הנה כתיב: "היום לעשותם".
ואמרו רז"ל "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה".
ו"גדול התלמוד שמביא לידי מעשה".
וגם
לח ד
בזהר הקדוש, הפליא להגדיל בשבח המעשה, דמצות אינון לבושין, וכשחסר מצוה אחת, הוי לבושא חסירא.
ולכן אדם צריך לבא בגלגול, עד שיקיים כלהתרי"ג מצות.
ולהיות כהן ולוי גם כן, כדי שיקיים המצות התלויותבהם.
ולהבין כל זה, איך נעשו לבושין ממעשה המצות?
ומהו ענין לבוש זה?
ולמה צריכה הנשמה להיות לה לבוש?
(ועמ"ש מזה בפ' חיי שרה ע"פ ואברהם זקןובמ"א).
הנה נודע, שירידת הנשמה בעולם הזה, היא צורךעלייה.
כי הנשמה קודם בואה לעולם הזה, היתה בבחינת עמידה.
וכמ"ש "חי ה' אשר עמדתי לפניו. ונתתי לך מְהַלְכִים בין העומדים האלה".
וע"י קיום המצות בעולם הזה, נעשה לה בחינתהליכה. "ונתתי לך מהלכים וגו'".
(וכמבואר מזה לעיל בפ' וישב בד"ה כה אמר ה'כו' ונתתי לך מהלכים כו').
כי בחי' עמידה, הוא בחי' "ובכל נפשך".
שאהבה ויראה היא מוגבלת, לפי שיעור השגת הנפשודביקותה באלהים חיים.
והענין, כי הנה נודע, שהמלאכים נק' עומדים.
כמ"ש "שרפים עומדים", לפי שעומדיםכל ימיהם במדרגה אחת. מיכאל באהבה, גבריאל ביראה.
והאהבה והיראה היא לפי ערך השגתם, אשר השגה זוהיא, באור א"ס ב"ה הממלא כולא עלמין, דהיינו שממלא לכל עולם לפי מדרגתוותכונתו.
וכך היא מעלת הנשמות קודם בואן לעולם הזה, ולכךהיא בבחי' עמידה.
שעומדת תמיד כל הימים, במדרגה אחת, כפי ערך מדרגתהותכונתה, בכל עולם לפי מה שהוא, כך מקבל מבחי' ממכ"ע, לפי ערכו ותכונתו.
מה שאין כן עוה"ז, הוא עולם המעשה, שיכולהאדם לשנות את טבעו, מרע לטוב, ולהפוך את לבו מן הקצה אל הקצה, ואתהפכא חשוכאלנהורא.
לפי שבעוה"ז, שהעולם מעלים ומסתיר על אור ה'הממלא כל עלמין, ואינו מתגלה כמו למעלה, שורה אור א"ס ב"ה הסובב כלעלמין, בבחי' מקיף מלמעלה על הנפש.
וכמ"ש "אשר אנכי מצוך היום וגו'".
שבחי' "אנכי", הוא בחי' סובב כל עלמין,נמשך בבחינת היום לעשותם דוקא.
סוף הקלטה א
(וכמבואר במ"א באריכות ע"פ ואמרת אליהם את קרבני לחמי כו')
וגדול כח בחי' אור המקיף מבחי' סוכ"ע לשנות ולהפך טבע האדם ומהותו למעלה מכדי אשר תוכל הנפש שאת בהשגתה ודביקותה באלהים חיים מתחלת יצירתה בבחינת אור פנימי לבד. והנה בחי' הארה זו הבאה מבחינת אור מקיף וסוכ"ע נק' בשם הליכה שהולך ממדרגה למדרגה והמשכת בחי' אור מקיף זה תלוי בקיום התורה והמצות. וזהו אם בחקתי תלכו שע"י חוקת התורה נעשה בחי' הליכה והיא אהבת ובכל מאודך שבק"ש שאהבה זו בא ה מהתבוננות באור א"ס ב"ה הסוכ"ע בברכת ק"ש שתים לפניה שהם לקיום הק"ש המאיר לארץ כו' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי כל העולמות והברואים אינן אלא בחי' מעשה ועשיה גשמיות מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית (ועמ"ש במ"א בפי' סוף מעשה במחשבה תחלה לעיל בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע) וחידושם הוא התהוותם מאין ליש רק מהארה בעלמא ואינו דרך התלבשות והשתלשלות עילה ועלול כו' שהרי הוא ית' קדוש ומובדל והוא המלך המרומם לבדו מאז. פי' שהוא לבדו ית' הוא מרומם ונעלה מגדר עלמין כמאז קודם בריאת העולם שהיה הוא לבדו בלי שום שינוי ח"ו והוא המתנשא מימות עולם והחיות המתפשט לתוך עלמין הוא רק המלך בלבד שבשביל שהוא מלך כו' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כו'. ולכך אומרים אח"כ ברחמיך הרבים רחם עלינו כי מאחר שהוא ית' המתנשא מימות עולם ואינו בגדר עלמין כלל כי הוא הסובב כל עלמין כו' הרי הרחמנות גדולה מאד על האדם שנתגשם ורחוק מאד מה' בתכלית ואומרים אדון עוזנו הגם שאין אור א"ס ב"ה נתפס ונקלט לתוך הנפש להיות תוכה רצוף אהבה בביטול זה מ"מ הרי הוא אדון עוזנו בחי' אדון זו מלכותו ית' וכמ"ש שום תשים עליך מלך בחינת מקיף ונמשך מזה ג' בחי' מקיפים להנשמה במחשבהלט אדבור ומעשה. וזהו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנו. כי צור הוא לשון מחסה כמ"ש צור עוזי מחסי וכן מגן ומשגב והן הם מקיפים לשלשה בחי' מחשבה דבור ומעשה ונפש רוח ונשמה כנגד ג' בחי' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שמקיפים את נפש רוח ונשמה מכל צד להתכלל באור א"ס ב"ה ממש להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש. וזהו והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. פי' שעל ידי מצות הצדקה שתעשה תהיה נאסף ונקבץ בתוך בחי' כבוד ה' שיאסוף אותך לתוכו להתכלל באור ה' ממש (שכל בחי' מקיף הוא המעלה למעלה וכמבואר במ"א בפ' מקץ בד"ה המגביהי לשבת כו' ע"ש), וזהו ענין לבושי הנשמה בעוה"ב ולבוש זה נעשה ע"י המצות. כי הנה המצות הם גם כן בג' בחי' מחשבה דבור מעשה כי יש מצות התלויות במחשבה לבד ובכונת הלב שאם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא כלל ויש התלויות בדבור כו' והן הם בחי' מקיפין כמאמר אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות נמשך בחי' קדש העליון ומובדל קדש מלה בגרמיה (ע' זוהר אמור צ"ד ב'):ב אך תחלה צריך להמשיך מלמעלה למטה ברוך אתה מלך העולם בחינת אדון עוזנו, ועמ"ש מזה בפ' שמיני בביאור ע"פ לויתן זה סוף הדבור עפמ"ש ברבות וארא פ"ח ומהו לבושו של הקב"ה עוז כו' ע"ש, ואח"כ אשר קדשנו במצותיו בבחי' המקיפין להעלות הנשמה ממטה למעלה לקדש העליון כי הנה ב' בחי' יש במצות בעשייתם. האחד שעל ידי עשייתם מקיים מצות המלך ע"ד ותגזר אומר ויקם כו'. והב' הוא להמשיך אור א"ס ב"ה ורצון העליון במצוה זו ששרשה ויסודתה בהררי קדש העליון אשר קדשנו במצותיו. והנה תחלת עשיית המצות לא תהיה בשביל להמשיך אור א"ס ב"ה ורצון העליון ב"ה לבד שהרי זהו רק כמו שעושה בדרך סגולה או רפואה ע"ד משל או משא ומתן כדי להרויח שאין זו עבודה ותחת אשר לא עבדת כתיב שהמצות צריכים להיות דרך עבודת עבד שמקיים גזירת רבו וציוויו אף גם בלי טעם ודעת ושום תשים עליך מלך כו'. ועל ידי זה נמשך ממילא אור א"ס ב"ה. משא"כ בלא קבלת עול מלכותו ית' אינו ממשיך כלום כי הוא המרומם לבדו המתנשא מימות עולם רק המלך כנ"ל (ועמ"ש מזה בפ' מקץ בד"ה כי עמך מקור חיים גם במ"א בביאור ע"פ וכל העם רואים כו' ואת קול השופר נת' שלכך נתנה התורה בקול שופר שהוא מטיל חרדה לפי שקבלת עול מצות צ"ל בבחי' עבודת עבד כו' ועכ"ז שופר ג"כ ע"ש שפרו מעשיכם שהוא הממשיך תענוג להיות שמחה של מצוה). וכוונת המצוה הוא כדי להגדיל שמחה של מצוה שתהיה יותר מרב כל שכל ההשגות שהשיגו גדולי הצדיקים היה רק בעבור שמחת המצוה. כי הנה כתיב עוטה אור כשלמה שההארת אור התורה היא רק בחי' שלמה ולבוש לבחי' המצות דאורייתא מחכמה נפקת שבה מלובש רצון העליון ב"ה שרש המצות שהרי גם התורה אשר לפנינו הן בנגלה והן בנסתר היא מדברת בעניני המצות שהיא דרך ביאור ופירוש של כל המצות, ועמ"ש בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב כמו כל מסכת סוכה שהיא פירוש למצות סוכה איך תהיה הסוכה וכן זבחים ומנחות כו' וכיוצא בזה הוא בנסתר, אלא שהמצוות עצמן הם רצונו ית' להיות המשכת אור א"ס ב"ה למטה בתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור כמו עמוד המחבר מעלה ומטה שהוא רצונו ית' להיות לו דירה בתחתונים.
וכמ"ש ושכנתי בתוכם והתורה היא חכמתו ית' המגבלת ומצמצמת על איזה אופן תהיהלט בהשראה ודירה זו, כמו מצות סוכה שעליה ביאור מצות סוכה שיעור איך תהיה הסוכה כשרה וצלתה מרובה מחמתה ושלא תהיה גבוה מעשרים אמה, וכיוצא בזה כל התורה מבארת ומפרשת אופני הצמצום והגבלה להגביל השראת והמשכת אור א"ס ב"ה שאינו שורה ומתגלה אלא בדרך שחייבה חכמתו ית' המגבלת ומצמצמת על איזה אופן תהיה השראה ודירה זו בתפילין מרובעות ורצועות שחורות וכן זבחים באיזה אופן כו' ולכן התורה היא מזון לנפש
סוף ההקלטה של 76
(וכמ"ש ותורתך בתוך מעי כמ"ש במ"א) ובחי' פנימית שנתפסת ונקלטת בהשגת הנפש דהיינו אופני הצמצומים והגבלה כיצד תהיה השראת אור א"ס ב"ה הן ע"ד נגלה והן ע"ד הנסתר בגן עדן. אבל המצוה עצמה אינו שורה בהתגלות פנימית הנפש רק בבחי' מקיף מלמעלה (וכמו שהתורה שהיא מבחי' חכמה היא בחי' שמלה ולבוש והיינו לבוש לבחי' רצון ותענוג העליון שהוא בחי' עצמיות שלמעלה מבחי' לבוש, ויובן זה ג"כ ממ"ש הרמ"ז בפי' הזהר פ' במדבר בדף קי"ח ע"א בד"ה ישראל מאן אתר מתברכאן שחכמה עילאה הנק' אבא הוא מלבוש הפנימי של אריך שהוא רצון העליון כו' ע"ש. וזהו שהתורה היא בחי' שלמה ולבוש לבחינת המצות. ועמ"ש עוד מזה בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר בענין לבושיה כתלג חיור. וכך גם באדם ידיעת כוונת המצוה הוא רק כמו בחי' לבוש לגבי בחי' קבלת עול מצות בבחי' עבודת עבד וכדכתיב כי לי בני ישראל עבדים ופירושו מבואר במ"א שעל ידי שיהיו בבחי' עבדים אז יהי' לי ממש ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ וארשתיך לי ע"ש):ג וזהו ועתה יגדל נא כח אדני אדני הוא בחי' מלכותו ית' אדני אותיות דינא דמלכותא דינא. דהיינו עשיית המצות בבחינת מצות המלך וכח אדני הוא א"ס ב"ה הסובב כל עלמין הנמשך על ידי קבלת מלכותו ית' במעשה המצות כנ"ל. ונק' בשם כח הוא ענין גילוי ההעלם כמשל הכח שביד האדם לזרוק האבן שהוא דומם וטבעו ליפול למטה וע"י כח הזורק נושא באויר והכח הזה כשהיה ביד האדם קודם זריקת האבן לא היה ניכר רק אחר שיצא מההעלם אל הגילוי לישא את האבן באויר. וככל המשל הזה כך הוא כח אור א"ס ב"ה הנמשך מלמעלה כי כל העולמות והברואים הם לפניו ית' בחי' דומם וכמ"ש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מקום שכינתו ית' בעליונים הם המלאכים ונשמות נקרא בשם עפר (ע' בזהר ח"ג קכ"ה א' ובמק"מ שם) כי אין ערוך אליו ית' והכח הנמשך להם מלמעלה הוא הנושאם ומגביהם להתכלל באור ה' וכח זה הוא המלביש ומקיף את הנשמה להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש וכבוד ה' יאספך שהוא כח הממשיך ממטה למעלה כמו הכח המושך את האבן למעלה באויר שכח ההוא מקיף את האבן מכל צד שאינו מניחו ליפול (וי"ל שזהו פי' ישאהו על אברתו שהן המצות שנק' אברתו רמ"ח פיקודין רמ"ח איברים דמלכא שבהם ועל ידם ישאהו ומגביהם למעלה וע' ברע"מ פ' פנחס דרל"ח ב' אמנם במ"א ע"פ כנשר יעיר נת' שזה קאי על התשובה שעי"ז ישאהו כו' ע"ש). ולפי שהיה חטא המרגלים גדול מאד ביקש משה ועתה יגדל נא כח אדני שיומשך ויתפשט כח זה למטה עד שאפילו דבר שנפל למטה מאד יגביה וינשא בכח זה וזהו כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים. כי הנה ארך אפים הוא כי פנים הוא גילוי ההשפעה בדרך התקרבות ואהבה וחיבה משא"כ אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי. וארך אפים פי' שיהא גילוי זה ארוך ונמשך עד למטה מאד והשפעה זו היא מבחינת כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים דבור הוא בקול רם והכרזה (כדפי' בזהר ח"ג קל"ג א') והוא מעלמא דאתגליא ואמירה הוא בלב ובמחשבה ומבחי' גילוי שבדיבור מדרגות עליונים נעשה בחינת העלם במדרגות התחתונים כמשל דיבור הרב שנעשה מחשבה אצל התלמיד ובחי' העלם זה הוא השרש של גילוי התהוות מדרגות התחתונים וכמ"ש בכתבי האריז"ל שממלכות דאצילות נעשה כתר חכמה בינה דעת בבריאה כו' וכן ממלכות דבריאה ליצירה כו'. והנה המשכות גילוי העליון להיות העלם זה בתחתון הוא ע"י התורה כמ"ש וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר שמן הדבור של תלמוד תורה דבר ה' זו הלכהלט גואשים דברי בפיך נעשה בחינת אמירה והעלם להיות נמשך ההשפעה עד למטה במדרגה התחתונה והוא ענין מה שכתוב וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה שהאדם הוא הממשיך זיו השכינה בגן עדן משום דבאמת לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי ולאו מכל אלין מדות כלל שבאתערותא דלתתא אתעדל"ע כמ"ש במ"א. והנה מן התורה נמשך הזיו בגן עדן העליון ומקיום המצות נמשך בגן עדן התחתון כמ"ש לעבדה ולשמרה לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות ל"ת ואדם הראשון היה בגן עדן התחתון אשר בארץ. והגם שמעלת המצות בשרשם מאד נעל' למעלה מעלה מבחי' התורה דאורייתא מחכמה נפקת והמצות הן רצון העליון ב"ה כנ"ל. אך הענין הוא שמה שהוא מאד נעלה למעלה מעלה יוכל להתפשט ולהמשך יותר מטה מטה (ועמש"ל ע"פ טובה הארץ מאד מאד) ולכן כשביקש משה על חטא המרגלים אמר ועתה יגדל נא כח אד' דהיינו כח ואור הנמשך ע"י עבודת המצות (בחי' כי לי בני ישראל עבדים וכ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם וכמ"ש במ"א) כי לפי שהיה צריך להמשיך האור למטה יותר כדי שגם חטא המרגלים לא יהא מונע הוצרך להמשיך מלמעלה יותר והוא שיומשך הכח של אד' שהוא רצה"ע ב"ה שלמעלה מעלה מבחי' התורה ולכן אותו הכח של אד' יכול לירד ולהתפשט גם למטה מטה מאד ולהגביה שפלים שנפלו וירדו מטה מטה לקשרם ולהעלותם באור א"ס ב"ה וזהו כאשר דברת לאמר שמבחינת דבור התורה נעשה אמירה והעלם במדרגות התחתונים להיות מקור גילוי ההשפעה בג"ע לנשמות הנבראים כנ"ל. כך יגדל נא כח אדני להיות ארך אפים שיתארך ויומשך גילוי זה למטה יותר וכענין שנשפל ונמשך כח התומ"צ גם למטה בעוה"ז אפילו עכשיו שהרי המצות יש מהן שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכמ"ש אם בחקתי תלכו וגו' והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. וזהו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. פי' והשיגוך שיגיעו עד למטה במקום שאתה שם וע"י המשכה גדולה זו יומשך להיות נושא עון שאפילו כבדות העון יהי' נושא ומגביה כמשל הכח המגביה את הדומם. ועובר על פשע שמפשע נעשה שפע ואתהפכא חשוכא לנהורא וכמאמר רז"ל זדונות נעשו כזכיות. ובזה יובן מש"כ בחסד ואמת יכופר עון ואין אמת אלא תורה שהתורה מכפרת עונותיו של אדם וכמארז"ל וכתיב וחטאך בצדקה פרוק. ולכאורה אינו מובן איך יתוקן על ידי זה כל מה שפגם וחטא על הנפש. אך עם הנ"ל יובן שעל ידי עסק התורה בבחי' ונתתי דברי בפיך וכן ע"י קיום המצות בבחי' שום תשים עליך מלך נמשך כח של מעלה והוא הכח הנמשך למטה מלמעלה כמשל כח המגביה את האבן הדומם כנ"ל. אך גילוי זה הוא דוקא בבחינת היום לעשותם ולא למחר כנ"ל. וזהו ועתה יגדל נא כח. ועתה דייקא וזהו שארז"ל (במדרש רבה בראשית פרשה כ"א) אין ועתה אלא תשובה כי התשובה היא אתהפכא חשוכא לנהורא ודוקא עתה בחינת היום לעשותם בזמן שהבחירה נתנה אל האדם שיהא יכולת בידו להפך לבו ולשנות טעמו לטוב אשר בבחינה זו דוקא הוא השראת אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין וכנ"ל בחינת כח הנ"ל.
(ועיין מענין ועתה יגדל נא בגמרא פ"ט דשבת דפ"ט ע"א ומ"ש ע"ז בספר שערי אורה תחלת שער שני. סנהדרין קי"א ב'. רבות פ' שלח פט"ז דרס"ז ג' ובפרדס בעה"כ ערך כח זח"ג פ' שלח דקס"א ב' פ' האזינו (מ"ד) רצ"ה ב' פנחס דר"כ סע"א ובהרמ"ז שם דרמ"ה ע"א במא"א אוף כ' סעיף יוד ובאות עיין סעיף ע"ט רבות באיכה דס"ה א' ע"פ וילכו בלא כח ת"ז בהקדמה ד"ד ע"ב תקון כ"ב דס"ו ע"ב תקון נ"ה דצ"ה ע"א. בבחיי במקומו פ' שלח):