העקלים,
העקלים - רדוט"ש. יש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
של נצרים ושל בצבוץ,
בצבוץ - קנבוס:
מנגבן.
מנגבן - שאינם בולעין כל כך:
של שיפא ושל גמי, מיישנן.
שיפא - גומא גליי"ד בלע"ז:
וכמה מיישנן?
י"ב חדש.
רשב"ג אומר, מניחן מגת לגת ומבד לבד".
היינו ת"ק?
איכא בינייהו חרפי, ואפלי.
חרפי ואפלי - לר"ש פעמים שהן יותר מי"ב חדש פעמים שהן פחות:
"רבי יוסי אומר, הרוצה לטהר מיד, מגעילן ברותחין, או חולטן במי זיתים.
רשב"ג אומר משום ר' יוסי, מניחן תחת הצינור שמימיו מקלחין, או במעיין שמימיו רודפין.
וכמה עונה?
כדרך שאמרו ביין נסך כך אמרו בטהרות".
כלפי לייא? בטהרות קיימינן!
אלא "כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך".
וכמה עונה?
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, או יום או לילה.
ר' חנה שאונא, ואמרי לה רבי חנה בר שאונא, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, חצי יום וחצי לילה.
ואמר רב שמואל בר רב יצחק, ולא פליגי.
לא פליגי - רבי חייא ורבה בר בר חנה:
הא בתקופת ניסן ותשרי,
בתקופת ניסן ותשרי - שהיום והלילה שוים או יום או לילה:
הא בתקופת תמוז וטבת.
בתקופת תמוז וטבת - שאינם שוין חצי יום וחצי לילה דהוי עונה שלימה של י"ב שעות:
הכא נמי אימא גבי נדה, חצי יום וחצי לילה? והא לילה וחצי יום קאמר?
אלא אי לילה, דניסן ותשרי. אי חצי יום וחצי לילה, דטבת ותמוז.
ואב"א.
שאני כתובה דמגבי בה טפי, עד דחתמי.
שאני כתובה דמגהי בה טפי - יש עיכוב בדבר לדקדק בכל ולחותמה הילכך בעינן לילה שלימה וחצי יום:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו, הלכה בועל בעילת מצוה ופורש.
הלכה בועל בעילת מצוה - בין הגיע זמנה בין לא הגיע:
מתיב רב חסדא, "מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך י"ב חדש".
א"ל רבא, הדורי אפירכא למה לי, אותיב ממתני'?
הוא סבר מעשה רב.
מ"מ לרב ושמואל קשיא?
אינהו דעבדו כרבותינו.
דתניא, "רבותינו חזרו ונמנו, בועל בעילת מצוה ופורש".
אמר עולא, כי הוו בה ר' יוחנן ור"ל בתינוקת,
כי הוו מעייני בתינוקת - בהאי פרקא ששמה תינוקת:
לא הוו מסקי מינה, אלא כדמסיק תעלא
תעלא - שועל:
מבי כרבא.
מבי כרבא - מן המחרישה שאינו מוציא משם אלא אבק ברגליו הכי נמי לא ילפינן מפרקא דמתני' מידי אלא מברייתא וכרבותינו דאמרי בועל בעילת מצוה ופורש:
ומסיימי בה הכי, "בועל בעילת מצוה ופורש".
א"ל ר' אבא לרב אשי, אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו?
א"ל, א"כ לבו נוקפו, ופורש.
ת"ר, "וכולן שהיו שופעות דם ובאות.
מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות.
מתוך ד' לילות - ללא ראתה בבית אביה, או מתוך הלילה לראתה בבית אביה, צריכות לבדוק.
שאין סומכות לומר הואיל ושופעות דם, מדם בתולים הוא, ואפילו אחר ד' לילות.
אלא בודקות, אם נשתנו מראה דמים, כדמפרש:
מתוך הלילה לאחר הלילה.
כולן צריכות לבדוק את עצמן.
ובכולן, ר"מ מחמיר כדברי ב"ש.
ובכולן ר"מ מחמיר כדברי ב"ש - לקטנה ד' לילות, להצריכה בדיקה אם שופעת מתוך ד' לאחר ד', ולנערה לילה אחד:
ושאר ראיות שבין ב"ש וב"ה, הלך אחר מראה דמים.
ושאר ראיות - היכא דאינה שופעת, שבין ב"ש וב"ה.
דלב"ה טהורין ואפי' נשתנו, ואמר ר"מ הלך אחר מראה דמים.
ובהא לא ס"ל כב"ש לגמרי.
דלב"ש אפילו לא נשתנו, טמאין, כיון דאינה שופעת מתוך ד' לאחר ד' לקטנה.
ומתוך לילה לאחר לילה, להגיע זמנה ולא ראתה:
שהיה ר"מ אומר, מראה דמים משונים הן זה מזה.
כיצד?
דם נדה אדום, דם בתולים אינו אדום.
דם נדה זיהום, דם בתולים אינו זיהום.
דם נדה בא מן המקור, דם בתולים בא מן הצדדין".
אמר רבי יצחק בר רבי יוסי אמר רבי יוחנן, זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים, כל מראה דמים אחת הן.
תנו רבנן, "הרואה דם מחמת תשמיש.
הרואה דם - לאו בבתולה קא מיירי אלא בדם נדות:
משמשת פעם ראשונה, ושניה, ושלישית.
מכאן ואילך, לא תשמש עד שתתגרש.