ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך וגו'

ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו וגו'.

ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו וגו'.

להבין שלש עשיות הללו שבבגדי אהרן: של משה, ושל חכמי לב, וסתם ועשו - משמע של כלל ישראל?

הנה אהרן הוא משבעה רועים המפרנסים וממשיכים לכללות נש"י מאוא"ס ב"ה. שהוא איש החסד וכהן גדול, הממשיך בחי' אה"ר.

ובגדי אהרן הם לבושים לאהבה זו. וכענין מ"ש: "ימים יוצרו", שהימים הם בחי' לבושים. וכמ"ש בזוהר ע"פ: "ואברהם זקן בא בימים", יומין עלאין, דאינון לבושין כו'.

לפי שכל נשמה יש לה לבושים של תורה ומצות אשר יעשה אותם האדם. ומכוונת המצות ורעותא דלבא, נעשו לבושין בג"ע העליון. וממצות מעשיות סתם, נעשו לבושים בג"ע התחתון כנודע.

והימים הקצובים לאדם מספר ימי שני חייו. כ"כ ימים בשיעור לבושין שצריכה הנשמה להיות לה מהתורה ומצות אשר יעשה דבר יום ביומו:

והנה נודע כי אברהם הוא הרועה הראשון משבעה רועים, הממשיך ג"כ בחי' אהבה לכללות נשמות ישראל. וכמ"ש אברהם אוהבי.

וההפרש שבין מדת אהרן איש החסד ובין מדת אברהם אוהבי. יובן ע"פ מ"ש בזוהר: אית חסד ואית חסד. אית חסד דאקרי: "חסד עולם". ואית חסד דאקרי: "ורב חסד כו'":

וביאור הענין זה. הנה נודע דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. והנה גם לפני אתערותא דלתתא קדמה אתערותא דלעילא, כדי שתהא אתעדל"ת לעורר לב האדם להקיצו משנתו בהבלי העולם, שטבע האדם נמשך אחריהם, ולהמשיך לבו לעבודת ה' לדבקה בו.

ואתעדל"ע זו היא מבחי' חסד עולם. וכמ"ש: "וחסד ה' מעולם ועד עולם". "חסדי ה' עולם אשירה", הוא בחינת מדרגת אברהם, שזכה להיות מרכבה לחסד זה. וכמ"ש: "חסד לאברהם,, בשהיא מדת האהבה הטבעית שבלב כללות נש"י. רק שהיא מסותרת ומכוסה בלבוש שק, שהם הגוף ונה"ב.

ואתערותא דלעילא זו, היא לעורר את האהבה, עד שתחפץ להתפשט מלבושיה, לדבקה בו ית', ולצעוק אל ה' בצר לו. מקרב איש ולב עמוק. להמשיך לבו אחר ה'. כטבע נפשו מאליו וממילא.

אך באתעדל"ת אתעדל"ע הוא שמעורר האדם למעלה בחי': "ורב חסד", שהוא בחי' אהרן כהן גדול. שבחי' זו מאד נעלה מבחי' חסד עולם.

כי: "חסד עולם", הוא מבחי' התהוות ההשתלשלות בסדר המדרגות, דרך עילה ועלול. שכל עלול יש לו איזה ערך ויחוס עם עילתו.

כמו עד"מ, גילוי השכל במדות אהוי"ר כו'. שהמדות מקבלים מגילוי השכל, שהוא מלובש בהם ממש. וכן המדות במחשבה ומחשבה בדבור כו'.

אבל בחי'" "ורב חסד", הוא למעלה מעלה מן ההשתלשלות, שהוא בחי' גילוי ההמשכה והתלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה וחסד כו'. דהיינו להיות ראשית ההתהוות של בחי' חכמה כו'. "והחכמה מאין" ממש "תמצא". שאין ערוך אליו כלל. וכמ"ש בת"ז: "לאו דאית לך צדק ידיעא כו' ולא מכל מדות כו'". וגם מן החכמה הוא למעלה רם ונשא כו'. וכמ"ש: "כלם בחכמה עשית" בחי' עשייה גופנית כו'.

ודרך גילוי זה והמשכה זו, להיות התלבשות אוא"ס ב"ה בחכמה - הוא כמ"ש: "כי הנה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן". פי', מה שנמשך בבחי' זקן אהרן, דיקנא דכהנא רבא, שהוא בחי' שערות.

דהיינו כמשל ההארה היוצאת דרך נקבי שערות הראש או הזקן ממותרי מוחין. שהשערות הן חלולין, ויונקין מהמוחין שבראש. ועל כל זה, אין להם ערך ויחוס כלל עם המוחין שבראש, שהם חב"ד. ואין עיקר חיות המוחין מתפשט בהם. שהרי אם יחתוך אדם שער ראשו, לא ירגיש המוח כאב כלל. שאין מתפשט בהם אלא הארה בעלמא. להיות להם רק יניקה ואחיזה במוחין.

כך עד"מ, הוא גילוי אור והתלבשותו בחכמה וחסד, שאין ערוך כלל. ולהיות נמשך מבחי'" "דלאו מכל מדות כו'" ולמעלה מגדר חכמה כו', התהוות בחי' חכמה ומדות - אין זה אלא זיו והארה בעלמא. בבחי' שערות. שהם צמצומים רבים ועצומים להמשיך ההארה.

וכמשל זה של השערות שהוא בגשמיות הגוף, כך יש עוד משל רוחני בחיות הנפש מהמשכת איזה חכמה בצירופי אותיות הדבור.

כמו למשל אותיות דבורי הרב המלמד ומסביר איזה חידוש ושכל לתלמידו. כי הנה צירופי אותיות מדבור הרב אינם עצמיות השכל. שהרי יכול להיות הסבר הזה גם בצירופי אותיות אחרות. רק הם כדמיון השערות. כי על ידן ובתוכן עובר השפעת השכל. ולפי שבעצמות השכל של הרב אין תפיסא להתלמיד, לכך צ"ל צירופי אותיות הדבור, להעביר ולהמשיך השכל של הרב לתלמיד.

והנה הגורם להיות צמצומים אלו להמשכת גילוי זה, היא אתערותא דלתתא. שע"י האהבה שממטה למעלה, "כמים הפנים כו'", כך היא האהבה עליונה. "אהבתי אתכם אמר הוי"ה". דהיינו להיות בחי' הוי"ה, צמצום והתפשטות כו', כי אהבה דוחקת את הבשר:

והנה באתערותא דלתתא זו, שהאדם מעורר למעלה - ממשיך ג"כ על נפשו למטה, להיות גילוי בחי' זו בנפשו. כי אתערותא דלעילא הוא מבחי' אהרן שהוא משבעה רועים, הרועה וממשיך הגילוי בכנס"י הוא שורש כל נש"י. ואהרן אותיות נראה. שהוא כמ"ש: "עין בעין נראה כו'". דהיינו להיות גילוי אתערותא דלעילא זו בנפש האדם, בהתפעלות והתגלות הלב. וכדמיון ראיה חושיית. ויומשך עליו גילוי אור האה"ר הבאה מלמעלה, כמו שיתבאר לקמן. וכמ"ש: "ואהבת את ה' אלקיך כו'". וע"ד דרשת רז"ל: "שיהא שם שמים מתאהב כו'" כלומר שואהבת הוא פועל יוצא לשלישי, דהיינו שתפעול את האהבה העליונה, שהיא "אהבתי אתכם כו'" להיות בחי' גילוי בנפש. שהוי"ה יהי' אלקיך, אלוה שלך כו'.

והיינו ע"י התבוננותו בה' אחד. איך שהוא אחד, בח' וד', שהם ז' רקיעים והארץ, וד' רוחות העולם. שתמשך בהם בחי' אחד, הוא יחודו להיות מתייחדים וכלולים בא'.

וכן למעלה מעלה ברוחניות, עד רום המעלות, יש בחי' ז' רקיעים וארץ כו'. שהם בחי' "לך ה' הגדולה והגבורה כו'", שהם בחי' שמים, אש ומים. "ולך ה' הממלכה", היא בחי' ארץ. והכל בבחי' "לך ה'", שהם בבחי' בטול אליו ית', מחמת ,כי נשגב שמו לבדו" רק "הודו וזיוו על ארץ ושמים", דהיינו על כל בחי' ארץ ושמים הנ"ל. וארץ קדמה לשמים כו'.

והגורם להיות יחוד זה והמשכה זו, הוא כי הוי"ה אלקינו. דהיינו שישראל הם המייחדים שמו והממשיכים להיות יחודו ית' למטה, להיות גילוי א"ס בעולמות. שבאתערותא דלתתא תליא מילתא. וכמ"ש בת"ז: "לאו דאית לך צדק ידיעא כו' אלא לאחזאה כו' כפום עובדיהון דב"נ". שלהיות לאחזא', דהיינו גילוי, איך אתנהג עלמא בצדק ובמשפט, דהיינו בבחי' מדות, ולהיות יוצא מההעלם שהוא בחי', דלאו מכל מדות כו' הוא "כפום עובדיהון דב"נ", תלוי במעשה התחתונים כו'.

וכאשר יעמיק מחשבתו וישים על לבו הדברים האלה, אזי יהיה שם שמים מתאהב כו'. שיהי' גילוי האהבה העליונה שורה ומתגלה בנפש, בבחי' ראיה שיהא הלב רואה כו'.

וגילוי זה בנפש הוא מחמת אתערותא דלתתא בכל לבבך, בשני יצריך. שגם היצה"ר יהי' לאכפייא כו' שלא יהי' לו רק לב א' לאביהם שבשמים. וכמ"ש: "ועמך לא חפצתי בארץ". וכמארז"ל: "בטל רצונך כו'", שלא יהי' לו חפץ ורצון אחר, להיות פוסח על שתי הסעיפים כו'. כי ע"י שצמצם א"ע, וישליך מנגד נפשו ורצונו שבגשמיות, וישים אליו לבו רוחו ונשמתו כו', אזי כמים הפנים לפנים תהיה אהבה עליונה שורה ומתגלה בו, להיות האהבה דוחקת את הבשר, בבחי' צמצומים רבים, להאיר מתוכם אוא"ס ב"ה בגילוי על נפשו. שיושפע עליו שפע רב וגלוי עצום, עד שיגיע למעלת ומדרגת: "ובכל מאדך", הוא בחי' אה"ר הבאה מלמעלה, שהוא למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת, בכלות הנפש ובטול במציאות כו'. כי אהרן שושבינא דמטרוניתא שהוא המגביה ומנשא נש"י עד רום המעלות. וכמ"ש אלה מסעי כו' ביד משה ואהרן. וכתיב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם פי' למעלה מצבאותם למעלה משרש נשמותיהם:

אך הנה לבחי' גלוי האהבה צ"ל בחי' כלי ולבוש, במה שתשרה ותתלבש האהבה, שתבא ליד גלוי בפו"מ. כי אין אור בלא כלי ולבוש. ועל זה נאמר: "זקן אהרן שיורד על פי מדותיו". מדותיו מלשון "מדו בד", אלו הלבושין, שהם הם התורה והמצות, שהם בחי' לבושין לאהבה זו.

כי מאחר שבחי' אהבה זו נמשכה מבחי' דלאו מכל מדות כו'. למעלה מגדר חכמה כו', אינה נתפסת בשום שכל שבגדר חכמת הנבראים והשגתם, אלא כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצות, שהם רצונו וחכמתו ית', מבחי': "אנת חכים ולא בחכמה ידיעא כו'":

וזהו: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו'", שלהיות גלוי בחי': אנכי מי שאנכי, הוא ע"י והיו הדברים האלה דוקא. ולכך ודברת בם ולא בדברי' בטלים.

ופי' ודברת מלשון: "ידבר עמים", שהוא לשון הנהגה והמשכה. כלומר שהמשכות גלוי האהבה יהיה בלבוש התורה דוקא, ולא בשאר חכמות, שהם לשכל והשגת הנבראים. כי כולם נק' אצלו ית' דברים בטלים, דלאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא. אלא דוקא בחי' התורה, שהיא בחי' דלאו בחכמה ידיעא כו', שהוא למעלה מעלה מגדר ושכל והשגת הנבראים כו'. וע"י עסק התורה למטה שהיא חכמתו ית', ממשיכין האהבה העליונה להיות גלוי אוא"ס בחכמה כו'.

וזהו ענין עסק התורה לשמה לשם התורה דהיינו להיות גלוי אוא"ס בחכמה שהיא בחי' התורה דאורייתא מחכמה נפקת.

וזו היא המשכת ראשית התהוות ההשתלשלות מאין ליש, שהוא ראשית חכמה.

וצ"ל המשכה ב' במדות, ג"כ בראשית. שהוא החסד. כי הוא ראשית הבנין. וכמ"ש: "כי אמרתי עולם חסד יבנה", והמשכה זו ע"י עשיית המצות, שכללותן נק' בשם צדקה וחסד. ובפרטן מתחלקין לרמ"ח. רמ"ח אברין דמלכא שבהם ועל ידם ממשיכים גלוי למעלה אור א"ס ב"ה בחסד.

וזהו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו'. דרך ה' כלומר המשכת גלוי הוי' מההעלם אל הגלוי (ונק' המשכה זו בשם דרך עד"מ כמו דרך שמהלכין בה מעיר לעיר) לעשות צדקה כו' שיהיה התהוות בחי' צדקה וחסד. וכמ"ש וצדקה ביעקב אתה עשית שנמשך בחי' צדקה מלמעלה ע"י ישראל. אל תקרי בניך אלא בוניך שעל ידיהם הוא בנין החסד. וכמ"ש עולם חסד יבנה.

ולכך נק' כנ"י יונתי תמתי כלומר שמתממת ומשלמת אותי כביכול להיות תמים ושלם ברמ"ח אברים דמלכא. כלומר שממשיכים להיות בחי' רמ"ח אברים ע"י רמ"ח מצות כו':

והנה בתקון ועשיית לבושים אלו יש ג' בחינות ומדרגות:

מדרגה הא', הוא של משה. כי משה נקרא על שם: "כי מן המים משיתהו". ופירוש "משיתיהו", מההעלם אל הגלוי. שנמשך מן ההעלם שלמעלה מן ההשתלשלות, מן המים בחי' מקור התורה. שכל התורה היא בחינת "כד" שנשאב מן הים, הם כ"ד ספרי דאורייתא. וכמ"ש: "ותמלא כדה ותעל".

והנה על בחי' לבוש זה הוא ענין מה שארז"ל שהתורה נק': "כלה", ו"מאורשה". קהלת יעקב וישראל הם בחי' חתן המשפיע כו', שהם המשפיעים להיות בחי' אוא"ס בחכמה. והם העוסקים בתורה לשמה לשם התורה. דהיינו שיהיה התהוות בחינת תורה.

וכן במצות כתיב: "ועשיתם אתם". "אשר יעשה אתם האדם כו'". שהאדם הוא הממשיך ועושה אותן מצות.

והנה בזה יובן ענין ברכת המצות, שהוא כענין ברכת חתנים ונישואין. וכמ"ש בזוהר: "לית ברכתא שריא אלא באתר דדכר ונוק' כו'". שבמקום שיש משפיע ומקבל נשפע תוספת ורבוי שפע והארה מלמעלה מעלה ממקום גבוה מאד נעלה, יותר משל ב' הבחי' של המשפיע ושל המקבל. וכמ"ש: "זכר ונקבה בראם ויברך אתם".

וברכה והמשכה זו היא מבחי' משה, למעלה מההשתלשלות. ולכך ביום שהוקם המשכן כתיב: "ויביאו את המשכן אל משה" אמר: "ויהי נועם כו'", שתהא השראת הברכה מלמעלה מעלה.

והיא ברכת המצות: "ברוך כו' מלך העולם", שיהא ריבוי שפע ברכה והמשכה מעולם ועד עולם.

ותכלית וסוף הברכה הוא להיות גלוי מלכותו ית'. "מלכותך מלכות כל עולמים". והוא בחי' לבוש. כמ"ש: "ה' מלך גאות לבש". וכתיב: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". שמדת מלכותו היא בחי' לבוש לחכמתו ורצונו ומדותיו ית', הנמשך ומתגלה בתוספת וריבוי האור, שלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות. וזו היא בחי' ברכה, שברכה היא בחי' תוספת וריבוי כו'.

ומדרגה השנית, היא בחי' עשיית לבוש שעושים חכמי לב, הנק' חכמי לב ע"ש שאין להם אלא לב אחד. בבחי' בטול, בחי' חכמה. כי בחי' נפרד שיש לו שתי לבבות, עליו נאמר: "אשר אתם זנים אחריהם כו', שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנסתלק ממנו בחי' חכמה כו'. משא"כ בבחי' לב אחד ע"ז נאמר: "אשר מלאתיו רוח חכמה", להיות נשפע עליו רוח חכמה מאתערותא דלעילא ע"י אתעדל"ת חכמי לב.

ולכך: "ועשו את בגדי אהרן לקדשו", שגם הם עושים בגדי אהרן, בבחינת קדש העליון, על ידי המשכת חכמתו ורצונו ית', מאחר שהם בטלים אליה ונעשים בחי' מרכבה.

ומדרגה השלישית, הוא בחי': "ועשו" סתם, של כלל ישראל. דלא כתיב בהם: "לקדשו" אלא סתם "לכהנו לי", שהוא בחי' עשיית המצות מעשיות בסתם, מאהבה הטבעית המסותרת בלבד.

ואעפ"כ הם ממשיכים לבוש עליון לאהבה זו, דהיינו לבוש מלכות. כי: "שום תשים עליך מלך" כתיב. בקבלת עומ"ש בשלימות, בלב ונפש. ונעוץ סופן כו'. שהלבוש נמשך מבחי' ברכה עליונה כו'.

וע"ז נאמר: "איש אשר כברכתו כו'". ועל ידי זה נמשכו להם גם המדות עליונות.

וזהו: "והם יקחו את הזהב ואת התכלת" שהם גוונין עלאין כו' וד"ל: