מסכת נידה פרק ט
דף נט,ב
משנה
האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם.
רבי מאיר אומר, אם עומדת, טמאה.
האשה - אם עומדת מפרש בגמרא:
ואם יושבת, טהורה.
ר' יוסי אומר, בין כך ובין כך טהורה.
איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא דם על המים.
רבי יוסי מטהר.
ר' יוסי מטהר - דהא אפי' באשה גרידתא מטהר, דליכא אלא חד ספק, ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים.
וכ"ש הכא, דדלמא מאיש אתו.
ובגמרא פרכינן השתא בחד ספק מטהר, בתרי ספקי מיבעיא?:
ורבי שמעון מטמא.
שאין דרך האיש להוציא דם.
אלא שחזקת דמים מן האשה:
גמרא
מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם.
יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם?
אמר שמואל, במזנקת.
במזנקת - מקלחת.
דכיון דנפק בקילוח כי אורחא, לא דחיקא, ולא הדור מי רגלים למקור. ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים.
אבל שותתת, איידי דאוקמה אנפשה הוא, ואיכא למימר הדור, כאילו עומדת.
אבל עומדת, אי אפשר לה לזנק:
מזנקת נמי,
מזנקת - נהי נמי דלא הדור למקור.
מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא.
- דנימא ודאי לאו ממקור הוא, מדאתא בהדי מי רגלים, אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה - :
דלמא בתר דתמו מיא אתא דם?
דלמא בתר דתמו מיא - אתא דם ממקור, ולא מחמת מי רגלים:
אמר ר' אבא, ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל, ונמצא דם בתוך הספל.
דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא, על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי.
אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר' יוסי.
וכן אורי ליה רבי אבא לקלא, הלכה כרבי יוסי:
וכן אורי ליה לקלא - שם אדם שהוצרך לדבר:
איש ואשה [וכו']: איבעיא להו, איש ואשה עומדין מה לי א"ר מאיר?
איש ואשה עומדין מאי אמר בה ר' מאיר - דמטמא באשה עומדת, הכא איכא ספק ספקא להקל.
דלמא מאיש אתי, ואפילו אם תמצי לומר דמינה אתא, דלמא לא הדור מי רגלים למקור וממקום מכה בא:
כי אמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל בספק ספקא לא מטמא.
או דלמא לא שנא?
אמר ריש לקיש, היא היא.
היא היא - כי היכי דמטמא ר' מאיר באשה לחודה הכי נמי מטמא באיש ואשה עומדין:
ממאי?
מדלא קתני, "ר' מאיר ורבי יוסי מטהרין"?
א"ה, השתא רבי מאיר בספק ספקא מטמא, בחד ספקא מיבעיא?!
בחד ספקא מיבעיא - ולמה ליה לפלוגי ר"מ ברישא.
לאשמועינן בסיפא ר"מ מטמא, דלישתמעו תרוייהו?:
להודיעך כחו דרבי יוסי, דאפילו בחד ספקא מטהר.
ואדמיפלגי בחד ספק להודיעך כחו דר' יוסי, ליפלגו בספק ספקא להודיעך כחו דר' מאיר?
כח דהיתרא עדיף ליה.
ור' יוחנן אמר, כי קאמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל בספק ספקא לא אמר.
אם כן ליתני "ר"מ ור' יוסי מטהרין"?
אין הכי נמי.
ואיידי דסליק מרבי יוסי פתח בדרבי יוסי.
ורבי יוסי, בחד ספקא מטהר, בספק ספקא מיבעיא?
מהו דתימא הני מילי דיעבד, אבל לכתחלה לא,
דיעבד - כגון שנתעסקה בטהרות, אבל לכתחלה אומרין לה אל תתעסק:
קא משמע לן.
קמ"ל - ממשנה יתירתא, דלא אצטריך, דאפי' לכתחלה קאמר:
תניא כוותיה דרבי יוחנן, "איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא דם על המים.
רבי מאיר ורבי יוסי מטהרין.
ור' שמעון מטמא".
איבעיא להו, אשה יושבת
אשה - לחודה יושבת ועושה צרכיה, ונמצא דם בספל:
מה לי אמר רבי שמעון?
כי אמר רבי שמעון בעומדת, דדחיק לה עלמא, אבל יושבת לא.
מה לי א"ר שמעון - מי אמרינן, כי א"ר שמעון בעומדת, דכיון דעומדת אפי' איכא איש בהדה, מטמא.
דכיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה, אין כאן ספק ספקא.
אבל יושבת, ודאי ממקום מי רגלים אתא, ותולה במכה:
או דלמא לא שנא?
ת"ש.
דתניא, "יושבת, תולה. עומדת, אינה תולה.
דברי ר"מ.
רבי יוסי אומר, בין כך ובין כך תולה.
ר"ש אומר, בין כך ובין כך אינה תולה".
איבעיא להו, איש ואשה יושבין, מה לי א"ר שמעון?
איש ואשה יושבין מה לי אמר ר"ש - מי אמרינן, כי אמר מתני' בעומדין, ואלימא ליה עומדת דאפי' בתרי ספקי מטמא.
וברייתא נמי דמטמא ר"ש ביושבת, משום דליכא איש בהדה.
אבל הכא דתרתי לקולא, יושבת ואיש בהדה, לא:
כי אמר רבי שמעון עומדת, דדחיק לה עלמא, ויושבת דחד ספק, אבל בספק ספקא לא אמר.
או דלמא ל"ש?
ת"ש.
כיון דא"ר שמעון, "חזקת דמים מן האשה", ל"ש עומדין ולא שנא יושבין:
ת"ש - מדקתני' "חזקה" אלמא לא מספקא דם באיש כלל:
משנה
השאילה חלוקה לנכרית או לנדה.
השאילה חלוקה לנכרית או לנדה - ואחר כך לבשתה היא, ומצאה עליה כתם:
הרי זו תולה בה.
הרי זו תולה בה - וטהורה.
דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי.
ונכרית נמי טמאה, ותליא בה.
אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחבירתה טהורה, ואחר כך לבשתה חבירתה, שתיהן טמאות. כדקתני "שלש נשים" כו'.
דכיון דאי תליא בה, מקלקלה לה, מאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מהך:
ג' נשים שלבשו חלוק אחד, או שישבו על ספסל אחד, ונמצא עליו דם, כולן טמאות.
ישבו על ספסל של אבן או על האיצטבא של מרחץ.
של אבן - שאינו מקבל טומאה.
וספסל דרישא, בשל עץ. דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:
רבי נחמיה מטהר.
שהיה רבי נחמיה אומר, כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים:
אין מקבל כתמים - כלומר, לא גזרו על כתמים.
טעמא דרבי נחמיה מפרש בגמרא:
גמרא
אמר רב, בנכרית