רב ששת אמר, לומר שאינו עובר עליו.
רב ששת אמר - לעולם מצות פדיון לאלתר והאי דקתני אין בערכין ופטר חמור פחות משלש:
מתיב רמי בר חמא, "מצותו כל שלשים יום.
מכאן ואילך, או פודהו, או עורפו.
מאי לאו, מצוה לשהותו כל שלשים יום?
מאי לאו מצוה להשהותו - כרב נחמן וקשיא לרב ששת:
לא.
מצוה, לפדותו כל שלשים יום.
מצוה לפדותו - דמלאלתר עד שלשים הוי זמן פדייה ומכאן ואילך עובר:
אי הכי, "מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו", מיבעי ליה?
אלא אמר רבא, לא קשיא.
אלא אמר רבא - לעולם מצוה לשהותו ואפי' הכי כרב נחמן לא מתריצנא ולא קשיא הא דקתני שלשים יום מצוה לשהותו:
הא, רבי אליעזר, דמקשי.
רבי אליעזר הוא דמקיש - בכור בהמה טמאה לבכור אדם:
הא רבנן, דלא מקשי:
והא - דקתני לאלתר רבנן היא דמתניתין דלא מקשו:
לא רצה לפדותו, עורפו מאחוריו, וקוברו.
מצות הפדייה, קודמת למצות עריפה.
שנאמר, (שמות יג, יג) "אם לא תפדה, וערפתו".
מצות יעידה,
מצות יעידה - באמה העבריה שייעדנה אדון לאשה:
קודמת למצות הפדייה[1].
קודמת למצות פדייה - שהיא פודה עצמה:
שנאמר, (שמות כא, ח) "אשר לא יעדה, והפדה".
אשר לא יעדה והפדה - אם יעדה זה מוטב:
מצות הייבום, קודמת למצות חליצה.
בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה.
ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו, מצות חליצה קודמת למצות יבום.
עכשיו - מצות חליצה קודמת שהמייבם את יבמתו שלא לשם מצוה פוגע באיסור אשת אח:
מצות הגאולה באדון הוא קודם לכל אדם.
באדון - במתפיס בהמה טמאה לבדק הבית מצות פדייתה באדון קודם לכל אדם:
שנאמר, (ויקרא כז, כז) "ואם לא יגאל, ונמכר בערכך":
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
מסכת בכורות פרק ב
משנה
הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים.
הלוקח - עובר פרתו:
והמוכר לו, אע"פ שאינו רשאי.
שאינו רשאי - למכור לעובד כוכבים בהמה:
והמשתתף לו.
והמקבל ממנו.
והנותן לו בקבלה.
פטור מן הבכורה.
שנאמר, "בישראל", אבל לא באחרים.
הכהנים והלוים, חייבים.
שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה, אלא מפדיון הבן ומפטר חמור:
גמרא
מאי איריא דתני "עובר חמורו" ברישא, והדר תני "עובר פרתו".
ליתני ברישא, "עובר פרתו" דקדושת הגוף הוא, והדר ליתני "עובר חמורו", דקדושת דמים הוא?
אמרי במערבא.
איבעית אימא, איידי דחביבא ליה, כדרבי חנינא. [בכורות ב, א]
כדרבי חנינא - בפ' ק /מא (לעיל ה:) מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים כו':
ואי בעית אימא, איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה, פסיק ושדי לה.
דזוטרן מיליה - דלא מיירי בפטר חמור אלא פרקא קמא וכולה מסכתא איירי בבכור בהמה טהורה:
אמר ר' יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום ר' אושעיא, ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו
בבהמתו - בעדרו:
בדיניהם, אע"פ שלא משך, קנה. וחייבת בבכורה.
בדיניהן - דיינינן ליה בדיניהן ולקמן מפרש מאי היא:
ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם, אע"פ שלא משך, קנה. ופטור מן הבכורה.
אמר מר, "ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם, אף על פי שלא משך, קנה. וחייבת בבכורה".
מאי, "בדיניהם"?
אי נימא, בדיניהם דגופיה?
דאתי בקל וחומר, אם גופיה קני ליה ישראל בכסף.
דכתיב, (ויקרא כה, מו) "לרשת אחוזה". הקישו הכתוב לאחוזה.
מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף.
אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה - מכי דייש אמיצרי כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף כו.):
ממונו לא כל שכן הוא.
אם כן אפי' בשטר ובחזקה נמי?
ועוד, ישראל מישראל יוכיחו.
דגופיה קני ליה בכסף, ממונו במשיכה?
וממונו במשיכה - מטלטלין אין נקנין אלא במשיכה במסכת קדושין (דף כו.):
אלא אמר אביי, "בדיניהם", שפסקה להם תורה, (ויקרא כה, יד), "או קנה מיד עמיתך".
מיד עמיתך - משמע מיד ליד דהיינו משיכה:
מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים, בכסף.
ואימא מיד עובד כוכבים, כלל כלל לא.
כלל כלל לא - עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני:
אמרי, לא ס"ד.
ק"ו הוא.
אם גופו קונה, ממונו לא כ"ש!
ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי?
אמרי ולאו ק"ו הוא?!
גופו באחת, ממונו בשתים?!
ואימא או בהא או בהא?
ואימא או בהא או בהא - והכי משמע קרא מיד עמיתך הוא דבמשיכה ולא בכסף הא מיד עובד כוכבים באיזה שתרצה ונשמע מיניה דהיכא דמשך ולא נתן מעו' נמי קני:
דומיא, ד"עמיתך", מה עמיתך בחדא, אף עובד כוכבים נמי בחדא.
אמר מר, "ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהן, אע"פ שלא משך, קנה. ופטור מן הבכורה".
מאי בדיניהן?
אילימא בדיניהן דגופיה?
משום דאתי בק"ו.
אם גופו, ישראל קני ליה בכסף.
דכתיב, (ויקרא כה, נא) "מכסף מקנתו".
מכסף מקנתו - בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר:
ממונו לא כ"ש?!
ישראל מישראל יוכיחו. דגופו קני בכסף, ממונו במשיכה.
אלא אמר אביי, "בדיניהם", שפסקה להם תורה, (ויקרא כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך".
לעמיתך במשיכה, הא לעובד כוכבים בכסף.
ואימא לעובד כוכבים כלל כלל לא.
אמרי, לאו ק"ו הוא?!
אם גופו קנה, ממונו לא כ"ש?!
אימא לעובד כוכבים עד דאיכא תרתי?
לאו ק"ו הוא?!
גופו באחד, ממונו בשתים?!
ואימא, או בהא או בהא.
דומיא, ד"עמיתך"