ועבד הלוי הוא. פי' כמ"ש בזהר: שכל עבודת הלוים היינו להמשיך מבחינת הוא, שהוא בינה, עלמא דאתכסיא על עלמא דאתגליא.
והענין. דהנה צ"ל ההפרש בין מוחין דאבא ומוחין דאימא. (ועמ"ש בד"ה מצה זו כו'). פי' מוחין דאבא הוא בחינת השגת הביטול, בבחי' חכמה שהוא בחי' כח מה: "ונחנו מה", שהוא בבחי' קרירות, שהוא בחי' יראה עילאה יראה בושת. שהוא בחי': והחכמה מאין תמצא - תכלית הביטול.
ובחינת מוחין דאימא, בחי' בינה, נק': "להנחיל אוהבי יש" - שהוא מה שבא הארה מגדולתו ית' לכלל הבנה והשגה ממש. וע"י השגה זו נולד ונמשך מזה מדת אהבה עזה בגבורות רשפי אש אליו ית'.
והנה בתפלה צ"ל שני הבחינות, היינו מוחין דאו"א. (עמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן בענין בחי' י"ה שבנפש) פי' שבחי' מוחין דאימא הוא הבחינת רצוא ליכלל למעלה ע"י אהבה עזה כשלהבת הנולדה מההתבוננות בגדולתו ית' שהוא בחי' מוחין דאימא. כי אם לבינה תקרא [כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, משלי ב, ג]. שמזה יהיה בחינת רצוא כנ"ל.
ובחינת מוחין דאבא הוא אח"כ הבחינת שוב. כמאמר: "ואם רץ לבך שוב לאחד". שזהו הבחינת יראה עילאה יראה בושת, שהוא בחינת מוחין דאבא, שמקבל עליו עול מלכות שמים בעסקו בתורה ובמצות. ועמ"ש בביאור ע"פ כי אתה נרי.
והנה עם היות שבחי' מוחין דאבא הם נעלים ממוחין דאימא אעפ"כ צ"ל ג"כ מוחין דאימא בתחלה, יען כי העיקר הוא להאיר את הגוף, והוא ע"י אהבה שבגילוי הנמשך ממוח הבינה שקרוב יותר להגוף. (כי חכמה מוחא ובינה ליבא, והלב קרוב יותר להגוף)
ובחינה מוחין דאבא, אף שמעלתם גבוה יותר מהבינה - הלא א"ס ב"ה הוא נעלה עוד יותר לאין ערוך ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. כן למשל בחינת מוחין דאבא שהאהבה היא שם בהעלם שהוא נעלה מאתנו יותר.
(וכמ"ש בד"ה ביום השמע"צ גבי: אחכמה והיא רחוקה ממני - שכל גידול הבן עד"מ הוא בריחוק מקום מהאב כ"א בבטן אמו ע"ש). ולכך צריך להוליד האהבה שבתפלה מההעלם לגילוי בכדי להאיר את הגוף. (ועמ"ש בד"ה והיה לכם לציצית. בענין מוח ולב מים ואש) שזהו ע"י ההתבוננות מבחי' מוחין דאימא שהיא המולדת הבנים שהם אהבה וכל המדות הקדושות. ואחר כך צריך להאיר בהן מבחינת מוחין דאבא.
(ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בענין ויין ישמח כו' בכדי להצהיל פנים משמן ע"ש).
וזה היה עבודת הלוים. דכתיב: ועבד הלוי הוא - פי' שכל עבודתם היה להוציא המדות אהוי"ר מההעלם, מבחי': "הוא", עלמא דאתכסיא אל הגילוי. שהוא ע"י ההתבוננות.
ועמ"ש בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י בענין מי ברא אלה.
ולכך היה עבודתם בשירה בפה בקול, ובזמרה בכלי. (עמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית) ויש כמה כלים, כמ"ש: הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול כו'. והיינו שיש כמה מיני התלהבות שבהתגלות. יש תשוקה והתלהבות בבחינת שמחה וחדוה. ויש שהיא בבחי' מרירות ולב נשבר, והכל הם בהתגלות הלב. ויש כמ"כ לנגד זה כמה מיני כלי זמר.
ועד"ז הוא ענין: "הללוהו בתקע שופר" - שופר שהוא קול המטיל חרדה ולב נשבר, שזהו ענין התקיעות והשברים. וכן צלצלי תרועה - הם ג"כ כנגד ההתלהבות שבמרירות ולב נשבר. ועוגב - הוא כלי זמר של שמחה שהוא נגד האהבה והתלהבות שבשמחה.
וזה היה עבודת הלוים בכלי זמר בכמה מינים שהכל הוא לעבוד את בחי' הוא. בחינת: הוא עשנו. להמשיך המדות מההעלם אל הגילוי.
(ועמ"ש סד"ה צו את בנ"י גבי להקריב לי במועדו. ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים בענין ניסוך היין וניסוך המים. ועמ"ש במ"א בענין ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא):