דף יח,א
ופליגא דרב קטינא.
ופליגא דרב קטינא - אהך לישנא דאביי.
דהא להאי לישנא, ליכא טומאת ספק.
דכיון דתלי טעמא בחזקה, לא שנא גג לא שנא קרקע.
מן הלול ולפנים, טמא ודאי.
מן הלול ולחוץ, טהור ודאי:
לרב הונא
לרב הונא - דאמר ליה לבריה, מן הלול ולפנים ודאי, מן הלול ולחוץ ספקא:
לא פליגי.
לא פליגי - לא דר' חייא, ולא דרב קטינא עליה.
ואהדדי נמי לא פליגי:
כאן, מן הלול ולפנים.
כאן מן הלול ולפנים - דר' חייא:
כאן, מן הלול ולחוץ.
כאן מן הלול ולחוץ - דרב קטינא:
אלא לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה דאמרי:
אלא לרמי בר שמואל ולרב יצחק - דאמרי מן הלול ולחוץ ספק טהור, על כרחך הני מתני' דר' חייא ודרב קטינא במאי מיתוקמי? במן הלול ולפנים.
דהא מן הלול ולחוץ, אפילו ספקא ליכא, דהא טהור קאמרינן!
ודרב קטינא קיימא כוותייהו.
אלא רבי חייא דאמר טומאה ודאית, לימא פליגא עלייהו.
דלדידהו ליכא טומאה ודאית:
מן הלול ולחוץ, ספקו טהור.
מן הלול ולפנים, ספקו טמא.
הני במאי מתוקמא?
מן הלול ולפנים.
לימא פליגא דרבי חייא?
לא קשיא.
ומשנינן - לא פליגי.
הא דרבי חייא דאמר ודאי, במן הלול ולפנים:
כאן, כשנמצא בקרקע פרוזדור.
בקרקע פרוזדור - דהיינו כדרך יציאתו מן החדר.
ודרמי ורב יצחק דאמרי ספק טמא, בגג פרוזדור, שקרוב לעלייה.
ולעולם בתר חזקה אזלי, ומודו בקרקע פרוזדור במתני', וכדרבי חייא.
אבל בגגו, במן הלול ולפנים, על כרחך יצא זה ממנהג הילוכו.
דהבא מן החדר היה לו לימצא בקרקע פרוזדור, שהחדר נמוך ושוה לפרוזדור.
ואם מן העלייה בא, הוה לו לימצא מן הלול ולחוץ.
הלכך איכא למיתליה בתרי ספיקי. דילמא מעלייה אתא לפרוזדור ואזדקרה, או מחדר אתא לפרוזדור, וע"י שנזדקרה עלה הדם מלמטה למעלה.
כיון דרמי ורב יצחק לא יהבי טעמא למילתייהו, איכא לאוקמי בשינוי.
אבל לאביי, ללישנא דבתר חששא, ליכא לשנויי הכי, ופליג דר' חייא עליה.
דכיון דאביי תלי טעמא בחששא, וכל היכא דאיכא למיחש להאי ולהאי משוי ליה ספק, אפילו בקרקע פרוזדור איכא לספוקי בחדר ולעלייה.
הילכך דרבי חייא פליג עליה:
וכאן, שנמצא בגג פרוזדור.
אמר רבי יוחנן, בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב, ועשאום כודאי.
ועשאום כודאי - משום דאזלינן בתר רובא:
מקור.
שליא.
חתיכה.
"מקור".
הא דאמרן.
הא דאמרינן - במתניתין, שחזקתו לא בא אלא מן המקור, וכדתני רבי חייא.
אלמא כיון דרוב דמים התם שכיחי, מחזקינן ליה מן המקור:
"שליא".
דתנן, "שליא בבית, הבית טמא.
הבית טמא - אף אם אין ולד נראה, הבית טמא משום אהל המת:
ולא שהשליא ולד.
אלא שאין שליא בלא ולד.
שאין שליא בלא ולד - ושורפין עליה את התרומה.
אלמא כיון דרוב שליות אינן בלא ולד, מחזקינן לה בטומאה ודאית:
ר"ש אומר, נמוק הולד עד שלא יצא".
נימוק הולד - ונעשה דם, ונתערב בדם הלידה, ובטל ברוב.
והכי מפרש טעמא לקמן בפ' המפלת (דף כז):
"חתיכה".
דתנן, "המפלת יד חתוכה, ורגל חתוכה.
יד חתוכה - מחותכת בצורתה בחיתוך אצבעות:
אמו טמאה לידה.
אמו טמאה לידה - ותשב, חומר זכר לימי טוהר, וחומר נקבה לענין טומאה.
דמחזקינן לה בלידה ודאית, ליתן לה ימי טומאה וימי טהרה.
דאמרינן הלך אחר הרוב, ורוב נשים ולד מעליא ילדן, אלא שנימוק:
ואין חוששין שמא מגוף אטום באת".
ואין חוששין - לומר לא יהיו לה ימי טוהר, שמא אינו ולד, דדילמא מגוף אטום הוא בא.
וקיימא לן בהמפלת (לקמן דף כד) "דאינו ולד".
והיינו כודאי.
מדיהבינן לה ימי טוהר, הואיל ורוב נשים לאו גוף אטום ילדן:
ותו ליכא?!
והאיכא תשע חנויות?
דתניא, "תשע חנויות, כולן מוכרות בשר שחוטה.
ואחת מוכרת בשר נבלה.
ולקח מאחת מהן, ואינו יודע מאיזה מהן לקח.
ספקו אסור.
ספקו אסור - דכל קבוע כמחצה על מחצה דמיא. וכיון שלקחה ממקום הקביעות, מחזקינן לה כמחצה על מחצה:
ובנמצא.
ובנמצא - בקרקע. דה"ל מופרש מהן, ולא לקחו ממקום הקביעות:
הלך אחר הרוב".
הלך אחר הרוב - ומותר. דכל דפריש מרובא פריש:
טומאה קאמרינן, איסור לא קאמרינן.
והאיכא, "תשע צפרדעין, ושרץ אחד ביניהם.
ונגע באחד מהן, ואינו יודע באיזה מהן נגע.
ברה"י, ספקו טמא.
ברשות היחיד כו' - דהוה ליה ספק.
ואע"ג דרובא צפרדעים, ואין להם טומאה?
כיון דשרץ קבוע ביניהם, הוה ליה מחצה על מחצה:
ברה"ר, ספקו טהור.
ובנמצא, הלך אחר הרוב"?
ובנמצא - שפירש אחד מהן למקום אחר, ונגע בו אדם שם, טהור.
דהשתא לאו קבוע הוי, ואמרינן כל דפריש מרובא פריש, וצפרדע הוא:
טומאה דאשה, קאמרינן.
טומאה בעלמא, לא קאמרינן.
והאיכא הא דאמר רבי יהושע בן לוי.
"עברה בנהר