דף יד,א
רוכבי גמלים,
רוכבי גמלים - אבריהם מתחממים בבשר הגמל, ומוציאים זרע:
אסורין לאכול בתרומה.
תניא נמי הכי.
"רוכבי גמלים, כולם רשעים.
כולם רשעים - כדאמר:
הספנים, כולם צדיקים.
כולם צדיקים - שדרים בסכנה, ולבם לאביהם שבשמים:
החמרים, מהן רשעים, מהן צדיקים".
איכא דאמרי, הא דמכף, הא דלא מכף.
דמכף - לשון אוכף של חמור.
אם יש לו אוכף, האבר אינו מתחמם. שהעץ קשה הוא.
ואם אין לו אוכף, מתחמם בבשר החמור.
אבל דרך גמלים, לרכוב בלא אוכף, אלא במרדעת, ומתחמם:
ואיכא דאמרי, הא דמטרטין"
דמטרטין - ירך מכאן וירך מכאן, ואברו מתחמם:
הא דלא מטרטין.
דלא מטרטין - רוכב כאשה:
מטרטין - לשון מאזנים.
כדאמרי' במנחות, (דף פז) "וכי טורטני יכניס":
ריב"ל לייט, אמאן דגני אפרקיד.
אפרקיד - פניו למעלה.
וגנות הוא.
שפעמים שיתקשה אבר תוך שינתו, ויתגלה.
ועוד שידיו מונחות לו על אברו, ומתחמם:
איני?
והאמר רב יוסף, "פרקדן, לא יקרא קרית שמע".
קרית שמע הוא דלא יקרא, הא מגנא שפיר דמי?
לענין מגנא, כי מצלי, שפיר דמי.
מצלי - מוטה מעט על צדו:
לענין ק"ש, כי מצלי, אסור.
כי מצלי נמי אסור - אא"כ יושב או שוכב כולו על צדו:
והא ר' יוחנן מצלי וקרי ק"ש?
שאני רבי יוחנן, דבעל בשר הוה:
משנה דרך בנות ישראל, משמשות בשני עדים.
אחד לו, ואחד לה.
אחד לו ואחד לה - לקנח לאחר תשמיש:
והצנועות, מתקנות שלישי, לתקן את הבית.
לתקן את הבית - כלומר, לבדוק לפני תשמיש, ולהכין עצמה לבעלה.
וה"ה לכל הנשים.
כדתנן בפ"ק, (לעיל יא) "ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה".
והא דנקט, "צנועות"?
כדמפרש בפ"ק, "צנועות, עד שבודקת בו לפני תשמיש זה, אין בודקת בו לפני תשמיש אחר":
נמצא על שלו,
נמצא דם על שלו - ואפילו לאחר זמן.
ששהה לאחר בעילה זמן ארוך קודם קינוח, בידוע שהיה דם בשעת תשמיש:
טמאין.
טמאים - שניהם. טומאת שבעה. כדין בועל נדה.
כדכתיב, (ויקרא טו) "ותהי נדתה עליו":
וחייבין קרבן.
נמצא על שלה אותיום,
אותיום - מיד לאחר בעילה:
טמאין.
וחייבין בקרבן.
נמצא על שלה לאחר זמן,
לאחר זמן - לאחר "אותיום", טמאים מספק, שניהם שבעה ימים.
ומיהו טומאת ספק הוא, לתלות, אבל לא לשרוף:
טמאין מספק.
ופטורים מן הקרבן.
איזהו "אחר זמן"?
כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה.
את פניה - פניה שלמטה:
ואח"כ,
ואח"כ - כלומר שהתה יותר מכשיעור הזה, אחר "אחר", הוא זה:
מטמאה מעת לעת.
מטמאות מעת לעת - טהרות ואדם במגע, טומאת ערב.
ומדרבנן, כדין מעת לעת, דאמר בפ"ק, "ומה היא מטמאה משכבה ומושבה".
וכיון דעושה משכב ומושב לטמא אדם, כל שכן דהיא עצמה מטמאה אדם:
ואינה מטמאה את בועלה.
ואינה מטמאה את בועלה - טומאת שבעה ימים:
ר"ע אומר, אף מטמאה את בועלה.
ר"ע אומר אף מטמאה את בועלה - ר"ע לטעמיה, דאמר כל מעת לעת, מטמאה את בועלה מספק טומאת שבעה בפ"ק (לעיל ו):
מודים חכמים לרבי עקיבא, ברואה כתם, שמטמאה את בועלה:
גמרא וניחוש דלמא דם מאכולת הוא?
מאכולת - כינה. ואמאי טמאין ודאי, לשרוף תרומה ולהתחייב בקרבן ודאי?
להוי ספק, לתלות תרומה, ולהביא אשם תלוי ולא חטאת.
דדלמא דם מאכולת הוא שהיה באותו מקום באשה, וכשבעל נדבק בו?:
אמר רבי זירא, אותו מקום, בדוק הוא אצל מאכולת.
בדוק - דודאי אין שם מאכולת, ודם ודאי מגופה אתיא:
ואיכא דאמרי, דחוק הוא אצל מאכולת.
דחוק הוא - שאין מאכולת יכולה ליכנס שם:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו, דאשתכח מאכולת רצופה.
רצופה - מעוכה על העד, רחוק מן הדם קצת.
ללישנא דבדוק, כיון דקים להו לרבנן דאין שם מאכולת, ודאי דם מגופה הוא. שהרי העד היה בדוק לה קודם הקינוח, ומאכולת (מעלמא הואי התם בעד שהיא רצופה).
וללישנא דדחוק, איכא לספוקי שמא האי דם ממאכולת, ומתוך שדחוק הוא, מעכה השמש בשעת תשמיש:
להך לישנא דאמר בדוק הוא, הא מעלמא אתאי.
להך לישנא דאמר דחוק הוא, אימא שמש רצפה.
אתמר, "בדקה בעד הבדוק לה, וטחתו בירכה, ולמחר מצאה עליה דם.
ולמחר מצאה עליה דם - על הירך:
אמר רב, טמאה נדה.
טמאה נדה - טומאה ודאית.
דכיון דהעד בדוק לה, שלא היה בו דם קודם בדיקה, ודאי מגופה אתאי על העד, ומשם הוטח בירכה.
ולא אמרינן, דלמא מעלמא אתא על ירכה, וספק טומאה היא:
א"ל רב שימי בר חייא, והא חוששת אמרת לן?"
איתמר נמי, "אמר שמואל, טמאה נדה".
וכן מורין בי מדרשא, טמאה נדה.
אתמר, "בדקה בעד שאינו בדוק לה, והניחתו בקופסא, ולמחר מצאה עליו דם.
ולמחר מצאה עליו דם - על העד.
ואיכא לספוקי, דלמא מקמי הכי הוה ביה.
להכי לא נקט הכא, "טחתו בירכה"?
דא"כ הוו להו תרי ספיקי לקולא.
חדא דלמא לאו מן העד הוטח על ירכה.
ואפילו את"ל מן העד אתא דלמא כיון דאינו בדוק מקמי הכי הוה:
א"ר יוסף, כל ימיו של ר' חייא, טימא.
ולעת זקנתו, טיהר".
איבעיא להו, היכי קאמר?
כל ימיו טימא, משום נדה,
משום נדה - טומאה ודאית, דכיון דחזקת דמים שם, לא מספקינן במקמי הכי:
ולעת זקנתו, טיהר משום נדה, וטימא משום כתם.
משום כתם - כלומר טומאת ספק ותולין:
או דלמא,
כל ימיו טימא משום כתם, ולעת זקנתו, טיהר מולא כלום?
תא שמע, "דתניא, בדקה בעד שאינו בדוק לה, והניחתו בקופסא, ולמחר מצאה עליו דם.
רבי אומר, טמאה משום נדה.
ורבי חייא אמר, טמאה משום כתם.