דף יח,ב
והפילה, מביאה קרבן,
והפילה - ואין ידוע אם ולד הוא:
ונאכל.
ונאכל - חטאת העוף שלה נאכלת.
ולא אמרינן, על הספק באה, ואינה נאכלת, דדלמא לאו ולד הוא, וחולין מלוקין הן. ומליקת חולין, נבלה:
הלך אחר רוב נשים.
ורוב נשים, ולד מעליא ילדן"?
מתניתין קאמרינן, שמעתתא לא קאמרינן.
שמעתתא - ר' יהושע בן לוי אמורא הוא. ושלשה מקומות דאמר ר' יוחנן משנה או ברייתא הן:
והא כי אתא רבין אמר,
והא כי אתא רבין אמר - בפ' המפלת (לקמן דף כט):
"מתיב רבי יוסי בר רבי חנינא טועה, ולא ידענא מאי תיובתיה?"
מתיב רבי יוסי ברבי חנינא - אדרבי יהושע בן לוי מתני' חדא, דמיירי באשה "טועה", שלא ידעה אימתי ילדה. והתם קתני לה.
וקאמר רבין, "לא ידענא מאי תיובתא" דרבי יוסי. דלאו תיובתא היא.
והתם מפרש טעמא:
מאי לאו, לא תיובתא, אלא סייעתא?
מאי לאו - ה"ק רבין.
דהא מתני' לאו תיובתא היא דרבי יהושע, אלא סייעתא.
אלמא מתני' אמרה כרבי יהושע.
ואשכחן ארבעה מקומות בטומאת נשים במתני' שהלכו אחר הרוב.
וקשיא לר' יוחנן דלא קחשיב אלא תלת:
לא.
דלמא, לא תיובתא ולא סייעתא.
למעוטי מאי?
למעוטי מאי - ג' מקומות דקאמר רבי יוחנן, דמשמע הני ותו לא, למעוטי מאי, דמשום רובא לא נשוויה כודאי:
אילימא למעוטי רובא
אילימא למעוטי רובא - בטומאת אשה:
דאיכא חזקה בהדיה
דאיכא חזקה בהדיה - כלומר כנגדה. דמרעא לה חזקה לרובא.
וקאתי מניינא למעוטי, דלא אזלינן בתר ההוא רובא לשוויה מילתא כודאי, ולא שורפין תרומה עלה דההיא טומאה:
דלא שרפינן עליה את התרומה?
הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא - בשאר טומאות.
דהיכא דסתרה חזקה לרובא, דלא אזלינן בתר רובא לשוייה כודאי.
וממילא שמעינן לטומאת אשה:
והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא?
דתנן, "תינוק הנמצא בצד העיסה ובצק בידו.
רבי מאיר מטהר.
וחכמים מטמאין.
שדרכו של תינוק לטפח".
לטפח - בשרצים:
ואמרינן, מאי טעמא דר"מ?
קסבר רוב תינוקות מטפחין, ומיעוט אין מטפחין.
ועיסה זו בחזקת טהורה עומדת.
סמוך מיעוטא לחזקה, ואיתרע ליה רובא.
סמוך מיעוטא לחזקה - והוה להו לטהר תרי, ורובא לחודיה לטמא, ואין א' עומד במקום שנים:
ורבנן, מיעוטא כמאן דליתיה דמי.
ורובא וחזקה, רובא עדיף.
ואמר ריש לקיש משום רבי אושעיא, זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה.
זו היא חזקה כו' - חזקה זו, שאנו מחזיקין סתם רוב תינוקות מטפחין, חזקה גמורה החזיקוה, לעשותה כודאי, ולשרוף עליה תרומה:
ורבי יוחנן אמר, אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה"?
אלא למעוטי רובא דרבי יהודה.
אלא למעוטי רובא דרבי יהודה - דאע"ג דאמר זיל בתר רובא, הכי גמר לה ר' יוחנן, דטמא דקאמר רבי יהודה, לתלות קאמר ולא לשרוף:
דתנן, "המפלת חתיכה.
חתיכה - בלא צורה:
אם יש עמה דם, טמאה.
אם יש עמה דם טמאה - האשה טמאה כשאר נדה, ולא משום לידה, דלאו ולד הוא:
ואם לאו, טהורה.
רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך טמאה.
ואמר רב יהודה אמר שמואל, לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבע מיני דמים.
של ארבע כו' - שהחתיכה מארבע מראות דם טמא השנויין במתני'.
ואע"ג דחמשה תנן?
"שחור, אדום הוא, אלא שלקה".
דכיון דמראה דם טמא יש בה, אמרינן כולו דם הוא וטמאה נדה.
ורבנן סברי, אין זה דם אלא בשר:
אבל שאר מיני דמים, טהורה.
של שאר מיני דמים - כגון ירוק ולבן שטהורין הן:
ורבי יוחנן אמר, של ארבע מיני דמים, דברי הכל טמאה.
ושל שאר דמים, דברי הכל טהורה.
לא נחלקו אלא כשהפילה