Enjoying this page?

014a - הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות דף יד, ע"א

דף יד,א

משנה כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו.

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן - שהיה להם מום קבוע והקדישן להמכר ולהבא מדמיהם קרבן למזבח:

חייבין, בבכורה.

חייבין בבכורה - לאחר פדיונן אם ילדו:

ובמתנות.

ובמתנות - זרוע לחיים וקיבה כחולין גמורין:

ויוצאין לחולין, ליגזז וליעבד.

ויוצאין לחולין - בפדיונן לגמרי ליגזז וליעבד כחולין גרידי משום דמעיקרא לא חיילא עלייהו קדושה חמורה:

ולדן, וחלבן, מותר לאחר פדיונן.

והשוחטן בחוץ, פטור.

והשוחטן בחוץ פטור - אפי' קודם פדיון דאפי' הוי מומן קל כגון דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב השוחטן בחוץ הכא פטור משום דלא חלה עליהן מתחילה קדושה כל כך:

ואין עושין תמורה.

ואין עושין תמורה - מפרש בגמ':

ואם מתו, יפדו.

ואם מתו - קודם פדיונן יפדו להאכילן לכלבים דאין קדושתן חמורה ותו קמ"ל דגרעי משאר קדשים שאין נפדין אלא חיין שיוכלו לעמוד בפני הכהן בשעת הערכתן דכתיב (ויקרא כז) והעמיד (הכהן) את הבהמה וגו' והדר והעריך (אותה) הכהן וגו':

חוץ מן הבכור ומן המעשר.

חוץ מן הבכור והמעשר - שאפילו במומן חלה עליהן קדושה חמורה דבכור רחם מקדשו ובמעשר כתיב (שם) לא יבקר בין טוב לרע דמשמע בין תם בין בעל מום קדוש טוב תם רע בעל מום:

וכל שקדם הקדשן את מומן.

או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע,

ונפדו.

מום עובר - כמאן דליתיה דמי וחלה עליהן קדושה:


פטורין מן הבכורה.

פטור מן הבכורה - מפרש בגמרא:

ומן המתנות.

ואינן יוצאין לחולין, ליגזז וליעבד.

ואין יוצאין כו' - שאפי' לאחר פדיונן אסורין (בהנאה) בגיזה ועבודה כדמפרש בגמרא:

ולדן וחלבן, אסור, לאחר פדיונן.

ולדן וחלבן אסור כו' - מפרש בגמרא כשנתעברו קודם פדיונן וילדו לאחר פדיונן:

והשוחטן בחוץ, חייב.

והשוחטן בחוץ - קודם פדיונן: חייב - כרת ובגמרא מפרש בדוקין שבעין דראוין הן לפנים ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו אבל בשאר מומין לא דאמרינן במסכת יומא (דף סג) הראוי לאהל מועד חייבין עליו אי לא לא:

ועושין תמורה.

ואם מתו יקברו:

יקברו - ואין נפדין דבעי העמדה והערכה:

גמרא טעמא דנפדו. הא לא נפדו, פטורין מן הבכורה ומן המתנות.

טעמא דנפדין - ארישא קאי:

קסבר, קדושת דמים, מדחה מן הבכורה ומן המתנות:

קדושת דמים פטורה מן הבכורה - כקדושת הגוף דמפרש לקמן מקראי דפטורה מבכורה וממתנות:

ויוצאין לחולין וכו': טעמא דנפדו. הא לא נפדו, אסירי בגיזה ועבודה.

מסייע ליה לרבי אליעזר דאמר, "קדשי בדק הבית, אסורין בגיזה ועבודה".

קדשי בדק הבית כו' - והני כקדשי בדק הבית דמו דהם עצמן לא הוקדשו מתחילה אלא לדמיהן:

אמרי, לא.

לא - תסייעיה ממתניתין דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו הדמים קריבין למזבח והתם הוא דאסור בגיזה ועבודה משום דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח:

קדושת דמים למזבח הוא דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח, גזרו בהו רבנן. אבל קדשי בדק הבית, לא:

ולדן וחלבן מותר כו': היכי דמי?

אילימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונן?

פשיטא? חולין נינהו!

אלא דאיעבר לפני פדיונן, ואתיליד לאחר פדיונן.

הא לפני פדיונן אסירי.

הא - ולדות שנולדו לפני פדיונן אסורין בהנאה בלא פדייה ומיקרב לא קרבי דמכח קדושה דחויה אתו דאמם לא הוקדשה למזבח: