דף יד,ב
אמר לו ר' חייא, אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד?
שצריכה כגריס ועוד - כשיעור שאר כתמים, שאין מטמאין אלא בכגריס ועוד.
כדאמרינן בהרואה כתם, (לקמן דף נח) דעד כגריס יכולה לתלות ולומר, דם מאכולת הוא:
א"ל, אבל.
אבל - הן באמת:
אמר לו,
אמר לו - ר' חייא:
א"כ אף אתה עשיתו כתם".
אף אתה עשיתו כתם - נוהג אתה בו דין כתם, דשיעורו כגריס ועוד, ובפחות מכאן לאו כלום.
הלכך טומאתו נמי ספק.
דאי ודאי ראיה הואי מגופה כדקאמרת, האמר בפ' יוצא דופן, (לקמן דף מ) אפי' כעין החרדל ובפחות מכן:
ורבי סבר, בעינן כגריס ועוד, לאפוקי מדם מאכולת.
לאפוקי מדם מאכולת - דכיון דאינו בדוק לה, כל כמה דליכא כגריס ועוד, הוה לה לספוקי בדם מאכולת קודם בדיקה:
וכיון דנפק לה מדם מאכולת, ודאי מגופה אתא.
מאי לאו בזקנותו קאי.
מאי לאו בזקנותו קאי - מדפליג עליה דרבי, רביה:
הא בילדותו, טימא משום נדה.
שמע מינה.
משתבח ליה רבי, לרבי ישמעאל ברבי יוסי, ברבי חמא בר ביסא, דאדם גדול הוא.
אמר לו, לכשיבא לידך, הביאהו לידי.
כי אתא.
א"ל, בעי מינאי מילתא.
אמר ליה - רבי ישמעאל לרבי חמא, בעי מינאי מילתא:
בעא מיניה, בדקה בעד שאינו בדוק לה, והניחתו בקופסא, ולמחר מצאה עליו דם.
מהו?
אמר לו, כדברי אבא, אימא לך.
או כדברי רבי, אימא לך?
כדברי אבא - רבי יוסי, או כדברי רבי?
ולקמן תני פלוגתייהו בשמעתין:
א"ל כדברי רבי אימא לי.
אמר רבי ישמעאל, זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא?!
היאך מניחין דברי הרב, ושומעין דברי התלמיד?!
ור' חמא בר ביסא סבר.
רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.
מאי רבי, ומאי רבי יוסי?
אמר רב אדא בר מתנא, תנא, "רבי, מטמא.
ורבי יוסי, מטהר".
ואמר רבי זירא, כשטימא רבי, כר"מ.
וכשטיהר רבי יוסי, לעצמו טיהר.
לעצמו טיהר - לטעמיה אזיל.
דאמר נמי הכי, בדוכתא אחריתי (לקמן דף נט):
דתניא, "האשה שהיתה עושה צרכיה,
צרכיה - מטילה מים:
וראתה דם.
ר"מ אומר, אם עומדת, טמאה.
עומדת טמאה - דכיון דדחוקה היא, הדור מי רגלים למקור, ואייתי דם.
והכי מפרש בפ' האשה (שם):
אם יושבת, טהורה.
יושבת טהורה - דממקום מי רגלים הוא בא, ואין טמא אלא דם המקור.
ומדקאמר רבי מאיר, "עומדת, טמאה", ואף על גב דאיכא לספוקינהו במקום מי רגלים.
כיון דרגלים לדבר, דדחיק לה עלמא, וחזקת דמים מן המקור, מיטמיא.
ה"נ, מיטמיא:
רבי יוסי אומר, בין כך ובין כך, טהורה.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, והא א"ר יוסי בר' חנינא, "כשטימא ר"מ, לא טימא אלא משום כתם".
משום כתם - טומאת ספק, לתלות.
ואילו רבי לעיל טימא משום נדה.
דקתני, "רבי אומר, טמאה נדה":
ואילו רבי, "משום נדה" קאמר?
א"ל, אנן, הכי קאמרינן.
כי איתמר ההיא, "משום נדה" איתמר:
כי איתמר - ההיא דר' יוסי בר חנינא:
נמצא על שלה אותיום טמאין וכו': ת"ר, "איזהו שיעור וסת?
משל לשמש ועד, שעומדין בצד המשקוף.
ביציאת שמש, נכנס עד.
הוי וסת שאמרו,
הוי וסת שאמרו - לחייבה בחטאת:
לקינוח אבל לא לבדיקה:
לקינוח - מבחוץ, ולא לבדיקה מבפנים.
דא"כ, שהתה יותר מכשיעור, ואין כאן אלא טומאת ספק, ואשם תלוי:
נמצא על שלה לאחר זמן וכו': תנא. "וחייבין אשם תלוי".
תנא וחייבין באשם תלוי - א"נמצא לאחר אותיום" קאי.
דקתני במתניתין, "ופטורין מן הקרבן":
ותנא דידן, מ"ט?
בעינן חתיכה משתי חתיכות:
בעינן חתיכה משתי חתיכות - דכתיב באשם תלוי, (ויקרא ה) "אחת מכל מצות ה'".
וקסבר, "יש אם למקרא", מצוות קרינן.
הילכך בעינן שתים. אחת של איסור, ואחת של היתר, ואכל אחת ואינו יודע איזהו אכל.
אשתו ואחותו עמו בבית, ובא על אחת מהן, כסבור אשתו היא.
ונודע, ששתיהן היו במטה, ואינו יודע על איזהו מהן בא.
אבל הכא, חדא חתיכה היא, ספק שריא ספק אסורה.
ותנא ברא סבר, "יש אם למסורת".
והכי פליגי במסכת כריתות (דף יז):
איזהו אחר זמן וכו': ורמינהי, "איזהו אחר זמן?
פירש ר' אליעזר ברבי צדוק, כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו.
שתושיט - ועודה במטה.
הא כדי שתרד, שיעורא רבה, ואינה מטמאה את בועלה, אלא כשאר מגע מעת לעת:
אמר רב חסדא, מאי, "אחר"?
מאי אחר - דקתני במתני', "איזהו אחר זמן, כדי שתרד".
לאו א"אחר אותיום", קאי דטמאים מספק.
אלא, איזהו אחר זמן, שהוא אחר אותו ש"לאחר אותיום", שאינה מטמאה את בועלה לרבנן, אלא לר"ע.
"כדי שתרד" כו':
אחר, "אחר".
והא קתני עלה, "נמצא על שלה לאחר זמן, טמאין מספק ופטורין מן הקרבן.
והא עלה קתני כו' - אלמא אטמאין מספק קאי.
משום שמטמאה את בועלה אפי' לרבנן:
איזהו אחר זמן?
כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה"?
ה"ק, "איזהו אחר זמן?
הכי קאמר - חסורי מחסרא, והכי קתני.
"איזהו אחר זמן, שהן טמאין מספק?
כדי שתושיט.
אבל שהתה כדי שתרד,
מטמאה מעת לעת, ואינה מטמאה את בועלה.
רבי עקיבא אומר, מטמאה את בועלה ואפילו כל מעת לעת":
כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו.
וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה, מחלוקת ר"ע וחכמים".
והא "אח"כ" קתני?
והא אח"כ קתני - דקתני במתני', "ואח"כ מטמאה מעת לעת, ואינה מטמאה" כו'.
אלמא, כששהתה יותר מכדי שתרד הוא דפליגי.
אבל בכדי שתרד, טומאה אפילו לרבה.
וקשיא ברייתא דכדי שתושיט:
ה"ק, "וזהו אח"כ, שנחלקו ר"ע וחכמים".
וזהו אח"כ - האי שיעורא ד"כדי שתרד" זהו אח"כ שנחלקו בו ר"ע וחכמים:
רב אשי אמר, אידי ואידי חד שיעורא הוא.
עד בידה, כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה.
עד בידה - שאינה צריכה להושיט ידה תחת הכר, הוי שיעורא, "בכדי שתרד ותדיח" באותו עד:
אין עד בידה,
אין עד בידה - דבעיא להושיט ידה תחת הכר:
כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו.
בכדי שתושיט - ותבדוק ועודה במטה.
ולרב חסדא, אפי' עד בידה, נפיש "כדי שתרד", מ"כדי שתושיט".
הילכך, אחר, "אחר" הוא:
מיתיבי, "איזהו אחר זמן?
דבר זה שאל רבי אלעזר ברבי צדוק לפני חכמים באושא, ואמר להם