והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו' (בישעיה סי' ל').

הנה: כאור שבעת הימים, פי' במדרש רבה סדר בא ס"פ י"ח: כאור שברא הקב"ה בתחלה וגנזו בגן עדן.

והנה* שבעת ימי בראשית הם ז"ת דעתיק, כמ"ש הרח"ו הובא במק"מ ס"פ מצורע. ואור שבעת הימים, פי' האור והחיות של ז"ת, והיינו בחי' ג"ר דעתיק. כי חכמה נק': אור. וכמ"ש בביאור ע"פ לבבתני כו'. והוא למעלה מבחי' שבעת הימים עצמן. וע"ז נאמר: המתנשא מימות עולם - ימות עולם הם שבעת ימי בראשית, שהם ז"ת דעתיק, ועל הג"ר כתי': המתנשא מימות עולם.

והענין, דהנה אנו אומרים: מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה - כי האידנא ליכא קול כלה. כמ"ש: נאלמתי דומיה, וכרחל נאלמה - שאין לה בחי' דבור בקול. והיינו שאין גילוי לבחי' דבור. כי כל העולמות בי"ע אין ערוך לך והוא קדוש ומובדל, ואין הדבור שהוא אלקות מתגלה בהם כמו שהוא באצילות בבחינת א"ס כו'.

(ועיין* בע"ח שמ"ט פ"ב: וע"ז החשמל סובבו הנוגה, הקליפה הרביעית: קול דממה דקה בחשאי, וז"ס חש מחשמל עכ"ל. והיינו שהסתר והעלם דק"נ גורמים שלא יתגלה בחי' הדבור עליון. וזהו חש לשון שתיקה וכן קול דממה דקה כו'. ועמ"ש ר"פ במדבר סיני שאז נק': דבר ה' בשם: מדבר בתוס' אות מ' פתוחה כו'. ועמ"ש בד"ה ושבתי בשלום בפי' וילך חרנה).

ומה שהמלאכים מקדישים ומעריצים ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו, הרי שנמשך גילוי כבוד ה' בבי"ע - אין זה כ"א כמ"ש: ואתה קדוש יושב - פי' בחי': ישיבה - השפלה, שמשפיל א"ע בחי' קדוש להיות יושב ונמשך למטה, ע"י תהלות ישראל דוקא.

(וכמש"ל ע"פ לבבתני הנ"ל, דאע"פ שנאמר והחיות נושאות את הכסא, היינו הכסא דוקא אבל לא נמשך גילוי בחי' אדם שעל הכסא, אלא ע"י: בכל מאדך שבנש"י - מאד אותיות אדם).

והוא ענין יעקב: יבקע צורים במדבר (תהלים ע"ח, טו) שכל בחי' צורים אשר במדבר בוקע ויורד קו וחוט א"ס כו'.

(בפי' וענין צורים, עיין פ' בשלח דס"ד ע"א, ועיין מק"מ שם שהם בחי' גבורות. ופי' במדבר היינו כמש"ל).

כי בבחי' יעקב כתיב: ויזרח לו השמש - שזרח ובא לו אור א"ס. והנה בשמש כתיב: לשמש שם אהל בהם והוא כחתן - שבחי' השמש דומה לחתן: חות דרגא.

ובחי' חתן הוא ג"כ בחי' יעקב, כי כמה בקיעות יש ביעקב, ויבקע. יצא יצא יעקב - כמה יציאות (עיין בע"ח של"א). וגם הכשבים הפריד יעקב כו'. (עיין בלק"ת ס"פ ויצא, ועמשל"ק בד"ה והניף הכהן אותם).

ולכן אומרים: קול מצהלות חתנים - ב' בחינות חתנים, כי בכל בחינה מעולם ועד עולם פרסא מפסקת ויעקב בוקע הפרסא כו'. (ועמש"ל ע"פ שיר השירים ביאור ענין ב' בחי' חתנים).

ובחי' כלה: כלתה נפשי - המקבלת אור א"ס, היא בבחי' נאלמה בזמן הגלות, שאין לה לפני מי לדבר ולהתגלות, מפני גשמיות העולם לגבי אור א"ס שמעלימים ומסתירים.

משא"כ לע"ל: ונגלה כבוד ה' - הוא אור א"ס הסוכ"ע, שיהיה גילוי אור א"ס - אזי יהיה: קול כלה - קול היא המשכה בבחי' גילוי. וגם קול חתן יתגלה. כי כעת גם קול חתן אינו בגילוי, מאחר שאינו בא לבחי' גילוי באותיות הדבור כו'.

(ועיין בפרשה תזריע דמ"ב סע"א דלאו אורחיה. ובמ"ש הרמ"ז שם: ועוי"ל כו' דאע"ג כו' כי אין אופן כו'. או י"ל עפמ"ש ס"פ בחקתי דקט"ו ע"ב: והוות דיירי בשוקא דבורסקי כו'. וכמ"ש סד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא - דלכך אין שום שם במגלת אסתר, והיינו שאין קול חתן וכלה בגילוי עכשיו, כ"א מלובשים בהעלם כו'. ע"ש)

ולע"ל יתגלה קול מצהלות חתנים, ב' חתנים הנ"ל.

(וזהו: עת לחשות ועת לדבר - שעכשיו עת לחשות, והיינו מצד חש דחשמל המסתיר, ולע"ל שיתברר ק"נ - יהיה: עת לדבר. וזהו מל):

ב וגם בבחי': נערים ממשתה נגינתם - ב' בחי' נערים: הא', הוא יוסף שנק' נער, כמ"ש: והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו - כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין, גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' - עכ"ז הם מנשי אביו בחי' בקיעה הנ"ל. ולכך נאמר באשר: וטובל בשמן רגלו - שאע"פ שהוא בבחי' רגלו - מ"מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה,

וכמארז"ל: תקוע אלפא לשמן [מנחות פה, ב] ואשה חכמה התקועית. ותקוע הוא מנחלת שבט אשר, ולכן נאמר ביוסף: והוא נער את בני בלהה כו' - וזהו בחי' נער עליון דאצילות.

(כדפי' בפ' וישב דקפ"ב ע"ב. וענין בחי' נער זה, היינו ע"ד: כרוב אחד מקצה מזה - הוא קצה אא"ס שבז"א, ונק' כרוב ואנפי זוטרי, שזהו בחינת נער. והיינו כשנתצמצם השפע בבחי' נה"י דז"א להתלבש אח"כ במל').

ויש בחי' נער ב': ויהושע בן נון נער - פני יהושע כפני לבנה: חנוך לנער ע"פ דרכו - הוא מט"ט בעולם הבריאה ויצירה כו'. ועמ"ש מזה בד"ה בכ"ה בכסלו. שכ"ז יהיה בבחי' גילוי לע"ל בחי' חתנים ובחי' נערים הנ"ל.

והיינו ע"י בחי' השמחה, גילוי הש"ע נהורין: יאר ה' פניו אליך כו'. וארוכתך מהרה כו' בבחי' צמיחה כו'.

וענין: חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם - חופתם הוא בחי' מקיף מבינה, דהיינו בעבודת ה' ע"י התבוננות בגדולת א"ס ב"ה עצמו.

(ר"ל, שמההתבוננות עצמה נולדה ונמשכה האהבה, וא"צ לנגינה ושירה לעורר עי"ז התפעלות המדות, רק ע"י ההתבוננות עצמו יתפעל מאד. וא"כ: מצהלות חתנים היינו השמחה וההתפעלות נמשך מהחופה והמקיף עצמו, שהוא בחי' ההתבוננות, שהבינה נק' מקיפים. כמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודי' ולקמן ע"פ והניף את העומר.

או י"ל, כשההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה עצמו הסוכ"ע - אז נק' התבוננות זו בחי' מקיף. וכמ"ש ע"פ טוב לחסות. וכשההתפעלות נמשך מזה  זהו ענין: מצהלות חתנים מחופתן).

והוא בחי' שמחה גילוי פנימית: אם הבנים שמחה - גילוי הש"ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות [דעת דעתיק הוא בחינת ש"ע נהורין הכתובה במקומות רבים: מצד אחד כולל הדעת בתוכו את שלושת המוחין חב"ד ומצד שני הוא מקור לשבע המידות ז"א. מאחר והמוחין הם מאות והמידות הן עשרות, נמצא ששלושת הראשים חב"ד מספרם 300, ואילו שבע המידות מספרן 70, וביחד – ש"ע אורות עליונים. חבדפדיה] או שע"ה נהורין [בהשתלשלות. עי' לקו"ת מסעי צה, ד  "ודרך פרט זהו ענין תיקון ואמת שבי"ג ת"ד שהוא בחי' הארת פנים תרין תפוחין ששם הוא התגלות החכמה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו [לכאורה אז הוא ש"ע נהורין], והוא ענין התגלות שע"ה נהורין בחי' אדם דיצירה ].

וזהו: וישם לך שלום - שלום בגימטריא שע"ו, שהם שע"ה עם הכולל, והוא הגורם להיות בחי' החתנים להיות בחי' יעקב יבקע כו'.

וזהו: קול מצהלות חתנים מחופתן - שמצהלות חתנים נעשה מחופתן עצמן, דהיינו מבחי' גילוי סכ"ע עצמו. (ועמ"ש בד"ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו ובד"ה משמח חתן) ובעבודת ה' - מבחי' ההתבוננות עצמו.

אבל בעת שהם ב' בחי' נערים הנ"ל: יוסף: והוא נער, ויהושע בן נון נער כו' - ממשתה נגינתם. נגינה הוא בחי' שירה שהיו הלוים משוררים לעורר את האהבה. והיינו, כשהאהבה נמשכה ונתלבשה למטה צריך לעוררה בבחי' שירה.

(כענין מ"ש פ' בשלח דמ"ה ע"א לענין נבואה: זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה וכו' כנגן המנגן וכו' בר ממשה וכו', ע"ש. ועיין בפ' ויחי דרי"ו ב'.

ומזה נלמוד ונשכיל ג"כ בעבודת ה' לענין גילוי אור האהבה והיראה בלב האדם. שיש מי שצריך לשיר וקול המעורר הכוונה שעי"ז דוקא תתעורר גילוי האהוי"ר. ויש מי ששכלו ומדותיו גדולים יותר וא"צ כלל לזה, אלא שע"י ההתבוננות במוחו תתעורר האהוי"ר בלבו.

וזהו ג"כ ענין: יבל הוא היה אבי יושב אהל כו' ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו'. כי יושב אהל זהו בחי': לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו, שמצהלות חתנים הוא מחופתן מהאהל והמקיף עצמו וא"צ לכנור ושיר ומנגן כו'. אבל בחי' יובל הוא למטה מזה. דהיינו כשא"א להיות התפעלות המדות כ"א ע"י נגינה ושיר כו'. וכענין החילוק בין כהנים ללוים - שלוים היו בשיר וכהנים בחשאי ברעותא דלבא כו' שהוא בחי' פנימית הלב.

ועמ"ש בפ' שמות בד"ה קול דודי שבחי' הראשונה נק' באר שבע כו'. והיינו בהיות חו"ב בגדולת ה' בהתרחבות גדול במוחו ומחשבתו, וע"כ יכול הוא לעורר מדת האהוי"ר בהתגלות לבו ע"י עסק המחשבה בלבד, אבל מי שמוחו קטן כו' ע"ש. ולכן א"ש דבחי': נערים שזהו בחי' קטנות צ"ל: ממשתה נגינתם דייקא.

ועוד יובן זה. דהנה בפ' וישב דקפ"ב ע"ב כ': ה"נ אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב והוא נער כו' - הרי מובן דעיקר בחי' קריאת שם נער בצדיק עליון דאצילות הוא ע"ש המל' שנק' כן. וכמ"ש במק"מ שם שהמלכות לפעמים נק' נער ולפעמים נק' נערה ולכך גם ז"א נק' נער כשמה כו'.

ופי' וענין שהמל' נק' נער בלא ה', מבואר בפ' בא דל"ח ע"ב: דכל זמן דלא קבילת דכר אקרי נער כו'. ונתבאר הפי' ע"ז בעבודת ה' לקמן בשיר השירים ע"פ לריח שמניך, דפי': עד לא קבילת - היינו שעדיין לא זרח אלקות בתוך הלב ולבו אטום כבתולה כו'. ובמ"א נתבאר, שזהו אף שנמשך ונתפשט ההתבוננות בלב, אבל הוא בחיצוני' הלב ולא נקלט בפנימית הלב ונק' אירוסין לבד.

וכה"ג נתבאר לקמן בפ' מטות ע"פ ואשה כי תדור בפי' וענין בנעוריה בית אביה כו'. וזהו ענין: חסד נעוריך וכו' ע"ש.

גם הנה גבי: חסד נעוריך כתיב: לכתך אחרי במדבר. ופי': לכתך אחרי - זהו בחי' אתכפיא אבל עדיין אינו בבחי' לאהפכא חשוכא לנהורא, שיהיה גילוי פנימית נקודת הלב. כמש"ל באריכות ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. 

ולכן מכ"ז יובן, דבבחי' ומדרגת זו שנק': נערים - צריך ליגיעה רבה ועצות לעורר האהבה. וזהו ענין: ונערים ממשתה נגינתם - שהקול והנעימה מעורר הכוונה, משא"כ גבי חתנים א"צ לזה כי פנימית הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין).

ושירה היא על היין, נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי. וזהו: ממשתה נגינתם נגינה ומשתה יין. אבל החתנים הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם.

וזהו: אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא - כי לתתא בבחי' דודים צ"ל: שתו ושכרו, משא"כ למעלה בבחי' רעים כו'.

(ועמ"ש סד"ה באתי לגני בענין רעים ודודים. ומ"ש בד"ה לבבתני מענין בחי' אחותי ובחי' כלה. ובמ"א נת': דשבת הוא בחי' אכלו רעים, ויו"ט הוא בחי': שתו ושכרו דודים):

ג ואחר כ"ז יובן פי': והיה אור הלבנה כו', דהנה איתא: נערים פני זקנים ילבינו - כי הנה זקנים הוא כמארז"ל: איזהו זקן שקנה חכמה, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי. ומקור המשכת חו"ב הוא מדיקנא דא"א: אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי"ג. וזהו: זקן שקנה חכמה - שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחי' דיקנא.

וזהו: והחכמה מאין תמצא - מבחי' שאין ערוך, שהוא רק בחי' שערות. וכמ"ש בד"ה ועשית בגדי קדש כו'. וגם שערות אלו הן הן הלכות התורה: ושער רישיה כעמר נקא. וכמארז"ל במ"ת נדמה להם כזקן כו'.

והנה השערות והדיקנא שרשה ממו"ס, אכן נמשכה רק מבחי' ז"ת דמו"ס עד"מ השערות באדם הן רק בחי' צומח, וצומח הן בחי' ז"ת שהם המדות כו'. ולכן זקנה ושיבה הוא בן ע' שנה שהם ז' מדות הכלולים כל אחד מעשרה.

והנה הנערים הם למטה הרבה מבחי' ומדרגת זקן כמובן ע"פ הנ"ל. אך לע"ל שיהיה עליות העולמות, ע"ז אמר: נערים פני זקנים ילבינו - שגם בחי' הנערים יתעלו כ"כ עד שיהיו למעלה מבחי' זקן שקנה חכמה.

(ועד"ז אפשר לומר מש"ש: בת קמה באמה, הוא כמ"ש במ"א ע"פ רני ושמחי בת כו': שיש ג' מדרגות: לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואח"כ אחותי ואח"כ אמי כו'. ולעתיד כתיב: רני ושמחי בת - שבחי' בת תתעלה ביתר שאת, ולהיות אחעט"ב. וזהו: בת קמה באמה. והיינו ג"כ ענין וכלה בחמותה. וע"ד מ"ש בפ' שלח דקע"א ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני).

והענין כמ"ש (בישעיה סי' ס"ה כ'): הנער בן מאה שנה ימות - פי', שבחי' הנער יתעלה כ"כ עד שיהיה בן מאה שנה, שהוא למעלה מבחי' ומדרגת זקנה ושיבה דעכשיו שהוא בן ע' שנה, דהיינו ז"ת דכתר. אבל: בן מאה שנה היינו גם ג"ר דכתר עם ז"ת שהם ע"ס דכתר הכלולים מעשר. וכמ"ש בפ' חיי שרה דקכ"ג ע"א: קב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימא במאה ברזא דמאה ברכאן כו', וא"כ יהיו אז בחי' נערים למעלה מבחי' זקן דעתה שהוא בחי' ז"ת דמו"ס.

ועיין פע"ח שער חג השבועות פ"א מש"ש בפי' משנה זו: בן ה' שנים כו' עד בן ע' שנה כו' - הוא כשעולה הז"א בדיקנא דא"א כו', וא"כ מובן דבן מאה שנה הוא בחי' גבוה יותר הרבה, והיינו כנ"ל. ושם יהיה עליות ומדרגת בחי' הנער כו'.

וזהו שאמרו: קנה חכמה קנה בינה - ב"פ קנה גימטריא יש, והנה יש הוא חצי מתר"ך אורות דכתר. ופי' חצי - היינו כי הכתר שבכל ספירה נחשב הוא לבדו נגד כל הט"ס שבהספירה, ע"ד: רגלי החיות כנגד כולן כו'. וכן גם בכתר עצמו שכלול מע"ס, הנה הט"ס שבו מחכמה עד המל' נחשבים למחצה, והכתר שבכתר הוא לבדו כנגד כולן.

ולכן אמר דשרש חו"ב, נק': קנה חכמה קנה בינה שהוא גימטריא יש - והיינו חצי התחתון דכתר. אבל העלייה דלע"ל, שיתעלה הנער להיות בבחי' בן מאה, דר"ל לבחי' הכתר שבכתר כנ"ל, א"כ יתעלה גם בבחי' חצי העליון דכתר, שלמעלה מעלה מבחי' חצי התחתון, שהוא שרש בחי' ומדרגת זקנים עתה.

ופי' ב' חצאין אלו: היינו כי הכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים, ויש בו ב' בחינות: הבחי' התחתונה שבו הוא מה שהוא שרש וראש הנאצלים. והבחינה העליונה שבו, היינו הארת אור א"ס בחי' תחתונה שבמאציל כו'. וכמ"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה, ובד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת.

והיינו כי בחי' נער הוא בחי' יוסף שהוא יסוד ז"א יתעלה ביסוד דעתיק וגם למעלה יותר. וכמ"ש: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד - אותיות אדם בחי' א"ק.

וזהו: והיה אור הלבנה כאור החמה - כי חמה ולבנה הן בחי' ב' נערים הנ"ל כי יהושע בן נון נער, ופני יהושע כפני לבנה. ויוסף שהוא יסוד, נק' ג"כ חמה. וכמו שהחמה משפיע ללבנה כך יוסף הוא המשביר כו'. ובפ' שמות ד"ג ע"ב: שמש דא הוא ברית קדישא כו'. וגם נאמר והנה השמש והירח כו' משתחוים לי.

ולעתיד תתעלה המל', שהיא בחי' לבנה - שעכשיו לית לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה, הנה לעתיד תתעלה להיות כאור החמה, שיהיה לה אור עצמי כמו אור החמה. ואור החמה יסוד ז"א יתעלה ביסוד דעתיק ולמעלה יותר, (ביסוד דא"ק כו') עד שיהיה: שבעתים כאור שבעת הימים. פי': אור שבעת הימים - היינו ג"ר דעתיק כמש"ל, והוא יתעלה שבעתים כאור שבעת הימים וכנ"ל בפי' וגבה מאד.

ובפי': והיה אור הלבנה כאור החמה יש ב' פירושים: א', שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה דעתה. הב', שגם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה דלעתיד, שהוא שבעתים כאור שבעת הימים.

(ועיין בפע"ח סוף שער הפורים במ"ש, וז"ס: צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו'. וז"ש: והיה אור הלבנה כו', ויהיו שוין כו'. וזה לימות המשיח כו' ע"ש):