason that all of Israel are in unity is because their source is in Havayah—'Havayah is one.'69

ומזה מובן, דענין האחדות דישראל הוא נוסף ע"ז שאינם נפרדים זה מזה (כאוה"ע), אלא שהם נעלים (בשלילה) גם מהתחלקות דמלאכים ודעולמות שנתהוו משם אלקים לשון רבים,

From this it is understood that the unity of Israel is not only that they are not separated from one another (as are the nations), but that they are superior (in a negative sense) even to the division among angels and worlds that were created from the Name Elokim, which is in the plural7071.

ויתירה מזו, שהם למעלה גם מההתחלקות דשם אלקים (לשון רבים), שבכללות הוא אור הממכ"ע שמחי' כל עולם וכל נברא לפי ערכו.

And even more, they are above even the division of the Name Elokim (plural), which in general is the light of memalei kol almin (the indwelling light) that enlivens every world and every created being according to its level.

אלא שאעפ"כ, כיון שגם בישראל יש ענין הריבוי (בחיצוניות), הנה ע"י המשכת האחדות בהריבוי דישראל, עי"ז היא נמשכת גם בהריבוי דשם אלקים, ועי"ז גם בהריבוי דעולמות ונבראים,

Nevertheless, since even among Israel there is an aspect of multiplicity (externally), by drawing unity into the multiplicity of Israel, it is also drawn into the multiplicity of the Name Elokim, and thus also into the multiplicity of worlds and created beings,

ועד לריבוי הנבראים שבעוה"ז הגשמי [דענין מה רבו מעשיך ה' (ההתחלקות לריבוי פרטים) הוא בעיקר בעוה"ז הגשמי דוקא], כולל גם הריבוי דאומות העולם.

and even into the multiplicity of created beings in this physical world [for the concept of 'How manifold are Your works, O L‑rd' (the division into many particulars) is primarily in this physical world], including also the multiplicity of the nations of the world72.

ויש לומר, דזהו הקשר דשני הפירושים בענינם של ד' מינים, דלפירוש אחד הם כנגד ד' סוגים שבישראל ולפירוש אחד הם כנגד ד' דרגות דלמעלה (כנ"ל סעיף ב), דענין ד' הדרגות שלמעלה הוא שאור הממכ"ע מחי' ומהוה את ד' העולמות אבי"ע, כל עולם לפי ערכו.

And it can be said that this is the connection between the two interpretations regarding the Four Species: according to one, they correspond to the four types among Israel; according to the other, they correspond to four levels above (as explained above, section 2), for the concept of the four levels above is that the light of memalei kol almin enlivens and brings into being the four worlds—Atzilus, Beriah, Yetzirah, and Asiyah—each world according to its level.

וע"י המשכת האחדות בהריבוי (ד' סוגים וד' דרגות) דישראל, עי"ז ממשיכים זה גם בבחינת הריבוי שבאור הממלא (ד' דרגות דלמעלה), ועי"ז – גם בהריבוי דעולמות וכו' ועד בהריבוי דאוה"ע.

And by drawing unity into the multiplicity (the four types and four levels) of Israel, this is also drawn into the aspect of multiplicity in the indwelling light (the four levels above), and thus also into the multiplicity of worlds, etc., and even into the multiplicity of the nations of the world.

י) וע"פ כל הנ"ל מובן, דזה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שגם הגוים כו' יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו את ה' על זה, הוא נעלה יותר (בפרט אחד) מהנצחון עצמו.

10) And based on all the above, it is understood that the fact that through taking the Four Species, it is accomplished that even the nations, etc., agree to the victory of Israel, and even praise and extol G‑d for this, is, in one aspect, greater than the victory itself.

כי זה שגם הגוים, ובפרט אלה שהיו תחלה מנגדים (והי' צריך לנצחם), מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו, הו"ע של התחדשות (ע"ד שנת"ל סעיף ז), נוסף לזה שעי"ז נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

For the fact that even the nations, and especially those who were initially opponents (and had to be overcome), praise and extol G‑d for His kindness to us, is an aspect of renewal (as explained above, section 7), in addition to the fact that through this, the intent of a dwelling in the lowest realms, in the lowest possible level, is fulfilled.

והגם שענין זה (ביטול העמים לישראל) יהי' בעיקר לע"ל, כדאיתא בנבואת זכרי' דלכל אחד מישראל יהיו ב' אלפים וח' מאות עבדים (מאוה"ע) שיחזיקו בד' כנפות הטלית שלו,

And although this matter (the subjugation of the nations to Israel) will mainly be in the future, as it says in the prophecy of Zechariah, that each Jew will have 2,800 servants (from the nations) who will hold onto the four corners of his tallis73.

הנה מעין זה הוא גם בזמן הגלות, ובפרט בהזמן שבסמיכות לביאת המשיח (כנ"ל סעיף ה).

Nevertheless, a reflection of this exists even during the time of exile, especially in the period close to the coming of Moshiach (as above, section 5).

וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון, דהגם שגילוי הנצחון דישראל שע"י נטילת הד' מינים הוא גילוי הנצחון שהי' בר"ה וענין זה שבנטילת ד' מינים בחג הסוכות שייך לזה שהוא יום הט"ו לר"ה,

And this is the meaning of 'And you shall take for yourselves on the first day'—the first for the reckoning. For although the revelation of Israel's victory through the taking of the Four Species is a revelation of the victory that was on Rosh Hashanah, and this matter of taking the Four Species on Sukkos is connected to it being the fifteenth day from Rosh Hashanah,

מ"מ, זה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שהגוים יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו על זה הו"ע חדש, ולכן אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון.

nevertheless, the fact that through taking the Four Species, it is accomplished that the nations agree to the victory of Israel, and even praise and extol for this, is a new matter. Therefore, it says, 'And you shall take for yourselves on the first day'—the first for the reckoning.

ועפ"ז י"ל מה שארז"ל בשכר שלשה ראשון [שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב] זכו לשלשה ראשון,

And according to this, we can explain what our Sages said: In the merit of three 'firsts' [the observance of Pesach, the observance of the festival, and the taking of the lulav], they merited three 'firsts'7475.

להכרית זרעו של עשו לבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, וידוע דבחי' ראשון דד' מינים הוא נעלה יותר מבחי' ראשון דסוכה, דלכאורה,

To cut off the seed of Esav, to build the Beis HaMikdash, and to the name of Moshiach. And it is known that the aspect of 'first' regarding the Four Species is higher than the aspect of 'first' regarding the sukkah, for seemingly7677.

כיון שענין ד' מינים הוא המשכת המקיף דסוכה (בפנימיות) איך שייך שיהיו נעלים יותר מסוכה, די"ל הביאור בזה,

since the concept of the Four Species is to draw the encompassing light of the sukkah inwardly, how is it possible that they are higher than the sukkah? The explanation can be given as follows:

כי ע"י העבודה דד' מינים משלימים ישראל הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן, גם השכר שמגיע להם עי"ז הוא גילוי העצמות.

For through the service of the Four Species, Israel complete the intent of 'G‑d desired to have a dwelling for Himself in the lowest realms,' and therefore, the reward they receive for this is the revelation of the Essence.

ויהי רצון שמזמן שמחתינו דסוכות (ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו') יבואו בקרוב ממש לשמחה הכי גדולה, שמחת עולם על ראשם,

And may it be G‑d's will that from the time of our rejoicing on Sukkos ('And you shall take for yourselves...' and 'You shall rejoice...'), we will soon come to the greatest joy, 'eternal joy upon their heads'7879.

בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

with the true and complete Redemption through our righteous Moshiach—may he come and redeem us and lead us upright to our land, speedily in our days, literally.

Leave Feedback