Enjoying this page?

ביאור על הנ"ל

ביאור ע"פ ועתה יגדל הנ"ל.

הנה ענין: בכל נפשך ובכל מאדך, שהוא בחי' עומדים ומהלכים. 

"עומדים" הוא בחי' התלבשות האורות בכלים, בכל עולם לפי השגתו. בבריאה כך וביצירה כך כו'. והיינו לפי שמקבל מבחינת מל' הממכ"ע.

אבל בעוה"ז נקראים נש"י בבחי': "מהלכים", מפני שמאיר בו סוכ"ע שלמעלה מהתלבשות בכלים. והוא בחינת: מאדך: ומתחת זרועות עולם.

ולכך כל הבירורים הם עתה דוקא: היום לעשותם. כי לפי שיש התגלות סוכ"ע יכול להפך ממהות למהות כנ"ל. ומטעם זה נקרא: מהלכים, להיות אתהפכא מחשוכא כו'.

אבל בעולם העליון' א"א להיות היפוך ממהות למהות, אלא כמו שהוא כן יקום כו'.

(ועמש"ל בפ' בחקתי בד"ה מבואר בע"ח)

והנה גילוי בחי' זו דסוכ"ע שמאיר בעוה"ז - יהיה לע"ל. והוא בחי' מנוחה: לחיי עולמים. שהוא מל' חיות עולמות, שיתעלה להיות בבחינת מנוחה. משא"כ עתה יש עליות וירידות שונות בין שבת ליום טוב או יוה"כ כו'.

והנה תורה ומצות - המצות הם לבושים, שהם בחינת מקיפים.

כי הנה אומרים: "אדון עוזנו צור משגבנו כו'. [מגן ישענו]" - שמל' דאצילות נעשה עתיק דבריאה, וביצירה כו' [בעשייה ]ונק': צור, כמו הסלע שמכסה מן הגשמים כו'.

וכמו שבבי"ע נעשו ג' מקיפים ממלכות, כך בבי"ע דאצילות. שהן או"א - בריאה. חג"ת - יצירה. נה"י - עשיה. נעשים עליהם מקיפים מבחי' מל' דא"ס, שנק' מל' דא"ק. שנעשים עתיק כו'.

שנעתק מן המדות, הנקרא יומין, ומרומם ומתנשא מהן. והוא מלשון: המעתיק הרים כו'. והוא ע"פ מ"ש: המתנשא מימות עולם, מן המדות. ולאו מכל מדות אלין כלל כנ"ל.

ונגד זה יש ג' בחינות במצות:

יש מהם תלוים במחשבה.  כמו ואהבת כו', ויש בדבור כו'.

והנה: אורייתא מחכמה נפקת, מח"ס. שהתורה נמשכת משערות דח"ס, שמלובש בתוכה גבורה דעתיק. והמצות נמשכות מגלגלתא דאריך. שהוא כתר שבכתר, שמלובש בה חסד דעתיק, בחינת לבנונית.

כמ"ש: ארחות הוי'. כמו האורח והשביל שהוא מקום פנוי, כמו"כ הן פנויים משערות. והן תליסר אורחין דמתפלגין לז"א. וכמ"ש בזהר: חד ארחא דמתפליג לתרי"ג פקודין דאורייתא, כמ"ש: כל ארחות הוי' חסד ואמת כו'. משא"כ השערות המה בחי' צמצומים, ע"י ה"ג, בחי' דינים.

והענין כי אנו רואים כל התורה פי' וביאור טעם המצות. כמו מצות ציצית יש ע"ז בתשבע"פ פרק התכלת. ומצות ואזהרת שבת יש ע"ז מסכת שלימה. והתורה שבאותה המצוה היא המגבלת ומצמצמת להיות המצוה בזו האופן דוקא ולא באופן אחר. 

משא"כ המצוה עצמה כמו שמפורשת בתורה, אין בה הוכחה שתהיה כך דוקא.

וכמו כן בחי' גלגלתא, תר"ך עמודי אור, המשכות אלהות להאיר במצות תפילין עד"מ ודמיון. והוא הרצון פשוט בלי טעם. ואח"כ בח"ס מוחא, בחי' החכמה של המצות. וע"י אותה החכמה נתצמצם הרצון שבהמצוה שיהיה כך דוקא כו'. 

ולכן התורה יכולים כל האנשים להשיגה, אלא שיש בזה כמה מדרגות. וכמו ערך השגת רשב"י להשגתנו. אך יהיה איך שיהיה - יכולים הם להשיג. זהו לפי ששרשה ממוחא שהיא חכמה. אבל המצות א"א להשיג כלל והם חוקים:

והנה מה ביקש משה: "ועתה יגדל נא כו' כאשר דברת לאמר ארך אפים כו'".

כי הנה כתיב: "וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו'", להמשיך גילוי אלקות בג"ע להיות מושג לנבראים: יושבים ונהנין כו'. והמשכה זו היא ע"י התורה שנקראת: עוז. (ע' בפ' יתרו ע"פ בחדש השלישי. ובאגה"ק ע"פ חגרה בעוז. וע' בהרמ"ז פ' אמור דצ"ג ב' בפי' ועוזו) כי שרשה מח"ס כו' שממנה נמשכים המדות, ועי"ז מתגלה בג"ע.

כי הנה כמו שמלכות דאצילות נעשה עתיק לבריאה, שמבחינת דבור עד"מ נעשה מחשבה. וכמ"ש: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר כו', שנעשה בחינת העלם שנקרא עתיק.

ויש עתיק בבריאה, כנודע מכוונת ב"ש [ברוך שאמר] שהוא לפני ש"ע, ואעפ"כ הוא יג"מ הרחמים, והוא דבי"ע. ואחר ש"ע: ויעבור ה' - הוא יג"מ הרחמים דאצילות. 

ומבחי' יג"מ הרחמים אלו דבי"ע, נמשך בג"ע. והיינו ע"י התורה שנעשה מבחי' דבור לאמירה כו'.

וכך ביקש משה: ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת כו', שכמו שע"י התורה נעשה: דברת לאמר, כך ע"י המצות יגדל נא כח אדני.

דהנה המצות נמשכים מאדני: דינא דמלכותא דינא, ושרשן בגלגלתא. וכמו הזורק אבן, שמתגלה כחו להגביה האבן. כך ביקש משה שיתגלה כח אדני שהוא בכתר דא"א.

כי במצות יש ב' בחי': הא' המצוה עצמה, לפי שעי"ז יומשך ונעשה יחוד למעלה על ידי אתרוג ושופר. ואין זה עבודה - שהרי יש לה טעם. והרי זה דוגמת רפואה וסגולה כו'.

ואמנם בחי' ב' נק': מצות המלך בלי טעם. גם אלו לא היה נעשה היחוד. ועכ"ז כמו: אלו נצטוה לחטוב עצים עד"מ. וזהו נק' מצות המלך. שאין לבקש שום טעם כלל רק קבלת עול. כי מאחר שמצד עצם מרומם הוא לבדו כו' והוא בחי' גולגלתא דחפיא על מוחא, ועיקר צד סיבת חיבורו לנבראים, הוא מצד היותו מלך. כמ"ש: המלך המרומם כו'. וא"כ ממילא מובן שא"א להמשיכו זולת ע"י קבלת עמ"ש כנ"ל. ועי"ז דוקא נמשך ונעשה ג"כ היחוד למעלה.

וזהו מה שארז"ל: מצות צריכות כוונה, דהיינו קבלת עול מצוה, שמצות מלך היא. וזהו ענין: "כח אדני".

שיש ב' בחי': אדני, וכח אד'. הא', הוא מלכות דאצילות, והב', מלכות דא"ס.

כמ"ש בזהר ע"פ: "אם עונות תשמר יה - אד' מי יעמוד", שזה פלא, מאחר שהעונות מגיעים בי"ה, או"א - איך אד' מועיל שהוא למטה הרבה במדרגה?

אך באמת אדנ"י זה הוא מלכות דח"ס, ונק': אד', מי שלמעלה מאצילות ונעלם הוא.

וזהו: "כי עמך הסליחה למען תורא", עשרה עומקים הידועים.

וביקש שיגדל המשכות כח אדני, מל' דח"ס באד' דאצילות.

(וע' בזוהר בלק קפ"ה ב', בענין אד' מי יעמוד, ובהרמ"ז שם, דפי', דבחי' אד' הוא בדיקנא דא"א כו'. ולפמש"כ שהוא בחי' מל' דח"ס.

והנה מל' דח"ס הוא בחי' אור מקיף דתיקון הראשון די"ג ת"ד. כמ"ש בע"ח שער א"א פי"ב. והיא מקבלת מפאת הראש, שהוא מל' דגלגלתא, כמש"ש פי"ג. וזהו בחי': מן המצר קראתי כו'.

ולכן א"ש שבחי' זו נמשך דוקא ע"י קבלת עול. וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ וכל העם רואים כו'.

והנה בפי': מי יעמוד פי' הרמ"ז שם: בינה דעתיק. ועמ"ש עוד הרמ"ז בזה בפ' ויקרא (בדף ט"ו ע"ב). וע' בזהר גדול (ח"א מ"ב א').

ואפשר זהו ענין: כח אד' ההוא. [לעומת: אדני מי (יעמוד) כדלקמן] וע' במק"מ ר"פ צו דכ"ו ע"ב, בענין: בשכמל"ו.

אמנם לפמש"כ - אד' מי, היינו בחי' א', והוא הנק' כח אד'.

וע' עוד בפי' כח אד' בזהר ח"ג (דקס"א ב' ודף ר"כ ע"א. ובהרמ"ז שם. ובזהר שם דרמ"ה א' ודרצ"ה ב'. וע"ש דק"מ סע"א)

וע' בזהר ח"א (קס"ח ב') שיעקב נתן לדוד כ"ח שנים, וזהו ג"כ המשכת בחי' כח אד'.

וזהו ג"כ ענין: ברוך כבוד הוי"ה ממקומו - כבוד הוא בחי' מל'. ושיתברך ממקומו ושרשו, היינו בחי': יגדל נא כח אד' וכו'.

וזהו ענין: "עושי דברו". וכמ"ש במ"א):