Video part 1   Video part 2  Video part 3   Video part 4  

ביאור ע"פ כי כארץ להבין שורש הדברים הנ"ל.

הנה תחלה יש להבין כללות ענין ראש השנה ויוהכ"פ ועשי"ת שהוא זמן התיקון לתקן פגם העוונות והחטאים, וכמארז"ל ע"פ: דרשו ה' בהמצאו - אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ. ומפורש בתורה: כי ביום הזה יכפר כו'. ולהבין ענין התיקון הזה איך הוא? (ועמ"ש בד"ה: תקעו בחדש שופר)

והענין הוא, כי הנה בר"ה הוא בנין הנוק' שהיא מלכות דאצילות. וכמ"ש: ויבן ה' אלקים את הצלע כו' - פי' עד"מ כאשר בית אחד נתקלקל באיזה מקום באמצעו או בתחתיתו, הנה כדי לתקן אותו הקלקול ההכרח שיחזרו ויבנו כל הבית מחדש מיסודו עד גגו, שבהתחדשות הבנין יכולים לתקן ולעשות קיום חזק גם באותו מקום המקולקל כו'.

והנמשל יובן מזה, כי פגם העוונות וחטאים עשו חסרון וקלקול למעלה בע"ס דאצילות. כי שלשים כלים דזו"נ דאצילות נעשים נשמה לבי"ע. עשרה כלים הפנימיים - בבריאה, והתיכונים - ביצירה והחיצונים - בעשייה. וא"כ גם מי שיש לו רק נפש דעשייה מגיע הפגם מעונו גם באצילות, היינו בעשרה כלים החיצונים דאצי' המלובשים בעשייה. וזהו מ"ש: הפושעים בי - בגופא דמלכא. ועיין בזהר פ' תזריע, ובע"ח בדרוש הנגעים. 

והעצה לתקן זה, הוא עד"מ לבנות הבית מחדש. וזהו ענין ראש השנה: זה היום תחלת מעשיך - בנין המל'. וכן למעלה עד רום המעלות הכל נבנה מחדש, לחדש כל ההשתלשלות מאין כו' מעצמות המאציל. ובזה יתמלאו כל הפגמים שנעשו באורות וכלים דע"ס דאבי"ע: כי אנת הוא שלימותא דכולהו כו'.

(ועיין בזהר בלק (דקפ"ז ע"א^[1]) זילי נטורי ביתך כו' - המשיל בחינת התלבשות המל' בבי"ע ג"כ לבחינת בית כו'. וגם המל' עצמה נק' בית כנודע, ומבואר במ"א ע"פ: מזמור שיר חנכת הבית, וע"ש. ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון כו'. ועיין בע"ח שער מ"א בפי': כי תבנה בית חדש כו'.

ויש לומר כי הנה ארז"ל: אל תקרי בניך אלא בוניך. - שעוסקים בבנינו של עולם כו'. אך מי שחטא ופגם בבנין הזה כנ"ל, ע"ז נאמר: כי תבנה בית חדש - שצריך לבנות הבית מחדש. והיינו על ידי התשובה מעומקא דליבא: ועשית מעקה - על דרך תשובת הגדר, שהיא בחי' שמירה שלא יפול ח"ו. וכמ"ש: ע"פ וגלחה את ראשה כו,' ע"ש):

והנה להבין ביאור ענין הנ"ל. צריך להקדים ענין ירידת הנשמות שהיא צורך עלייה. והיינו על ידי: אשר קדשנו במצותיו, ומה שאמרו: קדושים תהיו - יכול כמוני כו'.

כי הנה שרש נש"י נמשכין מבחי' חכמה דאצילות, הנק' מוחין דאבא. שהרי נאמר: בנים אתם לה', בני בכורי ישראל - והבן נמשך מטפה הרוחניות שבמוח האב. (ועיין בסש"ב ח"א פ"ב ופרק י"ח). וזהו: בראשית - בשביל ישראל שנק' ראשית. כי בחי' חכמה נק' ראשית, וזה נק': עלו במחשבה.

וזהו שאמרו ג"כ גבי ר"ע (במנחות פ"ג) ששאל משה רבינו ע"ה להקדוש ברוך הוא וכי זו תורה וזו שכרה. והשיב לו הקב"ה: שתוק כך עלה במחשבה לפני. דהיינו במו"ס שלמעלה מעלה מחכמה דאצי' כו'.

[והיינו שע"י מס"נ עלו במחשבה עילאה דמו"ס. ועיין בזהר פ' נח (דס"ה ע"א) שיש מעלות ומדרגות גבוה מעל גבוה שנק' מחשבה עילאה כו'. (ועיין בפע"ח שער נפ"א ספ"ה פ"ו)].

והנה ענין ירידת הנשמות בגופים צורך עליה, היינו שעל ידי בירורים הנ"ל יעלו למעלה יותר, והוא בבחי' אור הכתר שלמעלה מעלה מבחי' ח"ע. וע"ז נאמר: ואנשי קדש תהיון לי.

(כי קדש היינו מו"ס שהוא בבחי' כתר. והענין כי קדוש בוי"ו הנה הוא בחי' הארה בעלמא הנמשך מהכתר להוות בחי' חכמה, דאבא יונק ממזל הח' שהוא בחי' שערות. כמשל השערה שהיא רק מותרי מוחין ואינו ערוך לעצמיות המוחין.

ויובן זה ביותר על פי מה שידוע: דלפעמים משמע שמהשערות יש יניקת החיצונים, ולכן ארז"ל: שער באשה ערוה. ועיין באדרא (דקמ"ב א') וכן בלוים: והעבירו תער, וביפ"ת:^[2] וגלחה את ראשה. ולפעמים משמע דקדושה תלי' בשערות, כמ"ש בנזיר: קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ועיין בזהר פרשת תזריע (דמ"ח סע"ב), ובמש"ש.

אך הענין כי הנה ארז"ל: שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד - פי': שיחת חולין - הוא כמו בחי' נובלות שלו, ולפי שהוא ת"ח ע"כ גם בנובלות שלו יש דבר חכמה. משא"כ שיחת חולין ונובלות של שאר בנ"א יהיו דברים בטלים כו'.

כמ"כ בחי' השערות הוא בחי' נובלות, והוא בחי' המשכה בצמצום רב ועצום, ולא מבחי' עצמיות המוחין כנ"ל, ונמשל לשיחת חולין שאינו עצמיות השכל. ואעפ"כ הנה יש בחי' ומדרגה ששערות הן קדושה עליונה - שי"ג מדה"ר נק': תיקוני דיקנא. וכתיב: שער רישי' כעמר נקא - להיות שהן המשכות מבחי' קדש העליון בחי' כתר: ישת חשך סתרו - שהמהות אינו מושג כלל, רק אחר שנמשך בבחי' צמצום ושערות, אז החכמה תתהוה מבחי' מזל הח' כנ"ל.

וזהו בחי' קדוש, שהוי"ו - בחי' קוצין ושערות הנמשך מבחי' קדש, ע"כ שערות אלו הן קדושה נפלאה, כי רק על ידי צמצום זה יכול להיות איזה גילוי כו'. משא"כ מה שלמעלה מהצמצום לית מחשבה דח"ע תפיסא ביה.

משא"כ בבחי' שערות שלמטה ארז"ל: שער באשה ערוה - שיש יניקה לחיצונים אחידן בשערהא כו' כמבואר בזהר פרשת אחרי (ד"ס ע"ב)

וע"ז נאמר כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו'. כי בחי' מל' היא בחי' ממכ"ע המתלבשת בתוכיות העולמות, ע"כ כשנמשך מבחי' זו המלובשת בבי"ע ע"י צמצום רב ועצום, כמו בחי' שערות יכול להיות ג"כ יניקת החיצונים כו'. ועמ"ש מזה ע"פ: ויקח קרח, ובד"ה: ונקדשתי בתוך בני ישראל.

וממוצא דבר נשמע איך שהשערות אין ערוך לבחינת המוחין עצמן, שהרי שער באשה ערוה כו'. ובחי' מוחין דמל' עצמן, דבריאה יצירה עשיה - הן מקור חיות העולמות דקדושה כו'. והיינו לפי שהן כבר נמשכו בצמצום רב ועצום עד שאין ערוך לגבי העצמיות.

א"כ כמ"כ מזה נשכיל בענין שערות דת"ד^[3] הנק' קדוש בוא"ו - שג"כ אין להם ערך כלל לבחי' קדש העליון שהוא מו"ס דא"א, שמשם מקור התהוות השערות דת"ד כו' - דאף על פי ששערות אלו הן קדושה עצומה ונפלאה מכל מקום אינן ערוך לגבי עצמיות הכתר ומו"ס, וכמ"ש במ"א דשערות הן רק בחי' צומח שבמדבר כו'.

והנה הנשמות שרשן מחכמה דאצילות המקבלת מבחינת שערות דמו"ס, ועליין היינו בבחי' קדש העליון שלמעלה מבחי' קדוש. והיינו ע"י התומ"צ: תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן - תר"ך עמודי אור, היינו ששרשן בבחי' כתר העליון שממנו נמשכים תר"ך עמודי אור שהעמוד מחבר הגג עם הקרקע ויכולים לעלות בו וע"י על הגג כו')

והנה ע"ז נאמר^[4]: ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים, וע"ז אמר: יכול כמוני - ת"ל: כי קדוש אני - קדושתי למעלה מקדושתכם^[5]. פי', כי הגם שע"י המצות מגיעין ועולין עד בחינת אור הכתר, מ"מ קדושתי למעלה כו'.

אך באמת ג"ז אינו מובן, מה בא להשמיענו - ודאי ידוע שבחי' הכתר כ"כ^[6] כלא חשיב לגבי עצמות א"ס ב"ה כו' - שהוא ית' נק': עושה פלא^[7] - היינו שהכתר שהוא פלא עליון כעשיה גשמיות חשוב אצלו ית'. וא"כ קדושתו ית' למעלה מעלה לאין קץ על קדושתנו, אפי' לאחר עליי' הנשמות בקדש העליון דכתר?

אך הענין, כי הנה ידוע דבחי' מל' דא"ס נעשה כתר לנאצלים. ודרך כלל בחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמות אור א"ס לנאצלים, והממוצע יש בו מבחי' תחתונה שבמאציל והוא בחי' ע"י,^[8] ויש בו ג"כ בחי' שרש הנאצלים והוא בחי' א"א,^[9] וכמ"ש בע"ח שמ"א^[10] באריכות.

והנה בחי' עתיק יומין להיותו בחי' א"ס - הוא למעלה מעלה הרבה מבחי' א"א שרש הנאצלים, ולכן נק': עתיק - לשון: המעתיק הרים^[11] שנעתק ונבדל מבחי' הנאצלים כו'. ואע"פ שבחי' ע"י הוא בחי' תחתונה דא"ס - מ"מ הוא למעלה מעלה לאין קץ משרש הנאצלים כו'.

והנה ע"י המצות הוא העליי' בבחינת כתר כנ"ל ולזה אמר: יכול כמוני - אין ר"ל כמוני ממש מהותו ועצמותו, רק כמוני היינו בחי' אור א"ס שבכתר והוא בחי' ע"י^[12] שהוא בחי' התחתונה שבמאציל כנ"ל, שהרי ע"י מכלל בחי' הכתר הוא.

לזה אמר: ת"ל: כי קדוש אני כו' - כי ע"י המצות העלי' בבחי' א"א, כי תרי"ג מצות נמשכין מתרי"ג ארחין דגלגלתא. וזהו בחי' קדש העליון שלמעלה מבחי' קדוש כנ"ל באריכות, אבל בחי': ע"י - ע"ז נאמר: קדושתי למעלה כו'.

וזהו ענין: המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת, שהוא בחי' מלכות דא"ס שהוא בחי': קדושתי שלמעלה מקדושתכם. וע"כ אז זמן התיקון למלאות כל הפגמים שנעשו ע"י העונות והחטאים. מאחר שקדושה זו המתגלה בעשי"ת היא מקור לקדושת המצות ולמעלה הרבה ממנה, ע"כ יש ביכולתה להמשיך מקור הקדושה מחדש ולמלאות כל פגם וחסרון כו'.

וזהו ג"כ ענין הברכה שעל כל המצות, להמשיך לבחי' קדושת המצות שהוא קדושת הכתר, מבחי' מלכות דא"ס שהוא בחי': קדושתי שלמעלה מקדושתכם כו'.

(ועמ"ש במ"א ע"פ: ואתחנן - שברכת המצות הוא מבחי' אתעדל"ע שמאליה ומעצמה, להיות עי"ז באתעדל"ת אתעדל"ע, ע"ש.

ולכן א"ש שזהו מבחי': קדושתי כו' - ע"ד שנתבאר במ"א פי': יכול כמוני ת"ל כו' קדושתי למעלה מקדושתכם - שיש אתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת, והוא הנמשך ע"י מעשה המצות, שבאתעדל"ת נמשך אתעדל"ע, וזהו ענין קדושתכם. ויש אתעדל"ע קודם אתעדל"ת, להעלות ממטה למעלה. ואתעדל"ע זו גדלה מעלתה מאד מאותה שע"י אתעדל"ת, שאין אתעדל"ת יכולה להגיע אליה כו'. וע"ז כיוונו: קדושתי שלמעלה מקדושתכם - הרי א"כ ברכת המצות שהיא בחי' אתעדל"ע זו, שרשה מבחי': קדושתי כו'.

ואין זה סותר למ"ש כאן דפי': קדושתי כו' היינו בחי' ע"י מל' דא"ס - כי שרש אתעדל"ע זו היא נמשכת באמת מבחי' ע"י מל' דא"ס כו', אלא שבברכת המצות ההמשכה הוא רק כדי להיות עי"ז באתעדל"ת אתעדל"ע כו', עמ"ש ע"פ לסוסתי כו' גבי שיר השירים. אבל בעשי"ת שאומרים: המלך הקדוש - הוא גילוי גדול מבחינה זו, למלאות כל הפגמים שנעשו בהאתעדל"ת ואתעדל"ע שע"י אתעדל"ת):

ב וזהו ענין: כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח^[13]. דר"ל בקדושה הנמשכת ע"י המצות שנק': זריעה, כמ"ש: זורע צדקות מצמיח ישועות^[14] שהזריעה הוא אתעדל"ת והצמיחה היא אתעדל"ע שעל ידה. ומשל בחי' זו, למה שהארץ והגנה יצמיחו, וכמ"ש: ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה^[15] - לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת^[16].

כי הנה נראה בחוש שהזרע והגרעין אינם בערך להיות מהם צמיחה רבה כ"כ מצד עצמן, אלא שזהו ע"י כח הצומח שיש בארץ מעשרה מאמרות, ממאמר^[17]: תדשא הארץ דשא כו' - שהוא מבחי' מל' דמל' דעשייה. וכח הצומח הזה הוא בחי' כח היולי להצמיח כל מיני עונג וטעם ומאכל כו', והגרעין הנזרע אינו אלא העלאת מ"ן להמשיך מכח הצומח ההיולי להצמיח מין זה הפרטי כפי הגרעין הנזרע כו'. והכח הזה בארץ הוא מפני שנעוץ תחלתן בסופן. וכמ"ש ענין זה באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי במ"ש: ועוד זאת כו' הוא מראה כחה ויכולתה ביסוד העפר כו' המצמיח תמיד יש מאין כו' ע"ש.

וכמ"כ הוא ענין מעשה המצות, הוא ענין: זורע צדקות - שכל מעשה הצדקה וכן כל המצות שנק' בשם צדקה, נמשלה לזריעה - שהגרעין אין בו ריח וטעם כלל, וכך כל מעשה המצות הם מלובשים בדברים גשמיים. ועכ"ז הם בחי' העלאת מ"ן לשרש נש"י, שהיא בחי' ארץ העליונה מל' דאצילות כו' שבה נזרעים המצות.

ועי"ז: מצמיח ישועות - גילוי אור א"ס ב"ה. והיינו על ידי שבארץ העליונה יש הכח הזה להצמיח כו': כי נעוץ תחלתן בסופן - שהמל' שרשה בכתר, שהכתר הוא בחי' מקור התענוגים וע"י כל מצוה נצמח גילוי עונג עליון בפרט שהוא מקור מצוה זו כו'.

(ועיין מ"ש מזה באריכות ע"פ: הבאים ישרש יעקב, וע"פ: כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ כו', ובאגה"ק ד"ה זורע צדקות ע"ש).

והנה פי': וכגנה זרועיה - הם ב' זריעות, שהם בחי' כוונת המצות ומעשה המצוה עצמה כו'. שכוונת המצוה הוא הזריעה להצמיח גילוי עונג העליון בג"ע העליון, ששם מאיר בחי' בינה, ומהמצוה עצמה היא הזריעה להצמיח ממנה הגילוי בג"ע התחתון, שבו מאיר בחי' מלכות. ועמ"ש מענין ג"ע התחתון והעליון בסד"ה: ועתה יגדל נא כח אד'.

ועוד בחי' ג': כארץ תוציא צמחה - הוא ע"י מצות אנשים מלומדה שבלי כוונה כו' כמו שנת' למעלה.

כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה - הוא בחינת ההתגלות שבר"ה ויוהכ"פ שהוא מבחי': המלך הקדוש, בחינת: קדושתי שלמעלה מקדושתכם כו'.

והוא ע"ד המבואר בספרא דצניעותא בזהר תרומה קע"ז א': בהאי זמנא (דהיינו ביוה"כ ור"ה ע"ש) אד' הוי' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך כו'^[18]. ופי' אתה החלות - היא בחינת אתעדל"ע לבד, כמ"ש במ"א באריכות ע"פ ואתחנן כו' ע"ש. והיא בחי:' קדושתי כו' הנ"ל. כי בחי' אתעדל"ע זו היינו כמו שבתחילת הבריאה: כי חפץ חסד הוא.^[19] ולכן מתגלה בחינה זו בר"ה שהוא: זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון^[20] - שהוא בחי' כי חפץ חסד הוא, לכן בכל ר"ה מתעורר גילוי זה. וזהו: בהאי זמנא אתה החילות כו'.

וזהו ענין: אד' הוי' - כי שם: אד' - מאיר בר"ה - כי ר"ה הוא בנין המל', שהיא בחי' שם: אד' - דינא דמלכותא - אותיות אד'. ושם הוי' בניקוד אלקים - הוא בחי' בינה שהוא בחי' יוהכ"פ אימא עילאה כו', שלכן יוהכ"פ אין בו אכילה ושתיה כמו העוה"ב שאין בו אכילה ושתיה, ועוה"ב הוא מבחינת בינה כו'.

וע"ז נאמר: כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה - שהן ב' שמות דאד' הוי': אתה החלות כו'. וזהו ענין י"ג מדה"ר, דכתיב: ויעבור ה' על פניו^[21] - פי' שעובר מלמעלה מבחינת פניו. דהיינו מבחי' עתיק שלמעלה מא"א, ומשם נמשכים י"ג מדה"ר.

ועיקר התגלות זו הוא בנעילה דיוהכ"פ. וסיבת המשכה והעברה זו שעובר על פניו כו', הוא מבחי': כי חפץ חסד הוא. ובר"ה מתחיל בחי' גילוי זה, שהוא בחי': תחלת מעשיך. פי': תחלת מעשיך - היינו כענין: אתה החלות כו' ונגמר בנעילה דיוהכ"פ.

ומעין זה יובן ג"כ בברכת המצות שאמרו: מברך עליהן עובר לעשייתן - פי': עובר - הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בפי': ויעבור ה' על פניו כו' - דר"ל שעובר מלמעלה מבחי' עשייתן, דהמצוה עצמה. דהיינו מבחי' אור מקיף שהוא למעלה מהמצוה עצמה שהיא בחי' א"פ רמ"ח אברין כו'. וכנ"ל ששרש ברכת המצות נמשך ג"כ מבחי' אתעדל"ע דאתה החלות כו'.

וזהו ענין: המלך הקדוש שאומרים בעשרת ימי תשובה דוקא. דהנה פי' קדוש בוי"ו היינו המשכת י"ג ת"ד שהן בחי' יודי"ן ווי"ן, שהשערות הן בחי' ווי"ן והאור שבתוך השערה הוא בחי' יו"ד, כמ"ש בלק"ת ר"פ תולדות.

אך מה שאומרים: המלך הקדוש - היינו שנמשך האור בי"ג ת"ד^[22] מבחי' מלכות דא"ס, שהוא בחי' עתיק דאצילות שלמעלה מא"א, ומשם מאיר האור הנמשך בי"ג ת"ד כו'. וזהו: המלך הקדוש. והוא המשכה מבחי': קדושתי שלמעלה מקדושתכם כנ"ל.

(ובזה מתורץ, דהנה המצות שרשן מגלגלתא דא"א, וא"כ איך הפגם שנעשה במעשה המצות יתוקן ע"י גילוי י"ג מדה"ר שהן י"ג ת"ד, שהיא רק המשכה בבחינת שערות לבד, והשערות אינו ערוך לעצמיות המוח כו'? אלא שהוא מטעם הנ"ל כי האור הנמשך ומתלבש בהן נמשך מבחי' עתיק שלמעלה מא"א.

ובמבוא שערים ש"ג ח"ב פ"ה: שפנימית י"ג ת"ד נמשכים מאוירא ששם מתגלה הדעת דעתיק כו'. ועיין מזה ג"כ בהרמ"ז פ' ויקרא, (בדף ט"ו ע"ב) ובפ' אמור (בדף צ"ד) בשם הלק"ת: שיש ב' בחי' בדיקנא: שערות והפנימית, וזה הפנימית הוא מעתיק, והוא מאיר בזמן הרצון כו' ע"ש. ועיין עוד מענין י"ג מדה"ר בפרדס שער הצחצחות פרק א' עד סוף פ"ד.

ועכ"פ בר"ה ויוהכ"פ שאומרים: המלך הקדוש - הייינו שממשיכים בי"ג ת"ד מבחי': קדושתי שלמעלה מקדושתכם - לכן הוא מכפר על הפגמים דמעשה המצות כו'.

ועי"ל, כי התורה ומצות עצמן הם בזו"נ דאצילות בסוד: השמים כסאי והארץ הדום רגלי,^[23] אלא ששרשן ממו"ס^[24] וגלגלתא דא"א, והי"ג מדות הרחמים הם י"ג מכילין דא"א עצמן, והאור הנמשך ומתלבש בהן הוא מעתיק ממש. ועמ"ש בביאור דבגדי לבן דכה"ג ביוהכ"פ בפ' אחרי.

ובזה יובן, דהנה יוהכ"פ נק': שבת שבתון^[25] שהוא למעלה מבחי': שבת, כמ"ש במ"א באריכות בד"ה: האזינו השמים כו'. ואף על פי כן הרי יוהכ"פ נקרא בשם: מקרא קדש, ושבת הוא קדש עצמו - עיין בזהר פ' אמור (דף צ"ד).

אך כי לפי שבחינת קדושה זו דיוהכ"פ, היא מבחי:' קדושתי כו' כנ"ל, לכן גם בחי': מקרא קדש דבחינה זו, גבוה הרבה יותר מעצם הקדש דקדושתכם כו'. וכמו שבי"ג מדות הרחמים עם היותן בי"ג ת"ד שהן רק בחינת שערות וקדוש בוי"ו ואעפ"כ הם ממלאים הפגמים שנעשו בתומ"צ שהן מבחי' קדש העליון עצמו כו', אלא לפי שבהן נמשך ומתלבש מבחי': קדושתי כו' בחי' עתיק, לכן אע"פ שההמשכה נמשך רק דרך בחי' שערות וקדוש בוי"ו הוא גבוה מבחי' קדש עצמו הנמשך ע"י התומ"צ. וכמ"ש: נושא עון כו'.

ויובן עוד ע"ד מאמר בב"ר פ' ס': יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, וכמש"ל דפי': שיחה - הוא משל על ההמשכה שבבחי' שערות ונובלות, ואעפ"כ: יפה שיחתן כו'. והיינו לפי שהאבות שרשן מחג"ת דעתיק, כמ"ש בד"ה: אם בחקתי בענין: בעבר הנהר ישבו אבותיכם. ועיין בהרמ"ז פ' אמור (דצ"ט ע"ב) גבי: ואפיק לון מגו נהרא כו' והוא שרש ומקור האור הנמשך בי"ג ת"ד. ולכן ארז"ל: עד אברהם לא היה זקנה כו', בגמרא פ"ז דב"מ, (דף פ"ז ע"א) ובסנהדרין פרק חלק (דף ק"ז ע"ב), וברבות תולדות פס"ה.

ולכן תיקון הראשון מי"ג ת"ד שם: אל - שהוא חסד, שהוא בחינת אברהם כמ"ש: וחסד לאברהם. וזהו ענין: יפה שיחתן כו' מתורתן של בנים וכנ"ל.

ועד"ז נתבאר במ"א גבי תנופת שתי הלחם ע"ג שתי הכבשים: דמה שחכמה ובינה יונקים ממזלות דא"א שהוא מבחי' י"ג ת"ד, הוא גבוה יותר ממה שמלבישים לזרועות דא"א שהם חו"ג ע"ש. ועמ"ש בדרוש יו"ט הראשון של ר"ה שחל להיות בשבת.

גם הנה ארז"ל: שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העולם הבא אלו הן: אברהם יצחק ויעקב, כדאיתא בגמרא ספ"ק דב"ב (די"ז א'). ועמ"ש מזה סד"ה קול דודי. ועוה"ב נק': ודרך חיים^[26] שלמעלה מנר מצוה ותורה אור, כדאיתא בגמרא פ"ק דברכות (ד"ה סע"א), וברבות בראשית ס"פ ט'. שמות פ' א'.

וענין בחי': ודרך חיים - היינו פנימית התורה שיתגלה לע"ל. עמ"ש מזה ע"פ: תורה צוה, וע"פ: כי על כל כבוד חופה. וזהו ג"כ מ"ש ענין: השמים החדשים כו' עומדים לפני^[27]. שלמעלה מבחי': השמים כסאי והארץ הדום רגלי - שהוא ענין: כי נר מצוה ותורה אור כו'. ולזאת יפה שיחתן כו' מתורתן של בנים.

וזהו ענין ההמשכה שממשיכים בעשי"ת בירח האיתנים^[28] שבו נולדו איתני עולם^[29] למלאות הפגמים שבתורתן של בנים. ועמ"ש עוד מזה בסוף ביאור ע"פ: תורה צוה.

עוי"ל בענין יוהכ"פ ושבת בלשון אחר. כי הנה יש בחינת: קדש ויש בחי': קדש הקדשים שלמעלה מבחי' קדש, וכמ"ש בזהר משפטים (דקכ"א). ושבת הוא בחי' קדש עצמו אבל ביוהכ"פ נמשך מבחי': קדש הקדשים, וזהו שנק': שבת שבתון. ולכן ביוהכ"פ היה נכנס הכה"ג לבית קדש הקדשים כו'. ולכן גם בחי': מקרא קדש הזה דקדש הקדשים, גבוה מעצמיות בחינת הקדש לבד. ולכן הוא ממלא ומשלים כל הפגמים שנעשו בקדש כו'.

ושני הדרכים קרובים זל"ז כמובן.

מיהו גם שבת נקרא: שבת שבתון אלא שלא נאמר בו: שבת שבתון הוא לכם, כמ"ש גבי יוהכ"פ. ומבואר מזה סד"ה לבאר ענין יוכ"פ):

ג והנה נש"י שרשן ממלכות דאצילות, ולפי שנעוץ תחלתן בסופן כו' - שהמל' שרשה מכתר, וכמאמר: כתר עליון דאיהו כתר מלכות. (וכמש"ל בשם הרע"מ פ' פנחס דרנ"ו ב', ות"ז תיקון עשירי כו') והיינו מבחי' מלכות דא"ס. וע"כ ע"י התשובה יכולים הם להמשיך י"ג הרחמים מבחי' מלכות דא"ס שהוא פנימית הכתר כו'.

וזהו: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד - היינו שעל ידי התשובה ממשיך מבחי' עתיק, פנימית הכתר. מה שאין העלאת מ"ן דמעשה המצות מגיע שם.

וזהו ענין: המלך הקדוש. ואומרים זה בכל עשי"ת - כי יש עשרה עומקים לי"ס שממשיכים בכל יום עומק אחד. (והם בחי' הכתרים דע"ס, שהם בחי' אצילות שבאצילות. עי' בהרמ"ז פ' קרח (דקע"ו). וזהו מילוי כל הפגמים שנעשו בע"ס שע"י המשכת העומקים מתמלאים הפגמים כו')

ומקור המשכה זו הוא: ממעמקים קראתיך - פי' ממעמקים ב' עומקים, והיינו בחי' עתיק ואריך כו'. והיינו ענין: המלך הקדוש. ולכן אומרים זה בכל עשי"ת להמשיך לכל העשרה עומקים ממעמקים הנ"ל.

וזהו ענין: אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה - שם אד' בר"ה כו'. (וענין ששם אד' יצמיח גילוי י"ג מדות הרחמים דעתיק - יובן ממ"ש בביאור ע"פ: ועתה יגדל נא כח אד' כו' בענין: אם עונות תשמר י"ה אד' מי יעמוד ע"ש וכדלקמן) ושם הוי' בניקוד אלקים ביהכ"פ.

והיינו כי: תהלה - שהוא גילוי אור א"ס ב"ה ע"ד בהילו נרו - זהו שם הוי'. והנה ע"י גילוי זה דוחה החשך, כמ"ש: רוממות אל בגרונם כו' - ולכן ע"ז בא ניקוד אלקים. וזהו ענין: ותהלה נגד כל הגוים.

ועיקר הענין, כי הנה הכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו מבחי' תחתונה שבמאציל והוא בחי' מל' דא"ס, וזהו מה שהוא בחי' מקבל מהמאציל א"ס ב"ה ונק' בחי' זו עתיק. ויש בו משרש הנאצלים, וזהו מה שהוא ראש ומקור לנאצלים ונק' א"א.

והנה מצד מה שהוא בחי' מקבל נק': אלקים, כי אלקים זהו בחי' מל' סופא דכל דרגין כו', וכך הוא במל' דא"ס. ומצד מה שהוא משפיע וראש לנאצלים נק' הוי'.

ועיין כה"ג בזהר בלק (דקפ"ז סע"א) במל' דאצילות - שבאצילות נק' מלאך לגבי או"א ובירידתה בבי"ע נקרא הוי' כו'. וכנודע בפי': ואמונה כל זאת וקיים עלינו - שבבחינת אצילות נקרא המלכות: זאת - לשון נוק', ובירידתה בבי"ע נק' דכר, וזהו: וקיים ל' זכר. והיינו: עלינו ראש לשועלים כו' וכמו שכתוב מזה לעיל בפ' עקב גבי בהמ"ז. וכך יובן גם כן בבחי' מל' דא"ס שנעשה כתר לאצילות כו'. וזהו ענין: הוי' בניקוד אלקים. בחינת: הוי' - היינו שרש הנאצלים. והיותו בניקוד אלקים - היינו בחינה תחתונה שבמאציל.

ועד"ז ממש פי' בע"ח (שמ"א ספ"ג) בענין: אני ואין. שבחינת: אני - נקרא מלכות דא"ק, ובחינת: אין - נק' כשנעשה כתר לאצילות. וכ"ה עוד בע"ח ש"ב פ"ב.

וזהו שנק' יוהכ"פ: קדוש הוי' - שהוא למעלה מבחי' שם הוי' כנ"ל. וזהו ענין: ז"פ הוי' הוא האלקים - שאומרים בנעילה כו'. ועד"ז יש לפרש מ"ש בסבא דמשפטים (דק"ה) דבחי': שמו הגדול - היינו שם אלקים כו', ושמו הגדול הוא בחי' א"ס ממש, כמ"ש במ"א.

וזהו: אם עונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד. והוא מש"כ: אד' הוי' יצמיח כו' - כי הוי' בניקוד אלקים היינו: מי - שהוא בחי' בינה. והיינו שמב' שמות אלו נמשך ההתגלות שבר"ה ויוהכ"פ למלאות כל הפגמים כנ"ל. ועיין מזה בזהר בלק (דקפ"ה ע"ב). ועיין במק"מ ובהרמ"ז שם שהאריך בזה.

וזהו: מי ימלל גבורות וכו' - וכדפי' בזהר יתרו (פ"ג א') שהוא מלשון: וקטפת מלילות. והיינו שמרכך וממתיק הגבורות. ועי"ז: ישמיע כל תהלתו, יצמיח תהלה כו'. ועמ"ש סד"ה: היום הזה מצוך גבי: לתהלה - דתהלה פי' אור. ועיין ברבות ר"פ תצוה: מאירים למי שמאיר כו'.

ויובן עם מ"ש בזח"ג נשא (ק"ל ע"א) בענין: באור הוי' - דהיינו אור א"ס ב"ה המאיר בשם הוי' כמ"ש במ"א, בענין: ושמרו דרך הוי'.

וזהו מ"ש: לעברך בברית כו' למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים. וכמ"ש בד"ה: אתם נצבים - להיות ישראל עלו עד בחי' מחשבה העליונה, והוא ית' כביכול השפיל א"ע להיות לך לאלקים. ור"ל שישראל לי ראש, והיינו שמתעלים עד בחי' א"א שנקרא גלגלתא שזהו בחי' ראש. והוא מ"ש: שאו את ראש כל עדת בני ישראל כו' לגלגלתם - והוא בחי' שרש הנאצלים שעד שם עלו נש"י. והוא ית' המאציל העליון השפיל את עצמו, היינו התגלות מלכות דא"ס להיות עתיק לאצילות.

וזהו ענין: המלך הקדוש. וזהו: להיות לך לאלקים. ונק': אלקים - שהרי הוא בחי' תחתונה שבמאציל כו'. אבל מ"מ זהו תכלית הפנימית שאפשר להתגלות באצילות כו'.

ויותר יומתק ענין זה בפסוק שבפ' בחקתי: והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם - פי' בתוככם ממש, מאחר שיתעלו עד בחי' א"א אשר בו מתלבש ומתגלה בחי' עתיק.

וז"ש: לי לעם - וכ"מ שנאמר: לי אינו זז לעולם כו' כמ"ש במ"א. משום כי פי' לי היינו בחי' עתיק כו'. וכ"כ ר"פ וארא: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים כו' וידעתם כי אני הוי' - פי' מה שעכשיו בחי' לא נודעתי היינו רדל"א יומשך בבחי' וידעתם כו'.

וז"ש במ"ת: וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלקיך כו'. וז"ש ג"כ בברכת יצחק: ויתן לך האלקים מטל השמים כו'. עיין בזהר יתרו (דפ"ג).

ועמ"ש ע"פ: שוש אשיש בהוי"ה ותגל נפשי באלקי. דשם נת' ג"כ, כי הגילה היא השמחה בפנימית שגבוה יותר מהשמחה שבחיצונית. וכמ"ש: ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. ובני ציון הם היקרים, ונאמר עליהם: יגילו כו' דייקא. ועמ"ש מזה ע"פ ציון במשפט תפדה.

ועד"ז נאמר: ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים. הרי בארץ שהיא חשובה יותר מאיים נאמר: תגל כו'. וכתיב: תגל נפשי באלקי דייקא. ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי הגילה נמשך מגילוי פנימית הכתר בחי' עתיק, וזהו ענין באלקי כנ"ל.

אך שם נת' בע"א, כי מה שנק' אלקי זהו ע"ש שההשפעה מעתיק שהוא גילוי פנימית הכתר א"א להיות כ"א על ידי גבורות וצמצומים כו', וכענין י"ג ת"ד כו', נמצא לפ"ז מצד ההשפעה שמבחי' עתיק הוא שנק' בשם אלקים כו'. 

(ועד"ז יתפרש הטעם, שאומרים על שם אלקים אלקינו, משא"כ בכל השמות. 

והתירוץ כי פי': אלקינו - היינו שלנו, שיומשך בבחינת גילוי ממש לנו. וזהו דייקא על ידי שם אלקים שהוא בחינת גבורות כו', אמר^[30] לפני הסתלקותו שכך חלם לו בחלום אז ואמר שהתירוץ^[31] פשוט והקושיא טוב כו'^[32]):