והנה פרח מטה אהרן כו' ויגמול שקדים.
להבין למה שקדים?
(וע' ברבות ס"פ קרח)
הנה שקדים הם ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות, כמו זית גפן תאנה כו'. שכולם משתהים זמן רב יותר מהשקדים.
וכמ"ש ברבות סוף קהלת: (קט"ו ב') "מה סימנו של שקד זה? משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר, כ"א יום".
וע"כ נקרא "שקד", שהוא ענין מהירות.
כמ"ש: (בירמיה סי' א', יא-יב) "מקל שקד כו' כי שקד אני על דברי לעשותו".
וזהו רמז על הכהונה.
כי הנה אהרן אותיות "נראה".
(עמ"ש מזה בד"ה בהעלותך)
שעל ידו היו כל ההתגלות והמשכות האורות מלמעלה למטה.
ועמ"ש סד"ה, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.
והנה ההמשכות הנמשכים על ידו, הם נמשכים מרום המעלות עד למטה במהירות גדולה בלי שום עיכובים.
כי הנה כתוב בבהמ"ז: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד".
להיות מתהוה מטובו וחסדו העליונים השפעות גשמיים, צריך להיות ירידת החסד בהשתלשלות מדרגות רבות מאד, עד שיתעבה ההשפעה ממנו על חסד גשמי.
וע"י אהרן, שהוא בחינת "נראה אור", היינו שיהיה נמשך השפעת החסד במהירות, שלא יתעכב בהעולמות וריבוי ההשתלשלות שמוכרח להיות נמשך בהם עד שיומשך ויתגלה למטה, כ"א יהיה עובר ונמשך דרך הם במהירות מבלי עכבה בהם.
(ועיין כה"ג, מענין מהירות, בהרמ"ז אמור ריש דף צ"ט כו')
וע"כ הרמז לזה הוא שקדים כנ"ל.
וביאור הענין.
הנה ידוע הקושיא, מהו שמבקשים בכל יום ומתפללים: "רפאנו ה'", "ברך עלינו", הרי עיקר דינו של האדם הוא בר"ה ויוה"כ?
וכמ"ש קושיא זו בתוספות (פ"ק דשבת די"ב ע"ב, ובפ"ק דר"ה דט"ז ע"א).
אך הענין, כי מה שנכתב ונחתם בר"ה ויוהכ"פ, היינו שנמשך לו חסד על נפשו.
והחסד ההוא הנמשך מא"ס ב"ה, הוא למעלה עדיין, במלכות דאצילות שהיא מקור דבי"ע.
והיינו מ"ש: "בטובו בחן ובחסד" שלו, שהוא חסד עליון ב"ה, אשר הוא למעלה מעלה ממהות השפעת גשמיים.
וכנודע מענין: "ואנכי עפר ואפר" שאמר אברהם על חסד ואהבה רבה שלו, שאין לו דמיון לחסד דאצילות, רק כמו עפר ואפר כו'.
ולכן כדי שיומשך מחסד שבאצילות השפעות הגשמיות בעשייה כצרכי הנפש בגוף, הוא צריך להשתלשל ולירד בהשתלשלות מדרגות רבות בהיכלות דאבי"ע, מהיכל להיכל, עד שיתעבה להיות חסדו בענינים גשמיים, לרפאות החולה ולברך השנים.
(ויובן זה ממ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו, גבי אין לך עשב כו'.
וסד"ה מזוזה מימין, בענין שלשת אלפים משל.
ובד"ה מראיהם ומעשיהם כו', בענין עושה חסד לאלפים.
ובד"ה קחו מאתכם תרומה).
וע"ז ארז"ל: "אדם נדון בכל יום", שהוא נדון לפי מעשיו היום.
האם ראוי וכדאי הוא שירד ויומשך החסד עליון הנמשך כבר על נפשו למעלה בר"ה ויוהכ"פ, שיהיה יורד ונמשך ממדרגה למדרגה מהיכל להיכל, בכדי שיומשך מרוחניות לגשמיות.
או שמא אין ראוי האדם לזה, ואזי יתעכב ולא ירד למטה, רק ישאר למעלה ברוחניות, ושם יגיע לו שיוסיפו לו תענוג בג"ע מאחר שנמשך לו החסד, אבל עם כל זה לא יומשך ממנו למטה כלל.
(והגם שמה שאמרו: "אדם נדון בכל יום זהו דברי ר' יוסי ור' נתן, משא"כ לרבנן?
מ"מ הא על כרחך גם לר' יוסי ור"נ עיקר הדין בר"ה, דאל"כ איך יפרשו הפסוק ד"כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", דקאי אר"ה?
וגם מ"ש: "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" שמזה למדו בפ"ק דר"ה (דף ח') דר"ה הוא ר"ה לדין כו'.
ועוד, דאל"כ מה ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בר"ה?
והמלך המשפט בעשי"ת?
ומה יום מיומיים?
אלא ודאי גם ר"י ור"נ מודים דר"ה הוא יום הדין.
וכן מארז"ל (פ"ב דביצה די"ז ע"א) "מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד יוהכ"פ".
משמע דאתי ודאי לכ"ע ואין בזה שום מחלוקת.
ואעפ"כ ס"ל, דאדם נדון ג"כ בכל יום?
והיינו ע"ד שנתבאר.
וכמ"כ גם לרבנן דפליגי אר' יוסי ור"נ, הרי גם לדידהו עכצ"ל דשייך בחינת דין בכל יום.
שהרי מבקשים כל הבקשות בשמו"ע אף גם לרבנן, כמבואר בגמרא פ"ק דשבת (די"ב ע"א וע"ב).
והיינו ג"כ ע"ד שנתבאר.
וענין המחלוקת שביניהם אין כאן מקומו.
וכבר האריך בזה ג"כ בע"מ מאמר חקור דין ח"ב פ"א ופרק כ"ו).
והנה השפעת חסד זה הוא מתעכב ושוהה עד שנמשך ובא למטה.
שהרי בכל השתלשלות מהיכל להיכל הוא ע"י משפט אם ראוי הוא שיומשך ההשפעה למטה, ומעיינים בדינו.
ויש מי שמקטרג לומר שחטא ואינו ראוי לזה.
(וזהו מארז"ל ברבות וישלח פע"ו ע"פ "ויאמר בניהו כו' אמן כן יאמר", והלא כבר נאמר: "הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה"?
אלא אמר: "הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון".
ע"ש)
אבל כשנמשך האור והשפע ע"י אהרן, ומגזעו תחתיו, כהנים הנושאים את ידיהם ומברכים את העם בברכת כהנים, אזי השפע היא נמשכת במהירות דרך כל העולמות, באין מונע ומעכב. ואין מעיינים בדין כלל.
(וע"ד שנתבאר ע"פ: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם כו'", שלא שמע שום קטרוג, והיינו ע"י: "כי אהבך כו'".
וזהו שמברכים הכהנים: "אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה".
ועד"ז י"ל פי' הפסוק: "השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו".
דפי' "השולח", הוא כשיורד השפע לאט לאט, ובהדרגה ובמתון.
אבל "עד מהרה ירוץ דברו", היינו כשהשפע הולך במהירות ע"ד הנ"ל.
ועמ"ש ע"פ זה במ"א.
ועיין ברבות פ' ואתחנן, יש תפלה שנענית לארבעים יום כו' ויש תפלה שנענית לעשרים יום כו' ויש תפלה שנענית ליום אחד כו' ויש תפלה כו' ע"ש.
ועמ"ש במ"א בפי' מהר קח את הלבוש כו', בד"ה עד דלא ידעי בין כו')
וזהו ענין ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך".
וארז"ל: "יברכך בממון כו' יברכך בבנים כו' וישמרך מן המזיקים". כמ"ש ברבות נשא פי"א.
היינו שנמשך החסד העליון מיד בגשמי, להיות הברכה בבני ומזוני.
"יאר ה' פניו", היינו הארת פנים.
"ויחונך", שנמשך למטה מטה.
ואמנם שרש הטעם לזה, על היות המשכת החסד שע"י אהרן נמשך במהירות באין מעכב ומונע ההמשכה, הוא לפי כי אית חסד ואית חסד, חסד עולם ורב חסד.
והנה ההמשכה ע"י אהרן הוא מבחינת "ורב חסד", כנזכר ע"פ בהעלותך. וע"פ ועשית בגדי קדש.
והוא חסד שבלי גבול, שיורד ונמשך ע"פ מדותיו, ואין שום בחינת דין שיעכבו כלל.
משא"כ בחסד עולם, יש כנגדו בחינת דין המעכבו.
ועמ"ש במ"א: "ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו".
והמשל לזה עד"מ נהר גדול במאד, שהליכת המים הוא בתגבורת גדולה, לא יוכלו לעכב הליכת המים.
משא"כ בנהרות שאין גדולים כ"כ, מעכבים הליכת והמשכת מימיו ע"י עצים ועפר וכיוצא, עד שמעמידין עי"ז עליהם בית הטחינה או גשרים.
אבל בנהר גדול מאד, לא יעוכב ע"י מונעים ומעכבים הנ"ל, כי אם הלוך ילך כמנהגו וישטוף העצים והעפר המעכבים.
כך הנמשל בענין ההמשכה מבחי' "ורב חסד" הוא הולך ונמשך במרוצה.
וכל הדינין מתעברין ומתבטלין מחמתו כו'.
(ועמ"ש במ"א ע"פ יום ליום יביע אומר, דפי' בזהר תרומה קל"ו ב', יביע כד"א מבע אתעבד אוחי לאתנהרא דא מן דא לשון מהירות כדמתרגם וחש עתידות למו ומבע דעתיד להון.
דהיינו שבשבת נמשך האור והשפע ג"כ במהירות משום דכל דינין מתעברין מינה כו' ע"ש.
ועיין עוד מענין שקדים בפ' שמות (ט"ו ב').
ויובן ע"פ מ"ש (בירמיה סי' ל"א כ"ח) שיש שקידה למוטב ולטוב.
ועד"ז נאמר: "כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו". והיו שני שבע וגם ההפך. וע' בספר מגן דוד באות גימל מזה.
ושקדים דגבי מטה אהרן "ויגמול שקדים", היינו כמאמר "אל עליון גומל חסדים טובים", דפי' "טובים" ע"ד האור כי טוב, אהרן אותיות נראה. שיומשך האור למטה להיות "נראה אור".
ועמ"ש עוד מענין ברכת כהנים בד"ה ענין משמח חתן.
(וע' בהרמ"ז פ' שלח דקנ"ח ועוד נודע ששני מיני שפע הם הם כו' ע"ש):