דף ט,א
כי מטי לבי בליעי.
לבי בליעי - מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים איננו מלא:
מלא כוזא דמיא, מבי בליעי.
כד אתו, אוקמינהו קמי קיסר.
חזנהו דהוו מעני.
מעני - מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם:
א"ל, הני לאו נינהו.
שקל מעפרייהו, ושדא עילוייהו. אקשו לאפי מלכא.
איקשו - העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם:
אמר ליה, כל דבעית, עביד בהו.
אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא.
בתיגדא - בכלי ל"א בתינארא חבית:
אמר להו, מליוה להו, ואיזילו לכו.
מלו, ושדו ביה.
קמאי קמאי ובלע להו.
מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול:
דשמוט כתפייהו - נשמטו שכמם:
ובלו ואזול - בלו והלכו לאבדון:
משנה חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן.
נותן טלה אחד לכהן - בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם:
זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו.
זכר ונקבה - ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור:
מפריש טלה - משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור:
והוא לעצמו - שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי' פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא:
שתי חמוריו שלא ביכרו, וילדו שני זכרים, נותן שני טלאים לכהן.
שני חמורים כו' זכר ונקבה - נותן טלה לכהן בשביל הזכר:
זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד לכהן.
או שני זכרים ונקבה - דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה:
נותן טלה אחד לכהן - דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו:
שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין לכהן כלום.
שני זכרים ושתי נקבות - ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו:
אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן.
אחת ביכרה וכו' זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו - דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה:
זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו.
שנאמר, (שמות יג) "ופטר חמור תפדה בשה".
שנאמר ופטר חמור תפדה בשה - ארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה:
מן הכבשים ומן העזים.
זכר ונקבה.
זכר ונקבה - בין שה זכר בין נקבה:
גדול וקטן.
תמים ובעל מום.
פודה בו פעמים הרבה.
ופודה בו פעמים הרבה - שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו:
נכנס לדיר להתעשר.
נכנס כו' - מפרש בגמ':
ואם מת נהנין בו:
גמרא מאן תנא?
מאן תנא - דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה:
אמר ר' ירמיה דלא כרבי יוסי הגלילי.
דלא כר' יוסי הגלילי - דאמרינן לקמן בפ' הלוקח עובר פרתו (דף יז) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות:
דאי רבי יוסי הגלילי, האמר, אפשר לצמצם.
אמר אביי, אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב, (שמות יג) "הזכרים לה'".
שאני התם דכתיב - גבי רחל:
הזכרים לה' - דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א"נ אפשר לצמצם לא קדשי:
וליגמר מיניה?
וליגמר מיניה - בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה:
הא מיעט רחמנא, "הזכרים".
הא מיעט רחמנא - הזכרים ה"א יתירה משמע זו ולא אחרת:
איכא דאמרי.
לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי, האמר אפשר לצמצם?
אמר אביי, אפי' תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם, דכתיב, "הזכרים לה'".
בשלמא לר' ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי, היינו דלא קתני, "ויצאו שני ראשיהן כאחד".
בשלמא לר' ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי - דקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא) דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני' יצאו שני ראשיהן כאחת כי היכי דתני לקמן בפירקין (דף יז) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר:
אלא לאביי, ליתני, "ויצאו שני ראשיהן כאחד"?
אלא לאביי - דאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא:
ועוד, תניא, "חמורו שלא ביכרה, וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר, שניהן לכהן. שנאמר, "הזכרים לה'".
ועוד תניא בהדיא - דאפי' בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן:
והא כי כתיב האי, בקדושת הגוף הוא דכתיב?
בקדושת הגוף - בבהמה טהורה:
אלא משום שנאמר, "הזכרים לה'"?
אלא משום שנאמר הזכרים - בבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה"ה לפטר חמור:
תיובתא דאביי תיובתא