מטונך.
מטונך - הגעתיך מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:
אהרן ובניו, כתובין בפרשה.
דבי רבי ישמעאל תנא: כהן, ולא כהנת.
וילמוד סתום מן המפורש.
סתום מן המפורש - כהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:
דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: כהן, ואפילו כהנת.
דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא - בעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':
הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות.
רב כהנא
רב כהנא - ישראל הוה ואשתו כהנת:
אכל
אכיל - מתנתא:
בשביל אשתו.
בשביל אשתו - שהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:
רב פפא אכל בשביל אשתו.
רב יימר אכל בשביל אשתו.
רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו.
אמר רבינא, אמר לי מרימר: הלכתא כוותיה דרב.
והלכתא כוותיה דרב חסדא.
הלכתא כותיה דרב חסדא - דאמר לעיל (דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:
והלכתא כוותיה דעולא.
והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה.
והלכתא כרב אדא בר אהבה - דפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף יג.) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:
לויה שילדה, בנה פטור מחמש סלעים
תנו רבנן: הזרוע, והלחיים, והקבה, נוהגים בכלאים, ובכוי.
רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל, חייב במתנות.
בכוי, פטור מן המתנות.
מן התייש ומן הצביה פטור מן המתנות - דשה כתיב ולא צבי:
מכדי, קי"ל דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת ליה, אלא בצבי הבא על התיישה.
מכדי קי"ל - באותו ואת בנו (לעיל דף פ.) דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן אלא בצבי כו' ר' אליעזר סבר שה ולא מקצת שה:
ובין לרבי אליעזר בין לרבנן, מספקא להו אי חוששין לזרע האב, אי אין חוששין.
ובשה, ואפילו מקצת שה קמיפלגי.
מר סבר: שה, ואפי' מקצת שה.
ומר סבר: שה, ואפילו מקצת שה לא אמרינן.
בשלמא ר' אליעזר דפטר, קסבר: שה, ולא מקצת שה.
בשלמא ר' אליעזר דפטר - כלאים הבא מן התייש ומן הצביה סבירא ליה שה ולא מקצת שה:
אלא לרבנן, נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה, פלגא לשקול.
ואידך פלגא, לימא ליה: אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב, ושקול?
אידך פלגא לימא ליה - ישראל לכהן אייתי כו':
אמר רב הונא בר חייא: מאי חייב נמי דקא אמר?
מאי חייב נמי - דקמחייבי רבנן:
חייב בחצי מתנות.
מתיב רבי זירא: כוי יש בו דרכים שוין לבהמה.
ויש בו דרכים שוין לחיה.
ויש בו דרכים שוין לחיה ולבהמה.
כיצד?
חלבו אסור, כחלב בהמה.
חלבו אסור כחלב בהמה - דאזלינן לחומרא בכולהו:
ודמו חייב לכסות, כדם החיה.
דרכים שוין לבהמה ולחיה.
שדמו וגידו אסורין, כבהמה וחיה.
וחייב בזרוע ולחיים והקבה.
ורבי אליעזר פוטר.
ואם איתא, חייב בחצי מתנות מבעי ליה?
ואם איתא - כדקאמרת דמחייבי רבנן בחצי מתנות אמאי קתני הכא וחייב בזרוע לחיים וקבה דמשמע בכולהו חייב:
איידי דתנא חלבו ודמו, דלא מתני חצי חצי, משום הכי לא קא תני חצי.
ומהדר - לאו דוקא קתני חייב בזרוע כו' אלא איידי דתנא רישא דדמו כולו טעון כסוי וחלבו אסור דלא מצי למיתני חצי חצי דהא לא אפשר שחצי חלבו אסור וחצי מותר וה"נ דחצי דמו טעון כסוי וחצי דמו אינו טעון ומשום רישא תנא סיפא ולא משום דוקא דה"ה דאינו חייב אלא בחצי מתנות:
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות.
דתניא: שור, מה ת"ל (דברים יח, ג) אם שור?
שור - הוה מצי למימר:
לרבות את הכלאים.
שה, מה ת"ל (דברים יח, ג) אם שה?
לרבות את הכוי.
ורבי אליעזר, האי אם למה לי?
מיבעי ליה לחלק.
לחלק - דאי לא הוה כתיב אם הוה אמינא דאינו חייב במתנות עד שישחוט שה קמ"ל אם שאם שוחט שור בפני עצמו חייב ליתן מתנות:
ורבנן?
לחלק מנא להו?
נפקא להו: (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח.
הזבח - משמע אפילו זבח אחד:
ור' אליעזר, האי מאת זובחי הזבח מאי עביד ליה?
מבעי ליה לכדרבא.
דאמר רבא: הדין עם הטבח:
הדין עם הטבח - דינו של כהן לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ שאין הבהמה של טבח אלא משל אחרים:
משנה
בכור שנתערב במאה.
בכור - של ישראל שנתערב במאה בהמות אחרות:
בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרים את כולן.
בזמן שמאה - בני אדם שוחטין את הבהמות פוטרים את כולן ממתנות כהונה דכל אחד ואחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן בכור שלי הוא וכן שני וכן שלישי:
אחד שוחט את כולן, פוטרים לו אחד.
ואם אחד שוחט את כולן - אין פוטרין אותם מאה בהמות מליתן מתנות לכהן אלא אחד הואיל שהוא שוחט את כולן אבל אחד יכול לפטור מן המתנות שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן ויכול לומר זה הוא ומן הבכור אין נותנים שאין קדושה חלה על קדושה:
השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות.
והמשתתף עמהן, צריך שירשום.
צריך שירשום - שיעשה בו סימן שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל:
ואם אמר, חוץ מן המתנות, פטור מן המתנות.
אם אמר - כהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מן המתנות שבה פטור ישראל מן המתנות:
אמר מכור לי בני מעיה של פרה, והיו בהן מתנות, נותנן לכהן, ואינו מנכה לו מן הדמים.
ואם אמר - ישראל לחבירו טבח מכור לי כו' כדפרישנא לעיל (דף קלא.):
לקחן הימנו במשקל, נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים:
גמרא
ואמאי?
אמאי - פוטרים את כולן הא יכול לבא כהן עליו משני צדדין כלומר בשני כחות ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דידי הוא:
יבא עליו כהן משני צדדין ולימא ליה: אי בכור הוא, כוליה דידי הוא.
ואי לאו בכור הוא, הב לי מתנתאי?
תוספות -
תוספות
דבי - רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת. נראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:
רב - כהנא אכל בשביל אשתו. זהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]: ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:
חלבו - אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמה. הא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:
ואם - איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליה. בההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:
בזמן - שמאה שוחטים כולן פטורים. ע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:
וצריך - לרשום. סימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:
אמאי - יבא עליו משני צדדים. בפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה: