פרשה מסעי
[המאמר מהדרושים שנאמרו בליאזני]
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן. [במדבר לג,א.]
כתיב: "נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן". [תהלים עז, כא.]
[היינו, שגם בתהילם כתוב, כבפרשתינו שמשה ואהרן הם שמנהיגים את עם עם בני ישראל.
וברוחניות הפירוש הוא, שמסייעים את ישראל בעבודתם.
עכשיו מסביר שצריכים את הסיוע, משום שזו עבודה קשה]
הנה, זה כלל גדול בעבודת השם יתברך, שכל מי שבא לדבקה אליו יתברך, הנה כתיב: "מי יעלה בהר ה', ומי יקום וגו' - נקי כפים ובר לבב". [תהלים כד, ג.]
שיהא לבו בר וזך לגמרי, בלי שום סיג.
[שזו עבודה קשה.
וממשיך לבאר המשך הפסוק]
"אשר לא נשא לשוא נפשי".
[שהנשיאות של נפשי לא יהי' לשוא]
נפשו כתיב. נפשי קרי.
[דהיינו אף שכתוב נפשו מ"מ אנו קורין נפשי, שמתאים עם הפסוק שמביא אליך ה' וגו']
כמ"ש: "אליך ה' נפשי אשא". [תהלים כה, א.]
[שמבואר שם שנושא את נפשי לה']
"אכל בי עשרה שכינתא שריא". [סנהדרין לט, א.]
[כיון שהשכינה שורה שם, א"כ זהו הפי' שנושא הוא נפשו לה', (אליך ה' נפשי אשא,) וצריך לוודא שנשיאות זה לא תהי' לשוא, ("אשר לא נשא לשוא נפשי")]
דהיינו שלא תהא התנשאותו והגבהותו בדרכי ה', לשוא ולשקר חס ושלום.
ובודאי מדרגה כזו, "עמוק עמוק מי ימצאנו?". [קהלת ז, כד.]
והעצה היעוצה לזה, על ידי בחי' משה ואהרן.
[ובזה מבואר הפסוק שהביא קודם "נחיתה ... ביד משה ואהרן".
שמדרגת משה ואהרן מסייעים להגיע למדריגה זו]
דהנה נודע מאמר רז"ל: "אם אין יראה, אין חכמה. ואם אין חכמה, אין יראה". [אבות פרק ג, יז]
ולכאורה אי אפשר להתחיל לא בזה ולא בזה?
כיון שאי אפשר לזה בלא זה, והאיך יתחיל?
[דאין יכול להתחיל בחכמה, כיון דליתא לחכמה בלי יראה קודמת, אבל גם אינו יכול להתחיל ביראה, כי אין יראה בלי חכמה שתקדימנה?
ומבאר עכשיו בזה, שתחילה צריך להתחיל ביראת חטא כפשוטה, ויראה זו שייך בלי חכמה שתקדימנה.
ולאחרי שישנו יראה זו אז מגיע לחכמה.
וכשמגיע לחכמה אז יוכל גם להגיע למדרגה יותר גבוהה ביראה.
היינו יראה לא על חטא, אלא על דברים המותרים, קדש עצמך במותר לך, שליראה זו יוכל להגיע רק ע"י הקדמת החכמה]
אך אמרו חז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת". [אבות פרק ג, ט]
פי', שיש שני מיני רע.
הא', הוא רע ממש, באיסור.
אפי' הוא איסור קל של דברי סופרים, הוא רע גמור.
ולזה צריך שיהיה "יראת חטאו, קודמת לחכמתו".
כי, "טהור עינים מראות רע". [חבקוק א, יג]
והדבר הרע הוא נק' תועבת ה'. [דברים יח, יב.]
ואין צריך לזה שום חכמה, לסור ממוקשי הרע הנ"ל.
והמין הב', הוא בהיתר.
שאפילו בהיתר, אמרו חז"ל: "קדש עצמך במותר לך". [יבמות כ, א]
שלא יהיה נבל ברשות התורה.
כמו שכותב הרמב"ן ריש פרשת קדושים.
וכדי לפטור מהרע הזה, צריך להקדים חכמתו.
והוא, על ידי בחי' משה ואהרן.
משה שושבינא דמלכא.
אהרן שושבינא דמטרוניתא. [זח"ג כ,א. ערה, ב.]
[עכשיו יסביר שמשה ממשיך מלמעלה למטה, ענין התורה ומצוות.
ואהרן מעלה מלמטה למעלה, ענין התפילה]
פי' שושבינא דמלכא, שהוא מביא את המלך להתייחד בזה העולם.
שבחינת סובב כל עלמין, יהא שורה בתחתונים.
כמו שאמרו רז"ל: הקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים. [תנחומא נשא, טז.]
והיינו על ידי תורה ומצות.
שהם המשכת אלהותו יתברך.
[עכשיו יסביר ההמשכה שע"י התורה. ולאחרי זה יסביר ההמשכה שע"י המצוות]
דהתורה כולה שמותיו של הקב"ה. [רמב"ן בהקדמה עה"ת. יונת אלם פכ"ט. ועד"ז זח"ב פז, א. ובכ"מ]
שבחי' שם הוא באותיות.
והוא דבר שאינו נתפס כלל בשכלנו.
כי גבוה גבוה מאד משכלנו.
אפילו בחינת מה שנקרא אצלו יתברך בחינת שם לבד.
[היינו שגם מדריגת שם, הוא המשכת סכ"ע.
ונמצא שהתורה ממשיך אלהות בתחתונים.
עכשיו מבאר שכן הוא לגבי מצוות]
וכן על ידי המצות הנקראים אברי דמלכא. [ראה תיקוני זהר, תיקון ל']
ומשל המצות באברים.
כי כמו בכל אבר יש חיות הנשמה.
כמו כן בכל מצוה יש חיות אלהות.
וכשאדם עושה המצוה.
כגון שמתעטף בטלית ציצית בבוקר, ממשיך עליו בחינת סובב כל עלמין, שיהא חופף עליו.
וכן בתפילין, הוא המשכת אחדות.
[היינו האחדות של הקב"ה, ממשיכו למטה, ע"י הנחת התפילין, וממילא נפרד הרע]
ובזה ממילא נפרד הרע ממנו.
[בזה מבאר מדריגת משה רבינו מלמעלה למטה, היינו שממשיך אחדות והרע מתבטל ממילא. ומדריגת אהרן יבאר אח"כ הוא עבודת התפלה שממטה למעלה]
כדכתיב, "כהמס דונג מפני אש, יאבדו רשעים מפני אלהים". .[תהלים סח, ג]
וכתיב, "והר סיני עשן כולו, מפני אשר ירד עליו ה' באש". [שמות יט, יח.]
"כי הם קוצים כסוחים באש יצתו". [ישעיה לג, יב]
[מפסוקים אלו רואים, שממילא נשרפים הקוצים ע"י אש, שירד עליו ה']
והיינו ע"י בחינת משה. בחינת דעת.
שיודע שהוא באחד. [פיוט דימים נוראים] [היינו, שקשור לאחד]
[היינו שלבד הנ"ל אודות המשכת התורה ומצוות ששייכים למדרגת משה, ועבודת התפלה השייכת לעבודת אהרן, מסביר עכשיו גם בענין ההתבוננות, ההתבוננות שבחינת דעת, שהוא בחינת משה, ולקמן יבאר ההתבוננות שבבחינת אהרן]
ויתבונן [היינו ענין הדעת] במה שאמרו חז"ל, "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות". [סוטה ג, א]
וכמ"ש במ"א, שאפילו קל שבקלים אינו רוצה להיות פורק עול. ומוסר נפשו על קדושת השם ית'.
וא"צ שום התבוננות אחר. רק שידע: "כי חלק ה' עמו". [דברים לב, ט]
ובזה שהוא חושב או מדבר דברים גופניים, הוא מפריד את עצמו מאחד.
בודאי לא ירצה בזה.
כמו שא"א ליקח הבן מאצל אביו דרך הטבע.
וזהו, "מה יפה ירושתנו". [נוסח התפלה]
[היינו, שהוא ענין ירושה כבן אצל אביו, ענין טבעי. שא"א אחרת. וממשיך שלכן אף אם הבן נמצא בחושך אינו מחשיך]
וכתיב, "גם חשך לא יחשיך ממך". [תהילים קלט, יב]
שחשך נקרא אש. שאפילו אש אינו מפסיק.
[צריך לברר כוונתו]
וזה פי': "קדש עצמך במותר לך".
שאף שהוא מותר, אינו רק "לך", מחמת גופך.
אבל מחמת השורה בך, שהוא אלהותו ית', אינו מועיל היתר זה.
וזהו: "והייתם קדושים, כי קדוש אני ה'". [ויקרא יא, מד]
וזהו, "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה".
[לאחרי שביאר מדריגת משה מלמעלה למטה, ענין התורה ומצוות, מסביר עכשיו מדריגת אהרן מלמטה למעלה, ענין התפלה]
ובחינת אהרן שושבינא דמטרוניתא.
שמביא ומוליד תשוקה להשם יתברך. שהוא התעוררות תשוקה ממטה למעלה. שהוא ע"י תפלה.
כמ"ש, "צמאה לך נפשי". [תהילים סג, ב]
התבוננות בפסוקי דזמרה, קודם קריאת שמע.
ואחריו, כשמגיע ל"ואהבת" שבק"ש.
כי הנה נפש כל אדם משתוקקת. רק שהאהבה היא בגלות ומסותרת.
כמו, "גלו לאדום שכינה עמהם". [ראה מגילה כט, א.]
פי', אע"פ שעושה מעשה אדום, אעפ"כ שכינה עמהם.
ויתלהב לב האדם להיות בטל נגדו ית'.
כמו למשל שאנו רואים דבר גשמי, מעשה של אדם, בטל נגד רוחניות. כמו מחשבה.
וזהו, "רגלי החיות כנגד כולם". [חגיגה יג, א.]
פי' [אפילו] מדרגה שהיא התחתונה בבחי' חיות ["רגלי החיות"] שהוא רוחניות, "כנגד כולם". [כולם = גשמיות]
כי אין ערך דבר גשמי נגד רוחניות.
כי אפילו בדבר גשמיות נאמר שהארץ כגרגיר חרדל נגד עולם הגלגלים. [של"ה הק' בעשרה מאמרות ריש מאמר ג'.] שהם ג"כ גשמיים. מכל שכן נגד דבר רוחניות.
וכן כל דבר רוחני נגד רוחניות הגבוה ולמעלה ממנו. כמ"ש: "שוקי החיות נגד כולם, קרסולי החיות נגד כולם". [חגיגה יג,א]
[היינו ככל שתגדל הרוחניות, היינו "שוקי החיות" שהם למעלה מ"רגלי החיות", ו"קרסולי החיות" שהוא למעלה מ"שוקי החיות", הנה בכל אחד "נגד כולם"]
וקמיה כולא כלא חשיב. [זח"א יא,ב.] שהכל כאין ואפס ובטלים נגדו יתברך.
וזה פירוש, "הכל ירוממוך סלה". [ברכת יוצר לשבת.]
שלעולם ירוממוך. שכל מה שמרוממים אותך אין כלום. כי יש עוד לרומם ועוד.
זה אין לו שיעור, שהוא למעלה למעלה מכל מה שנוכל לרומם.
ואין רוממותו התרחקת מאתנו חס ושלום.
כי אדרבה שבזה התקרבות אצלנו.
מאחר שהכל בטל אצלו ית'. וקמיה כלא חשיב. א"כ אין הפסק.
וזהו בחי' אהרן, לדבקה בו, [דברים ל, כ.] ולמהוי אחד באחד. [זח"ב קל"ה, א.]
אך הנה כתיב, "הוא אהרן ומשה", "הוא משה ואהרן". [שמות ו, כו-כז]
שלפעמים צריך להקדים התורה והמצות, כדי שיתפלל אחר כך מאהבה.
ולפעמים ההתחלה מהתעוררות האהבה בתפלה, ואח"כ יכול ללמוד ולעשות ע"ד שנתבאר.
(ועיין ברבות בראשית ס"פ א' בחקתי פל"ו מענין הוא משה ואהרן כו'):