למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים. (שמות יג, ט)
ולכאורה הוא תמוה, וכי מה ענין התורה ליציאת מצרים, להזכירם?
ולהבין ענין התורה?
דהנה כתיב, "וידבר הוי' אל משה לאמר, קדש לי כל בכור". (שמות יג, א-ב)
ובאמירת משה, כתיב "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו'" (שמות יג, ג)?
וכמוהו רבים במקרא.
ולהבין זאת?
(ו)ביאור מצות, "והגית בו יומם ולילה". (יהושוע א, ח)
ואף שיש כמה דינים, שאינן נוהגין בזה הזמן. והנהוגים, אינם שוה לכל נפש?:
אמנם, הנה יש ב' מיני אהבות.
יש אהבה שנמשלה למים.
כדכתיב, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". (שיר השירים יח, ז)
שהולך תמיד, בלי שינוי, ותוספות ומגרעת כלל, כתמול שלשום, כמאז כן עתה.
ויש אהבה שנמשלה לאש.
כדכתיב, "רשפיה רשפי אש כו'". (שיר השירים ח, ו)
והוא, שמתנענע תמיד ברצוא ושוב.
וב' אהבות הללו נמשכות מב' דעות שבאדם.
והנה כתיב, "בנים אתם לה' אלהיכם". (דברים יד, א)
שהוא יתברך אוהב אותנו כאב את בנו.
וממילא נמשך לדעת אותו, "כמים הפנים כו'". (משלי כז, יט)
והוא "כמים" דייקא, שהולך בתמידות שוה, בלי שום שינוי.
שכן אהבת האב שעל בנו, לא ישתנה לעולם.
ויש דעה אחרת, שמכיר בוראו, שהניח כל צבא השמים ושמי השמים העליונים, ורצה להיות לו דירה בתחתונים.
דהיינו, שיהיה שכלו האין סוף, ליצמצם בגבולים גשמיים, "וזאת התורה אשר שם" (דברים ד, מד) הוא מדבר בדברים גשמיים.
והכל, בשביל אהבתו אותנו, שלא כדרך הטבע.
כי "אהבה מקלקלת את השורה".
והכל מרצונו ית' שכרצונו ית' חכמתו.
שבשביל שהוא רם ונשא וגבוה מאד, יכול להתלבש ביותר גבולי ומצומצם.
וזהו טעמי מצות, שהוא רצונו יתברך לא נתגלה.
כי בלתי אפשר להשיגם, עד ביאת משיחנו.
וזהו, "נודע בשערים בעלה וגו'". (משלי לא, כג)
מה שיכולים להשיג את הקדוש ברוך הוא, הוא "בשבתו עם זקני ארץ". (שם).
פירוש בשביל שבתו, הוא הורדתו והשתלשלותו, "עם זקני ארץ".
פירוש החכמה שבארץ, ד"זקן, היינו, זה שקנה חכמה".
וזאת ישים האדם אל לבו, ויתעורר בו אהבה גדולה מאד, שלא לחשוב שום רצון בעניניו, רק יבטל רצונו מפני רצון שמים.
שלא יהיה לו רק רצון אחד, לעבודת הבורא, וכרצונו יעשה השכל גם כן, שהשכל נמשך אחר הרצון.
וכמו שמצינו בגמרא גבי שוחד, דאמר "אי בעי טעין הכי". (כתובת קה, ב)
והיינו משום שרצונו נוטה לזה, דגם השכל השלים אתו.
וכמו שהשם יתברך רוצה להיות לו דירה בתחתונים, שלא כדרך הטבע, להיות אין סוף בלי גבול, מוגבל ומצומצם.
כמו כן יעשה האדם רצונו, להפרד מן הגוף והטבע, לדבקה בו יתברך ושלא כדרך הטבע.
ולכן נאמר,"והגית בו יומם ולילה".
לא ישבות יומם ולילה, מלרצות לרצונו יתברך.
וזהו כבודו של מקום, באהבתו אותנו, מתלבש ומגביל ומצמצם, וממנו יראה האדם, וכן יעשה, וחי כו':
וזהו למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך כו'.
פי' דכל מקום שנאמר "יד" אינו אלא ימין (מנחות דף י, א) שהוא רחמים.
ונאמר "ועברתי בארץ מצרים". (שמות יב, יב)
פירוש, שהעביר על מדותיו, שעשה דינים במצרים, אף על פי שמדותיו לרחם ולהטיב לברואיו.
והכל, מחמת אהבתו לישראל.
כמשל האב, בעבור אהבתו שרוצה לעשות חסד עם בנו, כובש חסדו, וכועס על אחרים המצערים את בנו.
וזהו "ביד חזקה", שהוא הימין, היתה כבושה, בכדי להוציאם ממצרים.
והיה שינוי שלא על פי הטבע.
לכן, "תהיה תורת ה' בפיך".
לעשות רצונך כרצונו.
וכיון שהכל הוא מרצונו הפשוט, הוצרך לצמצם בכדי שיוכל העולם לקבלו.
ולכן נאמר פעם, "ויאמר הוי' אל משה", ופעם לא נאמר אמירת הוי' אל משה, אלא אמירת משה אל העם.
כפי כח ויכולת העם, שיוכלו לקבל, כך צמצם את עצמו.
והכל גלוי וידוע לפניו, באיזה אופן יוכל לצמצם, בכדי שיוכל העולם לסובלו: