Video part 1 video part 2 video part 3 Video part 4
ביאור ענין עלי באר כו'
הנה מבואר בע"ח תחלת שער מ"ן ומ"ד[1]: שהמ"ן דנוק' הוא נמשך ברחם שלה מן המוח שלה. כמו שהמ"ד נמשך מן המוחין שלו.
ומבואר שם: שהמ"ן דנוק' הוא מהזמ"ל[2] דתוהו, מה שנטבע בקליפות ולא נתברר עדיין, וע"י תפלתנו וע"י המצות מבררין ומוציאין משם הניצוצים ומעלים אותן בבחי' מ"ן. (ע"ש דרוש י"א סי' ז').
ונמצא שהמ"ן שרשו מחכמה דעולם התהו, שהזמ"ל הם מבחי' המוחין, שהם החכמה כמש"ש בע"ח דרוש א'.
(ומ"ש שנמשך מן המוח שלה, דהיינו מוחין דנוק' דז"א דאצילות דתיקון - נתבאר במ"א שהוא עד"מ כמו בגשמיות מה שהאשה מזרעת, אע"פ שנמשך ממוח שלה עכ"ז עיקרו בא מהמאכלים שהיא אוכלת, שמתברר המאכל עד שעולה החיות ממנו למוח שלה והמוח שלה מתחזק, עי"ז אז דוקא נגמר ונמשך המשכת המ"ן ממוח שלה ברחם שלה להיות מזה הולדה. ועמ"ש קצת מזה בביאור נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.
ועד"ז יובן למעלה בענין המ"ן, שהוא בירורים דחכמה דהתו שמתבררים מק"נ ועולים עד שנכללים במוחין דנוק' דאצילות, ועי"ז נמשך ממוח שלה המ"ן כו'. ונמצא עכ"פ המ"ן שרשו מחכמה דתהו. וע"ש בע"ח: מציאותן מוחין של הנקבות כולם. משמע שהוא חכמה דמל' דתהו)
והנה בחכמה דתהו יש הארת הכתר דתהו, שהרי החכמה מאין תמצא שהיא בחי' כתר. שבכל מקום בחי' הכתר הוא המחבר המאציל א"ס ב"ה עם הנאצלים אשר ראשיתן היא החכמה. וגם כאן בבחי' בירור דרפ"ח ניצוצין דתהו שבנוגה לעלות בבחי' מ"ן, מאחר שחכמה דתהו היא המ"ן א"כ גם בחי' הכתר דתהו מאיר בבחי' חכמה זו. שהרי בחי' כתר דתהו הוא בחי' ממוצע שעל ידו נמשך האור בחכמה דתהו כמו שכתר דתיקון הוא ממוצע במקומו. רק שבתיקון נעשו בבחי' פרצופים. ובתהו היו בבחי' נקודות זת"ז[3] כו'. (וע' בע"ח שמ"א פ"ג).
והארה זו היא גבוה גם מחו"ב דתיקון, כי בתהו היו האורות מרובים כו'. וזהו ענין: באר מים חיים. שהוא בחי' העלאת מ"ן דנוק'. וע"ז נאמר לעתיד: והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, שהוא בינה דתיקון.
והקשה ע"ז בזהר שלח: (דקע"א) מאן חמא חפירא דבירא[4] (ונ"ב מהרח"ו באר חפרוה[5]) יהיב מיין למבועא דנביעא בינה דאצי',[6] שבתוכה הארת הכתר והחכמה כו'.
ותוכן התירוץ הוא מפני שע"י הבאר עולים מ"ן שהם מכח"ב[7] דתהו, שהם גבוהים יותר בשרשן מכח"ב דתיקון. וכמ"ש במ"א על מאמר הזוהר הנ"ל:
ולהבין ביאור הדברים הנה איתא בספר הבהיר שיש ע"ס מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. מלמעלה למטה ידענו. מלמטה למעלה לא ידענו. הובא בפרדס שער מלמטה למעלה. ובע"ח סוף שער מ"ן ומ"ד: שהם בחי' ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר, ושבע"ס דאור חוזר המל' היא הכתר.
(עמש"ל מזה בביאור ע"פ: והנה מנורת זהב ובביאור ע"פ: כי על כל כבוד חופה בסופו).
וזהו ענין: מעין גנים ובאר מים חיים. כי הנה ענין מעין גנים היינו בינה דאצילות שנק' ג"כ: ים הקדמוני - שיורדת לבי"ע ע"י התלבשותה תחלה במל' דאצי', שנעשית עתיק לבריאה, ומזה נמשך מה שהנשמות נהנין מזיו בג"ע כי: אימא מקננא בכורסייא. וזהו ענין מעין המשקה ג"ע העליון.
ועד"ז הולך המעין ונמשך עוד, שמל' דבריאה נעשית עתיק ומקור הנובע ליצי', ומל' דיצי' עתיק ומקור שממנו נובע המעין לעשי', לג"ע התחתון.
ועצם מעין זה הוא בינה דאצילות. וכדפי' בזהר ס"פ האזינו: (דרצ"ח ע"א) דמעין גנים הוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ושם פי': הגן - הוא שמים "את הגן" - לאכללא את הארץ. והיינו כי שמים וארץ נק' ג"ע העליון ותחתון. כנודע מענין: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. וע' ג"כ בזהר ס"פ בלק: (דרי"ב סע"ב) דחו"ב נק' מעייני הישועה.
והנה השבח הזה דמעין גנים - על כנס"י נאמר שהיא מל' דאצילות, ואף שהמעין הוא בחי' בינה. אך כדי שיומשך להגנים הוא דוקא ע"י המל' דאצילות, שהוא דוקא הממוצע הממשיך אור א"ס ב"ה מאצי' לבריאה - שהמל' דאצי' נעשה כתר לבריאה שהכתר הוא הממוצע כו', וא"כ היא היא עיקר בחי' מעין גנים. ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן ע"פ למען תירא כו'.
וזהו ענין: ע"ס מלמעלה למטה - שמעין זה נמשך מכח"ב דתיקון, כי הנהר יוצא מעדן שהוא חכמה שמאין תמצא, וגם התגלות עתיק הוא בבינה, ונמשך מלמעלה למטה לבחי' מל' דאצי', והיא נעשית עתיק לבריאה ומשקה ג"ע העליון ותחתון כו'.
(וז"ש: כי כלה משקה כו' כגן ה' כו'. ע' בזהר ח"א ק"ט א', ועיין ברבות פמ"א פי' בע"א):
ב והנה אח"כ משבח אותה בשבח אחר, שהיא ג"כ באר מים חיים. והיינו כי מה ששיבחה תחלה שהיא מעין גנים - היינו מלמעלה למטה והוא בבחי' אור ישר, שהמעין נמשך מלמעלה למטה.
ואח"כ משבח אותה במה שיש בה בחי' מלמטה למעלה שהוא ע"ס דאור חוזר, שבבחי' זו המל' היא העיקר שהיא בחי' הכתר דע"ס דאור חוזר כנ"ל, והוא ענין באר מים חיים, שהבאר היא דנבעין מיא מתתא לעילא, כמ"ש בזהר (ויחי דרל"ה א' ור"פ נח ד"ס ע"א).
ועוד, שהמעין הוא הנמשך ומשקה מאליו, כענין: ונהר יוצא מעדן להשקות כו'. והוא ענין ההמשכה שמלמעלה למטה. משא"כ הבאר שאינו נעשה אלא ע"י חפירה וכרייה. ואע"פ שנביעת המים דבאר נק' ג"כ בידי שמים, שהרי הם מים הנובעים - אבל מ"מ אינן באים אלא ע"י חפירה וכרייה. וע' בזהר פ' בלק (דר"א סע"ב): מה בין האי להאי כו'. והיינו שהבאר הוא בחי' העלאת מ"ן דנוק', שזהו ענין אתעדל"ת.
והענין כמ"ש בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש א': שעם היות בחי' המל' בעצמה דהיינו בנין קומתה, כבר נשלם בה הבירור והיא בבחי' התיקון. אך המ"ן דנוקבא לא הוברר עדיין והוא שנשאר להתברר ע"י עבודתנו, ובחטא אדה"ר נפלו גם מ"ן דאימא כו'.
והנה בחי' שהמל' נק': מעין גנים - זהו מצד בחי' המל' בעצמה שנשלם בה הבירור, ובה נמשך מכח"ב דתיקון דאצי', ונעשית עתיק לבריאה להשקות הגנים כו'. אך מה שנקראת: באר מים חיים - זהו מצד העלאת מ"ן דנוק' שנעשה ע"י עבודתנו, כמו הבאר שצריך חפירה וכרייה כו'. וממ"ן וממ"ד הנמשך ע"י המ"ן נוצר הולד שהם הנשמות.
וע"ש בע"ח דרוש א': שזהו ענין אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כו'. וזהו ענין עד דמטי רגלין ברגלין כו'. כי בכללות המ"ן הוא בחי' ציור אדם חב"ד חג"ת נה"י ובימי התנאים ואמוראים היו בירור חב"ד חג"ת, ועכשיו הוא בירור נה"י עקבות משיחא. (ע' באגה"ק ס' ט'). וזהו שכשיושלם הבירור כתיב ועמדו רגליו כו'.
והנה מבואר בספרי הרפואה: שעיקר בנין הולד נעשה מזרע הנקבה שהאם מזרעת, וזרע הזכר הוא כענין המחבץ. דהיינו מ"ש: כגבינה תקפיאני. כמו שהגבינה התהוותה מהחלב רק שזהו ע"י שנותנים בו איזה דבר, כמו קיבה שהוא המעמיד את החלב להיות נקפא שיעשה ממנו גבינה. כך זרע הזכר הוא המברר זרע הנקבה להיות נקפא ונעשה ממנו הולד כו'.
וכך יובן הנמשל למעלה בענין הנשמות, שנוצרו ממ"ן ומ"ד. שעיקר התהוותם הוא מהמ"ן דנוק' וכמ"ש בע"ח שם: שהמ"ן הוא הנשמות הקדושות ממש שנטבעו תוך הקליפות, ואנו מעלין אותן בבחי' מ"ן כו'.
אלא שמ"מ היינו דוקא אחר שמתבררים ע"י המ"ד שהוא המברר את המ"ן בירור שני, כי הוא מבחי' מ"ה בחכמה אתברירו שממשיך בהם בחי' הביטול כו'. כי שבה"כ הי' מפני שהיו בחי' יש.
אבל מ"מ עיקר הנשמה הוא מבחי' המ"ן, והיינו לפי שהוא מבחי' חכמה וכתר דתהו שלמעלה מחכמה וכתר דתיקון שהוא בחי' המ"ד. והיינו ששרשם משם ס"ג שהוא מהות ועצמיות האורות שבא"ק, ולא הארה בעלמא כמו שם מ"ה שממצחו, כמ"ש באגה"ק קרוב לסופו. וכ"ה בהרמ"ז ר"פ וישב גבי וחכמת המסכן כו'.
וזהו ג"כ מ"ש ברע"מ פ' תשא: אבנא למשקל בה דא י' - פי' י', היינו בחי' חכמה דאצי' שהוא בחי' מ"ד המברר המ"ן. כמו שהאבן שוקל הסחורה שבכף השנית ומגביה אותה. ומ"מ אחר שנתברר המ"ן ע"י המ"ד אזי הוא נעלה יותר. וכמשל הסחורה שנשקלת בהאבן שהיא יקרה הרבה יותר מהאבן כו'.
(וע"ש בע"ח דשני יודין שבאלף זהו ענין מ"ד ומ"ן. ולפמ"ש במ"א דבתפילין ציור האלף הוא י' ו' ד' י"ל ג"כ שזהו ענין: אבנא למשקל בה דא י' - ומה ששוקלין היינו המ"ן הוא ו"ד שהם ג"כ עולים י', וזהו ענין ב' מחצית דשקל הקדש, כמ"ש במ"א)
וזהו ג"כ ענין: עד דוד הגדיל. ואחע"ב[8] - לפי שהמ"ן שרשו מס"ג הגבוה ממ"ה.
ועוד יובן ענין זה ע"ד מ"ש בספר הבהיר הובא בפרדס שער ט"ו פ"ד: שכינה למטה כשם ששכינה למעלה. מלה"ד למלך שהיו לו שבעה בנים כו' ואמר התחתון אני למטה לא אתרחק ממך. אמר להם הריני מסבב ורואה אתכם. היינו מלא כל הארץ כבודו עכ"ל.
ופי': הריני מסבב אתכם - היינו שהוא ית' סוכ"ע, והוא בחי' עיגול הגדול שלפני הקו שמקיף לכל העולמות. והנה מצד הקו שייך בחי' מעלה ומטה, שראשית הקו הוא בחכמה ושם עיקר הגילוי: וכולם בחכמה עשית - וכל מה שנמשך למטה יותר מתצמצם יותר ומתמעט גילוי האור. והמל' שהיא בחי' האחרונה שבע"ס זהו: ואמר התחתון אני למטה לא אתרחק ממך - שהרי מצד אור הקו היא רחוקה יותר כו'.
והי' התשובה: הריני מסבב אתכם - וא"כ מצד בחי' זו דסכ"ע העיגול הגדול המקיף להקו וכל העולמות, א"כ אדרבה הרי המל' שם בתחתית הקו וסיומו הוא קרוב לבחי' העיגול הגדול יותר משאר הט"ס שהם באמצע הקו עד"מ.
ואפילו בחי' ח"ע שהוא ראשית הגילוי. הרי מתחלה נמשך הקו בבחי' כתר, וא"כ הכתר מפסיק בין העיגול הגדול לבחינת חכמה עד"מ, משא"כ בבחי' מל' הרי היא קרובה לתחתית העיגול בלי שום הפסק ביניהם. וכמ"ש מזה בד"ה איהו וחיוהי.
ואין זאת אלא משום דרגלי א"ק מסתיימים בתחתית עשיה, ותחת רגליו מאיר אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בלי הפסק ביניהם, רק כו'. וגם הקו מאיר ממטה למעלה בבחי' אור חוזר כו'. ועי"ז יש כח ועוז בסיום הכלי דמל' כו' יעו"ש.
ועד"ז בענין בירור ניצוצים דתהו שהם בחי' המ"ן שהם נתרחקו ונפלו למטה יותר בנוגה דבי"ע, וכשמתבררים מהקליפות ונכללים בקדושה מאיר בהם הארת הסוכ"ע בקירוב יותר.
וזהו ענין יתרון מעלת הבעלי תשובה על הצדיקים, כי בחי' לרחוק שנעשה קרוב הרי הוא נעשה קרוב יותר, מצד אור הסוכ"ע שמאיר בו יותר בבחי' קירוב וגילוי כו'.
ועד"ז יובן כי בירורי ניצוצים דעשיה יש בהם יתרון יותר מה"ט מבירורי דיצירה ובריאה. וזהו ענין עד דמטו רגלין ברגלין הנז' לעיל. וכנ"ל שתחת רגליו מאיר כו'.
וזהו מ"ש בספר הבהיר: דע"ס מלמעלה למטה ידענו - לפי שהמשכתם מבחי' הקו, אבל ע"ס מלמטה למעלה לא ידענו - לפי שנמשך בהם הארת הסוכ"ע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, בחי' המקיף הגדול שאין בו מעלה ומטה כלל והוא למעלה מהדעת וההשגה.
ועד"ז י"ל מארז"ל (ספ"ב דר"ה) ע"פ: שמש ידע מבואו הא ירח לא ידע מבואו. וע' זח"א ויחי (רל"ו סע"ב) והיינו כי בחי' שמש הוא אור ישר מלמעלה למטה ידענו. אבל בחי' ירח שירדה להיות ראש לשועלים לברר הניצוצים שנפלו מעולם התהו. ועי"ז נעשה בחי' העלאת מ"ן והוא בבחי' שלמעלה מהדעת וההשגה כנ"ל. וזהו לא ידע מבואו.
וע' במק"מ ר"פ צו בפי': לא ידעתי נפשי שהוא בא ממקום גבוה מרדל"א כו'. ועיין ברבות בשה"ש בפסוק: לא ידעתי נפשי. וע' בע"ח שער א"א ספ"ב:
ג והנה ענין באר מים חיים בעבודת ה' הוא ענין המצות מעשיות ברעותא דלבא. (וכמשנ"ת בפ' תולדות ע"פ: ויחפרו עבדי יצחק) כי הנה גוף מעשה המצוה הרי נעשה מדבר שנלקח מק"נ, כמו צמר דציצית וקלף דתפילין ועולה ונכלל בקדושה, כמו באר מים חיים שנובע מתחת לקרקע כו'.
והגם שהמצות נק' תר"ך עמודי אור, כמו שהעמודים נמשכים מן הגג לארץ כך הם המשכות מלמעלה למטה מכתר וחכמה דתיקון?
אך הוא עד"מ, כמו שהעמודים עומדים ע"ג קרקע דייקא, שבה דייקא מתקיים העמוד, שהקרקע הוא בחי' מעמיד ומחזיק של העמוד. כך עיקר המשכת מ"ד הנמשך מכתר וחכמה דתיקון ע"י קיום המצוה, כענין: וצונו - ל' צותא והמשכה, כ"ז הוא ע"י העלאת מ"ן: אשר קדשנו במצותיו - שהם נצוצים דכתר וחכמה דתהו שלמעלה מעולם התיקון כנ"ל.
וזהו שהמצות הם דרך כלל בג' דברים: מחשבה דבור ומעשה. יש מצות שתלוים במחשבה. ויש מצות תלוים בדבור כמו תלמוד תורה, ק"ש, ותפלה, ובהמ"ז. ורוב המצות הם במעשה - שהם נגד ג' עולמות בי"ע - שבהם שייך הבירורים היינו בירור ק"נ דבי"ע, שזהו ענין באר מים חיים. ונמשך מזה תוספת אור בג"ע, בבחי': מעין גנים - ע"ד שיצאו: מים חיים מירושלים אל הים הקדמוני, ונמשך גילוי האור לנשמת האדם בג"ע א"פ וא"מ כו'.
וענין: מעין גנים - למטה באדם י"ל שזהו עסק התורה, ג"ן סדרים דאורייתא. כי הנה מעין גנים הוא מ"ד המברר המ"ן. וכמ"ש הרמ"ז פ' ואתחנן דרס"ו. והנה בירור מעשה המצות הוא ע"י עסק התורה, כמ"ש במ"א. שזהו ענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, מ"ה מברר ב"ן כו'. וגם בעסק התורה יש בחי' נהר ובחי' מים חיים. שבחי' הגירסא נק': נהר - ואינו מים חיים. אבל מבחי': העיון - והוא הולדת דעת חדש ממשיך בחי' מים חיים כו' וכמו שנת' במ"א:
וזהו עלי באר ענו לה. פי': ענו לה - הוא אתעדל"ע שנמשך מתחלה לעורר העלאת מ"ן, להיות: עלי באר. וזהו: באר מים חיים ונוזלים מן לבנון - שנוזל ונמשך ממזלות העליונים די"ג מדה"ר, שמשם נמשך התעוררות רחמים להיות אתעדל"ת, כמאמר: ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבנו בינה כו'.
(וע' באוצ"ח ד"ק ע"ב מש"ש בשם האריז"ל בפי' ענו לה. ואח"כ בהרמ"ז ר"פ תצא גבי כי תרכב על סוסיך).
"באר חפרוה שרים" - היינו כמ"ש: ויבן ה' אלקים את הצלע[9] - דאו"א[10] תקינו לה כו' כמ"ש בזח"א (מ"ט א'). והיינו מבחי' חג"ת דאו"א. וזהו: נדיבי עם כו'. וזהו ענין: מקדש אד' כוננו ידיך.
ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: נשא את ראש בני גרשון. ועיין מזה בע"ח שער ל"ד שער הירח פ"ג. ועמ"ש מזה ע"פ: עיני כל אליך ישברו כו' פותח את ידך כו'.
וזהו ענין האבות שנקראו: נדיבי עם. והבחיר שבאבות הוא יעקב שנאמר בו: כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. וזהו: חפרוה שרים.
כי באברהם נאמר: והנה שלשה אנשים נצבים עליו[11]. וביעקב נאמר: וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו[12] - שהמלאך היה בטל ונכנע לו.
והענין כי האבות היו מבחי' חג"ת, ובמדות הוא בחי' ההתחלקות כל מדה בפ"ע, וע"כ היו אצל אברהם ג' מלאכים, שאין מלאך א' עושה ב' שליחות כו', ג"כ בבחי' ההתחלקות.
אבל התורה דמחכמה נפקת, היא כללות כולם, כמו המוח שכולל כל הרמ"ח אברים כו'. ועיין בסש"ב פנ"א נ"ב. וזהו שאמרו ע"פ: כפטיש יפוצץ סלע[13] - מקרא א' יוצא לכמה טעמים כו'.
ויעקב עם היותו בבחי' מדות אך שרשו מח"ע, יסוד אבא הנמשך ומתפשט בתוך המדות. וכמ"ש בלק"ת ע"פ: ויקם עדות ביעקב כו'. (וכמבואר בפ' בלק בביאור ע"פ: מי מנה עפר יעקב, ובפ' וישלח ע"פ: ויאבק איש עמו) ולכן נאמר בו: כי שרית עם אלקים ועם אנשים כו'[14].
והנה מבחי' שם אלקים נמשך הצמצום וההסתר, ו"אנשים" - מט"ט וסנד"ל, שהם ג"כ להיות לבוש והעלם, ונק': נעל דשכינתא, כמ"ש במ"א.
ויעקב הוא המשתרר על בחי' זו, שלא יהיה העלם והסתר. וזהו ענין החפירה והכרייה כו'.
"במחוקק" - זה משה, יסוד אבא שהוא עושה החקיקה בפנימיות בחינת ביטול כו'. כי משה מלגאו יעקב מלבר. שיש ב' חקיקות לכלי מבפנים ומבחוץ כו'. ועמ"ש סד"ה צו את בנ"י כו' את הכבש אחד תעשה בבקר כו'.
"במשענותם" - הם בחי' תמכי אורייתא.
(וע' בפע"ח שער השבת פכ"א, גבי קדושא רבא - אותיות באר כו' עד שמיה רבא. והיינו שע"י העלאת מ"ן דבחינת באר מים חיים הנ"ל נמשך בחי' גילוי שמיה רבא דהיינו שמו הגדול. ועמ"ש מענין גילוי זה ע"פ: אני כו' אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ - דפ' ציצית.
עוד מבואר בפע"ח שם, שממשיכים מבאר עליון דבינה בבאר תחתון דמלכות. ועיין זח"ב בשלח (ס"ג ב'). ועיין מענין ב' בארות אלו בבה"ז ע"פ ויצא יעקב מבאר שבע. ומה שנכפל בתורה: ע"כ שם העיר באר שבע. האחד גבי אברהם (בפ' וירא כ"א, ל"א). השני גבי יצחק בפ' (תולדות כ"ו, ל"ג) שרומז לשני בארות הנ"ל דבינה ומלכות.
ועפ"ז יש לפרש פי': אז ישיר ישראל כו' עלי באר. שהשירה היא להמשיך הכח מלמעלה מבחינת ומדרגת הבאר העליון להיות: עלי באר - ר"ל שגם ההעלאת מ"ן שמלמטה מבחי' מל' יהיה כעין בחי' ומדרגת הבאר העליון דבינה.
שאם אין זאת הרי יש הפרש ביניהם, כמ"ש בד"ה שיר השירים ההפרש בין: כלתה נפשי לחצרות ה', דהיינו בחינת: בכל נפשך, ובין בחינת: כלה שארי ולבבי - לשון כליון שהוא בחי' מס"נ באחד כו' ע"ש.
אך בחי' עליית המל', ע"ד: לא זז מחבבה עד שקראה אמי. וע"ד: כעיר שחוברה לה יחדו בד"ה פקודי המשכן משכן העדות, היינו כשהיא ג"כ בבחי' העלאת מ"ן הנ"ל.
וזהו ענין: בכל מאדך. וזהו ענין עליות דשבת, שבחי' ו"ה עולים במדרגת י"ה. ולכן כדי להיות עלי באר בבחי' זו - צ"ל ע"י המשכת כח מלמעלה.
וזהו: באר חפרוה שרים - כמ"ש מזה בד"ה ראה ריח בני גבי אשר ברכו הוי'. ואזי ע"י העלאת מ"נ בבחינת עלי באר - ממשיך מבחי' אור א"ס ב"ה בעצמו הסוכ"ע שלמעלה מהמשכת הקו כו' יעו"ש. וזהו ענין גילוי שמיה רבא.
וזהו ענין: באר מים חיים שנובע תמיד, שהוא ע"ד תרין ריעין דלא מתפרשין. והוא בחי' תורתו אומנתו ועכ"ז מפסיקין לק"ש להיות בבחי' באר הנ"ל בעסק תורתו כו'.
ועד"ז י"ל ההפרש בין מעין גנים לבחינת באר מים חיים - כי מעין גנים שיוצא מאליו תמיד, זהו כענין: ונהר יוצא מעדן - יוצא תמיד והוא יחוד תדירי דחכמה ובינה להחיות העולמות.
אבל להיות המשכת אור חדש ממש מאור א"ס - זהו ע"י חפירת וכריית באר מים חיים כו'. ועיין מזה בביאור דזכור ושמור.
גם י"ל עפמ"ש בד"ה ראה ריח בני: ההפרש בין בחי' בארה של מרים שהוא מעין הנובע מאליו שזה העלאת מ"ן להא"פ, ובין באר חפרוה שרים שהוא להיות העלאת מ"ן לבחי' המקיף עליון כו'.
עד"ז י"ל ההפרש בין בחי' מעין גנים ובין באר מים חיים. וע"ז נאמר באר חפרוה שרים חב"ד כשר לפני המלך כו').
וענין "במשענותם" - כי הנה בחי' העלאת מ"ן הנ"ל נקרא בשם הילוך, וכמ"ש: ונתתי לך מהלכים בין העומדים - שהמלאכים שעבודתם לעורר ולהמשיך יחוד התדירי בחי': ובטובו מחדש כו' - נקרא עומדים. אבל הנשמות שע"י חפרוה כרוה ממשיכים אור חדש נק' מהלכים.
ולכן במלאכים נאמר: ורגליהם רגל ישרה[15] - ופי' התוספות פ"ב דחגיגה די"ג ע"א מהירושלמי פ"ט דברכות: שהוא מהלך ת"ק שנה כמו מן הארץ לרקיע. ועוד יותר עליו הרגל י"ה היינו כמנין: ישרה - שהוא תקט"ו. דהיינו שעבודתם להמשיך בחי' י"ה בבחי' העולמות שהן מהלך ת"ק שנה.
והיינו כמ"ש: כי בי"ה הוי' צור עולמים - ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה"ז. ע"כ עבודתם להמשיך בחי' זו להיות: ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וכיון שמקור ההמשכה מבחי' ב' אותיות י"ה נק' עומדים.
אבל בישראל נאמר: עד יעבור עמך הוי' - למעלה משם הוי', להמשיך מעצמות אור א"ס ממש אור חדש - זהו ענין מהלכים. וכמ"ש: והתהלכתי בתוככם. והמשכה זו זהו ע"י: בכל מאדך בלי גבול.
והנה ההילוך הוא ע"י הרגלים. וזהו ענין: שלש רגלים תחוג לי - שבהן ועל ידן נמשך הכח שיוכל להיות בכל מאדך. וכמ"ש ע"פ: להקריב לי במועדו.
וגם הנשמות נק' רגל, כמ"ש ע"פ: והארץ הדום רגלי. וכמ"ש: בנים אתם לה' - וברא כרעא דאבוה כו'.
אך עכ"ז צריך משענת שיוכל להיות מהלך ברגליו. וכמ"ש באלישע: קח משענתי בידך כו'. והיינו שע"י קיום המצות שנקרא: במשענותם - תמכין, עי"ז יומשך הכח בנפש להיות בבחינת מהלכים. וכמ"ש: אם בחקתי תלכו - שע"י קיום החוקים יבוא לבחינת תלכו. וכמ"ש מזה בד"ה ועתה יגדל נא. וזהו ענין: מטה עוזך ישלח ה' מציון. פי': מטה - לשון הטייה והמשכת בחי' עוז וכח.
(וכמש"ש בפי': אדון עוזנו כו'. וע' ברבות וישב פרשה פ"ה ע"פ: חותמך ופתילך ומטך כו' וס"פ קרח. ועמש"ל ע"פ והנה פרח מטה אהרן כו'. ועי' במא"א אות מ"ם סס"ד. ועיין בגמרא פ"ו דפסחים דס"ח סע"א ע"פ: ואיש משענתו בידו. ובזח"א תולדות קל"ה א', ובפי' הרמ"ז שם).
והיינו שתחיית המתים נמשך ע"י המשכה מבחינת סוכ"ע. וזהו ענין: במשענותם.
ולכן משם נמשך הכח ג"כ להיות באר מים חיים. וכן: והיה ביום ההוא יצאו מים חיים כו'. ועמ"ש מענין מים חיים ע"פ ויקחו אליך פרה כו':