אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן, ומכרו לישראל במומו:
אמר רב אושעיא - הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:
השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות:
וליתני כהן וגוי, פטורין מן המתנות?
וליתני כהן ועובד כוכבים כו' - דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:
אמר רבא: זאת אומרת, הדין עם הטבח.
זאת אומרת - מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:
דרש רבא: (דברים יח, ג) מאת העם, ולא מאת הכהנים.
ולא מאת הכהנים - קס"ד דכהנים לא איקרו עם:
כשהוא אומר: (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח, הוי אומר: אפילו טבח כהן במשמע.
כשהוא - אומר מאת זובחי הזבח. כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:
אושפיזיכניה דר' טבלא, כהן הוה. והוה דחיק ליה מלתא.
והוה דחיקא ליה מילתא - דחוק ועני היה:
אתא לקמיה דרבי טבלא, אמר ליה: זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל, דמגו דמפטרי ממתנתא, משתתפי בהדך.
דמגו דפטרת להו ממתנתא - מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:
חייביה, רב נחמן.
חייביה - להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:
אמר ליה: והא רבי טבלא פטרן?
אמר ליה: זיל אפיק.
זיל אפיק - הוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן:
ואי לא, מפקינא לך ר' טבלא
מפיקנא לך כו' - כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:
מאונך.
מאונך - מאזנך:
אזל ר' טבלא קמיה דרב נחמן.
א"ל: מ"ט עביד מר הכי?
א"ל: דכי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא אמר ר' יהושע בן לוי, זקני דרום אמרו:
כהן טבח, שתים ושלש שבתות, פטור מן המתנות.
שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות - לתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע:
מכאן ואילך, חייב במתנות.
אמר ליה: ולעביד ליה מר מיהת כר' אחא בר חנינא?
לעביד ליה מר הכי כדרבי אחא - ותפטרנו משתים ושלש שבתות:
א"ל: הני מילי,
א"ל הני מילי - דקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור:
דלא קבע מסחתא.
היכא דלא קבע מסחתא - חנות:
אבל הכא, הא קבע מסחתא.
אבל הכא - האי. טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע:
אמר רב חסדא: האי כהנא דלא מפריש מתנתא, ליהוי בשמתא דאלהי ישראל.
דלא מפריש מתנתא - לכהן אחר:
אמר רבה בר רב שילא: הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא דרב חסדא, הא עשרים ותרתין שנין.
הא עשרין ותרתין שנין - כלומר כבר עברו כ"ב שנה:
למאי הלכתא?
למאי הלכתא - קאמר הא עשרין ותרתין שנין:
אילימא, דתו לא משמתינן להו?
אילימא - דמאחר שעמדו בשמתא כ"ב שנה תו לא משמתינן להו:
והא תניא: במה דברים אמורים
והתניא בד"א - דתו לא משמתינן להו:
במצות לא תעשה,
במצות ל"ת - דאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה:
אבל במצות עשה.
כגון אומרים לו עשה סוכה, ואינו עושה. לולב, ואינו עושה. עשה ציצית, ואינו עושה.
כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב - שאין בהן חסרון כיס כולי האי:
מכין אותו עד שתצא נפשו.
אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא.
אלא הא קמ"ל - רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:
כי הא דרבא קניס אטמא.
קנים אטמא - כל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן:
רב נחמן בר יצחק קניס גלימא.
ואמר רב חסדא: זרוע לאחד, וקבה לאחד, לחיים לשנים.
ואמר רב חסדא - מתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:
איני?
והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: במערבא פלגינן להו גרמא, גרמא.
גרמא גרמא - כל עצם ועצם היה מחלק לשנים:
התם בדתורא.
התם בדתורא - בשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה:
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה, כאילו אוכל טבלים.
ולית הלכתא כוותיה.
אמר רב חסדא: מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי.
ואין נאכלות אלא בחרדל.
מאי טעמא?
אמר קרא: (במדבר יח, ח) למשחה, לגדולה. כדרך שהמלכים אוכלים.
למשחה - במתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא:
ואמר רב חסדא: עשרים וארבע מתנות כהונה.
עשרים וארבע - לקמן בפירקין (קלג:) חשיב להו:
כל כהן שאינו בקי בהן, אין נותנין לו מתנה.
שאינו בקי בהן - היאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:
ולאו מילתא היא.
דתניא: רש"א: כל כהן שאינו מודה בעבודה,
שאינו מודה בעבודה - שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:
אין לו חלק בכהונה.
אין לו חלק בכהונה - אין לו חלק בקדשים:
שנאמר: (ויקרא ז, לג) המקריב את דם השלמים, ואת החלב מבני אהרן, לו תהיה שוק הימין למנה.
המקריב - היא הולכה:
אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות חמש עשרה עבודות?
כגון,
היציקות.
והבלילות.
היציקות והבלילות - שנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות. שלשה מתנות שמן:
והפתיתות.
הפתיתות - מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו':
והמליחות.
המליחות - במלח תמלח (ויקרא ב, יג):
תנופות.
התנופות - מוליך . ומביא ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:):
והגשות.
והקמיצות
הקטרות
והמליקות
והמליקות - גרסינן ולא גרסינן וההקרבות דהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה:
תוספות
כשהוא אומר מאת זובחי הזבח. דמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:
כאילו אוכל טבלים. ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן דף קלו.): אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל וא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:
ולאו מילתא היא דתניא כו'. הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי: