ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר כו' טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו הוי' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.
הנה להבין ענין דקדוק לשון הכתוב במה שאמר מאד מאד שני פעמים?
וכן ארץ אשר היא זבת כו'?
יש להקדים שרש ענין המעשה דמרגלים למעלה במה שלא רצו ליכנס לארץ ישראל וגינו אותה כו'?
הנה מבואר בע"ח דשרש המרגלים הוא מבחי' עולם המחשב' הנק' לאה, כי הם היו מדור המדבר שנקראו דור דעה ועל כן לא רצו להשפיל א"ע ליכנס לארץ ישראל שהוא מבחי' עולם הדבור הנק' רחל.
ולהבין ביאור הדברים הללו בהיות ידוע שעיקר המצוה בכניסת א"י הוא כמ"ש: לעשות בארץ כו'. דהיינו לקיים שם התורה והמצות, כי יש כמה מצות שתלוי' בארץ דוקא, כמו בנין בית המקדש ודומיהן כו'.
והענין הוא כי הנה עיקר התורה והמצות הוא להבדיל בין הטהור ובין הטמא דהיינו בחי' ברורים לברר הטוב מן הרע. שעל ידי השבירה דמלכין קדמאין דתהו נפלו רפ"ח ניצוצין דתהו ונתלבשו בנוגה להיות מעורבי' טו"ר כידוע והם צריכים עלייה, והיינו ע"י שיתבררו ויופרדו תחלה מן הרע הקשור בהם ואז יהיו יכולים אחר כך להתעלות למעלה למקור שרשן.
והוא ענין המצות מעשיות מ"ע ומל"ת שע"י הל"ת נפרד הטוב מן הרע וע"י העשיה הוא בחי' עליית הטוב למעלה כו'. דהיינו עד"מ כשעושה איזה מצוה כגון שנוטל אתרוג לנענע בו או צמר ועושה ממנו ציצית שהאתרוג והצמר הם מבחי' נוגה, שהטוב מעורב שם ברע, וכשעושה בו המצוה הרי הוא ממשיך בו השראת אור א"ס ונכלל הטוב (דניצוצות דתהו שנתלבש בתוך האתרוג והצמר על ידי השבירה) באור א"ס הנמשך ע"י המצוה הזאת.
ואמנם זה אינו כ"א כשנתברר תחלה ונפרד מן הרע ונעשה בחי' כלי להשראת אור א"ס אזי ע"י שיעשה המצוה ימשיך אור א"ס להיות שורה בו ועי"ז יתכלל בו כו'. והוא ענין דקדוקי המצות להיות האתרוג כך וכך דוקא ובאם שחיסר בו אחת מדקדוקיו הוא פסול. וכן הציצית אם חסר חוט א' הם פסולים, דהיינו שאינם בחי' כלי להשראת אלקות. ועכ"פ מובן מזה שעיקר התורה והמצות הוא לברר הטוב מן הרע שנתערב על ידי השבירה להפרידו מהרע ולהעלותו לשרשו כו'.
אך באמת אין זה מובן האיך יגרום האדם בחי' השראת אור א"ס ע"י שעושה המצוה, כי מה שייכות והתחברות יש לו לאלקות על ידי שלובש התפילין ומתעטף בציצית לגרום עי"ז המשכת אור א"ס או לגרום הפרדת הטוב מן הרע על ידי שהוא סור מרע כו':
ב אך הענין יובן ע"פ מה שכתוב בזהר: כד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין. דהנה ידוע שיש שני בחי' בכללות ההשתלשלות העולמות. והם הנק' עגולים ויושר והם ג"כ בחי' נפש ורוח כידוע. וההפרש ביניהם הוא, דבבחי' עגולים האורות הם כלולים שם בהתכללות בבחי' העלם מבלי התחלקות לפרטי פרטיות בבחי' גילוי, ועל כן נקרא בחי' עגולים כמו שהעיגול הוא בהשוואה אחת ואין בו התחלקות כו'. ובחי' היושר הוא כשמתגלים האורות ומתחלקים לפרטי פרטיות להיות כלולים מיו"ד ויו"ד מיו"ד כו'.
והמשל בזה הוא כמו העילה שמקיף את העלול וכוללו. דהיינו כמו עד"מ הרב שמשפיע שכל לתלמידו, שכאשר צריך להשפיע השכל אליו מצטרך לירד ממדרגתו ולצמצם את שכלו לעיין על כלי השגת התלמיד כו' ומשפיע השכל לפי ערכו. אכן בעצמות שכלו הרי הוא כולל כל שכל של התלמיד מראשו לסופו. וגם ההשפעה שמשפיע להתלמיד שהיא באמת כציור ואופן שכל של התלמיד הרי היא כלולה בשכל של הרב בסקירה אחת בלתי התחלקות לחלקים.
והנה גם אחר שנמשכה מהרב להתלמיד הנה בתחלת השגתו אזי שכל התלמיד הוא מוקף עד"מ מאור אותו השכל ששופע לו מהרב ואור אותו השכל עודף על שכל התלמיד והשגתו ומקיפו מכל צד.
וביאור הענין היינו כי התלמיד בתחלת קבלתו השכל הנשפע לו אינו משיג השכל לעומקו עדיין דהיינו שהשגתו השכל הוא רק דרך כלל בלתי התחלקות לעמוד על כל חלקי השכל והסברו' כל דבר בפ"ע. וע"כ כללות אותו השכל הוא מקיף לשכל התלמיד בבחי' מקיף לבד עדיין ובלתי התחלקות. וזהו משל לבחי' ע"ס דעגולים.
אמנם הנה אחר כך כשמתבונן התלמיד בשפע השכל וירד לעומקו וישיגו היטב אז יהיה אדרבה שכלו מקיף לאותו שפע השכל שיכנס בו שפע השכל בבחי' אור פנימי ממש שישיגנו יפה וגם יעמוד על כל חלקי הסברות שבו כל אחד על מכונה בפ"ע ולא בדרך כלל לבד. והוא עד"מ בחי' יושר שהוא בחי' או"פ [ועמ"ש עוד מענין לא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעים שנין בדרוש בגדי לבן דכה"ג בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר].
ולכן נקרא עגולים בחי' נפש ויושר הוא בחינת רוח שהוא מעלה ומדרגה עליונה מבחי' נפש ובא אחר כך. וכענין מוחין דגדלות שבא אחר מוחין דקטנות. וכמ"ש בזהר ח"ב צ"ד ב' בר נש כד אתיילד יהבין ליה נפשא כו', זכה יתיר יהבין ליה רוחא כו'. (וכמ"ש בע"ח שער עגולים ויושר ענף ג').
והנה ממשל זה יובן למשכיל למעלה ענין העגולים ויושר. דבחי' העגולים הוא שאורות עליונים הנמשכים מן המאציל ית' אינן נגלים עדיין בבחי' גילוי רק הם בבחי' העלם, והם כלולים יחד בלתי התחלקות לפרטיות להיות דבר בפני עצמו כח החכמה בפ"ע וכח החסד בפ"ע כו' אלא הם כלולים ומוקפים יחד בהשוואה אחת והיינו מפני שאינו בבחי' גילוי רק בבחי' העלם.
ובחי' יושר הוא בחי' האורות כשהם יורדים ומתגלים שאז הם בבחי' התחלקות כל ספי' בפ"ע החכמה מיוחדת בכלי בפ"ע והבינה בפ"ע והיינו מפני שנתלבשו בכלים ונמשכו בבחי' גילוי כו'.
(וגם הם בבחי' התכללות שמתכללים זה עם זה כמו אברי האדם, שאע"פ שהן רמ"ח אברים מכל מקום מתקשרים זה עם זה, שגידי המוח יש ברגל כו' והרי הן אדם אחד ועמ"ש בפ' נח בדרוש דור הפלגה בענין ההפרש בין נקודים לברודים ועמ"ש בפ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם).
והנה שני בחינות הללו עיגולים ויושר הם נמצאים בכל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין דהיינו לפני אצילות ובאצילות עד בחי' עשר ספירות דעגולים דעשיה וע"ס דיושר דעשיה וכללות ענינם הוא כנ"ל שהעגולים המה האורות כשהם נעלמים וכלולים בהתכללות מבלי התחלקות כו'. ומהם הוא שנמשכו כל ההעלמות וההסתרות שנעלם ונסתר בחי' חיות האלקות היורד להחיות הנבראים ואינו נתגלה לנבראים רק בצמצום כו'.
וכמ"ש בע"ח שיש בחי' היכלות למעלה יש היכלות דאהוי"ר ויש היכלות הרצון וכללות ענין ההיכל הוא שמעלים את בחי' האור והחיות ומסתירו שלא יתגלה לנבראים כמו שהוא בעצמו אלא מתצמצם כפי שיעור יכולת כלי הנברא להכיל אורו שאילו היה מתגלה יותר מכדי המדה היה מתבטל ממציאותו לגמרי.
וכדי להיות התהוות בחי' אהבה מוגבלת בנבראים שהוא בחי' מחנה מיכאל וכן יראה מוגבלת במחנה גבריאל כו' מבחי' האור והחיות הנמשך מאור א"ס ית' שהוא בלתי מוגבל, הוא דווקא ע"י צמצום והעלם האור כידוע.
והצמצום שמצמצם את האור להיות ממנו התהוות אהבה מוגבלת הוא הנק' בחי' היכל האהבה כלומר שהוא ההעלם הגורם המשכת האהבה כו'. וכן עד"ז בהיכל הרצון כו' וכנודע.
(וע' מ"ש בפ' וישב בד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים בענין אלביש שמים קדרות שמים הם העגולים הם מלובשים בבחי' קדרות כו' שהוא העלם והסתר כו' ע"ש. ועד"ז יש לפרש ענין השראת והתלבשות העגולים בההיכלות וע' בע"ח שמ"א פ"ד ה' ועמ"ש בד"ה יביאו לבוש מלכות ובד"ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין מזון לבוש בית).
וכן עד"ז בחי' הכלים הם מגבילים את האורות ומעלימים אותם שלא יתגלו כמו שהם אלא יהיו נגבלים בתוכם ושיהיה התגלות החיות רק הארה מועטת והיינו בכדי להיות התהוות הנבראים שהם מוגבלים כידוע ושרש כל השרשים להעלמות אלו הוא מבחי' עיגולים וכנ"ל.
(ועיין בע"ח שער מ"א פ"ה במש"ש לזה צריך שנודיעך ענין הלבושים וההיכלות מה ענינם כו' ע"ש).
והנה אעפ"י שהעלמות אלו הם בודאי מבחי' קדושה עליונה כי המכוון בצמצום זה הוא בשביל שיתהוו הנבראים, וכמבואר במ"א בפי' כי הוי"ה הוא האלקים שהצמצום דשם אלקים הוא עצמו בחי' הוי' כו' - עכ"ז בריבוי ההשתלשלות עד שנמשך בעגולים דעשיה שמהם נתהוו שמים וארץ הגשמיים שהם מבחי' העגולים וכנראה בעליל שהשמים הם עגולים בטבען וכן כדור הארץ הוא עגול (וגם יסוד הרוח שבארץ הוא מבחי' עגולים) הנה בריבוי ההשתלשלות נתהווה מזה צמצום גמור והעלם גדול שנתעלם בחי' כח האלקי המחיה את העולם ונתלבש בלבושים רבים ועצומים כי עולם הוא מלשון העלם כנודע.
ושרש כל השרשים להעלים זהו מבחי' ההעלם דעגולים העליונים שהאור מתעלם בהם ואינו מתגלה שמזה נמשך באצילות להיות הכלים מכסים על האורות ומעלימים אותם שיהיה גילוי החיות מוגבל בתוכם בגבול שמזה הוא הגורם שבריבוי ההשתלשלות יהיה בחינת העלם גמור שיתעלם הכח האלקות ויתלבש בלבושים רבים עד שיהיה נראה כאלו העולם הוא יש ודבר בפ"ע (וכמ"ש מזה בסש"ב פרק כ"א כ"ב*):
ג והנה באתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעילא - ע"י שהאדם מעמיק ונותן דעת ולב לראות איך שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וכמ"ש: וידעת היום וגו', וכולא קמיה כלא חשיב ממש, ומה שהעולם נדמה ליש ודבר הוא מצד ההעלם וההסתר שמתעלם הכח האלקות. אבל באמת: אין עוד מלבדו כו'. נמצא שהוא פועל שיועבר הצמצום וההעלם שמתעלם הכח האלקות ולהיות מתגלה בבחינת גילוי.
ובאתעדל"ת זו גורם אתערותא דלעילא, שגם למעלה לא יהיו בחי' הכלים מעלימים את האורות ומגבילין אותן, ושיהיו בוקעין ומתגלין למטה כמו שהם ממש ולא יהי' בחי' ההסתרות והצמצומים כו'.
והיינו כמו שיהיה לעתיד לבא, דכתיב: ונגלה כבוד הוי' וגו' - שלא יסתיר העולם על אור קדושתו ב"ה, וכמו שהיה לפני החטא שהיה העולם מזוכך ביותר עד שלא היה מסתיר כלל על גילוי אלקותו ית'.
שהרי אדה"ר גם כשהיה מלובש בגוף השיג בג"ע סודות התורה כו'. וגם כללות השתלשלות העולמות היה מזוכך ביותר משהם עתה, שאור א"ס היה מתגלה בהם ביותר. וכמ"ש בפע"ח שער השבת: דמה שכעת נק' בחי' ז"א דאצילות היה אז מדרגה זו בבחי' עולם הבריאה. והרי בחי' הבריאה דעתה, הרי הוא רחוק מאד בערך מז"א דאצילות. שהרי בחי' אצילות הוא בחי' אלקות, והוא כח מכחותיו ואור א"ס שורה בו בתכלית הגילוי, משא"כ בריאה היא יש מאין כו', והם נבראים נפרדים ומחודשים מאין ליש, והם בעלי גבול. וכנודע. ובחטא אדם הראשון הוא שנתגשמו העולמות להיות אור א"ס מאיר בהם ע"י העלם וצמצום, עד שבעה"ז הגשמי אור א"ס מוסתר בהם בתכלית כנ"ל.
וכאשר למטה נעשה אתכפיא סט"א, דהיינו העברת הצמצום וההסתרה, שיהיה בחי' גילוי אלקות בנפש האדם, על ידי זה נעשה למעלה גם כן גילוי אלקות שלא יהיו בחי' כלים המסתירים את האורות כו'.
וז"ש: והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני הוי"ה. ולכאורה אין זה טעם שלפי שהוא ית' קדוש צריכים ישראל להיות ג"כ קדושים?
אך הענין בפי' והתקדשתם כמאמר רז"ל: קדש את עצמך במותר לך - דהיינו להיות אתכפייא סט"א שלא יסתירו השמים והארץ וכל גשמיות העולם על אור קדושתו ית', ועי"ז יהיה למעלה ג"כ: קדוש אני הוי' כו' - דקדוש הוא לשון הבדלה כנודע. והיינו שיהיה בחי' גילוי עצמות אלקותו ית' שלמעלה מצמצום הכלים שמגבילים האורות, כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כנ"ל.
וזהו ענין המאמר בזוה"ק: כד אתכפיא סט"א לתתא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין - דהיינו ע"י דאתכפיא סט"א, שהועבר הצמצום וההסתרה דשמים וארץ הגשמיים, עי"ז: אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין - דהיינו שגם למעלה מתגלים האורות ובוקעים דרך הכלים כנ"ל, ואסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין - הם עלמין סתימין ועלמין דאתגלין.
וזהו המכוון בתורה ומצות שגורמים עי"ז השראת אור א"ס, דהיינו כנ"ל דכד אתכפיא סט"א בסור מרע ועשה טוב, אזי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, שיהיה למעלה העברת כל ההעלמות המעלימים את גילוי אור וחיות כו', עד שגם צמצום הכלים המגבילים את האורות ומסתירים אותו יועבר ג"כ שיהיו האורות בוקעים ומתגלים למטה כנ"ל.
(ועמ"ש בפ' חקת ע"פ ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון כו').
ועתה יובן ג"כ שרש ענין קיום המצות בארץ ישראל דוקא. וכמ"ש: לעשות בארץ כו'. כי הנה כתיב בה בא"י: ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. פי' לשון זבת הוא לשון מפעיל שעושה להיות זב חלב ודבש.
והענין הוא, כי חלב ודבש הם בחי' כללות השתלשלות ע"ס שהם בחי' מ"ה וב"ן שהם חסדים וגבורות. חלב הוא בחי' חסדים ודבש הוא בחי' גבורות. כי דבש נק' דין דגדלות כנודע שלכך נאמר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו'. ושניהם הן בחי' מוחין דגדלות חלב הוא בחי' מוחין דגדלות דחסדים, וכמשל חלב האם שמגדל את הולד וממשיך בו שכל כו'. וכך למעלה הוא בבחינת בינה שמגדלת אברים דז"א ע"י השפעת השכל והוא הנק' בחינת חלב דאימא. וכמארז"ל עשה להדדים במקום בינה כו'.
ובע"ח (שער הכללים ספ"ג) מבואר ג"כ בענין אלד"ד ומיד"ד שהם שני דדים דאימא, שמהם יוצא החלב לז"א לגדלו כו'. (ועמ"ש בפ' ויחי ע"פ חכלילי כו' ולבן שנים מחלב).
ודבש הוא בחי' מוחין דגדלות דגבורות, שהרי נק' דין דגדלות. והיינו שהם בחינת גילוי האורות היפך בחי' הצמצום של הכלים כו'. (וע' פע"ח שער כוונת השופר ספ"א בענין דבש ועמ"ש בפ' תבא ע"פ היום הזה ה' אלקיך מצוך וכו').
וזהו ענין: זבת חלב ודבש - שהם מוחין דגדלות שהוא היפך ההעלם והצמצום שהוא בחי' מוחין דקטנות כו'. ומזה נמשך גם בגשמיות שיהיה החלב נוטף מן העזים ומן התאנים כו'. והוא מחמת סיבת בקיעת האורות את הכלים למעלה כנ"ל.
וזהו כללות ענין מצות דכניסת א"י לקיים שם התוהמ"צ, דכתיב: לעשות בארץ כו'. ופי': לעשות הוא לתקן. כמו: ועשתה את צפרניה, ותרגומו ותתקן כו'. והיינו לתקן בארץ שיהיה בחי' ארץ זבת חלב כו', שיבקעו האורות את הכלים ויתגלו למטה ע"י קיום התורה ומצות, שיקיימו בא"י דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כנ"ל:
ד ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ ענין המעשה דמרגלים שלא רצו ליכנס לא"י מפני ששרשם הוא מבחי' לאה עולם המחשבה כו'. (כמ"ש בע"ח שער הארת המוחין פ"א) וטענו: למה צריכים לירד בבחי' עולם הדבור, שהוא בחי' מל' דאצילות סוף כל דרגין כו' בכדי לקיים שם התורה ומצות בדבור ובמעשה, שעי"ז יהיה בחי' גילוי אור א"ס שיבקעו האורות כו' - הלא זה אפשר לקיים גם ע"י התורה ומצות ברוחניות ולא בעשייה גשמיות. דהיינו כי גם בעולם המחשבה יש כל פרטים הנמצאים בדבור ובמעשה מאחר שהדבור נמשך מן המחשבה. וא"כ כל מצוה ומצוה שמקיים בדבור או במעשה גשמיות יכול הוא לקיימה ברוחניות בבחינת מחשבה. ועי"ז יהיה ג"כ למעלה בחי' גילוי אור א"ס כו'.
וכדוגמא שאמרו באברהם: קיים אברהם את כל התורה כולה עד שלא ניתנה - וא"א לומר שקיים כל התורה בפועל ממש, שהרי יש כמה מצות שלא היה אפשר לו לקיימם כלל. אלא שקיים אותם ברוחניות שהמשיך כל האורות עליונים הנמשכים ע"י המצות כו'. וכמו כן היו סבורים המרגלים שיקיימו המצות ברוחניות, דהיינו בבחינת עולם המחשבה כו', ועל כן לא רצו ליכנס לארץ ישראל.
אך באמת היו מוטעים, שהעיקר הוא: לעשותם בארץ דוקא. וכמארז"ל: כמה תפלות התפלל משה ליכנס לא"י. ושאלו: וכי לאכול מפירותיה היה צריך - אלא לקיים את המצות התלוים בה. והיינו שצריך להמשיך את האורות העליונים שיבקעו את הכלים כו' שאי אפשר לגרום המשכה זו אם לא ע"י מעשה דוקא ולא במחשבה כו'.
והטעם הוא משום: דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה. וכמאמר: נעוץ תחלתן בסופן וכו' - שכל דבר שהוא גבוה ומרומם יותר בעצם יתלבש דוקא בדבר היותר נמוך. וכענין מאמר רז"ל: די לחכימא ברמיזא כו'. דהיינו כשיש שכל עמוק מאד אשר א"א להסבירו לזולתו ע"י אותיות הדבור מגודל עמקותו אשר לא יכילו אותו אותיות הדבור ולא יהיה יכול להוגבל בהן, עכ"ז יוכל להבינהו לזולתו ע"י רמז בתנועה גשמיות כו'. ונמצא שיש יתרון לתנועה ורמיזה שהיא גשמיות יותר מאותיות הדבור שהם רוחניים בזה שדבר הגבוה יותר יתלבש בהם דוקא ולא בדבור כו'.
וכמו כן יובן למעלה, שלהיות המשכה עליונה להיות גילוי בחינת מוחין דגדלות שיבקעו האורות את הכלים אי אפשר לעורר זה כ"א ע"י מעשה דוקא ולא ע"י בחינת המחשבה, משום דנעוץ תחלתן בסופן כו'. (ועיין במשנה פי"ב דיבמות דף ק"ד ע"ב כל דבר שהוא מעשה כו') וע"כ ביקש משה ליכנס לארץ דוקא.
(ועיין מ"ש בפ' ויצא ע"פ וללבן שתי בנות. ועמ"ש ע"פ ראשי המטות מענין יתרון בחי' המעשה דוקא משא"כ בבחי' מחשבה כו', ובד"ה מי מנה עפר יעקב כו', ועמ"ש ע"פ יביאו לבוש מלכות).
וזהו שכתוב: טובה הארץ מאד מאד. פי' ב' פעמים מאד הם כנגד עלמין סתימין דלא אתגלין שהם היכלות דאו"א ועלמין דאתגלין שהם היכלות דזו"נ כו'. שבשני מיני עולמות הללו בוקעים ויורדים ומתגלים האורות עליונים למטה.
ובכללות ענין גילוי ובקיעת האורות כנ"ל הוא ע"י המשכת בחינת הכתר עליון שהוא למעלה מגדר ההלבשה בכלים כו'. וזהו שכתוב: אם חפץ בנו הוי' - חפיצה הוא בחינת פנימית הכתר שהוא בחינת הטעם והענג שיש ברצון כו'. ורצון הוא בחינת חיצוניות הכתר, וכמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון כו'. וכאן הוא אומר: אם חפץ בנו הוי' - דהיינו שיתגלה פנימיות הכתר שהוא למעלה מגדר ההלבשה בכלים שעי"ז יהיה ג"כ למטה בקיעת האורות כו'. (וע' בזהר פ' שלח דק"ס סע"א) וכל זה הוא ע"י שטובה הארץ כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן.
ויובן זה עוד עפמ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי בת: לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' עד שקראה אמי כו'. ולע"ל כתיב רני ושמחי בת שבחינת בת תתעלה ביתר שאת ולהיות אשת חיל עט"ב עכ"ל.
והנה בחינת בת - זהו ענין ירושלים של מטה. ובחינת אמי - זהו ענין ירושלים של מעלה. והיא בחינת עולם המחשבה בחינת ה' גדולה, לאה אם הבנים כו'. והם רצו להמשיך הכל ע"י ירושמ"ע [=ירושלים של מעלה] לבד. אך באמת א"א להגיע לזה כ"א ע"י ירושמ"ט [=ירושלים של מטה] "כי זה השער לה'". והיא בחינת: כעיר שחוברה לה יחדו כו' לבחינת ירושמ"ע. ולכן ארז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושמ"ע עד שיכנס בירושמ"ט.
ועוד זאת שהרי נאמר: כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא - בבחינת ירושמ"ט כו', שבחינת בת תתעלה ביתר שאת כנזכר לעיל. והיינו בבחינת קיום המצות במעשה גשמיות דוקא שנקרא בחינת עבד. וע"ז דוקא נאמר: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. וזהו: טובה הארץ מאד מאד, כמו בחי': וגבה מאד.
ועוד י"ל כי הנה מבואר בשל"ה ר"פ ויחי בענין מ"ש: ג"פ היכל ה' המה (בירמיה סי' ז' ד') וכן ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' (שם ססי' כ"ב) נז' ג"פ ארץ. כי גם למעלה באצילות יש ג"כ ירושמ"ט וירושמ"ע שהם ה' תתאה וה' עילאה. והבחי' הג' זהו ירושמ"ט ממש שבעשי' הגשמיות בעוה"ז.
והיינו כי המצות הם בשלשה בחינות מחדומ"ע כמ"ש לקמן בד"ה ועתה יגדל נא, ובד"ה וישלח יהושע כו' מרגלים חרש.
וזהו ענין ג' פעמים קדוש: שממשיכים עי"ז מבחינת סכ"ע לג' עולמות בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שהן בחינת מחשבה ודבור ומעשה, שהן הן ג' בחי' היכל הנ"ל, והן הן ג"כ ג' בחינות תורה ועבודה וגמ"ח, כמ"ש במ"א בד"ה כי ביום הזה יכפר.
ועפ"ז י"ל שדור המדבר שהם בחינת: ומדברך נאוה - רצו להמשיך בבחינת דבור ומחשבה, שהם הם ירושמ"ט וירושמ"ע שבעולם העליון, היינו ה' תתאה וה' עילאה כנ"ל. אבל בבחינת זו הג' דארץ שלמטה לא רצו. והיינו דקסברו שיוכלו להמשיך ע"י ירושמ"ט וירושמ"ע שבעולם העליון והיינו ע"י דבור ומחשבה לבד כנ"ל.
אכן באמת עיקר כל ההמשכות הוא ע"י עשיה דוקא. ועמ"ש מזה בד"ה מי מנה עפר יעקב בפי' אף עשיתיו. ושם נתבאר דאף מרבה בחינה רביעית שלמעלה מכל הג' בחינות דבראתיו יצרתיו עשיתיו, שבחינה זו נמשך ומתגלה ע"י העשיה דוקא.
ויש לומר ג"כ שזהו ענין התגלות קדש העליון שלמעלה מבחינת ג"פ קדוש בוי"ו. ועמ"ש סד"ה שיניך כעדר הרחלים. ואפ"ל ששלשה בחינות היכל הנ"ל זהו ג"כ ג' המדריגות דלא זז מחבבה עד שקראה בתי ואחותי ואמי וכו':