077b - בהמה המקשה פרק רביעי, חולין דף עז, ע"ב

צורת הדף

אי לטומאת נבלות,

לטומאת נבלות - אם נעשה בשר להחשב כנבלת החמור עצמה:

תנינא?

טומאת אוכלין, דתניא: העור והשליא אין מטמאין טומאת אוכלין.

עור ששלקו והשליא שחישב עליה - מטמאין טומאת אוכלין.

טומאת נבילות נמי תנינא?

(ויקרא יא) בנבלתה, ולא בעור ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים?

ואמר רבה בר רב חנא: לא נצרכה

לא נצרכה - למעוטינהו דהא ודאי לאו בשר נינהו:

אלא שעשאן ציקי קדרה?

אלא שנעשה ציקי קדרה - בשלן הרבה עם תבלין:

לעולם טומאת אוכלין

לעולם לטומאת אוכלין - ומתני' לא איפשיט דהתם עור ששלקו תניא ובעור בהמה אחרת קמיירי אבל עור חמור מאיס:

ושאני עור חמור דמאיס:

שליא שיצתה:

א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאין עמה ולד,

אלא שאין עמה ולד - באותה שבפנים:

אבל יש עמה ולד,

אבל יש עמה ולד - ורואים אנו ראשו ורובו לפנים:

אין חוששין לולד אחר.

אין חוששין - שמא עוד היה ולד אחר עם זה ויצא, ושליא זו שלו היא, וזה שבפנים כבר יצתה שליתו. ומ"מ שליא זו אסורה דשמא של ולד אחר היתה:

ור' יוחנן אמר: בין אין עמה ולד בין יש עמה ולד - חוששין לולד אחר.

איני?

והא א"ר ירמיה לחומרא אמרה ר' אלעזר?

והאמר ר' ירמיה לחומרא אמרה ר' אלעזר - דבר זה שהיה מחמיר מר' יוחנן:

אלא אי אתמר הכי אתמר.

א"ר אלעזר לא שנו

לא שנו - דאסורה באכילה דמשמע אפילו יש עמה ולד בפנים:

אלא שאינה קשורה בולד.

אלא שאינה קשורה בו - דהתם איכא למימר לזה שבפנים היתה שליא אחרת ונמוחה ויצתה ושליא זו של ולד אחר היתה ונמוח ויצא:

אבל קשורה בולד,

אבל קשורה בו - ודאי שליא זו שלו היתה ומותרת באכילה:

אין חוששין לולד אחר.

ור' יוחנן אמר: אנו אין לנו

ור' יוחנן אמר אנו אין לנו - שתהא אסורה באכילה:

אלא שליא בלא ולד

אלא שליא - שיצתה מקצתה ואין עמה ולד בפנים דהתם חיישינן שמא יצא מיחוי הולד שם:

אבל יש עמה ולד,

אבל יש עמה ולד - אפי' אינה קשורה בו מותרת דבדידיה תלינן לה:

בין קשורה בולד בין אין קשורה בולד אין חוששין לולד אחר. והיינו דאמר ר' ירמיה לחומרא אמרה ר' אלעזר.

תניא כוותיה דר' אלעזר.

המפלת מין בהמה חיה ועוף

מין בהמה חיה ועוף - ורבנן היא דאמרי במסכת נדה (דף כא.) כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד:

ושליא עמהן.

בזמן שקשורה בהן - אין חוששין לולד אחר.

אין חוששין לולד אחר - ואם נפתח הקבר בלא דם דהואי לידה יבישתא טהורה:

אינה קשורה בהן,

הריני מטיל עליה

אינה קשורה בהן הריני מטיל - על אשה הזאת:

חומר שני ולדות.

חומר שתי ולדות - דחוששין שמא היה בשליא זו ולד גמור נקבה ותשב עליו לנקבה ואפי' בלידה יבישתא טמאה שבועים כדין נקבה מחמת ספק ולד אחר וגם חומרו של זה נטיל עליה ונאמר ולד זה משליא זו ולא היה בה ולד אחר וזו אינה ולד ואין לה שום ימי טוהר והיינו חומר שאם לא נמצא זה עמה קיי"ל במסכת נדה (דף כד:) המפלת שליא תשב לזכר ולנקבה ונותנין לה מיהא ימי טוהר של זכר דאין שליא בלא ולד אבל לזו אין ימי טהרה:

שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא

שמא נימוח שפיר של שליא זו - והוא היה ולד גמור:

שמא נימוחה שליתו של שפיר:

ושמא נימוחה שליתה של שפיר זה - ושליא זו לאו שלו היתה אלמא שאני לן בין קשורה לשאינה קשורה

המבכרת שהפילה [וכו']:^[1]

מאי טעמא?

מ"ט - ישליכנה לכלבים ולא מספקינן לה בשלית הבכור:

אמר רב איקא בריה דרב אמי: רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה,

דבר הקדוש בבכורה - אם היה זכר:

ומיעוט בהמות, דבר שאינו קדוש בבכורה.

ומאי ניהו נדמה.

נדמה - קונטרפייט"א, רחל שילדה מין עז או עז שילדה דומה לרחל. ואמרינן בבכורות (דף יב.) דלא קדיש. דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור:

וכל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות,

וכל היולדות דרכן לילד מחצה זכרים ומחצה נקבות - הלכך ולד זה ספק זכר ספק נקבה ונקבה לא קדשה, ואת"ל זכר הוא שמא נדמה הוא:

סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות, והוו להו זכרים מיעוטא:

הוו להו זכרים מיעוטא - ולמיעוטא לא חיישינן:

ובמוקדשין תקבר:

מ"ט:

רובא בר מיקדש הוא:

רובא בר מיקדש הוא - בין זכר ובין נקבה חוץ מנדמה:

ואין קוברים אותה:

אביי ורבא דאמרי תרווייהו: כל דבר שיש בו רפואה

יש בו משום רפואה - כגון משקה או סם או לחש שלוחש על המכה:

אין בו משום דרכי האמורי.

אין בו רפואה

יש בו משום דרכי האמורי.

והתניא: אילן שמשיר פירותיו - סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים. בשלמא טוענו באבנים כי היכי