דף כז,ב
וכי הזאה יש לנו?
אמר ליה רמי בר חמא, לא ליחוש ליה לסבא?
אדהכי אתא רב עמרם.
אמר להו, הכי אמר רב, "טמא מת טובל, ואוכל בתרומת חוצה לארץ".
ולית הלכתא כוותיה.
דאמר מר זוטרא משמיה דרב ששת, "טמא שרץ, טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ".
ולית הלכתא כוותיה:
בכור נאכל שנה בשנה כו': מדקאמר, "נולד בו מום בתוך שנתו", למימרא, דלשנה דידיה מנינן?
מנא הני מילי?
דאמר רב יהודה אמר רב, דאמר קרא, (דברים טו) "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה". איזוהי שנה שנכנסת בחברתה?
הוי אומר שנה של בכור".
דבי רב תנא, ""שנה בשנה", יום אחד בשנה זו, ויום אחד בשנה זו.
לימד על הבכור, שנאכל לשני ימים ולילה אחד".
דבי רב מנא להו?
ילפי מקדשים.
וקדשים גופייהו מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא, (ויקרא יב) "כבש בן שנתו" שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם.
ורב, נאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה?
נפקא ליה, (במדבר יח) מ"ובשרם יהיה לך, כחזה התנופה וכשוק הימין", הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים.
מה להלן שני ימים ולילה אחד, אף כאן שני ימים ולילה אחד.
וכי הזאה יש לנו - בזמן הזה דכיון דאין עכשיו הזאה בזמן הזה הערב שמש נמי לא בעי:
לא ליחוש ליה לסבא - בתמיה וכי לא נחוש לכבוד רב עמרם שאינו בכאן ואין טוב להורות שום הוראה עד שיבא:
טובל ואוכל - ואין צריך הערב שמש:
ולית הלכתא כוותיה - הש"ס קמהדר ליה:
דלשנה דידיה מנינן - דאם נולד הבכור בניסן רשאי לקיימו עד ניסן אחר ולא אמרינן מתשרי ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי שנת הבכור:
זו שנה של בכור - כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור היא נכנסת בחברתה דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסה שניה למנין עולם מתשרי:
יום אחד בשנה זו - דכי שוחטו ביום אחרון לשנתו יכול לאוכלו אותו היום ויום המחרת שהוא משנה שניה דהיינו שני ימים:
ולדבי רב מנא להו - דלשנה דידיה מנינן:
מקדשים - משאר קדשים הבאים בני שנה דכתיב בהו כבש בן שנתו:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה - בבכור מישתעי בסדר ויקח קרח: תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה והמורם ממנה דהיינו חזה ושוק כיוצא בה הוא: