083a - אותו ואת בנו פרק חמישי, חולין דף פג ע"א

צורת הדף

בא הכתוב ליתן עשה, אחר לא תעשה.

בא הכתוב ליתן עשה - טעמא דבא הכתוב הא לאו הכי לקי אע"ג דהתראת ספק היא דכל אימת דאתרו ביה מצי אמר אכתי ליליא הוא:

לומר, שאין לוקין עליו. דברי ר' יהודה.

רבי יעקב אומר, לא מן השם הוא זה,

לא מן השם הוא זה - לא מטעם זה הוא פטור:

אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו".

ת"ש, "אכל שני גידין, משתי ירכות,

משתי ירכות - של שתי בהמות ומדנקט שתי בהמות שמע מינה בימינות קאמר ות"ק דהכא כרבי יהודה ס"ל דאין נוהג אלא באחת ומהא פשטינן בפרק גיד הנשה (לקמן דף צא.) דפשיטא ליה לר' יהודה דבימין:

משתי בהמות, סופג שמונים.

רבי יהודה אומר, אינו סופג אלא מ'".

היכי דמי?

אילימא בזה אחר זה, ובשתי התראות?

מ"ט, דרבי יהודה, דאמר ארבעים ותו לא?

אלא פשיטא, בבת אחת, ובחדא התראה.

מאן ת"ק?

אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס.

ומה התם דגופין מוחלקין, פטרי רבנן, הכא, לא כל שכן?!

אלא לאו סומכוס היא.

לעולם, בזה אחר זה. ודקאמרת, מ"ט דרבי יהודה?

כגון דלית ביה כזית.

דלית ביה כזית - בקמא או בבתרא אלא בחד מינייהו ות"ק מחייב דקסבר בריה הוא ובריה [אין] צריכה שיעור כדתנן במסכת מכות (דף יג.) אמר להם רבי שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא [שהוא] חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה. ואית דמפרשי דלית ביה כזית בחד מינייהו אלא בתרוייהו ואין נראה בעיני שיהו שתי התראות מצטרפות דאי אכיל ליה לבתרא בתוך כדי אכילת פרס היינו בבת אחת ואי לאחר כדי אכילת פרס תו לא מצטרפי:

דתניא, אכלו, ואין בו כזית, חייב.

ר' יהודה אומר, עד שיהא בו כזית:

עד שיהא בו כזית - דקסבר לאו בריה חשיב אלא כחתיכה מן הבהמה:

משנה

בארבעה פרקים בשנה,

בארבעה פרקים בשנה - דרך ישראל לעשות סעודות וסתם הלוקח בהמה אינו לוקח אלא לשוחטה מיד לפיכך המוכר בהמה לחבירו ומכר תחלה אמה או בתה בו ביום צריך שיאמר לשני דע לך שהיום מכרתי אמה לשחוט או בתה מכרתי לשחוט שמא כבר נשחטה:

המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו, אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט.

ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג.

ביום טוב האחרון של חג - היו מרבין בשמחה מפני שרגל לעצמו הוא וחביב עליהן:

וערב יום טוב הראשון של פסח.

וערב עצרת.

וערב ראש השנה.

וכדברי רבי יוסי הגלילי, אף ערב יום הכפורים בגליל.

אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שאין לו ריוח.

שאין לו ריוח - הפסק בינתים שמכר האם היום:

אבל יש לו ריוח

אבל יש לו ריוח - שמכר את הראשונה אתמול והשניה היום:

אין צריך להודיעו.

אין צריך להודיעו - שאני אומר אתמול שחט הראשון:

ומודה רבי יהודה: במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה,

ומודה רבי יהודה כו' - אע"פ שלקח זה היום וזה למחר:

שצריך להודיעו.

בידוע, ששניהם שוחטין ביום אחד.

בארבעה פרקים אלו, משחיטין את הטבח בעל כרחו.

משחיטין הטבח בעל כרחו - כדמפרש ואזיל שאם קבל דינר מלוקח ליתן לו בדינר בשר:

אפילו שור שוה אלף דינרים,

אפילו שור שוה אלף זוז - שוחטו על כרחו אף על פי שאין לוקחין לשאר ובגמרא מפרש טעמא:

ואין לו ללוקח אלא דינר,

ואין ללוקח בו אלא דינר - שנתן דינר לטבח:

כופין אותו לשחוט.

לפיכך, אם מת מת ללוקח.

מת ללוקח - ומפסיד הדינר:

אבל בשאר ימות השנה אינו כן.

אינו כן - דבעינן משיכה וכל זמן שלא משך חוזר בו הטבח:

לפיכך, אם מת, מת למוכר:

גמרא

תנא, אם לא הודיעו, הולך ושוחט, ואינו נמנע:

אמר רבי יהודה אימתי [וכו']:

למה לי למיתני "את האם לחתן, ואת הבת לכלה"?

למה לי למיתני את האם לחתן - ליתני במוכר זו לחתן וזו לכלה ומאי פסקה דנקט לחתן אם ולכלה בת:

מלתא אגב אורחיה קמשמע לן.

דאורח ארעא, למטרח בי חתנא, טפי מבי כלתא:

למיטרח בי חתנא - ולעשות סעודה טפי מכלתא:

בארבעה פרקים אלו [וכו']:

והא לא משך?

אמר רב הונא אמר רב: כשמשך.

אי הכי, אימא סיפא, "אבל בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך, אם מת, מת למוכר".

והא משך?

אמר ר' שמואל בר רב יצחק, לעולם שלא משך, וכגון שזיכה לו על ידי אחר.

שזיכה לו ע"י אחר - המוכר הזה מסר את השור לאדם אחר שלא בפני הלוקח ואמר לו זכי בשור זה לפלוני להיות לו בדינר בשר:

בארבעה פרקים אלו דזכות הוא לו,

דזכות הוא לו - מסירה זו זכות היא לו דהא לא סגי ליה בלא בשר:

זכין לאדם שלא בפניו.

בשאר ימות השנה, דחוב הוא לו.

חוב הוא לו - להוציא הוצאות הפסד הוא לו:

אין חבין לאדם, שלא בפניו.

אין חבין לו - דאין אדם נעשה שליח לחבירו שלא מדעתו להפסידו אבל להרויחו אנן סהדי דניחא ליה לפיכך זכין ואין חבין:

רבי אלעזר אומר אמר רבי יוחנן: בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה.

על דין תורה - שקונין לו מעותיו בלא משיכה:

דאמר רבי יוחנן: "דבר תורה מעות קונות.

דבר תורה מעות קונות - מכיון שנתן מעות למוכר אין אחד מהם יכול לחזור דגמרינן מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו:

ומה טעם אמרו משיכה קונה?

ומה טעם אמרו משיכה קונה כו' - דאי מוקמת להו לפירי באחריות הלוקח משנתן מעות אי מתרמי דליקה בבית המוכר שהפירות שם לא טרח לאצולינהו אבל סתם מושך ממטי להו לביתיה:

גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה":

משנה

(ויקרא כב) "יום אחד", האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה.

היום הולך אחר הלילה - שחט האם משחשכה לא ישחוט הבת כל הלילה וכל היום המחרת. אבל שחט האם ביום שוחט הבת בלילה דאין הלילה הולך אחר יום:

את זו דרש רבי שמעון בן זומא.

את זו דרש - משום דבעניינא דקדשים כתיב אותו ואת בנו איצטריך למדרשה כדתניא בגמרא:

נאמר במעשה בראשית,

מעשה בראשית - ויהי ערב ויהי בקר ברישא ערב והדר בקר:

(בראשית א) "יום אחד", ונאמר באותו ואת בנו "יום אחד", מה יום אחד האמור במעשה בראשית, היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה:

גמרא

ת"ר: את זו דרש ר"ש בן זומא: לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים.

גמ' לפי שכל הענין - הפרשה הזאת סמוכה לקדשים דכתיב ירצה לקרבן אשה וסמיך ליה אותו ואת בנו:

ובקדשים, לילה הולך אחר היום.

יכול אף זה כן?

נאמר כאן, "יום אחד", ונאמר במעשה בראשית, "יום אחד".

מה יום אחד האמור במעשה בראשית, היום הולך אחר הלילה. אף יום [אחד] האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה.