Enjoying this page?

ביאור על הנ"ל

ביאור על הנ"ל

הנה כתיב, "ועמך כולם צדיקים".

והנה יוסף נקרא, "צדיק עליון", ובנימין נקרא, "צדיק תחתון.

ויש נשמות שהם מבחי' יוסף.

ויש מבחינת בנימין.

ולכן נאמר "ועמך כולם צדיקים".

ופי' "צדיק עליון", היינו המקשר אצי' בבריאה, "כי כל בשמים ובארץ" דאחיד בשמיא וארעא.

כי הנה יעקב נקרא, "בריח התיכון, המבריח מן הקצה אל הקצה".

היינו להיות ההמשכה מאא"ס עד מקור דבי"ע, שהוא בחי' הדבור עליון, שהמשכה זו היא ע"י יעקב, שהוא כללות המדות עליונות.

וכמו עד"מ, שע"י המדות נמשך ההשפעה, שכשיש לו אהבה מדבר כו'.

אך "אלה תולדות יעקב" הוא בחי' "יוסף".

שהוא בחי' יסוד, התקשרות של המשפיע עם המקבל וזהו בחי' "צדיק עליון".

אך בכדי שיהיה המקבל קולט את ההשפעה, צ"ל ג"כ בבחי' התקשרות, שהוא בעבודת ה' בחי' מס"נ.

והוא בחי' בנימין צדיק תחתון, שמקשר בריאה באצי', מלמטה למעלה.

ולכן נאמר בלידת בנימין "ותקש בלדתה".

כי בנימין הוא ההתכללות והבטול מבי"ע לאצי', שזהו הפך ענין הלידה והגילוי מלמעלה למטה.

והנה במצות מעשיות יש ג"כ שני הבחי', יש מצות שהן בחי' המשכת האור מלמעלה למטה, כמו שופר לולב סוכה ציצית ותפלין.

ויש שהן בחי' העלאות, כמו קרבנות וראשית הגז כו'.

וז"ש "ורב שלום בניך".

"שלום" הוא בחי' התקשרות והתחברות משפיע ומקבל.

ויש ב' בחי' שלום:

מלמעלה למטה, ע"י יוסף. ומלמטה למעלה, ע"י בנימין.

אך הבחינה שעל ידי יוסף, נק' "ורב שלום כו'".

וזהו ג"כ ענין, "כרוב א' מקצה מזה" הוא בחי' יוסף, שממשיך מלמעלה למטה מאא"ס לבחי' הדבור כו'.

וז"ש ביוסף, "והוא נער כו'", שהוא בחי' כרוב, "כרביא".

(וז"ש בזוהר פ' וישב, (בדף קפ"ד) מי יתנך כאח לי כו'. "כיוסף על אחוי כו'").

"וכרוב א' מקצה מזה", הוא בחי' בנימין, שהוא התקשרות המקבל מלמטה למעלה.

"ופניהם איש אל אחיו", התחברות שניהם כו'.

אך, משחרב בהמ"ק, מבקשת כנ"י, "מי יתנך כאח לי".

והיינו ע"י "יונק שדי אמי", עסק התושבע"פ כו', וכנ"ל.

אך זהו ע"י הנשמות, ששרשן מבחי' יוסף צדיק עליון כו', שנק' אחים למקום.

והנה המשכה זו עיקרה הוא בפנימיות העולמות, כיון שעיקר ההמשכה, ע"י מחשבה ודבור בעסק התורה.

אך כדי שיהיה ההמשכה גם בחיצוניות העולמות, ע"ז נאמר "אמצאך בחוץ".

והוא ע"י נשמות שמבחי' בנימין, שרוב עסקיהם במעשה דוקא, בצדקה וגמ"ח, שעי"ז נמשך גם בעוה"ז השפל.

(ע' באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם):

והנה פי' "אשקך" נשיקין, אתדבקות רוחא ברוחא.

הענין, דכמו עד"מ הנשיקים גשמיים באדם, שהם באים ונמשכים מחמת פנימית אהבה שבלב, שאינה מתלבשת בשום כלי כו'.

(שאותיות הדבור שהם בחי' כלים להמדות, אין יכולים להכיל אהבה רבה זו, לכך אינה מתלבשת בדבור רק בבחי' נשיקין)

כך, ענין ההמשכה זו שע"י קיום המצות מעשיות דנשמות שמבחי' בנימין, ממשיכים מבחי' עקודים, שהוא למעלה מבחי' ההתלבשות בכלים.

כי רק באצי' שייך בחי' כלים, אלא דאיהו וגרמוהי חד כו', משא"כ בבחי' עקודים.

והיינו משום שעל ידי ההעלאות דבנימין, מבירורים דעולם התהו, ששם ג"כ האורות למעלה מההתלבשות בכלים, אלא ששם היה שבה"כ.

משא"כ בעולם העקודים כו'.

ועל ידי בירורים הנ"ל, ממשיכים מבחי' העקודים.

וזהו בחי' הנשיקין, שהוא בחי' שלמעלה מהדבור כו'.

(ועמ"ש גבי קי"ס בענין ואתם תחרישון כו'.

כי הדבור שרשו מחכמה כו'.

ע"ש בפ' בשלח בד"ה וה' הולך לפניהם כו'.

ומשם יובן יותר מ"ש):

פא,א

וז"ש, "אנהגך אביאך אל בית אמי".

כי כאן ההמשכה גבוה, מבחי' אימא עלאה, רק שאח"כ מתלבשת באימא.

משא"כ לעיל אמר, "יונק שדי אמי".

וגם כאן אמר, "תלמדני", שנעשים בחי' מקבל בלבד מהמשכה זאת, ולא בחי' "כאח לי".

לפי שמבחי' עליונה כזו, א"א להיות אלא מקבל בלבד, כענין, "ודברי אשר שמתי בפיך כו'".

וענין "יין הרקח", הוא ע"ד שנזכר בגמ', "תליסר נהרא דאפרסמונא דכיא".

שרומז לאור ההמשכה מי"ג ת"ד, דנפקי ממו"ס.

אע"ג דשמן סתם הוא בחי' חכמה.

אבל שמן אפרסמון שיש בו ריח טוב שהוא בחי' מקיף רומז לבחי' ההמשכות מבחי' חכמה שבכתר שלמעלה מבחי' כלים. (ועמ"ש פ' נשא בד"ה זאת חנוכת המזבח ביום המשח אתו). ועד"ז ג"כ בבחי' יין דיין סתם זהו בחי' בינה. אבל יין הרקח שיש בו ריח הוא בחי' התגלות התענוג בבינה מבחי' עתיקא כו' וזה נמשך ע"י אתכפייא של קביעות עתים לתורה של הבעלי עסקים וכמש"ל: