צורת הדף

חבטינהו.

חבטינהו - בנפה חבטינהו לנקותם. וויניר"א בלע"ז. וליכא למימר לשון דישה, דמעיקרא היו עומדים בקליפתן - דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא - הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי. דכתיב: ראשית דגנך. ותנן בהדיא (פאה פ"א מ"ו): מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח - דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי:

- לא אכל.

נקרינהו.

נקרינהו - בידים מן האבנים והפסולת:

- לא אכל.

אמר להו, דלמא לא מעשרן?

 - עשרינהו, ואכל.

אמר: ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילין אותה טבלים?!

ומי מיחייבא?

ומי מיחייבא - מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ, כלום גזרו עליו משום דמאי? ואע"פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק - מיהא לא גזור. דתנן: הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה, אע"פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות - לא גזרו עליהם משום דמאי. דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן, ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך:

והתנן: "הלוקח לזרע, ולבהמה, וקמח לעורות,

לעורות - לעבדן:

ושמן לנר, ושמן לסוך בו את הכלים - פטור מהדמאי"?

התם, הא אתמר עלה, אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה - חייב לעשר.

והתניא,

והתניא - בניחותא. והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה:

"הלוקח פירות מן השוק לאכילה, ונמלך עליהן לבהמה - הרי זה לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חברו, אלא אם כן עישר".

שמע רבי,

שמע רבי - דהוה קאתי ר' פינחס:

נפק לאפיה.

אמר ליה: רצונך סעוד אצלי?

רצונך סעוד אצלי - יהי רצונך לסעוד אצלי:

אמר לו: הן.

צהבו פניו של רבי.

צהבו פניו - שמח מפני שלא היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל אחרים, כדלקמן:

אמר לו: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני?

אמר ליה - רבי פינחס: וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני:

ישראל קדושים הן.

ישראל קדושים הם - וראויין ליהנות מהם:

יש רוצה, ואין לו.

אבל יש רוצה - לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו - וממנו איני רוצה ליהנות, שלא אכביד עליו:

ויש שיש לו, ואינו רוצה.

ויש שיש - יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים. ואע"פ שאומר: בא וסעוד - אין לבו חפץ. ואיני נהנה ממנו משום דכתיב: אל תלחם לחם רע עין:

וכתיב: (משלי כג) "אל תלחם [את] לחם רע עין,

אל תלחם - אל תסעוד. לחם - לשון סעודה. כדכתיב (שמואל א, כ): לא בא אל הלחם. וכתיב (דניאל ה): בלשאצר מלכא עבד לחם רב:

ואל תתאו למטעמותיו.

כי כמו שער בנפשו

כמו שער - כאילו אתה פותח שער בבטנו. וי"א לשון מרירות - כמו (ירמיהו כט) כתאנים השוערים:

כן הוא.

אכול ושתה יאמר לך, ולבו בל עמך".

ואתה, רוצה ויש לך.

מיהא, השתא מסרהיבנא,

מסרהיבנא - לשון בהלה ומהירות. כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה, ואין פנאי לסעוד:

דבמלתא דמצוה קא טרחנא.

כי הדרנא - אתינא, עיילנא לגבך.

כי אתא.

איתרמי, על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא.

כודנייתא - פרדות. ושל רבי היו:

אמר: מלאך המות בביתו של זה, ואני אסעוד אצלו?!

מלאך המות - שמכה, ושוב אין המכה חיה, כדלקמן:

שמע רבי - נפק לאפיה.

אמר ליה: מזבנינא להו.

אמר ליה: (ויקרא יט) "ולפני עור לא תתן מכשול".

ולפני עור וגו' - דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני. והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים - דתנן: אין מוכרין להם בהמה גסה (ע"ז דף יד:):

מפקרנא להו.

מפקרנא להו - אשלחם ביערות דעלמא להפקר:

מפשת היזקא.

מפשת היזיקא - דמתוך שלא יהיו נשמרות, ירבו נזקיהן:

עקרנא להו.

עקרנא - שלא יוכלו לבעט. ובל תשחית ליכא - שיהו ראויות לדישה:

עקרנא - מנשר פרסותיהן, ועדיין הן יכולין לילך:

איכא: צער בעלי חיים.

קטילנא להו.

איכא: (דברים כ) "בל תשחית".

הוה קא מבתש ביה טובא.

מבתש - מפציר. וחברו בשבועות (דף ל:). מבתש גרסינן בבי"ת ולא בכ"ף:

גבה טורא בינייהו.

גבה טורא בינייהו - והבדילן:^[1]

בכה רבי ואמר: מה בחייהן כך,

בחייהן - של צדיקים. כך' נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם, שלא להעביר דעתם, שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש, ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים. כדלקמן:

במיתתן על אחת כמה וכמה!

על אחת כמה וכמה - שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא:

דאמר ר' חמא בר חנינא: גדולים צדיקים במיתתן, יותר מבחייהן.

שנאמר, (מלכים ב יג) "ויהי הם קוברים איש,

קוברים איש - רשע היה, ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים:

והנה ראו [את] הגדוד, וישליכו את האיש בקבר אלישע, וילך ויגע האיש בעצמות אלישע,

ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי - ואילו בחייו, כשרצה להחיות בן השונמית, הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים:

ויחי, ויקם על רגליו".

אמר ליה רב פפא לאביי: ודילמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו?

ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו - דלא סגי שלא תתקיים, דכתיב בצדיקים (איוב כב): ותגזר אומר ויקם לך - ולאו משום אלישע הוה:

דכתיב, (מלכים ב ב) "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי".

פי שנים - אליהו החיה בן הצרפית, ואלישע בן השונמית, וצריך להחיות עוד אחר:

אמר ליה: אי הכי,

אי הכי - דליקיומי ברכתא דאליהו:

היינו דתניא,

היינו דתניא - בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש, כמו שעשה אותו שהחיה אליהו - אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה, ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצל,ו והחייהו עד שנסתלק משם:

על רגליו עמד, ולביתו לא הלך.

אלא במה איקיים?

כדאמר ר' יוחנן: שריפא צרעת נעמן. שהיא שקולה כמת.

שנאמר, (במדבר יב): "אל נא תהי כמת".

אל נא תהי כמת - בצרעת מרים כתיב:

 

אמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמן "ימים"?

למה נקרא שמם - דכודנייתא - ימים. דכתיב (בראשית לו): אשר מצא את הימים:

- שאימתם מוטלת על הבריות.

דאמר ר' חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה,

לא שאלני - רבי חנינא רופא היה, ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו:

וחיה.

וחיה - משמע שמת המוכה:

והא קחזינא דחיי?

אימא, "וחיית".

וחיית - לשון נקבה, ואמכה קאי, שאין המכה מתרפאת:

והא קחזינא דמיתסי?

דחיוורן ריש כרעייהו^[2] קא אמרינן.

 

(דברים ד) "אין עוד מלבדו".

אין עוד מלבדו - משום רבי חנינא נקט לה:

אמר רבי חנינא: ואפילו כשפים.

אפילו כשפים - אינן מלבדו. כלומר שלא מדעתו, שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם:

 

ההיא איתתא, דהות קא מהדרא

מהדרא - מחזרת וטורחת שלא יבין:

למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא.

למשקל עפרא - ולעשות לו כשפים להמיתו:

אמר לה: שקולי^[3], לא מסתייעא מילתיך: "אין עוד מלבדו" כתיב.

והאמר ר' יוחנן, למה נקרא שמן כשפים?

כשפים - נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה, שלא גזרו על אדם זה למות, והוא מת על ידי כשפים:

שמכחישין פמליא של מעלה?

שאני ר' חנינא - דנפישא זכותיה.

ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה

נוקף - נוגף, אישופיי"ר בלע"ז:

אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה.

מכריזין - גזרו עליו:

שנאמר (תהילים לז): "מה' מצעדי גבר כוננו".

(משלי כ) "ואדם מה יבין דרכו".

 

א"ר אלעזר: דם ניקוף - מרצה

מרצה - מכפר:
כדם עולה.

אמר רבא: בגודל ימין,

גודל ימין - מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה:

ובניקוף שני.

ובניקוף שני - קודם שנתרפא הראשון:

והוא דקאזיל לדבר מצוה.

 

אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו.

ומיום שעמד על דעתו, לא נהנה מסעודת אביו: