Video part 1 Video part 2 Video part 3 Video part 4 Video part 5 Video part 6 Video part 7
ביאור ע"פ נשא
הנה* כתיב: מקדש אדני כוננו ידיך. ופי' הרמ"ז פ' פנחס דרכ"א דהיינו ג' ידות: יד הגדולה יד החזקה יד הרמה שהם המכוננים את המקדש ומשכן, שיוכל להיות ירידת והמשכת אור א"ס ב"ה מאצילות לבי"ע שזהו ענין המשכן ומקדש כמ"ש בסש"ב פ' נ"ג. והרי באמת אין ערוך ביניהם שישכון אור א"ס בבי"ע שהם בעלי גבול ומחודשים יש מאין. וכמ"כ בכדי שיהי' התגלות מהמאציל ב"ה באצילות - שהרי האצי' ג"כ אין ערוך כלל לגבי המאציל א"ס ב"ה - הנה כ"ז כוננו ידיך.
ועיין מ"ש מזה ע"פ: עיני כל אליך ישברו כו' פותח את ידיך - דהיינו שצריך לעשות כלי בנפש שיוכל לקבל גילוי אור א"ס. ועמ"ש מזה ג"כ בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהיה משכלה ועקרה בענין כוס ישועות כו'. (ועיין מזה בעמה"מ[1] ש"ו ס"פ ס"ו, ושער י"ד פרק פ"ה).
ולפי שעשיית כלי זה זהו ע"י בחי' גבורה, כענין לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ע"כ זהו ענין ג' הלוים. ובגמרא פ"ק דכתובות דף ה' סע"א דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' סי' מ"ח) היינו חד יד בחד מעשה וכמארז"ל: נטה שמאלו וברא ארץ ונטה ימינו וברא שמים, ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך. היינו שגם בחד מעשה דהיינו בהמ"ק כתב שני ידים כן פי' התוספות שם והובא ג"כ בפרש"י בחומש (פ' בשלח ט"ו י"ז).
ועיין במהרש"א בכתובות שם בח"א הפי': דבמעשה שמים וארץ לא נתחברו עדיין הב' ידות יחד שהם החו"ג אלא השמים שמים לה' כו', אבל ע"י מעשה הצדיקים מחברים ב' הבחי' יחד כו', ושלכן נעשה המשכן ע"י בצלאל ואהליאב: שבצלאל הוא בצל אל: חסד אל כל היום. ואהליאב למטה דן מבחי' גבורה כו', והיינו לצרף מדת הגבורה אל החסד והרחמים כו' ע"ש. ודבריו עולים בקנה אחד עם מ"ש ברבות וארא פי"ב ע"פ: כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ כו' ע"ש.
וביאור הדבר כי שמים הם בחי' מקיפים- היינו בחי' סוכ"ע וזהו: וימיני טפחה שמים, ימינך ה' נאדרי בכח, הוא כח אור א"ס ב"ה שבלי גבול כו'. אבל בחי' ארץ שהיא בחי' ממכ"ע: מלכותך מלכות כל עולמים, כמ"ש בד"ה והיה מספר בנ"י מקבלת מבחי' שמאלו ע"ד שאמר לעולמו די כו' שיהי' הכל בבחי' גבול ותכלית.
(ועיין מענין אף ידי כו' וימיני כו' בחגיגה פ"ב די"ב ע"א, מנחות דל"ו סע"ב, רבות בראשית ס"פ א' בחקתי פל"ו. באיכה ס"ח א' בד"ה מעשה במרים בת נחתום. זח"א ד"ל ע"א, ח"ב ד"כ ע"א, פ' בא דף ל"ז א', יתרו פ"ג ב'. ח"ג פנחס דרמ"ז א').
אבל ע"י מעשה הצדיקים מחברים השני ידים, דהיינו שממשיכים גילוי האור מבחי' סוכ"ע בבחינת ממכ"ע. והכלי לגילוי זה - זהו ענין: מקדש ה', שהוא הכלי להיות בו גילוי קדש העליון סוכ"ע. והוא בחינת ציון. (עיין ברבות ר"פ קדושים, ובזח"ג ס"פ האזינו דרצ"ו ע"ב. ובמא"א אות מ"ם ססעי' פ"ט).
וזהו כוננו ידיך. וזהו ג"כ משארז"ל (בסנהדרין פרק חלק דצ"ב ע"א, ובפ"ה דברכות דל"ג ע"א) גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש אד' כו'[2] - דהיינו שמחבר שתי השמות הוי' אד' שהוא סוכ"ע וממכ"ע, שהם שורש חו"ג כו'. ובזח"ג שלח קס"א ב' פי' מקדש אד' ע"ד ועתה יגדל נא כח אד' כו' ע"ש. ועמ"ש לקמן פ' שלח ע"פ ועתה יגדל נא כח.
והנה: כח - היינו ג"כ ב"פ יד, והיינו התחברות ב' בחי' יד להיות לאחדים, ע"ד: ימינך ה' נאדרי בכח. וזהו ג"כ ענין גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות[3] כי: ונועדתי לך שמה - אותיות: ונודעתי - שהחיבור הוא ע"י הדעת. ועמ"ש בד"ה במדבר סיני באהל מועד.
וזהו ג"כ ענין ג' ידות, אף שבגמרא[4] לא נזכר רק שתי ידים שהן חו"ג - אלא כי המחבר ב' הבחי' יחד זהו התפארת קו האמצעי שמחבר חו"ג להיות לאחדים, והוא ענין הדעת שמחבר חו"ב כענין: הפעם ילוה[5] כדלקמן.
והיינו ע"י ששרשו למעלה מב' הבחי' ועולה עד הכתר. (ועמ"ש באג"ה ע"פ והיה מעשה הצדקה שלום). והיינו שלהיות המשכת אור הסוכ"ע בממכ"ע צ"ל ע"י המשכה מאור א"ס ב"ה ממש שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע כו'.
וזהו ענין: יד הרמה[6]. וכענין: כי גאה גאה כו'.[7] ועמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה אשירה להוי'. וגבי מגלת אסתר סד"ה לבסומי בפוריא גבי כי יד על כס י"ה כו' ע"ש.
ובזה יתורץ - דלכאורה עדיין אין התירוץ מספיק מ"ש התוספות בכתובות שם: אבל במעשה צדיקים בחד מעשה כמו בית המקדש כתב תרתי ידים עכ"ל. דיש להקשות ע"ז דהא מבואר ברבות (נשא פי"ב דרמ"ט ע"ג) ע"פ: ביום כלות משה להקים את המשכן[8] - את המשכן, שהוא שקול כנגד העולם כו' כיצד - כתיב בראשית ברא אלקים את השמים כו' וכתיב נוטה שמים כיריעה (תהלים ק"ד) ובמשכן כתיב: ועשית יריעות עזים לאהל כו' ע"ש באריכות. וכיון שכן שיריעות המשכן הם כמו בחי' שמים ושאר הדברים שבמשכן הם כמו הדברים שיש בארץ ע"ש במדרש, וא"כ אע"פ שכתב במשכן תרתי ידים אין זה תרתי ידים בדבר אחד כ"א תרתי ידים שבעולם מאחר שבמשכן יש ג"כ שמים ובחי' ארץ, א"כ תרתי ידיך דכתיב גבי מקדש היינו ימין לבחי' שמים שהם יריעות המשכן ובחי' שמאל לבחי' ארץ שבמשכן. ובמה גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ?
אעכצ"ל[9] עיקר הפירוש - דבמקדש נתחברו ממש ב' בחי' הידים כביכול והיו לאחדים והיינו המשכת והתגלות אור הסוכ"ע שנק' ימין בבחי' ממכ"ע הנק' שמאל, כמ"ש: אתה גבור לעולם אד'. וכתיב: כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו[10] - שלהיות בחי' מלכותו שהוא ממכ"ע זהו ע"י גבורות וצמצומים כו'.
אבל ע"י מעשה צדיקים ממשיכים גילוי שם הוי' ממש בשם אד', כמ"ש: והוי' בהיכל קדשו[11] היכל[12] גימטריא אדנ"י כו', ולכן במקדש היו אומרים את השם ככתבו משא"כ במדינה בכינויו.
והתחברות זו של ב' ידיו כביכול זהו ע"י בחי': יד הרמה כו' - שבחי' זו הוא המשכת הגלוי בפנימית.
(ועיין עוד מענין: תביאמו כו' מכון לשבתך כו' - פ"ה דכתובות ס"ב ב', פ"ח דב"ב קי"ט ב'. באבות ס"פ שנו חכמים. ירושלמי פ"ד דברכות על משנה יכוין את לבו כנגד בית קדה"ק. רבות תצוה פל"ח קל"ד ב'. במדבר פ"ד דרי"ז ב', נשא פי"ב דרמ"ט ג'. בשה"ש רבה כ"ה א' ס"פ כמגדל דויד. ובפתיחתא דאיכה ד"ה רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת. ובשה"ש רבה ס"פ עמודיו עשה כסף דכ"ב ב'. זח"א וישב קפ"ג סע"א. פ' פנחס דרכ"א א '. ומענין ג' ידות פ' עקב דף ער"ב סע"ב ובפי' הרמ"ז שם. ועמ"ש ע"פ שאו ידיכם קדש בד"ה צאינה וראינה):
קיצור. ענין: מקדש אדנ"י - פי' האריז"ל שהוא ענין עשית הכלי לקבל גילוי אור א"ס, והיינו ע"י ידיך. ובגמרא מבואר ג"כ שבמעשה המקדש נתחברו ב' ידים כביכול, שהם סוכ"ע וממכ"ע, והתחברות חו"ג זהו ע"י קו האמצעי דעת תפארת כו', וזהו ענין ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד הרמה:
ב והנה ג' ידות הם ג' בחי': צמצום והתפשטות והמשכה.
(כי הנה צמצום והתפשטות והמשכה: הם ג' בחי' יו"ד ה"א וא"ו דשם הוי', ולכן הם המכוננים מקדש ה', שהוא ה' אחרונה דשם הוי'.
וזהו ג"כ ענין ג' פעמים קדוש עד שנמשך להיות: מלא כל הארץ כבודו - כמ"ש בד"ה רני ושמחי. ובביאור ע"פ ונקדשתי.
אך שייכות ג' בחי' הנ"ל לענין ג' ידות - י"ל ע"פ מ"ש הרמ"ז פ' עקב שם דפי' יד היינו ד' אותיות שם הוי' והמלוי דשם הוי' שהוא יוד אותיות, ויש ג' מילואים ע"ב ס"ג מ"ה[13] הן ג' ידות. וידוע דשם ע"ב בחכמה שהוא יו"ד דשם, ושם ס"ג בבינה שהוא ה' ראשונה דשם, ושם מ"ה בז"א שהוא וא"ו כו')
והן הן מדרגות ג' לוים נושאי המשכן: גרשון וקהת ומררי. ולכן כאשר ילדה לאה את לוי אמרה: הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים. (ועמ"ש* מזה בפ' ויחי ע"פ: יהודה אתה, ובפ' ויצא בד"ה וללבן שתי בנות)
כי לאה היא אם הבנים, שהן ו"ק דאצי': ראובן חסד כו' ולאה היא בחי' מחשבה, חיצוניות בינה שהיא אם ומקור לששה מדות, שכולם מתפשטים ונולדים ע"י המחשבה. ועמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן בענין פי': מי ברא אלה. וזהו: שם הגדולה לאה[14] - פי' שם ה' גדולה כו'. ועיין ברבות ויצא פ"ע.
ופי': ילוה אישי אלי - הענין, כי הנה עיקר התהוות כל העולמות אבי"ע, השורש הוא מבחי' מחשבה, דהיינו מה שעלה במחשבה לפניו ית': אין מלך בלא עם, וכמאמר: אנא אמלוך - מן מחשבה א' הזאת נשתלשלו ונבראו כל העולמות עם כל פרטי התחלקות אבי"ע.
אך באמת מה שיהיה לו רצון: אנא אמלוך - זהו ג"כ רק כמ"ש: ה' מלך גאות לבש[15] - שאינו כמו מלך בשר ודם דשייך רצון באמת כו' משא"כ למעלה הוא רק בחי' לבוש וכמש"ל. ולכן בכדי שיהיה המשכת רצון עליון ב"ה בבחי' מחשבה זו ע"ז אמרה וביקשה לאה: הפעם ילוה אישי אלי - להיות התחברות ממש א"ס ב"ה במחשבה זו, והיינו: ילוה אישי ע"ד: ביום ההוא תקראי אישי.[16]
ועמ"ש מזה סד"ה ואשה כי תדור גם כי יעקב הוא: בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה - שהוא התחברות והמשכת אור א"ס ב"ה בעולמות. (ועמ"ש* מזה בפ' צו) והיינו: הפעם דוקא - ע"י בחי' לוי. וכמ"ש* ברבות ויצא פע"א ע"פ: על כן קראה שמו לוי:- לוי זה עתיד ללות את הבנים לאביהם שבשמים. ועיין מזה בזח"ב שמות י"ט א', משפטים ק"ד א'.
ולפ"ז שורש בחי' לוי הוא הדעת שהוא המחבר חו"ב, וכן תפארת המחבר חו"ג, וכן יש פי' בפרדס בעה"כ ערך לוי ע"פ מאמר הזח"ג פ' שלח (דקע"ד א') ובפ' שמות (די"א סע"ב) בפי': וילך איש מבית לוי - אתר דחכמה עילאה וההוא נהר מתחברן כחדא ולא מתפרשין לעלמין כו' הה"ד: לויתן זה יצרת כו' ע"ש. ובמק"מ בפ' שמות שם בשם הרח"ו שמלווה תמיד כו'. וכמ"ש בפע"ח שער הק"ש פ"ו: שזיווג חו"ב הוא תדירי ואינו נפסק לעולם, כי אם יתבטל רגע א' יתבטלו כל העולמות.
כי הנה ההשתלשלות וההתהוות מאין ליש צ"ל תמיד, כמ"ש בסש"ב ח"ב, ולא מאין ליש גשמי בלבד אלא אפילו רוחניים. וזהו ענין יחוד חו"ב, כי: החכמה מאין תמצא[17], וחכמה כח מ"ה - ביטול, ולכן אין אור א"ס שורה אלא בחכמה. ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן בד"ה: ואהבת את, ואפילו בבינה אינו שורה אור א"ס אלא ע"י ההתלבשות בחכמה וחכמה מתלבשת בבינה, והיינו כי בינה נק' יש, ויחוד חו"ב היינו ההמשכה מאין ליש כו'. וצ"ל המשכה זו תדיר ממש, ויחוד זה היינו ע"י חו"ב כי היש דבינה נכלל ובטל באין דחכמה, ושם אין היש נפרד ח"ו אלא שעי"ז הוא מקור להשפעה מאין ליש ממש, וכמ"ש: ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו'.
ולכן יחוד חו"ב נק': בית לוי, ילוה אישי אלי - דלא מתפרשין לעלמין, משא"כ יחוד תפארת ומלכות שמתחברים לזמנים. והוא עד"מ המחשבה היא נובעת בתמידות מהשכל, וזהו בחי' ונהר יוצא מעדן שיוצא ונמשך תדיר, משא"כ ההמשכה בדבור הוא לזמנים: עת לחשות ועת לדבר. (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ עד הגל הזה)
אך מ"ש: הפעם ילוה - מלבד שי"ל הפעם ע"י לוי דייקא, וכדפי' בפרדס ערך לוי: שהוא בחי' הדעת המחבר ומזווג חו"ב. עוד זאת, כי עם היות יחוד חו"ב הוא תדירי אך להיות יחוד פנימי דחו"ב אינו תדיר כ"א לזה צריך העלאת מ"ן כמ"ש בפע"ח שם ופי"א. וז"ש: ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה בשני ההין להמשיך האור בשני ההין דשם. ואף שבלא"ה ונהר יוצא כו' תמיד דלא פסיק מימוי לעלמין - זהו רק כפי הקצוב להחיות העולמות אבל צ"ל לעבדה להמשיך תוספת ורבוי אור כו' וזהו הפעם ילוה כו'.
וזהו מה שנתבאר לעיל בפי': ילוה אישי - שיהיה המשכת רצון העליון ב"ה בבחי' מחשבה זו כו'. וזהו ענין פסוק ראשון דק"ש למס"נ באחד - שעי"ז דייקא ממשיכים יחוד פנימי דחו"ב.
וזהו ג"כ עבודת הלוי וכמ"ש: ועבד הלוי הוא. הוא היינו בינה, והיינו שמחבר ומייחד חו"ב. וענין זה הוא כמ"ש בזהר דלוי מענין לויתן. ופי': לויתן זה יצרת לשחק בו - הנה מבואר בסדור בדרוש ברכת הזימון: וגם הנה השחוק והתענוג נמשך מביטול היש. (וכמ"ש במ"א בפ' פנחס ע"פ צו את בני ישראל) ומה שנק' ביטול היש לויתן - היינו כנ"ל דלוי ולויתן לשון חיבור והתאחדות היש עם האין, שזהו ענין יחוד חו"ב. וכמ"כ מלמטה למעלה היינו שהיש בטל באין. וזהו בחי' לויתן ונוני ימא.
וכמ"ש במ"א בפ' בשלח ע"פ אז ישיר משה, בענין ההפרש שבין יבשה לים - שהברואים שבים אינם נראים לחוץ כו' והיינו בחי' היש הבטל ממש באין, משא"כ הברואים שביבשה היש הוא דבר נפרד כו'. וע"ש שזהו ממש בחי' לוים, והיינו כי לוי הוא בחי' לויתן. וזהו ג"כ בחי' משה שנאמר בו: ונחנו מה, והיינו: כי מן המים משיתיהו. וע"ז נאמר: וילך איש מבית לוי כו' ותהר ותלד כו' - פי': איש מבית לוי - זהו כענין הפעם ילוה אישי. והנה עד"ז הוא בחי' למס"נ באחד שהוא להבטל באור א"ס ב"ה, ועי"ז נמשך יחוד פנימי מאין ליש כו'.
והנה תכלית היחוד פנימי דאו"א שבק"ש שהוא ענין יחוד י"ה הוא להמשיך מוחין לזו"נ להיות יחוד ו"ה. דהיינו שכמ"כ בזו"נ יהיה יחוד וחיבור הנ"ל, והיא ההמשכה מסכ"ע בממכ"ע בבריאה כי המל' היא מקור דבי"ע. והיינו מ"ש בזהר פ' קרח (דקע"ח ב') ע"פ: ועבד הלוי הוא כד"א: כי ה' הוא האלקים - פי' לחבר זו"נ יחד שנק' הוי' אלקים. וכמ"ש במק"מ שם, ועבודת הלוי להמשיך ליווי וחיבור זה.
וזהו מ"ש ג"כ: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי - שהיא בחי' מל' שנק' בת לוי, דאו"א תקינו לה כו'. ובזהר משפטים דק"ד תחלת ע"א: לוי חבורא דכולא. וענין המשכה זו היינו ע"י: ודברת בם - בד"ת.
ועמ"ש במ"א ע"פ עבודת הלוים ביד איתמר כו' - איתמר ל': אתמר שבגמרא: אז נדברו יראי ה', אני המשנה המדברת בפיך - ועי"ז ממשיכים ליווי וחיבור הנ"ל גם בזו"נ, והיינו ע"י שמתחלה למס"נ באחד בק"ש כו'. (ועמ"ש בפ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר בפי' וענין ודברת בם כו' ע"ש באריכות) וזהו: מן המים משיתהו - וכענין נוני ימא דאזלין ביבשתא להמשיך גם למטה ביטול זה והיינו ע"י התורה כו'.
וזהו ענין: מקדש אד' כוננו ידיך, וכמ"ש ע"פ: ומקדשי תיראו - שזהו בחינת התורה *. ועיין בלק"ת בזכרי' ע"פ ביום ההוא יהיה - שלעתיד בחי' ו"ה שהם זו"נ יהיו ג"כ בבחי' י"ה תרין ריעין כו'. וז"ש בזח"א וישב דקפ"ג סע"ב: דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא. ועמ"ש סד"ה רני ושמחי בת, ועמ"ש ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א א' ע"פ: והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים כו', ועיין עוד מענין לוים בזח"ב שמות די"ח ע"ב.
והנה ברוב המקומות משמע דלוים הם מבחינת גבורה וכמ"ש בפרדס שם בערך לוי. ובמא"א אות למ"ד סי"ד לוי בבינה או בגבורה והקרוב אלי כל קו ימיני כהן וכל קו שמאלי לוי כו' ויש ג' מיני גבורות ולכן יש ג' משפחות קהת גרשון ומררי עכ"ל.
ואפשר ליישב שני הדעות - דהלוים הם מבחי' דעת וגם מבחי' גבורה כי הדעת כולל חו"ג ויש בו ה"ח וה"ג, והלוים י"ל ששרשן מעטרא דגבורה שבדעת. וכן פי' הרמ"ז ס"פ קרח אלא שהוא ז"ל פי' כן מדרגת קהת. ועיין מ"ש ע"פ ויקח קרח בן יצהר, ועמ"ש בד"ה שוש אשיש כו' תגל נפשי כו' שבראש השנה הוא בחי': שמאלו תחת לראשי כו'.
ועוד יובן בענין: הפעם ילוה - עפמ"ש בזח"א חיי שרה (דקל"ג א') כיון דאתיהיבת כו' וזהו ענין ג' הלוים קהת גרשון ומררי שע"י גרשון ומררי אתיהיבת בין תרין דרועין יד הגדולה ויד החזקה וקהת הוא הממשיך יחוד העליון וזהו כוננו ידיך.
(ועיין עוד מענין ועבד הלוי הוא בזח"ג קע"א א' קפ"ג ב'. ח"ב קי"ד א'. ועיין עוד בזהר פ' פנחס דר"נ ע"ב ע"פ וילך איש מבית לוי כו'. ועיין בפי' הרמ"ז ס"פ קרח, ובפ' בהעלותך בדף קנ"א ע"ב ע"פ קח את הלוים כו', ולעיל מיניה בדף ק"נ ע"פ בנה בניתי בית זבול לך בענין מקדש אד' כוננו ידיך. וע' בלק"ת בתחלת יחזקאל הובא בסש"ב פרק חמשים):
קיצור. ג' ידות הם צמצום והתפשטות והמשכה להיות בנין ה' תתאה, וזהו ענין הפעם ילוה אישי. תקראי אישי. שיומשך בבחי' ה' גדולה לאה בחי' מחשבה. ולפ"ז לוי בחי' דעת המחבר חו"ב אין ויש. ויניחהו בג"ע לעבדה ולהמשיך תוספת אור והיינו ע"י ביטול היש לאין, שזהו ענין לוי ללוות את הבנים לאביהם שבשמים. לויתן זה יצרת לשחק בו. וכענין נוני ימא. ועי"ז ממשיכים יחוד י"ה ואח"כ נמשך בחי' ו"ה, והיינו ע"י עסק התורה. וברוב המקומות משמע לוים הם מקו השמאל שהיחוד והחיבור מתעורר ע"י קו השמאל, כמ"ש שמאלו תחת לראשי כו' וזהו ענין ראש השנה. (ועמ"ש בפ' אלה פקודי המשכן כו' עבודת הלוים כו'):
ג והנה ג' הלוים הללו היו נושאים את המשכן במדבר, וכל המכוון הי' כי המדבר הוא מקום ומדור יניקת החיצונים, לכן אינו גדל שם תבואה וצמחים, ולכן היו נושאים שם דוקא המשכן מ"ב מסעות נגד שם מ"ב דאנא בכח, בכדי להכניע אותם ולהסיר החשך המסתיר, ועי"ז יוכל להיות אח"כ גילוי אלקות* להיות בחי': ילוה אישי אלי, והיו ממשיכים גילוי אלקות הן מהמאציל ב"ה באצילות הן מאצי' לבי"ע, שעל ידי התעוררות שלהם היו מעוררים מלמעלה ג"כ שיתלבש במחשבה דאנא אמלוך כו'. ועמ"ש סד"ה אלה פקודי המשכן.
והנה ידוע דיש עולם שנה נפש ר"ת עש"ן, וא"כ כל מה שיש בעולם יש דרך פרט בנפש האדם עצמו, (וע"י העבודה בנפש יומשך הגילוי לע"ל בעולם) דהיינו כמו שבמשכן* היה דרך כלל ג' בחי': כלי המשכן וקרשי המשכן ויריעות המשכן כך יש בחי' אלו בנפש האדם:
מוחא לבא וכבדא כו' - הם דוגמת הכלים שהיו במשכן: ארון וכפורת מזבח הפנימי מזבח החיצון כו'. (ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים)
ועצמות - הם האברים וכלים החיצונים דוגמת קרשי המשכן.
ועור ובשר הם בחי' לבושים, כמ"ש: עור ובשר תלבישני. ושרשם הם מבחי' מקיפים, וזהו כענין יריעות שעל המשכן: שש וארגמן ועורות תחשים כו'.
(בנ"א ג' בחי' אלו הם: אורות וכלים ולבושים, כי במוחא לבא וכבדא מלובש נר"נ שהם אורות, וזהו ענין ארון ומנורה כו'. והעצמות ואיברים החיצונים וכן הקרשים במשכן הם כלים כו'. ועור ובשר הם לבושים, וכן יריעות המשכן, והכל עולה בקנה א' שהאורות מלובשים בכלים הפנימים).
ולהבין כל בחי' אלו בעבודה, כי הנה איתא במדרש ובזהר תרומה דק"ע ע"א ע"פ: ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים כו' שרפים עומדים ממעל לו כו'. ופי': עומדים - הוא ע"ד מארז"ל פ"ג דברכות דכ"ב ע"א ע"פ: והודעתם לבניך כו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב - ופירשו מה להלן באימה ויראה אף כאן באימה ויראה, הרי שבחינת עמידה הוא אימה ויראה.
והענין הוא כמארז"ל: (פ"ז דסוטה דל"ט ע"א) אין עמידה אלא שתיקה שנאמר: והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד (באיוב סי' ל"ב ט"ז[18]). אשר שתיקה זו הוא בחי' הביטול, דהיינו מחמת אימה ויראה עומד ושותק מכל רצונות שלו. והוא ענין ביטול רצון: ועמך לא חפצתי בארץ - דהיינו שעכ"פ לא יהי' לו רצון אחר אשר לא לה' ית'.
וזהו ראשית העבודה: בזאת יבא אהרן אל הקדש - דהיינו התחלת העבודה הוא בבחי' יראה תתאה ונמשך מזה בחי' עמידה הנ"ל. ועיין מענין עומדים בזח"ג ר"פ ואתחנן ובפ' תצוה דקפ"ג ע"א.
רק אח"כ: ונתתי לך מהלכים בין העומדים - והיינו בחי' היריעות שבמשכן שהיו על הקרשים העומדים, שהיריעות תכלת וארגמן - תכלת לשון כלות הנפש בבחי' אהבה. ועורות תחשים ת"א: ססגונא ששש בגוונין הרבה, כדאיתא פ"ב דשבת דכ"ח ע"א. והיינו ששה גוונין שהן שש מדות עליונות הבאים אחר בחי' עצי שטים עומדים, והוא בחי': ונתתי לך מהלכים בין העומדים.
והנה הארון והכפורת הם כלים הפנימים שהתורה היתה מונחת בארון ואורייתא מחכמה נפקת אשר גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' אור פנימי הוא בחכמה דוקא. דהיינו שאור א"ס ב"ה הוא הסוכ"ע ולא יוכל להיות האור והגילוי בבחי' אור פנימי כ"א רק בבחי' חכמה לבד. רק שבארון היתה מכוסה וגילוי שלה היתה במנורה וכמ"ש ותורה אור. (כי: ותורת חסד על לשונה, כתיב וכתיב: מימינו אש דת וגו' ועמ"ש מזה בד"ה ויקהל משה)
והנה: בחכמה אתברירו - שע"י התורה נעשו כל הבירורים במ"ע ומל"ת לברר הטוב ולהעלותו ע"י מ"ע ולבער הרע ע"י מל"ת. ועיקר הבירור הוא ע"י כלים הפנימי' דוקא, דהיינו המזבח שהיו מקריבים עליו הקרבנו' והפסולת נדחה לחוץ, והוא מ"ש: והוציא את הדשן - שהיו מוציאין אותו לחוץ דהיינו ליתן מקום ליניקת החיצונים מן הפסולת (וגם בהפסולת עצמו יש עדיין בירור והוא מ"ש תחלה והרים את הדשן כו' ואח"כ והוציא את הדשן ומבואר במ"א ענין תרומת הדשן) אבל פנימית הרפ"ח נצוצין הי' מתברר ונכלל באלקות.
ולפיכך היו בני קהת נושאים את הכלים הפנימיים שהוא מלשון: ולו יקהת עמים - לשון אסיפה כמ"ש רש"י, והיינו שבו ועל ידו נאספים ומתכנשים הרפ"ח ניצוצין ליכלל למעלה, ולכן נק': יד הרמה - שמרים ומגביה הניצוצין מלמטה מטה עד למעלה מעלה*.
וכמ"כ באדם עיקר הבירור הוא בכלים פנימיים מוחא ולבא וכבדא שהמאכל נכנס באצטומכא ונתברר שם ואז הפסולת נדחה לחוץ והמובחר עולה לכבד ולב ונעשה שם דם ומהלב עולה למוח ונעשה שם חיות לנפש (ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה ולבי ער, וע' זח"ג פ' שלח קס"א ב') וכשהוא מתפלל ולומד בכח חיות זה נכלל החיות* באלקות:
קיצור. ענין ששלשה משפחות לוים היו נושאין את המשכן. שיש בחי' המשכן בנפש אברים הפנימיים מוחא לבא וכבדא דוגמת כלי המשכן. עצמות הם בחי' קרשי המשכן. עור ובשר דוגמת יריעות. וענין עצמות בחי' קרשים עומדים בחי' יראה וביטול. ויריעות בחי': מהלכים בין העומדים, ומוחא לבא כו' עסק התורה בחכמה אתברירו:
ד וזהו ג"כ ענין מור שהיה בקטרת: מור וקציעה כו'.
(שהקטרת שע"ג מזבח הפנימי הוא ג"כ בחי' בירור. כנודע שי"א סממני הקטרת היו להעלות ולברר מי"א כתרי מסאבותא. ועיין בזח"ב ס"פ ויקהל: (דרי"ט ע"א) ת"ח[19] מה בין צלותא לעובדא דקטרת כו'. ובזהר הרקיע שם, ובהרמ"ז ס"פ בא (בדף מ' ע"ב) מענין ההעלאה והבירור שע"י הקטרת, ובפ' קרח (דף קע"ז ע"ב) ובזח"ג פ' צו (דף ל' ע"ב). ועמ"ש בד"ה זאת חנוכת המזבח, ובד"ה ושאבתם מים. ובד"ה ראה ריח בני. והנה מכאן ואילך מתחיל ההקדמה ג"כ לביאור ענין מררי)
ועיקר מור כתוב בתורה* גבי שמן המשחה: ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות[20].
והענין כי המור הוא בושם הנעשה מדם חיה ידוע שנקרש - כן פי' הגאונים. והרמב"ן כ': שאחרים הקשו איך יכנס בקטרת ובשמן הקדש דם חיה טמאה? - וע"ש מה שתירץ. וע' בטור א"ח (סי' רי"ו) והוא ע"ד: דם נעכר ונעשה חלב - היינו מה שנתברר ונהפך הרע לטוב ע"י אתכפיא ואתהפכא ואז נעשה מזה בחי' ריח ניחח, דהיינו העלאת מ"ן להמשיך אור א"ס ב"ה בחכמה עילאה. וכמו הריח שמשיב את הנפש שתאיר במוחין חו"ב ביתר שאת, כמ"כ ע"י העלאת מ"ן מבירורים שנברר מלמטה ע"י עבודת האדם באתכפי' ואתהפכא עולה לריח להיות עי"ז ניחוח נחת רוח והמשכה מעצמותו ומהותו ית' בבחי' חו"ב.
כי מצד עצמו אמר בת"ז: חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא כו' - ולכן בכדי שיהי' המשכת האור בחו"ב להיותו נק' בשם חכם (בחכמה ידיעא שהיא חכמה דאצי', כמ"ש במ"א בד"ה הן עם אחד כו' בפ' נח) צ"ל ע"י קטרת בחי' ריח והעלאה מלמטה למעלה - מור כו' - עי"ז מתקשרין ומשיבין את הנפש שיהי' נגלה אור עצמותו ומהותו להוסיף אורות באצילות.
וזהו קטרת לשון קישור: קשורא* דמהימנות'. כי תרגום: ותקשור על ידו שני - וקטרת על ידיה. והיינו ע"ד מ"ש: ונפשו קשורה בנפשו. וכן ביהונתן ודוד נאמר: ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יונתן כנפשו (בש"א סי' י"ח א')
וזהו ע"ד מ"ש: כי בי חשק כו'[21]. ועיין ברבות וישלח פ"פ[22] בשלשה לשונות של חבה כו' בדביקה בחשיקה וחפיצה כו' ע"ש.
וזהו ענין: והקשורים ליעקב[23] - פי' והקשורים שנקלט ונקשר בתוך תוכם קדושת אור א"ס ב"ה כיתד בל תמוט. (ע' מזה בזח"א ויצא קס"ב ב'. ועמ"ש מזה בד"ה ואשה כי תדור. ועמ"ש ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. ובד"ה ואהבת את כו').
ומר דרור שבשמן המשחה הוא להמשיך מלמעלה למטה, דהיינו להיות המשכה והתגלות מהחכמה למטה זהו ע"י מור השני שבשמן המשחה, שמן היא בחי' חכמה. (ועמ"ש בד"ה באתי לגני וכו' אריתי מורי כו'. וע' בפי' הרמ"ז בזהר פ' אמור (דף פ"ט ע"א) דשמן המשחה הוא ממו"ס, ושזהו שכ' ברע"מ פ' בהר דק"ט ע"ב דאיהו מסט' דשמאלא דאתמר בה וקדשת את הלוים, והיינו מבחי' גבורה דעתיק המלובש במו"ס שמשם נמשך בחי' וקדשת את הלוים, וכמ"ש הרמ"ז עוד פ' תשא בפי' הרע"מ שם דקפ"ח תחלת ע"א.
וזהו ענין מ"ש: שמן וקטרת ישמח לב (במשלי סי' כ"ז ט') וכדפי' בזח"ג ויקרא (דף ח' ע"א) ובפ' צו (דל"ד ע"א, וד"ל ע"ב) ובפ' אחרי (דנ"ח סע"ב). ופי' לב היינו כמארז"ל: וביום שמחת לבו - זה בנין בהמ"ק.
ופי' מר דרור - לשון חירות ע"ד חרות על הלוחות. ובעמה"מ[24] פי': היינו יסוד אבא המאיר בבינה. וע' בפרדס ערך מר. וע' זח"א ס"פ לך לך. (דף צ"ה ע"ב, ודף צ"ו סע"א).
וכל הבירורים הנ"ל היה נעשה ע"י מ"ב מסעות: ויסעו ויחנו - כי ענין הנסיעה וחניה הם בחי' רצוא ושוב, ולמעלה בשרשם הם בחי': מטי ולא מטי - וע"י רצוא ושוב דוקא נמשך ההשפעה והבירורים כמו לולב שצריך נענוע דוקא. (וכן בשתי הלחם ע"ג שני כבשים מוליך ומביא מעלה ומוריד) אשר הוא ג"כ בחי' רו"ש, ועי"ז דוקא נמשך ההמשכה כו'. (עמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים).
והנה בני מררי היו נושאים את הקרשים, שהם עצי שטים עומדים בחי' יראה תתאה. והנה ידוע בכוונת שם הוי' יראה בראש ויראה בסוף - כי ד' אותיות השם הם דחילו ורחימו רחימו ודחילו - שיראה עילאה הוא בחי' חכמה שלמעלה גם מב' בחי' רחימו. ודחילו תתאה הוא למטה מרחימו. וזהו חכמה בראש חכמה בסוף. ומררי הוא יד החזקה שמאלו תחת לראשי שמחבר בחי' היראה תתאה אל בחי' יראה עילאה, לכן היו נושאים את הקרשים.
ולכן נק' מררי ע"ש ב"פ מור הנ"ל, כי הוא מחבר אלו ב' המור יחד - היינו מור שבקטרת שהיא בחי' ממטה למעלה העלאת מ"ן, ועי"ז נתגלה אח"כ מור שבשמן המשחה - התגלות חכמה שבאצילות בחי' שמן משחת קדש דחילו עילאה ביטול עליון (ועמ"ש ע"פ כי אתה נרי בת"א פ' מקץ):
קיצור. (ענין קטרת הוא העלאה ממטה למעלה, בחי' ריח ובו היה מור, ועי"ז אח"כ שמן המשחה מלמעלה למטה והיה בו מר דרור, הארת עתיק המאיר במו"ס להיות המשכה, וכן יסוד אבא המאיר בבינה. וזהו שמן וקטרת ישמח לב ובחי' מררי היינו שמחבר ב' בחי' מר הנ"ל דקטרת ושמן):
ה ובני גרשון היו נושאים את יריעות המשכן שהם בחי' המקיפים ובהם נאמר: ע"פ אהרן ובניו כו' - כי היריעות היו מתכלת כו' נגד ששה מדות.
והנה להבין למה שרש המדות בבחי' מקיפים - והענין כי עם היות שהמדות הם נולדים מהשכל, שע"י שמתבונן בגדולת א"ס ב"ה ממכ"ע וסוכ"ע עי"ז נולדים המדות להיות כלות הנפש. אמנם שרש ומקור המדות הם למעלה מהשכל, היינו מן הרצון שבנפש שהוא למעלה מהשכל חו"ב.
וכן למעלה המדות דז"א נולדים מחו"ב אמנם שרשן ומקורן מחג"ת דא"א שהם המדות שברצון הנק' כתר, והן הנק' בזהר טורי חשוכא - כי המדות נק' הרים, ומדות שברצון נק' טורי חשוכא לפי שהם למעלה מהשכל ואינם מושגים. (ולכן שרש המדות מבחי' מקיפים וימינו תחבקני. ועמ"ש מענין זה בביאור ע"פ שימני כחותם, ועמ"ש בד"ה להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה בפ' יתרו).
והנה אע"פ ששרש המדות דז"א הוא מחג"ת דא"א עכ"ז אין ערוך ביניהם. וכמו אברהם שהיה מבחינת חסד דז"א אמר על עצמו: ואנכי עפר ואפר - כלומר שלגבי מקור החסד הוא כמו ערך האפר שנשאר מן העץ אחר שנשרף לגבי עצמיות העץ שאינו בערך כלל. וכך ערך החסד דז"א לגבי חסד דא"א, כי חסד דא"א הוא רק בחי' מקור ושרש המדות ולא מדות ממש.
(וכמו* עד"מ מתיקות התפוח הנמשך מהמזל המכה בו ואומר לו גדל - שאין בהמזל מערך ומהות המתיקות גשמי, אלא שם הוא עד"מ עריבות ומתיקות רוחניים ובהשתלשלות נעשה מתיקות גשמי. כך עד"מ אין ערך מדות דאצי' לגבי המדות שבכתר שהם רק מקור ושרש המדות.
וזהו ענין: אב הרחמים - היינו שהוא מקור ושרש למדת הרחמים, אבל: אב הרחמן - היינו שהוא רחמן במדת רחמנות ממש והיינו בע"ס דאצילות.
ולכן אומרים אב הרחמים בתפלת מוסף וכן בנעילה דיוהכ"פ. ועמ"ש מענין אב הרחמים בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה. ובד"ה כי ביום הזה יכפר)
והנה כדי לחבר את המדות דז"א לשרשן ומקורן הוא ע"י: יד הגדולה - וזה היה בחי' אהרן כה"ג שהוא מבחי' חסד דא"א שנק': יד הגדולה, ולכן מת אהרן ונקבר בהר ההר - כי המדות דז"א נק': הרים, ומקורן - המדות דא"א נק': הר ההר.
ושם הוא שרש הדיקנא: זקן אהרן - ולכן היה יכול להמשיך המדות דא"א שיתלבשו במדות דז"א. לכן שמו: אהרן - פי': א' הר ן' - היינו המדות שבכתר. כי: אלף אותיות פלא כו' ואח"כ כשהוא משפיע וממשיך אותם למטה, שיתלבשו ויתגלו בז"א - היינו נון פשוטה - שהוא מורה על התפשטות והמשכה ארוכה מלמעלה למטה*. (ועמ"ש סד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו כו' ובו תדבקון)
ולכן נאמר בגרשון: ע"פ אהרן - כי גרשון היה נקרא על שם שהוא מגרש החיצונים, ונאמר: ימינך ה' תרעץ אויב - שמגרש המדות הרעות שיניקתם ממדות דז"א. אבל בהגלות נגלות המדות שלמעלה מהשכל הם מתגרשים ואין להם יניקה כו'.
וכל זה הוא מבחי' ימין דייקא - משא"כ מבחי' גבורה, שהרי רישיה דעשו בעיטפיה דיצחק. ולכן נאמר בו: ע"פ אהרן - כי ע"י אהרן היתה זאת ההתגלות והמשכה והתפשטות למטה בז"א מא"א ימין ה': דלית שמאלא בהאי עתיקא כו' וימינך ה' תרעץ כו'. וזהו גרש ואח"כ ו"ן כי וי"ו מורה על המשכה למטה ונו"ן מורה על המשכה יותר למטה.
ולכן במשא המשכן היה כאו"א נושא כפי מדרגתו. וגרשון ע"פ אהרן היה מחבר וממשיך התגלות מדות דא"א בז"א, ואח"כ היה יכול להמשיך ולהשפיע למטה התגלות בחי': ימינך ה' תרעץ אויב - ע"י מ"ב מסעות בנסיעתן וחנייתן, שבהגלות נגלות אור חסד זה א"ס אזי נגרשו החיצונים.
לכן היו בני גרשון נושאים יריעות המשכן, שהם מקיפים ונעשו מתכלת כו' - שהם נגד המדות אשר שרשם ומקורן מא"א מדות שברצון בחי' מקיפים - כי אין שייך שם לקרוא בשם מדה גלויה רק בחי' מקיף שרש ומקור על מדות שלמטה בז"א כו'.
(ועיין בזהר ויקרא (ד"ז סע"ב) ע"פ מדותיו - ודאי כד"א ע"פ אהרן ובניו תהיה כו'. ועמ"ש פי' שיורד ע"פ מדותיו לקמן סד"ה בהעלותך את הנרות. וע' לעיל בפ' במדבר סד"ה וידבר כו' שאו כו' במש"ש בחי' אהרן הכהן המביא רצון העליון אל בית אמי כו'. ועמ"ש בענין ג' ידות סד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא בענין: כי יד על כס כו'. ועיין בפרדס שכ"א פרק י"ב ובעה"כ ערך יד: ג"פ יד - שם מ"ב. וכ"ה בע"ח סוף שער כסה"כ.
וזהו ענין מ"ב מסעות, וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ אלה מסעי בני ישראל. וע' ברע"מ פ' עקב (דף ער"ב סע"ב) ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי': שאו ידיכם קדש כו'. ועמ"ש בביאור ע"פ והניף הכהן אותם על לחם הבכורים - שתנופת כבשי עצרת הוא ג"כ עליות המדות דז"א בחג"ת דא"א, ומ"מ שתי הלחם שהם תשב"כ ותשבע"פ הם למעלה משני הכבשים ע"ש. ומזה יובן גם כאן, דאע"ג שבני גרשון נושאים היריעות - מ"מ בני קהת שהיו נושאים הכלים הארון שבו הלוחות כו' הוא בחי' גבוה יותר. וזהו ענין יד רמה.
וי"ל ג"כ ג' ידות הנ"ל הם ג"כ חג"ת - דע"י כי מררי - אריתי מורי[25] מור שבשמן המשחה גבורה דע"י המלובש במו"ס. ויד הגדולה - י"ל חסד דעתיק המלובש בגלגלתא, ויד רמה - ת"ת דע"י ודעת דע"י כו' ומשם שרש התורה כמ"ש הרמ"ז ר"פ קרח ע' מ"ש ע"פ הזהר וישב דקפ"א ע"פ וגבה מאד מסטרא דיעקב.
ועוי"ל בענין ג' ידות הנ"ל שהם הג' לוים דהנה מבואר במ"א בסידור בביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו - ענין וארבע הידות יהיה לכם כו' היינו שיש ב"פ ימין וב"פ שמאל. והוא מ"ש: שמאלו תחת לראשי[26] וכתיב: שמאלו תחת ראשי[27] אשר שמאל הראשון הוא מה שהמקבל דוח' ומשפיל את עצמו ע"י מרירות, ואעפ"כ נק' שמאלו - כי הענין שהאדם נוטל כביכול שמאלו של הקב"ה תחת ראשי - דהיינו שמתבונן במוח שבראשו ריחוקו מה', ועי"ז נעשה לבו נשבר ונדכה. וזהו ענין: אחרי ה' - ואח"כ: תלכו - היא מדת האהבה בחי' רצוא, בחי' ימין מקרבת וזהו עצמו ענין מררי שהוא בחי' שמאלו ובחי' גרשון שהוא בחי' ימין כנ"ל.
אך אחר הרצוא נמשך בחי' שוב, ע"ד: וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. והוא ענין שמאל הב' - דהיינו שמאל של המשפיע - שבחי' השמאל דוחה הזה הוא אינו ענין ריחוק ממש אלא להיות בחי' שוב לאחד. וכענין: ותתצב אחותו מרחוק, והוא מבחי' חכמה: אמור לחכמה אחותי את.
וב"פ שמאל זהו ענין מררי - ב"פ מר, היינו ב' בחי' שמאל הנ"ל, וב' בחי' הנ"ל נק' הכל עצי שטים עומדים - יראה תתאה ויראה עילאה, שכ"ז נק' עמידה וביטול וכמ"ש: ויעמדו מרחוק. ועמ"ש ע"פ אתם נצבים לפני ה'.
וב"פ ימין זהו ענין בני גרשון נושאי היריעות: אה"ע ואה"ר. ועמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב בענין ויחד לבבינו.
ובני קהת נושאי הארון היינו בענין מש"ש בפי' ובקולו תשמעו כו', גם כמ"ש בד"ה זכור ושמור בענין ההעלאה בחי' התורה שנקרא אדם לקשרו ולחברו לעצמות אור א"ס בחי': כי לא אדם הוא כו' ע"ש. ועד"ז הוא ענין נשיאת הארון וא"כ בחי' יד זהו ענין והחמישית לפרעה בחי' התגלות עתיק שבבינה כו'. וע' במא"א אות יו"ד סעיף כ"ז מבואר ב"פ ימין ושמאל הם או"א וזו"נ וא"כ זהו ענין ד' הידות כו' והחמישית כנ"ל):
קיצור. ענין בני גרשון שנשאו היריעות שמחברים המדות שלמטה מהשכל אל המדות שלמעלה מהשכל, וזהו: על פי אהרן. ועי"ז מגרש המדות הרעות. ע"י שיורד ע"פ מדותיו של הקב"ה. עוי"ל בענין ג' ידות ע"ד וארבע הידות יהיה לכם שהם ב"פ ימין וב"פ שמאל שבפסוק שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שהפסוק נאמר ב' פעמים בשיר השירים. וזהו ענין בני גרשון ובני מררי שבני גרשון מחברים השני* בחינות שמאל. והחמישית היא בחי' שלמעלה מימין ושמאל שאין שם התחלקות חו"ג - זהו ענין בני קהת שנשאו את הארון שהוא קדש הקדשים:
ו והנה בבני קהת נאמר: נשיאות ראש[28] ובבני גרשון נאמר: נשא גם הם[29], ובבני מררי לא נאמר נשיאת ראש. ופי' ברבות בשה"ש* שלכן נאמר: גם הם - שלא תאמר שהם פחותים מבני קהת אלא מפני כבוד התורה שנאמר בה: יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה (במשלי סי' ג'[30]).
והענין כי הפנינים שהוא המרגליות הם דבר יקר עד"מ והתורה היא יקר מכל דבר יקר. וכמ"ש ברבות ויקרא רפ"ב: עשרה נקראו יקרים התורה והנבואה כו' והעושר כו' ע"ש - א"כ התורה היא ראשית לכל דבר יקר. והיא יקר על יקר.
והענין כי הנה עד"מ האבנים טובות קובעים אותם בכתר ועטרה שעושין למלך מפני יקרותן וחשיבותן. והנה עיקר היוקר שלהן הוא מפני דבר הפלא שהאבן שהוא דומם יהיה מאיר ע"כ הם יקרים מזהב ומפז.
וכך הוא עד"מ ענין המצות גשמיות ששרשם מגיע בבחי' כתר כנודע דתרי"ג מצות דאורייתא ושבע מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור. והיינו לפי שהם נעשים בדברים גשמיים שמקליפת נוגה שנפלו שם ניצוצים ממקום גבוה מאוד וכאשר מתבררים על ידי מעשה המצות עולים להיות בחי' כתר ועטרה. ועמ"ש ע"פ בשלח פרעה את העם. והיינו מפני שהוא דבר פלא שמבחי' עשיה גשמיות יהיה נעשה בחינת ביטול וכלי לאור א"ס ב"ה.
אך עכ"ז המצות הן בבחי' מקיף לבד ואינו מאיר הגילוי בבחי' אור פנימי ממש וכמו הכתר והעטרה שהוא בחי' מקיף לבד. אבל התורה היא מאיר בבחי' אור פנימי ממש ושרשה ג"כ מפנימיות הכתר שהוא מוחא סתימאה שלמעלה מבחי' חיצוניות הכתר שהוא גלגלתא. ולכן היא: יקרה מפנינים - שהיא מבחי' פנימיות הכתר שלמעלה ממדרגת הפנינים שהם מגיעים בחיצוניות הכתר והעטרה.
וזהו ענין: יקר על יקר. כי יקר גימטריא יש, וזהו ענין ש"י עולמות. אך כתר הוא ב"פ ש"י דהיינו פנימיות וחיצוניות כו', והתורה שהיא מבחי' פנימיות היא יקר מיקר כו'.
והנה בני גרשון שנשאו את היריעות שהם מה שמאיר בבחי' מקיף עדיין דוגמת ההמשכה שעל ידי המצות כו' - לכן נאמר בהם: נשיאת ראש, שנשיאת ראש זהו ההעלאה לבחי' כתר כמ"ש בפרדס ערך נשא.
אך עכ"ז נאמר בהם: גם הם - לפי שבחי' זו מאיר עדיין בבחי' מקיף, אבל עיקר נשיאת ראש נאמר בבני קהת שנשאו את הלוחות שנאמר: יקרה היא מפנינים שמאיר בבחי' פנימיות כו'.
וגם עפמש"ל שבני גרשון מעלים המדות לבחי' מדות שלמעלה מהשכל זהו ז"ת דא"א, אבל בני קהת שנשאו את התורה שהיא מבחינת חכמה שבכתר כו'.
ועמ"ש מזה בד"ה יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת כו':